לדלג לתוכן

רות אלמוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות אלמוג
רות אלמוג, 2006
רות אלמוג, 2006
לידה 15 במאי 1936 (בת 88)
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1966
בן או בת זוג אהרן אלמוג עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אליענה אלמוג עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רות אלמוג (נולדה ב-15 במאי 1936) היא סופרת, עיתונאית ועורכת ישראלית.

רות אלמוג נולדה וגדלה בפתח תקווה להורים רופאים יוצאי גרמניה. הוריה, יעקב ומרים לומפ נמלטו מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון[1]. בתחילת דרכם בפלשתינה הם עסקו בגידול דבורים וייצור דבש[2]. המשפחה הייתה דתית ולפיכך למדה אלמוג בבתי ספר של המגזר הדתי עד סוף כיתה י"א אז עזבה את פתח תקווה והמשיכה את לימודיה בבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין בירושלים הקרוי היום בשם המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין. רות אלמוג שרתה ביחידה 515, ולמדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר שפרסמה את סיפורה הראשון בשנת 1967 החלה לעבוד במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ ובהמשך שימשה בו כעורכת משנה. היא בעלת טור קבוע במוסף זה.

במהלך השנים כתבה ספרים רבים, לנוער ולמבוגרים. הרומן שלה "שורשי אוויר" זכה בפרס ברנר. ב-2003 יצא לאור ספר של מבחר מסיפוריה שנכתבו בין השנים 19671997. ספרים פרי עטה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, להולנדית ולסינית.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמוג הייתה נשואה למשורר אהרן אלמוג עד למותו בשנת 2021, ולהם שתי בנות: המוזיקאית שירה אלמוג והמתרגמת אליענה אלמוג.

פרסים ספרותיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חסדי הלילה של מרגריטה, סיפורים, משרד הביטחון, תרמיל, 1969
  • בארץ גזרה, עם עובד, 1971
  • אחרי ט"ו בשבט, שישה סיפורים, משרד הביטחון, תרמיל, 1979
  • את הזר והאויב, דו"ח על חסימה, ספרית פועלים, 1980
  • מוות בגשם, רומן, כתר, 1982
  • שורשי אוויר, רומן, הקיבוץ המאוחד, 1987
  • נשים, שלושה סיפורים, כתר, 1988. הסיפור "הצטמצמות" הופק לסרט טלוויזיה בערוץ הראשון
  • עוד חיבוק אחד, הקיבוץ המאוחד, 1990
  • רקפת אהבתי הראשונה, כתר, 1991
  • תיקון אמנותי, כתר, 1993
  • מאהב מושלם, בלש, עם אסתר אטינגר, כתר, 1995
  • האגם הפנימי, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2000
  • אשטלינה אהובתי, רומן בלשי, עם אסתר אטינגר, כתר, 2002
  • כל האושר המופרז הזה, סיפורים 1967–1999, כתר, 2003
  • באהבה, נטליה, כתר, 2005[8]
  • זרה בגן עדן, זמורה-ביתן, 2008
  • ציפורקסם, הקיבוץ המאוחד, 2011
  • שריקת האוקרינה, כנרת, זמורה-ביתן, 2011
  • אישה בגן, כנרת, זמורה-ביתן, 2012
  • החיים: שנים עשר סיפורים ונובלה, כנרת, זמורה-ביתן, 2016

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אלכס זהבי, מסע נועז אל נפש חסומה, נדפס בידיעות אחרונות, דצמבר 1980
  • ירון גולן, בובת חרסינה, על רות אלמוג, את הזר והאויב - דו"ח על חסימה, 1980, נדפס בדבר, ינואר 1981
  • מרדכי גלדמן, מה על חסימת הנפש, נדפס בהארץ, ינואר 1981
  • נורית זרחי, על אובדנה של אלישבע, על רות אלמוג, "את הזר והאויב - דו"ח על חסימה" (1980, נדפס במעריב, ינואר 1981
  • גרשון שקד, הכאב, האהבה, הגשם, על הספר "מוות בגשם", נדפס במאזנים, נ'ח, תשמ"ד 1984
  • יוסף אורן, "כשורשים באוויר וכתולעת באופל", אפיריון 12, 1989
  • פנינה שירב, "דרך האם: יחסי בת-אם ביצירת נעמי פרנקל, עמליה כהנא-כרמון ורות אלמוג", עלי שיח 34, תשנ"ד 1994
  • גרשון שקד, "בין בת לאבותיה", (על "שורשי אוויר" מאת רות אלמוג), מאזנים ע"ב 6, 1998
  • חנה סקרה, "הקול המיתולוגי של הזהות הנשית ביצירותיהן של רות אלמוג ושל אורלי קסטל-בלום" עלי שיח 44 (2000), עמ' 19–41
  • חנה סקרה, "האגם הפנימי של הזהות הנשית" (על הנובלה האגם הפנימי מאת רות אלמוג), עתון 77, שבט, תשס"א
  • אסתר אדיבי-שושן, "לעשות ככל העולה על רוחי", עיתון 77 249, 2000
  • נורית גרץ, מתחת לפני השטח, על הסיפור שמתחת לסיפורה של רות אלמוג "גמדים על הפיג’מה", נדפס בספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000
  • חנה סקרה, מפתח-תקוה לדולי-סיטי: זהות נשית והשתקפותה בהיבטים תימטיים ובהיבטים פואטיים של חסימה ושל מרחביות: יצירותיהן של רות אלמוג, דורית אבוש ואורלי קסטל-בלום (ירושלים, תשס"א 2001), דיסרטציה. האוניברסיטה העברית בירושלים, 400 עמ'
  • רות אלמוג, "הספרייה שלי", בתוך רות קרטון-בלום (עורכת), מאין נחלתי את שירי - סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 77–99
  • יעל ש. פלדמן, לתקון את אשר לא ניתן לתיקון, אחרית דבר של הספר "כל האושר המופרז הזה", 2003, 443–473
  • רחל פלדחי-ברנר, "האמהות שבאמנות, הולדת היופי הנורא בעולם שלאחר השואה בספר 'האגם הפנימי' מאת רות אלמוג", מכאן ד', 2005
  • נורית גוברין, "רות אלמוג: 'שרשי אוויר' - ספר ברנרי", 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ד', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, 2008
  • ענבר רווה, האמנות כפוטנציאל לשינוי, האמנית והעולם ביצירתה של רות אלמוג, מגזין ארץ אחרת, 23 בספטמבר 2009
  • רות אלמוג, זרה בגן עדן, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 172–178, הוצאת כרמל, 2017

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

על כתביה:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אורי אורלב, רחל חלפי

2006
הבא:
ישעיהו קורן, ישראל אלירז, עודד בורלא