אורי דיסטניק
 | |
| לידה |
27 יולי 1958 (בן 66) בנימינה |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מבצע שלום הגליל המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה הראשונה הלחימה ברצועת הביטחון האינתיפאדה השנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
  | |
אורי דיסטניק (נולד ב-27 יולי 1958) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף-משנה אשר את מירב שירותו עשה בחיל הים. בין השאר שירת כמפקד שייטת הצוללות ובשורה של תפקידי פיקוד מבצעי, הדרכה, תכנון ודיפלומטיה צבאית. לאחר שחרורו מצה"ל הוסמך לעריכת דין והצטרף להנהלת חברת היי-טק. היה ראש המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, כיהן בתפקיד יושב ראש איגוד ערים לאיכות הסביבה שרון כרמל. כיהן בתפקיד מנכ"ל מדרשת שדה בוקר בנגב.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורי דיסטניק נולד בבנימינה, בכור לשתי אחיות, ילדיהם של תמר וחיים, דור שלישי לראשוני המושבה. הורי אביו, סימה ויוסף דיסטניק, היו ממקימי שכונת גבעת הפועל, והורי אמו, רבקה ואברהם אנוקוב, היו ממקימי שכונת יעקוב בבנימינה[1]. נשוי ואב ל-4.
דיסטניק הוא בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת חיפה (1993) ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה (1999), תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה (2005), תואר שני במשפטים עם התמחות בתחום המשפט מנהלי-אזרחי מאוניברסיטת חיפה (2014). עורך דין, חבר לשכת עורכי הדין.
שירותו הצבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיסטניק התגייס בשנת 1976. את מרבית שירותו הצבאי עשה בחיל הים. לאחר סיום קורס חובלים במגמת שייט, הוסמך כקצין-ים והוצב כמפקד גשר באח"י סער ובהמשך מונה לתפקיד מפקד מחלקת נשק באח"י חרב. בתקופה זו שימש גם כמפקד צוות השתלטות של הספינה, צוות אשר פעל במסגרת הלחימה במחבלים וסיכול ניסיונות לחדירה לארץ במתווה של פיגוע מהים. ב-1980 יצא לקורס פיקוד ימי במגמת גילוי ניווט וקשר (גנ"ק) והמשיך והתמחה בלוחמה נגד צוללות (נצ"ל). בסיום ההכשרה הוצב באח"י אילת בתחום אליו הוסמך ומונה לתפקיד סגן מפקד הספינה. בתקופה זו השתתפה הספינה בפעילות הביטחון השוטף ומלחמת של"ג הראשונה.
בסיום המלחמה השתחרר דיסטניק מהשירות הצבאי. לאחר כשנה נתבקש לחזור לשירות על ידי מפקד שייטת הסטי"לים לתפקיד מפקד סטי"ל. דיסטניק חזר לשירות הצבאי והתמחה לפיקוד על אח"י גאולה. בתקופה זו התפרסם מבצע בו צוות הגאולה פעל באזור טריפולי בצפון לבנון להשבת ששת שבויי צה"ל ששוחררו במסגרת עסקה להחלפת שבויים עם אש"ף. בשנת 1984 קיבל פיקוד על אח"י סער, באותם ימים הוצב צוות הסער בבסיס אשדוד כחלק מפלגה 31, שנפרסה בחלקה הדרומי של הזירה הימית בים התיכון. תקופה זו כללה עיסוק בביטחון השוטף והלחימה במחבלים. במהלך הפיקוד על אח"י סער, דיסטניק נבחר מבין מפקדי הסטי"לים לבצע הסבה לתחום התת-מימי ולהתמחות לפיקוד על צוללת. בתקופת האימונים וההכשרה מונה לתפקיד מפקד סטי"ל עתודה עד תחילת שנת 1986.
במהלך האימונים לפיקוד על צוללת, עבר הכשרה בישראל ומחוצה לה. את ההסבה החל בקורס צוללן לקצינים. בסיום הקורס הוענקה לו תעודת חניך מצטיין ממפקד בסיס ההדרכה אל"ם דורון עמיר אשר פיקד בעבר על שייטת הצוללות. כחלק מההכשרה נשלח לבסיס דולפין באנגליה להשתלם במתקן אימון היחלצות מצוללת (אנ') במהלך האימונים התאמן בשורה של מתארי היחלצות והוסמך כמדריך היחלצות מצוללת.[דרוש מקור] דיסטניק זכה להערכה בקרב צוות ההדרכה המקצועי לאחר שהשלים את מלא תוכנית ההסמכות בזמן קצר ואף הוסמך במהלך האימונים גם כ-Bottom Droper.
