חיים הר-זהב
 | |
| הר-זהב בראשית העשור השני של המאה ה-21 | |
| לידה |
7 בפברואר 1978 (בן 47) ראשון לציון |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | |
| מעסיק |
ערוץ עשר, דבר העובדים בארץ ישראל, המקום הכי חם בגיהנום  |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר (X) | haimhz |
  | |
חיים הר-זהב (נולד ב-7 בפברואר 1978) הוא עיתונאי ישראלי בתחום הפוליטי והכלכלי, ממייסדי ארגון העיתונאים בישראל. עבד בין היתר בחדשות ערוץ 10, ערוץ הכנסת, החדשות המקומיות בכבלים, קול ישראל וכעיתונאי עצמאי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הר-זהב נולד וגדל בראשון לציון. בתיכון למד בגימנסיה הריאלית בעירו.
את השירות הצבאי, בשנים 1995–1998, עשה הר-זהב בגדוד שחם בחטיבת הנח"ל. למד באוניברסיטה העברית בירושלים, היה פעיל בתא מפלגת העבודה ושימש סגן יושב ראש אגודת הסטודנטים[1]. שירת במילואים בחטיבה 5 ובמבצע חומת מגן השתתף בקרב ג'נין[1]. לדבריו, בעקבות דיווחים של דובר צה"ל לתקשורת במהלך הקרב שלא תאמו למה שחווה בשטח, החליט הר-זהב להיכנס לתחום התקשורת[1].
את דרכו כעיתונאי החל בשנת 2003 עם הקמת חברת החדשות בערוץ 10. הר-זהב נקלט לשורותיה ללא ניסיון עיתונאי קודם. כחצי שנה אחר כך מונה לכתב בכנסת, עד שהוחלף כעבור 3 שנים על ידי נדב פרי. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה היה ביומו האחרון בשירות מילואים בגדוד שהותקף בידי חזבאללה. הוא תיעד את יום החטיפה ושידר כתבה אודותיו מאוחר יותר[2]. הר-זהב עבר לערוץ הכנסת שם שימש ככתב פוליטי, ואחרי כשנתיים וחצי מחוץ לעיתונות (באותה תקופה שימש בין השאר גם כדוברו של חבר הכנסת איתן כבל) חזר בראשית 2011 לשמש כעורך במהדורות החדשות המקומיות - תחילה בתל אביב ואחר כך בירושלים.
בשנת 2012, נמנה עם מקימי ארגון העיתונאים בישראל, שבמסגרתו הוכרז על הקמתו של ועד עובדים בחדשות המקומיות. הר-זהב עמד בראש ועד העובדים והוביל את מאבק העובדים כנגד סגירת החדשות המקומיות במשך קרוב לשנתיים. בסוף דצמבר 2013 הוכרז על סגירתן הסופית של החדשות המקומיות, וכל העובדים פוטרו.
באוגוסט 2014 הצטרף הר-זהב בשנית לערוץ 10 ושימש כעורך-משנה וכמגיש פינה בתוכנית "צינור לילה", בהגשת העיתונאי גיא לרר.
בנובמבר 2015 מונה לעורך אתר אינטרנט חדשותי שההסתדרות הייתה צפויה להקים ואמור היה לשאת את השם "דבר"[3]. האתר "דבר ראשון" החל לפעול ביוני 2016.
ביולי 2016 התמודד לתפקיד יו"ר ארגון העיתונאים, אך לא נבחר לתפקיד. בחודש שלאחר מכן, עבר לעבוד ברשות השידור. הוא ערך מהדורות חדשות ברשת ב', עד לסגירתה של הרשות[4].
ביוני 2017 החל לשמש כעורך באתר האינטרנט "המקום הכי חם בגיהנום".
בדצמבר 2019 יצא לאור ספרו "לבנון: המלחמה האבודה"[5]. הספר היה אחד הגורמים שהובילו להכרת משרד הביטחון בלחימה ברצועת הביטחון כאחת ממערכות ישראל בנובמבר 2020[6].
