אליהו חכים

אליהו חכים

לידה	2 בינואר 1925 ביירות, State of Greater Lebanon
הוצאה להורג	22 במרץ 1945 (בגיל 20) קהיר, ממלכת מצרים
מקום קבורה	בית הקברות הצבאי בהר הרצל
תאריך עלייה	1932
מדינה	לבנון, פלשתינה (א"י)
השכלה	בית הספר הריאלי העברי בחיפה
השתייכות
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה ניסיון ההתנקשות בנציב העליון הרולד מקמייקל רצח הלורד מוין

אליהו חכים ואליהו בית צורי בתמונה ממשפטם

מכתבו האחרון של אליהו חכים, נכתב בבית הכלא בקהיר, מוצג במוזיאון הלח"י

אֵלִיָּהוּ חַכִּים (2 בינואר 1925 – 22 במרץ 1945), היה לוחם לח"י ולוחם בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. נתפס עם אליהו בית צורי בפעולת ההתנקשות בלורד מוין בקהיר, נידון למוות ונתלה. אחד משנים־עשר הרוגי מלכות (עולי הגרדום).

ביוגרפיה

אליהו חכים נולד בדמשק לפולה ושמעון הכהן שלאחר לידתו עברו לביירות. בגיל שבע עלה לארץ ישראל עם הוריו. גדל והתחנך בחיפה. למד בבית הספר היסודי "אליאנס" ובבית הספר הריאלי. הצטרף בנעוריו ללח"י. בעקבות רציחתו של אברהם שטרן (יאיר), מפקד לח"י, נפגעה פעילות הארגון, וחכים התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ושירת במצרים. עם התאוששות לח"י ערק חכים משירותו כדי להשתתף בפעולות לח"י. בין השאר השתתף בהתנקשות הכושלת בחיי הנציב העליון הרולד מקמייקל בשנת 1944.

ההתנקשות

ערך מורחב – רצח הלורד מוין

יחד עם לוחם לח"י נוסף, אליהו בית צורי, השתתף חכים בהתנקשות בלורד מוין, השר לענייני המזרח התיכון בממשלת בריטניה, שמקום מושבו היה בקהיר. ב־6 בנובמבר 1944, שני המתנקשים ירו בלורד מוין בעת שהיה במכוניתו והרגוהו. הם נתפסו בעת שנמלטו באופניים ממקום ההתנקשות, הועמדו לדין בפני בית דין צבאי מצרי, נידונו לעונש מוות והוצאו להורג בקהיר ב־22 במרץ 1945. על פי הסיפור שהשתרש, בעת תהליך ההוצאה להורג שרו השניים את "התקווה", אולם אליהו בית־צורי כלל לא היה ציוני ודומה שהטעם בסיפור היה תעמולתי.

במשפטו אמר חכים:

"החוק צריך להתבסס על הצדק. הוא מטיל חובות על האזרחים, אולם הוא גם מעניק להם זכויות. אם לא, אם החוק איננו מתבסס על הצדק, אין כל יסוד שיכבדוהו. חברי ואני חונכנו ברוח התנ"ך שלנו, המצווה: לא תרצח. אולם לא היה כל אמצעי אחר כדי להשפיע שיכבדו את זכויותינו, שזילזלו בהן. לכן החלטנו לפעול ועשינו זאת בשם הצדק העליון. כיום אומרים לנו לענות על האשמה של רצח הלורד מוין. אנו מאשימים את הלורד מוין ואת הממשלה שהוא ייצג ברצח מאות ואלפים מאחינו ואחיותינו. אנו מאשימים אותם בגזילת מולדתנו ושוד רכושנו. היכן החוק שלפיו צריך לשפוט אותם על פשעיהם? אל מי יכולנו לפנות כדי להשיג צדק? חוק זה עדיין איננו רשום בשום ספר חוקים, אך הוא כתוב בלבנו. על כן אנוסים היינו לקחת את הצדק לידינו. באיזו זכות מבקש מאיתנו העולם שלום? האם בשם ההתחסדות הצבועה, בשם העמידה על דם בני עמנו, בשם החרפה, או בשם העבדות שהטילו עלינו? איי ספר הדינים, שיפרט את הסעיפים האלה בחוקיו? לכן ביקשתי בראשית הדיונים שענייננו יובא בפני בית דין בינלאומי, שרק לו הזכות לשפוט על הצדק העליון שהפעילנו. בשם צדק זה, העליון והיחידי, אני מבקש מכם לזכותנו בדינכם."