לאחר מספר חודשי הכשרה ואימונים בארץ, יצא לקורס מפקדי צוללות בחו"ל. דיסטניק סיים את הקורס בהצלחה ודורג במקום הראשון לאחר שקיבל את הציון הגבוה בקרב חניכי הקורס.
בשנת 1987 הוסמך לפיקוד על צוללת וקיבל את הפיקוד על אח"י "רהב". לאחר שנתיים של פעילות מבצעית, קיבל פיקוד על אח"י "תנין", והמשיך בפעילות המבצעית עד צאתו ללימודים. במאמר הנושא את הכותרת "שובר שתיקה" חשף דיסטניק טפח מהפעילות המבצעית ותיאר כיצד החליט לנצור אש ולעצור פעילות חשאית לסיכול פעילותה של חוליית מחבלים, רק בשל ספק באשר להיותם מחבלים, החלטה שהתבררה בדיעבד כנכונה[2]. בסמוך לסיום תפקידו, במהלך פעילות מבצעית בה השתתפו גם סגן הרמטכ"ל ומפקד חיל הים, עודכן כי הוחלט להעניק לו דרגת סגן-אלוף אישית עוד במהלך שירותו כמפקד צוללת. לאחר שהשלים תואר ראשון בכלכלה, מונה דיסטניק לראש ענף תכנון מבצעי ובחלק מהתקופה שימש גם בתפקיד מ"מ רמ"ח מבצעים במינוי של מפקד חיל הים דאז, האלוף עמי איילון.
בסיום תפקידו במחלקת מבצעים, קיבל את הפיקוד על בית ספר לקצינים של חיל הים. בתפקידו זה פיקד על קורס חובלים ועל קורסי ההשלמות החייליות לקצונה של כלל צוערי חיל הים. בפיקוד על קורס חובלים הוביל מתודולוגיה של תוכנית פרטנית המותאמת לצרכיו האישיים של כל צוער בדרך של חלוקה דיפרנציאלית של משאבי ההדרכה[4] מתוך אמונה שמנהיגות נבנית בדוגמה אישית, הקפיד לקחת חלק בכל האימונים והתרגילים ביחד עם הצוערים ולעמוד מקרוב אחר מידת ההתקדמות שלהם. בין השאר, בהיותו מפקד בית ספר לקצינים, בצע בוחן חובל במלואו יחד עם הצוערים. אל מפקד בית ספר לקצינים הצטרפו רבים מהמדריכים[5].
בשלהי 1995 מונה דיסטניק למפקד שייטת הצוללות והועלה לדרגת אל"ם. בתקופה זו עסקה השייטת בפעילות מבצעית על ידי צוללות ה"גל", תוך היערכות לקליטת צוללות ה"דולפין" לרבות הכשרת הצוותים והכנת התשתית הטכנו-לוגיסטית לקליטת הצוללות החדשות. כלקח מהחלפת הדור הקודם של הצוללות אשר הותירו את השייטת חסרת יכולת מבצעית במלחמת יום כיפור, הוחלט בחיל הים, להמשיך ולשמר את היכולת המבצעית של צוללות דור "הגל" כיחידה מבצעית במקביל לקידום פרויקט הצוללות החדשות עד כניסתן של צוללות "הדולפין" לכשירות מבצעית. החלטה זו הטילה באותה תקופה על השייטת חובה להכפיל את גודלה ולהכשיר לוחמים, קצינים ומפקדים הן לצוללות הגל המבצעיות והן לצוללות הדולפין אשר נבנו באותה עת בגרמניה.
בשנת 1998 בסיום הפיקוד על שייטת הצוללות הוצב דיסטניק במטה חיל הים בתפקיד ראש מחלקת תכנון ארגון ופתוח הקשרים האסטרטגים.
