לדלג לתוכן

אליעז ראובן-דנדקר

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליעז ראובן-דנדקר
לידה 10 ביוני 1983 (בן 41)
אור עקיבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליעז ראובן-דנדקר (נולד ב-10 ביוני 1983) הוא סופר, מוציא לאור, מרצה, ארכיונאי, אמן נטוריזם ויזואלי, שחקן, צלם ופעיל חברתי ישראלי מקהילת בני ישראל מהודו.

אליעז נחשב[דרוש מקור] בין היוצרים הבודדים בישראל הכותב על קהילות יוצאי הודו בישראל בשפה העברית ושהינו מתוך הקהילה עצמה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל באור עקיבא כבן זקונים ולו אח ואחות, להוריו ריימונד ראובן-דנדקר, רואה חשבון וסימה (שמחה) יוסף-נוגאוקר, טכנאית אלקטרוניקה.

דור רביעי למייסדי העיר וצאצא לנשיאי הקהילה (הקמודן מוכאדם) שמואל יחזקאל דיווקר ודאדא קמודן וכן של שמואל מוזס נאגבקר. מצד אימו צאצא לבני הקהילה בקראצ'י ועדן. סבו מצד אביו, בנימין, שינה את שם משפחתו מדנדקר לראובן, על שמו הפרטי של סבו שלו בשנת 1935 כדי להתקבל לעבודה תחת השלטון הבריטי בבומביי. אליעז החזיר רשמית את שם המשפחה המקורי, דנדקר בשנת 2007 ובעקבותיו גם חלק מבני משפחתו המורחבת.

בנערותו היה פעיל בארגוני נוער בעירו תחת הובלתו של שלומי אבני (לעתיד מועמד לראשות העיר). בנובמבר 2001 התגייס, ושירת כלוחם וקלע סער בגדוד שמשון. בשירותו הסדיר השתתף בלחימה ברצועת עזה בזמן האינתיפאדה השנייה ובמבצעים כגון "חומת מגן" ו"דרך המלך", ובשירות מילואים בגדוד ינשוף במבצע עמוד ענן ובמבצע צוק איתן, במהלך מבצע צוק איתן בכתבה שפורסמה בעיתון "חוליתון", רואיין על ידי חיים כצמן, פעיל שלום אשר נרצח כעשור לאחר מכן באירוע הטבח בחולית.

השתחרר משירות פעיל בסוף שנת 2018 לאחר שאובחן כלוקה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית עקב שירותו הצבאי והוכר כנכה צה"ל.

עוטר באות השירות המבצעי ובאות מערכת צוק איתן.

בעקבות טבח שבעה באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, התנדב להתגייס שוב לשירות מילואים.

פעילות חברתית וספרותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבו מצד אביו היה סופר עצמאי בשפת המרטהי בהודו, בגיל 14 אליעז כתב טיוטה לספרו הראשון "הפרא הלבן" אך מעולם לא פרסמו. בין הגילאים 14 עד 19 חיבר עשרות שירים בהשראת הראפר המנוח טופאק שאקור, עם גיוסו שיריו קיבלו פן דיכאוני עקב חוויותיו בלחימה ולכן חדל מלכתוב שירה.

בין השנים 2005–2010 עבד כקצין אבטחה בספינות נופש ובמהלך עבודה זו ביקר בכ-80 מדינות שונות, ויצר קשרים עם קהילות יהודיות מקומיות אשר עודדו את כתיבתו על קהילתו שלו. בשנת 2005 כתב את מאמרו הראשון למגזין האמריקאי העוסק ביהדות, "הלפיד".

בשנת 2010 כתב וערך לאתר המורשת של הבני ישראל מהודו בראשות החוקר ניסים מוזס. לקח חלק בספרו של ניסים מוזס "בני-ישראל מהודו-מורשת ומנהגים", בתחילת 2015 עזב עקב חילוקי דעות עם מוזס. במקביל החל לשתף פעולה עם החוקר הגנאלוגי צור ישראל ומוזכר בספרו "סיפורי סבא וסבתא" משנת 2011.

