ראלף וולדו אמרסון

ראלף וולדו אמרסון
Ralph Waldo Emerson

לידה	25 במאי 1803 בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה	27 באפריל 1882 (בגיל 78) קונקורד, מסצ'וסטס, ארצות הברית
מקום קבורה	Sleepy Hollow Cemetery
השקפה דתית	אוניטריאניזם
מקום לימודים	סמינר לכמרים הרווארד, הרווארד קולג', אוניברסיטת הרווארד
זרם	טרנסדנטליזם
תחומי עניין	אתיקה
עיסוק	פילוסוף, ביוגרף, כומר יוניטרי, כומר, נואם, כותב יומן, סופר, מסאי, משורר, תומך בביטול העבדות
הושפע מ	מישל דה מונטן, עמנואל קאנט, בודהיזם, סמואל טיילור קולרידג'
השפיע על	הנרי דייוויד תורו, פרידריך ניטשה, ויליאם ג'יימס, וולט ויטמן, סטנלי קאוול, ג'ון מיור, חורחה לואיס בורחס, הרולד בלום
מדינה	ארצות הברית
יצירות ידועות	Concord Hymn, Thine Eyes still shined, Waldeinsamkeit, Music, The Humble-Bee, Woodnotes I
פרסים והוקרה	עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
בן או בת זוג	Lidian Jackson Emerson Ellen Louisa Tucker
צאצאים	Edith Emerson Forbes, Edward Waldo Emerson
חתימה

ראלף וולדו אמרסון (באנגלית: Ralph Waldo Emerson;‏ 25 במאי 1803 – 27 באפריל 1882) היה פילוסוף, סופר ומשורר אמריקאי, אחד הבולטים והמשפיעים שבין הוגי הדעות האמריקאים. הוא נודע בזכות נטישתו את הנצרות לטובת פילוסופיית הטרנסצנדנטליזם אותה יצר.

רעיונותיו

אמרסון הושפע מהרומנטיציזם הגרמני ומהפילוסופיה של קאנט אך גם מהבודהיזם ומאסכולות נוספות. רעיונותיו העיקריים עסקו בנושא אתיקה של שיפור עצמי ושל סמכות הפרט על עצמו, בתהליך של התבוננות פנימית, בניגוד לפנייה לסמכויות דתיות או אחרות. ואמנם היה אמרסון מבקר חריף של הנצרות.

השפעתו הרבה נודעה בעיקר בארצות הברית, היכן שרעיונותיו האינדיבידואליסטיים הכו שורש. גם מחוץ לאמריקה השפיעו רעיונות אלה ואחרים של אמרסון והם באים לידי ביטוי, למשל בתפיסת הגורל של ניטשה.

ביוגרפיה

אמרסון נולד בבוסטון, מסצ'וסטס, נצר למשפחת כמרים ידועה. בגיל שלוש התלונן אביו שהוא אינו יודע לקרוא ברמה מספקת. ב-1810 בהיותו בן שמונה, נפטר אביו, ויליאם אמרסון, כומר אוניטרי. מותו של אביו הביא את משפחתו לראשונה לכדי עוני.

ב-1817, בהיותו בגיל ארבע עשרה סיים את בית הספר הלטיני של בוסטון והחל ללמוד באוניברסיטת הרווארד. כדי לממן את לימודיו עבד כמלצר בחדר האוכל המשותף ונעזר במלגה ובפטור משכר דירה שקיבל מתוקף תפקידו כנשיא הכיתה הצעירה. בחופשות החורף עבד כמורה בבית ספר שניהל דודו.

לאחר שסיים את חוק לימודיו ב-1821 עבד בבית ספר לנערות שהקים אחיו בבית אימו. מאוחר יותר לקח על עצמו אמרסון את ניהולו של בית הספר. לאחר מספר שנים שב להרווארד ולמד בבית הספר ללימודי דת במסלול לימודי כמורה (להבדיל ממחקר אקדמי). ב-1829 הוסמך, כאבותיו לפניו, ככומר אוניטרי. באותה שנה נשא לאישה את אלן לואיזה טאקר. אולם אושרם לא האריך ימים והיא נפטרה באפריל 1831.