בשנת 2001 עבר דיסטניק קורס דיפלומטיה צבאית וקיבל את הפיקוד על מחלקת קשרי החוץ של צה"ל באגף המבצעים במטכ"ל, בתפקיד זה, נשא באחריות למערך הנספחים הצבאיים של צה"ל ברחבי העולם ולקשר עם הנספחים הצבאיים מחו"ל המשרתים בישראל.
המחלקה בפיקודו פעלה לפתח ולחזק את הקשרים האסטרטגיים עם צבאות אחרים וארגונים בינלאומיים כדוגמת נאט"ו, בתמיכה בנספחי צה"ל ברחבי העולם ובמשלחות ייעודיות לקידום יעדי החוץ של צה"ל. בפעילות מול הנספחים הצבאים הזרים המשרתים בארץ, פעלה המחלקה להציג את האתגרים עמם מתמודד צה"ל בזירות השונות. דיסטניק הוביל גישה על פיה "טוב מראה עיניים" שבבסיסה עמדה היוזמה להפגיש את הנספחים הצבאים עם דרגי השטח ולהציג את האתגרים עמם מתמודד צה"ל. מעבר לתדרוכים והעברת המידע ניתנה לנספחים הזדמנות להתרשם מהפעילות בסיורים במו עיניהם. כך לדוגמה לאחר שכוח מהקומנדו הימי השתלט ותפס בבוקר ה-3 בינואר 2002 על אוניית הנשק קארין איי אשר הובילה אמצעי לחימה רבים בדרכה מאירן לחופי הרשות הפלסטינית ברצועת עזה, הוטסו הנספחים הצבאיים לבסיס חיל הים באילת בליווי קציני המחלקה, בכדי להתרשם מהאונייה ותצוגת אמצעי הלחימה שיועדו לפעולות טרור. דוגמה ייחודית נוספת הייתה לאחר שבסיום הלחימה במבצע "חומת מגן" במאי 2002 נפוצו שמועות שקריות בדבר טבח שכביכול נערך במחנה הפליטים בג'נין, הוביל דיסטניק את הנספחים הצבאיים אל האזור בו נערכה הלחימה. בתאום עם חטיבה 5 ומפקדיה הובלו הנספחים הצבאיים אל אזורי הקרבות בטור משוריין של נגמ"שים וקיבלו סקירה רחבה ממפקדים ולוחמים שהשתתפו בקרב. ההתרשמות מהמפגש וממראה העיניים הובילו את הנספחים להעביר דיווחים למדינותיהם, המשקפים נאמנה את המציאות לרבות האבדות שספג צה"ל עקב המאמץ הכירורגי לפגוע במחבלים ולהימנע מפגיעה בתושבים שאינם מעורבים בטרור.
למחלקה והעמוד בראשה היה תפקיד מפתח בתיאום הביטחוני עם הפיקוד האמריקאי לקראת ובזמן מלחמת המפרץ השנייה – מלחמת עיראק במרץ 2003, בכדי להבטיח שישראל לא תותקף שוב בדומה למלחמת המפרץ הראשונה. התיאום לא נותר רק ברמה האסטרטגית, אלא הוביל לתיאום טקטי יעיל וענייני.
תפקיד זה מילא עד סיום שירותו בשלהי 2003.
לאחר שחרורו מצה"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחרורו מצה"ל, השלים לימודי משפטים באוניברסיטת רייכמן בהרצליה והתמחה לעריכת דין במשרד וקסלר ברגמן ושות' עו"ד. לאחר הסמכתו כעורך דין וחבר הלישכה, החל בתפקיד עוזר ביצועי למנכ"ל בחברת Alvarion.
בנוסף על עיסוקיו האזרחיים לאחר השחרור משרות סדיר, המשיך דיסטניק בשרות מילואים פעיל. במסגרת זו שרת כשופט צבאי בבית הדין הצבאי לערעורים מטכ"ל, ביחידת בתי הדין הצבאיים (יבד"ץ 205) בבית הדין הצבאי. במקביל המשיך בשמ"פ גם בתחום המבצעים.
המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2008 נבחר אורי דיסטניק לעמוד בראש המועצה המקומית בנימינה גבעת-עדה.
