אמילי דיקנסון

אמילי דיקנסון
Emily Dickinson
לידה	10 בדצמבר 1830; אמהרסט, ארצות הברית
פטירה	15 במאי 1886 (בגיל 55); אמהרסט, ארצות הברית
שם לידה	Emily Elizabeth Dickinson
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Amherst West Cemetery
מקום מגורים	סאות' האדלי, אמהרסט
מקום לימודים	מכללת מאונט הוליוק, Amherst Academy, Wilbraham & Monson Academy
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	שירה
הושפעה מ	ראלף וולדו אמרסון
פרסים והוקרה	היכל התהילה הלאומי לנשים (1973)
	www.emilydickinson.org

אמילי אליזבת דיקינסון (באנגלית: Emily Elizabeth Dickinson;‏ 10 בדצמבר 1830 – 15 במאי 1886) הייתה משוררת אמריקאית. נחשבת לאחת הדמויות החשובות ביותר בשירה האמריקאית. שירתה ספוגה בהתבוננות דתית ברגעים הקטנים בחיים, כמו גם בנושאים שהעסיקו את החברה בכללותה, כמו מלחמת האזרחים האמריקנית.

דיקינסון נחשבה בעיני סביבתה כתמהונית: היא לא נישאה, וחיתה רוב חייה בפרטיות ביתה. מאוחר יותר בחייה אף סירבה לצאת מחדרה, ואת מרבית קשריה החברתיים ניהלה בהתכתבות. במהלך חייה התפרסמו שמונה שירים פרי עטה, אולם רק לאחר מותה ב-1886, גלתה אחותה את מטמון השירים שלה, ויצירותיה הפכו לציבוריות.

לפחות אחד עשר משיריה של אמילי דיקינסון הוקדשו לגיסתה סוזן הנטינגטון גילברט דיקינסון.

ביוגרפיה

דיקינסון נולדה במאה ה-19 באמהרסט, מסצ'וסטס (ארצות הברית) למשפחה אמידה, שהייתה ידועה בתמיכתה במוסדות החינוך המקומיים. סבה של אמילי, סמואל פלאור דיקינסון, היה ממייסדי אמהרסט קולג', ואביה עבד כעורך הדין ומנהל הכספים של המוסד. כמו כן שירת אביה בתפקידים מרכזיים בבית המשפט הכללי של מסצ'וסטס, בסנאט המדינה ובבית הנבחרים של ארצות הברית. כארבעה חודשים לפני יום הולדתה ה-20 פגשה דיקינסון את סוזן גילברט. לפי השירים שכתבה דיקינסון על סוזן, ולפי המכתבים שהשתיים החליפו, מאמינים היום שנרקם בניהן סיפור אהבה. לימים סוזן נישאה לאחיה של אמילי והפכה לגיסתה.^[^{דרוש מקור]} אמילי דיקנסון מעולם לא התחתנה.

דיקינסון גילתה את יעודה כמשוררת במהלך התחייה הדתית שהציפה את מערב מסצ'וסטס בעשורים 1840–1850.

דיקינסון חיה את רוב חייה בבית שבו נולדה, טיילה מספר פעמים לבקר קרובים בבוסטון, קיימברידג' וקונטיקט. מרבית עבודתה משקפת לא רק את הרגעים הקטנים של המתרחש סביבה, אלא גם את הקרבות הגדולים והנושאים שהעסיקו את החברה בכללותה. לדוגמה, מעל מחצית משיריה נכתבו במהלך שנות מלחמת האזרחים האמריקנית. דיקינסון נחשבה בעיני סביבתה כתמהונית: היא נהגה ללבוש בגדים לבנים וסירבה לקבל אורחים, ומאוחר יותר בחייה אף סירבה לצאת מחדרה, ואת מרבית קשריה החברתיים ניהלה באמצעות התכתבות.

בין הכותבים המשפיעים על השקפת עולמה וסגנון כתיבתה היו ויליאם וורדסוורת' וראלף וולדו אמרסון, שחיבוריהם הוצגו בפניה על ידי ידיד המשפחה בנג'מין פרנקלין ניוטון, אותו דיקינסון החשיבה כמדריך רוחני וכמורה דרך. יש לשער כי כתביהם של לידיה מריה צ'יילד והנרי וודסוורת' לונגפלו השפיעו עליה אף הם. ידוע כי דיקינסון קראה את ספרה של שרלוט ברונטה "ג'יין אייר", אך קשה לדעת את מידת השפעתו עליה. ניתן לציין עובדה, כי לכלבה (מסוג ניופאונדלנד) קראה "קרלו", כשם כלבו של אחד מגיבורי הספר.