בשנת 2013 לקח חלק בכתיבת מאמרים עם הסופרת אילנה שזור, ערך סרטים דוקומנטריים קצרים (יחד עם הצלם דניאל ראובן-אירולקר) והרצה במקומות רבים. כמו כן לקח חלק בספרה השני של שזור "אמא הודו, אבא ישראל" (2017), בו גם השתתף בכתיבה ובעריכה.

בשנת 2015 יצא למסעו השני להודו בו תיעד את תרבות יוצאי הודו, בתי הכנסת, בתי העלמין והקהילה. במהלך מסע זה כתב את הטיוטות לשני ספריו הראשונים. בשנת 2016 פרסם סדרת כתבות עם העיתונאי ההודי אונקאר קרמבלקר על יהדות הודו בעיתון המהרשטרי "לוקמאת'".

באותה השנה הצטרף לעמותת "רזי גחלת" של הפעיל החברתי ראובן ריימונד, ובסוף שנת 2017 היה בין מייסדי הקבוצה "הדור החדש ליוצאי הודו בישראל" יחד עם אילנה שזור. הקבוצה פועלת לקידום הפעילות התרבותית של יוצאי הודו בישראל ובין היתר קידמה את הכנסת טקס המלידה של קהילת בני ישראל מהודו ללוח העברי.

בדצמבר שנת 2017 הקים את ההוצאה לאור "קמודן מוכאדם" העוסקת ביצירות של יוצאי הודו בישראל. ביוני 2016 הוציא את ספרו הראשון, "הענף השונה". בשנת 2018 הוציא את ספרו השני, "אז, מה הקר שלך?". בתחילת 2019 הוציא את הספר "המדריך לבני ישראלי המתחיל" ובשנת 2020 הוציא את ספרו "הג'אמט - א. נשים מעוררי השראה מקהילת הבני-ישראל" בשיתוף עם האמן דייב יעקב (אווסקר).

בשנת 2020 שיתף פעולה עם הפעיל החברתי גולן שריקר-צ'ריקר בהרצאות זום "מהודו ועד כאן" אשר בשנת 2021 הביאה ליצירת החל"צ "מסע'לה-מסע בין דורי של קהילות הודו בישראל והעולם", כאשר אליעז מתפקד כסמנכ"ל וגולן כמנכ"ל לאחר עזיבתם את קבוצת הדור החדש.

שימש כיועץ בתחקיר לסרטה הדוקומנטרי של מעיין ניניו-קנפו "דימונה צ'מפיונס", הסרט שודר בכאן 11 בשנת 2022.

במרץ 2024, פרש אליעז מתפקידו כסמנכ"ל מסע'לה ועזב את החל"צ בשל פערים אידאולוגיים בינו ובין המנכ"ל.

כתבותיו פורסמו בישראל במגזין "העוקץ" וב"סגולה" מגזין מוביל להיסטוריה ישראלית, אליעז הופיע בספרים כגון "כנס מחקרי חברון ויהודה" בשנת 2021 ובספר "222 סיפורי השראה" מאת הילה סידי, יחד עם אנשי תקשורת, עסקים, רפואה ופוליטקאים וביניהם נשיא המדינה, גם כן בשנת 2021.

פוסט טראומה צבאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תהליך הכרה ממושך, הוכר אליעז כנכה צה"ל בשל חוויותיו מאירועי לחימה בגזרת רצועת עזה בשירותו הסדיר ובשירות מילואים. לאחר התנסויות טקסיות וטיפוליות שונות ומגוונות באופן פרטי, משנת 2017 דרך עמותת נט"ל ובהמשך משנת 2021 דרך משרד הביטחון, החל לשתף את חוויותיו, בתחילה דרך צילומים שבהם לקח חלק ובאופן נקודתי בספריו כולל סיפורו של דודו אשר נפצע קשה בצניחה במיתלה מאש קרקע במלחמת סיני בשנת 1956 ובמלחמת ששת הימים ולאחר מכן גם דרך ראיונות ושיחות על הבמה, בטלוויזיה וברשתות החברתיות.