ב-1832, לאחר מחלוקות עם ההנהלה סביב נושאים דתיים, בעיקר באשר לטקס אכילת לחם הקודש, פרש אמרסון והחל לתור את אירופה. במהלך מסעו צבר חוויות עליהן כתב בספרו English Traits, שיצא לאור ב-1856. במסעותיו פגש את סמואל טיילור קולרידג', ויליאם וורדסוורת', ג'ון סטיוארט מיל ותומאס קרלייל, עם האחרון קשר יחסי חברות שהחזיקו מעמד כחצי מאה, עד מותו של קרלייל ב-1881. אמרסון אף שימש כסוכנו של קרלייל באמריקה.

עם שובו לארצות הברית ב-1833 השתקע בקונקורד, מסצ'וסטס, שם נישא בשנית ללידיה ג'קסון ב-1835, בנישואיו אלו נולדו לבני הזוג ארבעת ילדיהם.

בתחילת 1842 מת בנו הבכור. אמרסון האבל ביטא את כאבו בשתי עבודות: שיר רקוויאם ומסה בשם 'Experience'.

התנועה הטרנסצנדנטלית

דעותיו המהפכניות הביאו אותו לחבור לאינטלקטואלים אחרים, ויחד איתם הקים ב-1836 את "המועדון הטרנסצנדנטלי", ששימש זמן רב כמוקד הפעילות של התנועה. אותה שנה פרסם בעילום שם את חיבורו 'טבע' שהיה לאחד מיסודות התנועה הטרנסצנדנטלית באמריקה. ב-1840 החל לראות אור ביטאון התנועה שנקרא 'החוגה' ('The Dial').

הרצאותיו בהרווארד

אמרסון שב להרווארד ב-1837 במטרה להרצות לסטודנטים את הרצאתו 'המלומד האמריקאי'. הרצאה זו עסקה בנושא של חיי המעשה של אינטלקטואלים וכן כללה הטפה לעצמאות אינטלקטואלית אמריקאית. אולם הייתה זו ההרצאה שנשא שנה לאחר מכן, ב-1838, לפני בוגרי בית הספר ללימודי דת של האוניברסיטה שעוררה הדים ניכרים. בנאומו זעזע אמרסון את קהל שומעיו ואת הקהילה הפרוטסטנטית כולה, כאשר הכריז שחרף היותו של ישו אדם גדול, הוא לא היה אלוהים בעצמו.

בעקבות דברים אלה גונה על ידי הממסד הדתי והאקדמי, והוקע כאתיאיסט המרעיל את הנוער. אמרסון בחר שלא להגיב על הביקורת ולא הוזמן יותר להרצות בהרווארד במשך ארבעים השנים הבאות. עם זאת, עד שנות השמונים של המאה ה-19 עמדתו הייתה לדוקטרינה השלטת בכנסייה האוניטרית.

יחסיו עם תורו

אמרסון התפרנס מהרצאות ונודע כנואם מעניין ומעמיק, כשחלק מהגותו הכתובה צמחה מתוך הרצאותיו. במהלך הנדודים הנדרשים להרצאות פיתח ידידות עמוקה עם הנרי דייוויד תורו, ותמך בו רבות בתחילת דרכו. האדמה עליה בנה תורו את בקתתו המפורסמת מספרו "וולדן" הייתה שייכת לאמרסון, שסיפק לו מזון ועבודה במשך שנתיים. היחסים בין השניים התפוררו לאחר כישלונו של ספר שהוציא תורו בהנחייתו של אמרסון, שהכניסו לחובות.