במהלך חייה פורסמו רק שמונה משיריה, אך לאחר מותה נחשפו ופורסמו 1,776 השירים. שיריה שהתפרסמו בחייה עברו עריכה נרחבת כדי להתאימם לסגנון התקופה, מפני שמאפייני יצירתה נחשבו בזמנה למשונים. כיום הם מזוהים כחתימת סגנון וצורה. יצירתה מאופיינת במקצבי מזמור, אוף-מקצבים, מספר קולות ומטפורות נרחבות. דיקינסון מעצימה את הטקסט באמצעות אותיות גדולות במופעים לא שגרתיים ובריבוי, כעין-אקראי, של סימני פיסוק כמקף, קו מפריד, לוכסנים ועוד.

דיקינסון נפטרה מדלקת כליות. מילותיה האחרונות היו: "אני חייבת להיכנס, משום שהערפל עולה". בביתה, שם התגוררה מרבית חייה, קיים כיום מוזיאון.

מורשתה

שיריה התפרסמו לראשונה ב-1890 על ידי שניים ממכריה, תוך עריכה נרחבת. מהדורה שלמה וללא שינויים של שיריה יצאה לאור רק ב-1955.

בשנת 2012 הוציאה השחקנית והזמרת הישראלית אפרת בן צור את האלבום "Robin" ובו תשעה משיריה של דיקינסון אותם הלחינה.

בשנת 2019 עלתה סדרה קומית על חייה של דיקנסון בשירות הזרמת המדיה Apple TV+.

בשנת 2022 הלחין המוזיקאי אנדרו בירד את שירה "I Felt a Funeral, in My Brain" בהשתתפות הזמרת פיבי ברידג'רס.

ספריה

אמילי דיקינסון: אולי הלב, מבחר שירים, בתרגום לילך לחמן, הוצאת רסלינג.
אמילי - מבחר משיריה של אמילי דיקינסון, בתרגום לאה נאור, הוצאת שער הרצליה, 2016
אמילי דיקינסון, המוח רחב משמַים, תרגם שמעון זנדבנק, הקיבוץ המאוחד, 2022^[1]
חיי נצבו רובה טעון - אסופה משיריה של אמילי דיקינסון, בתרגום אליעזרה איג-זקוב, הוצאת קשב לשירה, תל אביב 2000
עשר עצב (אורכב 18.02.2020 בארכיון Wayback Machine) - אסופה משיריה של אמילי דיקינסון, בתרגום אליעזרה איג-זקוב, הוצאת עקד, תל אביב 1965

לקריאה נוספת

Thomas H. Johnson, Emily Dickinson: An Interpretive Biography, Harvard University Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
George F. Whicher, This Was a Poet: a Critical Biography of Emily Dickinson, University of Michigan Press, 1957 (הספר בקטלוג ULI)
Vivian R. Pollak (ed.), A Historical Guide to Emily Dickinson, Oxford University Press, 2004 (הספר בקטלוג ULI)
Vivian R. Pollak, Our Emily Dickinsons: American Women Poets and the Intimacies of Difference, University of Pennsylvania Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
Jadwiga Smith, Writing Life: Suffering as a Poetic Strategy of Emily Dickinson, Jagiellonian University Press, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
Wendy Martin (ed.), The Cambridge Companion to Emily Dickinson, Cambridge University Press, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
John Evangelist Walsh, Emily Dickinson in Love: the Case for Otis Lord, Rutgers University Press, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
Mary Loeffelholz, The Value of Emily Dickinson, Cambridge University Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
Fred D. White, Approaching Emily Dickinson: Critical Currents and Crosscurrents Since 1960, Boydell & Brewer, 2008 (הספר בקטלוג ULI)
Barbara Antonina Clarke Mossberg, Emily Dickinson: When a Writer is a Daughter, Indiana University Press, 1982 (הספר בקטלוג ULI)
Judith Farr, The Passion of Emily Dickinson, Harvard University Press, 1992 (הספר בקטלוג ULI)
Cynthia Griffin Wolff, Emily Dickinson, Knopf, 1986 (הספר בקטלוג ULI)
Cristanne Miller (ed., et al), The Emily Dickinson Handbook, University of Massachusetts Press, 1998 (הספר בקטלוג ULI)
Alfred Habegger, My Wars Are Laid Away in Books: the Life of Emily Dickinson, Random House, 2001 (הספר בקטלוג ULI)
Jerome Loving, Emily Dickinson, the Poet on the Second Story, Cambridge University Press, 1986 (הספר בקטלוג ULI)
Karen Sanchez-Eppler, Cristanne Miller (eds.), The Oxford Handbook of Emily Dickinson, Oxford University Press, 2022 (הספר בקטלוג ULI)