חכים ובית צורי זכו לתמיכה רבה ברחובות קהיר, אשר ראו בהם לוחמים נגד השלטון הבריטי השנוא, וכן לאור התוכן האנטי־בריטי והבלתי־ציוני של דברי בית־צורי.

מבית המאסר כתב אליהו להוריו במכתבו:

"כחייל נשלחתי לחזית ונפלתי בשבי, וצריך לדעת לא רק איך להילחם אלא גם איך ליפול. אני שמח לעמוד במבחן זה מפני שעכשיו, יותר מאשר בכל רגע אחר בחיי, אני בטוח בצדקת רעיונותי; מפני שהאידיאל שלי הוא רעיון האמת וסוף האמת לנצח. אני נכון לכל. יבוא יום, הורי היקרים - ואני מקווה כי קרוב היום - כאשר יתנוסס הדגל העברי מעל הרי ירושלים והחופש ישרור בכל ערי הארץ, ואמהות ואבות ישמחו בילדיהם מתוך חרות ודרור."

חכים ובית צורי נקברו בבית העלמין היהודי בקהיר. ב־22 ביוני 1975, ביוזמתו של חבר הכנסת יצחק שמיר, שהכיר את השניים ושלח אותם למשימה, הועלו גופותיהם של חכים ובית צורי לישראל במסגרת הסכם חילופי שבויים עם מצרים, והם נקברו בטקס צבאי בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל. במהלך האירוע נפתחו ארונותיהם של השניים והתגלה כי גופותיהם נותרו ללא פגע למעלה מ־30 שנים. גאולה כהן סיפרה בראיון ברדיו ב־7 באפריל 2014:

"שמיר הלך כמה עשרות מטרים עד אליהם. הלכתי אחריו במרחק מסוים. לא נתנו לנו להתקרב יחד איתו. הארונות הונחו על הקרקע עם משמר חיילים. הוא הגיע לגופות והחל טקס פתיחת הארונות. זה היה רגע מצמרר. אף אחד לא ידע מה נמצא בתוך הארונות. זה היה מצמרר לעילא ולעילא כי כשהורידו את הכסות מהפנים התברר שמשקיפים אלינו שני אנשים צעירים ויפים ללא קמט בפניהם, כאילו נולדו מחדש".

הנצחה

בתאריך 22 בדצמבר 1982 דאר ישראל הנפיק גיליון מזכרת של 20 בולי דאר שכותרתו "הרוגי מלכות בדור התקומה". אחד מהבולים האלה הוקדש להנצחת זכרו של חכים שדיוקנו מופיע עליו. האמנית רות בקמן מלכא עיצבה את הדיוקן והאמן אריה גלזר עיצב את הגיליון.

על שמו נקראו רחובות באחדות מערי ישראל (ירושלים, באר שבע, תל אביב-יפו, חיפה וזכרון יעקב). בבאר שבע נקרא גן ציבורי "שני אליהו" על שם אליהו חכים ואליהו בית־צורי.

בתרבות הישראלית

לכבודם של אליהו חכים ואליהו בית צורי נכתב השיר "שני אליהו". את המילים כתבו אריה אלדד וישראל אלדד עריכת השיר נעשתה על ידי שולמית לבנת בלחנו של שמעון כהן.

ב־2023 יצא לאור הספר "מעשה בשני אליהו", העוסק באליהו חכים ואליהו בית צורי.

לקריאה נוספת

• משה בן־שאול, מעלות לוחמים – עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 84–94(הספר בקטלוג ULI)
• שלומי שטרן וג'קי ירחי, מעשה בשני אליהו, בית ספר שדה כפר עציון וסלומון שטרן, 2023

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אליהו חכים בוויקישיתוף

• קורות החיים של אליהו חכים, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
• אליהו חכים, באתר הלח"י
• יוסף נדבה, ‏חכים ובית צורי, באתר "דעת"
• אליהו חכים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• שיר "שני אליהו",
• אליהו חכים (1925-1945), דף שער בספרייה הלאומית

(אורכב 26.04.2009 בארכיון Wayback Machine) אתר ביתר