בשנת 2020 הצטרף לקבוצת "להאיר את הבית-דור שני להלומי קרב" בהובלת שירז גרינבאום, בשמת סלע וענת סול-להב, אחת מיצירותיו הופיעה בספרן המשותף הראשון "מבחוץ זה נראה אותו דבר-אסופת יצירות דור שני למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא בספטמבר 2023.

במהלך שנת 2023 חבר שוב לעמותת נט"ל ושיתף פעולה במספר מיזמים משותפים בתקשורת. אליעז יצר והפיק מספר הפקות צילום סטילס וסרטים קצרים, בהם לקח חלק גם אביו אשר לחם במערכות: מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה והמערכה ברצועת הביטחון בדרום לבנון.

בשנת 2023 השתתף בתערוכת "ראי נפשי" בירושלים והציג בכנסת ישראל במהלך יום ההוקרה למשפחות הלומי הקרב.

נטוריזם ואמנות קלאסית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2005 פעל לקידום רעיון הנטוריזם בארץ כולל קידום עמותות נטוריסטיות ופסטיבל פשוט עד שנת 2012, אז לקח עניינו בחקר יהדות הודו תפקיד מרכזי יותר.

בין השנים 2010–2015 עסק באומנות ויזואלית אשר התפרסמה בישראל ומחוצה לה במספר תערוכות בהן: "שדים ומלאכים", "רועים בשדה", "היער הקדמון". הוא שיתף פעולה במיזמים הן בארץ והן באירופה וברזיל בנושא.

בספטמבר 2011 השתתף בצילום הנטוריסטי הגדול ביותר שנעשה במזרח התיכון אי פעם על ידי הצלם ספנסר טוניק ולקח חלק בפרסום המייצג הן בעיתונות בארץ והן בחו"ל, במטרה להעלות את המודעות העולמית לנסיגת ים המלח.

בשנת 2015 לקח חלק במייצג "שירותי סיכה ורחצה" של לימור תמיר ויניב עמר בתור סופר הכותב ספרו בעירום מלא מתוך עינית הדלת.

בין השנים 2012–2019 שיתף פעולה עם האמניות נעה מגדסי ולימור תמיר במספר תערוכות ומייצגי עירום.

בין השנים 2019–2022 שיתף פעולה בתערוכה "ישראלי-הודי" עם הציירת היהודייה-פולנייה, מרת'ה ג'דלינסקה ומופיע בספרי האמן שהוציאה.

באוקטובר 2021 חזר והשתתף יחד עם האמנית ראומה מוזס (פזרקר) בצילומו השני של ספנסר טוניק בערד, על כך התראיין לתקשורת הישראלית והאמריקאית לקידום נראות מצבו המתדרדר של ים המלח.

בשנת 2023 השתתף בתערוכה "אירוטיכאן" בגלריה בן-עמי בתל אביב, שם הציג מספר מיצירותיו אשר צולמו על ידי הצלמת ויקטוריה מנשירוב. בינואר 2024 שב לגלריה בן-עמי והציג בתערוכת "הגורם האנושי" מספר מיצירותיו תחת האוצר דורון פולק.

משנת 2002 שיתף פעולה עם מספר אמני כתובת קעקע בארץ ובחו"ל, בין השנים 2022-2024 לקח חלק ביצירות של האמנית רוניה לונחל מקהילת הבני מנשה בארץ, ב-3 יצירות אשר קעקעה על גופו.

משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבו משה, מצד אימו היה זמר מסוגת שירת הקוואלי בקראצ'י שבפקיסטן טרם גיוסו במלחמת העולם השנייה, אביו הופיע במספר הפקות קטנות בארץ בשנות ה-80 וה-90.

בשנת 2000 הופיע אליעז בתפקיד ראשון על הבמה, בשנת 2014 השתתף בתפקיד מינורי בעירום מלא בהצגה "חמוצ" של היוצר ג'ייסון דנינו-הולט (בקרדיטים הופיע בטעות כאליעז דנקנר).