בינואר 2021 התמודד בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה לכנסת, לקראת הבחירות לכנסת ה-24[7]. בהתאם לתוצאות ההצבעה, שובץ במקום ה-20 ברשימת המפלגה ולא נכנס לכנסת.
במאי 2022 החל לעבוד בחדשות 13 כעורך-משנה בתוכנית האקטואלית המשודרת בשעה 19:00.
בשנת 2024 הר-זהב השתתף בלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. בטור דעה שפרסם לאחר מכן בעיתון הארץ, טען כי אזרחים פלסטינים שנהרגו נספרו כ"מחבלים", והיה מותר לירות בהם ללא סיבה מוצדקת. הוא תיאר השמדה שיטתית של כלל המבנים באזור ציר נצרים[8][9].
מלבד עבודתו העיתונאית, הר-זהב הוא גם מרצה לעיתונות במכללה האקדמית ספיר.
הר-זהב גרוש ואב לשתיים. הוא מתגורר בשכונת כפר שלם בתל אביב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים הר-זהב, לבנון: המלחמה האבודה, תל אביב: הוצאה עצמית, 2019, מסת"ב 9789655990331
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים הר-זהב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
חיים הר-זהב, ברשת החברתית LinkedIn
חיים הר-זהב, ברשת החברתית Goodreads- דוד ורטהיים, חיים של אחרים, באתר וואלה, 5 באוגוסט 2014
- חיים הר זהב, טור אורח, הטקסט האחרון, באתר וואלה, 1 בינואר 2013
- חיים הר־זהב, מפלגת הפיתוח והצדק, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 19 ביולי 2017
רותם שטרקמן, שיחת פנים"כמה נשים מקיבוצים בצפון שינו את המזרח התיכון. בלי אלימות, בלי אש, בלי טירוף", באתר TheMarker, 24 בינואר 2020- חיים הר-זהב, "יש שבעים ומשהו גופות. תחפשו אותן". 23 שנה לאסון המסוקים, באתר ynet, 4 בפברואר 2020 - פרק מהספר "לבנון – המלחמה האבודה"
- חיים הר-זהב חוזר ללבנון, בפודקאסט גיקונומי, 4 במרץ 2020
- חיים הר־זהב, הוא הרים ידיים ונופף בדגל לבן. מפקד בכיר אמר: "בצעו ירי על מנת", באתר הארץ, 4 בדצמבר 2024 – דיווח על אירועים להם היה עד בשירות מילואים ממושך בעזה, במהלך מלחמת חרבות ברזל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 הבלוג של חיים הר-זהב
- ^ חיים הר-זהב, "ב-9:07 קיבלתי הודעה על פרוץ המלחמה. סימסתי לסודרי: 'תקדמו את כולם צפונה'", באתר אייס, 12 ביולי 2016
- ^ לי-אור אברבך, ההסתדרות מחיה באינטרנט את המותג העיתונאי "דבר", באתר גלובס, 24 בנובמבר 2015
- ^ נועה פרייס, למרות הפירוק: רשות השידור ממשיכה לגייס עיתונאים, באתר וואלה, 25 באוגוסט 2016
- ^ גל פרל פינקל, אתו ללבנון: ספר חדש על מלחמה שבחרנו (ואסור) לשכוח, באתר זמן ישראל, 17 בדצמבר 2019
- ^ דני זקן, בעקבות המלצת הוועדה: צה"ל יעניק אות מערכה לתקופת מלחמת לבנון הראשונה, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2020
- ^ אריק בנדר, בדרך לכנסת? העיתונאי והסופר שיתמודד בפריימריז במפלגת העבודה, באתר מעריב אונליין, 26 בינואר 2021
- ^ חיים הר־זהב, הוא הרים ידיים ונופף בדגל לבן. מפקד בכיר אמר: בצעו ירי על מנת, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2024
- ^ שניר קליין, חיים הר-זהב, האחווה והרעות לא יכולות להיות הצדקה לפשעי מלחמה, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2024