על אף שהשניים השלימו כעבור שנים, נותרו משקעים ניכרים ביניהם. תורו האשים את אמרסון בסטייה מהעקרונות המקוריים של הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית שייסד ואמרסון מצידו ראה בתורו מיזנתרופ והספיד אותו עם מותו באופן ביקורתי למדי, אם כי לא נעדר חיבה.

הופעותיו ונאומיו

אמרסון הושפע מסמואל טיילור קולרידג' ומכתביו של המחבר הצרפתי מישל דה מונטן, ממנו שאב את הסגנון הפרובוקטיבי, ואת אובדן האמונה באלוהים המשגיח על האדם כפרט.

אמרסון היה ידוע בכתביו אך אף יותר בזכות הנאומים שנשא בפני קהל גדול שהתאסף לכבודו. מי שהיה גם משורר פופולרי בנוסף להוגה דעות, השכיל תמיד לשוות אופי לירי לנאומיו. הוא נחשב לנואם מבריק בזכות קולו העמוק ומרצו הרב, אך בו בזמן נואם לא קל להבנה, חלקית בגלל הרעיונות האבסטרקטיים שהציג. את הופעותיו היה בונה לעיתים קרובות ממובאות מיומנים אותם שמר עוד מנעוריו, ואת כתביו ודרשותיו בנה מצחצוח ההופעות.

דעותיו בנושא העבדות

בסוף שנות ה-40 של המאה ה-19, במהלך ההרצאות הביע תמיכה גלויה במחיקתה של כל עבדות באשר היא, וחרף הכעס וצעקות הבוז שקיבל מן הקהל, לא נסוג מעולם מדעותיו. לכל אורך הקריירה נמנע מצידוד או שיוך לכל ארגון פוליטי, מה ששיקף את הערכים בהם דגל. כך תמיד התעקש שאין ברצונו בחסידים, אלא להחזיר לאדם את השליטה בעצמו, כאינדיבידואל המתקיים מכוחותיו הוא. כאשר התבקש בסוף חייו לסכם את עבודתו אמר שמרכזה הוא "אין-סופיותו של האדם".

כתביו

פרוזה:

• 1836. Nature.
• 1837. ""The American Scholar.
• 1838. "The Divinity School Address".
• 1841. בסדרה הראשונה של חיבוריו נכללים: "Compensation", "Self-Reliance" ו-"Circless".
• 1841. The Transcendentalist
• 1844. בסדרה השנייה של חיבוריו נכללים: "The Poet", "Experience" ו-"Politics".
• 1856. Representative Men"
• 1856. English Traits.
• 1860. "The Conduct of Life כולל את "Fate" ו- ""Power.
• 1862. "Thoreau", המשבח את הנרי דייוויד תורו
• 1870. "Society and Solitude"

שירה:

• אוספים:
  • (Poems (1847
  • (May-Day and Other Pieces (1867
  • (Selected Poems (1876
• פואמות:
  • "Threnody"
  • "Uriel"
  • "Brahma"
  • "Works and Days"
  • "Concord Hymn"

כתביו בתרגום לעברית

• איש העולם, שש מסות. תרגמה והעירה ניצה פלד, ערך והוסיף אחרית דבר ראובן מירן, הוצאת נהר ספרים, 2006.
• המשורר | אמנות. צמד מסות. תרגם והוסיף מבוא: יהונתן דיין, 'דחק', סדרת 'דרש' לכתבי מופת באפואטיקה ואסתטיקה, 2019

קישורים חיצוניים

• ראלף וולדו אמרסון, ברשת החברתית Goodreads
• מכון ראלף וולדו אמרסון - כולל את כל כתביו
• כתבי ראלף וולדו אמרסון בפרויקט בן-יהודה
• כתבי ראלף וולדו אמרסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ראלף וולדו אמרסון באנציקלופדיה לפילוסופיה של אוניברסיטת סטנפורד
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על ראלף וולדו אמרסון‏, 27 באפריל 2011
• ראלף וולדו אמרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ראלף וולדו אמרסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רלף ולדו אמרסון (1803-1882), דף שער בספרייה הלאומית