בין השנים 2011-2019 שיחק במספק תפקידי המחשה בסרטי דוקו.

בשנת 2022 הצטרף לצוות התיאטרון "אנסמבל נפשי תערוג" בהובלת המחזאית והסופרת דליה כהן-קנוהל, למחזה "חידת אברהם בן הרמב"ם" בו אליעז מגלם את אברהם, בעבר שיחק את תפקידו של סרמד (סרמד קשאני), מיסטיקן יהודי עירום החי בהודו במאה ה-17 בפרויקט נוסף של דליה.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2017 אליעז נשוי למטפלת בשמאניזם עינת דנדקר (מדז'יבובסקי), צאצאית הבעל שם טוב.

אליעז מגדיר עצמו כ-עברי ומשתמש באלמנטים תנכ"יים וכנעניים ליברלים בהגדרותיו, כהמשך להשפעותיו מתנועת הכנענים שרווחה בקום המדינה.

אליעז חבר במסדר הבונים החופשיים, בלשכה מעורבת של נשים וגברים יחד.

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הענף השונה, אליעז דנדקר, הוצאת קמודן מוכאדם, ישראל, 2016
  • אמא הודו, אבא ישראל, אילנה שזור ואליעז ראובן-דנדקר, הוצאת קמודן מוכאדם, ישראל, 2017
  • אז, מה הקר שלך?, אליעז ראובן-דנדקר, הוצאת קמודן מוכאדם בסיוע מרכז מורשת יהדות קוצ'ין, ישראל, 2018
  • המדריך לבני ישראלי המתחיל-תרבות, היסטוריה ומנהגים,אליעז ראובן-דנדקר, הוצאת קמודן מוכאדם בסיוע מרכז מורשת ליהדות קוצ'ין והמרכז למורשת יהדות הודו, ישראל, 2019
  • הג'מאט-א. נשים מעוררי השראה מקהילת הבני ישראל מהודו,אליעז ראובן-דנדקר, הוצאת קמודן מוכאדם בסיוע מרכז מורשת ליהדות קוצ'ין והמרכז למורשת יהדות הודו, ישראל, 2020
  • תרבות טקסי הבני-ישראל מהודו-נישואין, מלידה ופטירה, אליעז דנדקר, הוצאת קמודן מוכאדם, ישראל, 2021 (מהדורה מיוחדת)
  • לעת עתה-סיפור חייה של רחל פודגייצקי לבית שוורצמן, הוצאת קמודן מוכאדם, ישראל, 2023

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ספר מחזור ג' תשנ"ח, הוצאת חטיבת הביניים מנחם בגין, אור-עקיבא, 1998 (עמ' 34)
  • ספר מחזור נ"ג, הוצאת בית הספר הרב-תחומי עמל חדרה למדעים ואמנויות, חדרה, 2001 (ע" 142)
  • סוף מסלול נוב' 01 שמשון, הוצאת גדוד שמשון, אזח"ע, 2003 (עמ' 106)
  • סוף מסלול נובמבר 2002 שמשון, הוצאת גדוד שמשון, אזח"ע, 2004 (עמ' 19)
  • סוף מסלול אוגוסט 2003 שמשון, הוצאת גדוד שמשון, אזח"ע, 2005 (עמ' 23)
  • 222 סיפורי השראה, הילה סידי, הוצאת סימפל אז מי, 2021 (מספר 1:58)
  • דיקשיונרי, מרת'ה ידלינסקה (ספראון), הוצאת ספראון, פולין, 2021 (עמ' 31, 49, 66, 67)
  • לובאנדיום, מרת'ה ידלינסקה (ספראון), הוצאת ספראון, פולין, 2022 (עמ' 52, 64)
  • מבחוץ זה נראה אותו דבר-אסופת יצירות דור שני למלחמת יום הכיפורים, שירז גרינבאום, בשמת סלע וענת סול להב, להאיר את הבית, ישראל, 2023

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליעז ראובן-דנדקר בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אליעז_ראובן-דנדקר&oldid=40010651"