התארגנות ובחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בבנימינה גבעת-עדה, התארגנה קבוצה של תושבים בראשות אורי דיסטניק במטרה להשפיע על הפעילות המוניציפלית ביישוב המאוחד. לשם כך הוקמה רשימה עצמאית שכינויה "עתיד" והאות הנבחרת שלה לבחירות הייתה "ד". חברי הקבוצה קיימו שורה של דיונים בנושאים שהיו על סדר היום הציבורי ונתנו לעמדות המגוונות ביטוי במצע "עתיד" אשר פורסם לידיעת התושבים במושבות. כדי להוציא אל הפועל את התוכניות אשר פורטו במצע, שמו להם חברי רשימת עתיד למטרה, להיות הסיעה הגדולה במועצה שתוקם לאחר הבחירות ולזכות בראשות המועצה. כדי להשיג יעדים אלו ובמיוחד אל נוכח לוח הזמנים הקצר, הוכנה תוכנית אסטרטגית והוקם מטה מקצועי אשר הורכב מציבור מתנדבים שהתגייסו לשם כך והוציאו את הקמפיין אל הפועל[6].
הבחירות לרשויות המקומיות התקיימו ביום ה-11 בנובמבר 2008 והוכרעו כבר במועד הראשון[7]. אורי דיסטניק נבחר לראש הרשות לאחר שקיבל 57.88% מהקולות הכשרים. המועמד השני קיבל 29.59% והמועמד השלישי קיבל 12.53% מהקולות הכשרים, כפי שהדבר פורסם ברשומות[8].
גם היעד השני הושג ורשימת "עתיד" נבחרה להיות הגדולה ביותר במועצה עם - 4 מנדטים (40.07% מהקולות), רשימת "לי" - 3 מנדטים (22.29% מהקולות), רשימת "יחד" – 2 מנדטים (18.29% מהקולות), רשימת "מפד"ל" – מנדט 1 (11.94% מהקולות) ורשימת "בקול-רם" – מנדט 1 (7.41% מהקולות).
חינוך וקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך כהונתו הוגדר תחום החינוך כאחד הנושאים המרכזיים בהם תפעל המועצה. צוות של אנשי חינוך מהמושבות בסיוע ייעוץ מקצועי גיבש את תפיסת החינוך היישובית. הצוות המליץ למועצה לראות במערכת החינוך רצף שלם מגיל 3 עד 18 ולשלב בין מרכיבי החינוך הפורמלי למרכיבים ה"א-פורמליים" כך שיכלול גם את כל מרכיבי הקהילה, ספורט ותנועות הנוער. מתוך דגש על פלורליזם בחינוך, בצד זרם החינוך הממלכתי, טופח זרם החינוך הממלכתי דתי ונוסף זרם חינוכי חדש: החינוך המשלב מיסודו של מיכאל מלכיאור. בתמיכה בתוכנית הפדגוגית, הפנתה המועצה תקציבים רבים לפיתוח תשתיות של מוסדות חינוך בדגש על בטיחות ובטיחות בדרכים[9].
מיד לאחר כינונה נדרשה המועצה לקבל החלטה באשר לעתיד החינוך העל-יסודי ביישוב וזאת לאחר שעוד קודם לכן הוחלט לפרק את איגוד ערים לחינוך שומרון אשר טיפל בנושא זה עבור כל רשויות האזור (פרדס חנה כרכור, בנימינה גבעת עדה, זיכרון יעקוב ויישובי אלונה). הגם שהאתגר נראה מלכתחילה גדול על מידות היישוב, החליטה המועצה להפוך את התיכון של האיגוד – "אורט השומרון", למוסד החינוך העל-יסודי היישובי. התכנון הרב-שנתי חזה נכונה את "האיום" בדמות עזיבת תלמידי היישובים השכנים והעמיד תוכנית צמיחה הכוללת השקעות רחבות היקף בסיוע רשת אורט. נערכה הסדרה מלאה של התשתיות בהתאם לחוק, לאחר שבמשך שנים רבות פעל המוסד בלא היתרים כדין[10], שופצו התשתיות ונקבעה מתודת הפעלה. לאחר הירידה החזויה במספר התלמידים, חזר הגידול בביקוש ללימודים בתיכון לרבות תלמידים מיישובי הסביבה. הוכנה תוכנית לקידום ההישגים הלימודיים וצמצום הפערים למניעת נשירה. הוקמה ועדת התמדה לטיפול ביעדים אלו ונפתחו כיתות מב"ר ואתגר לצמצום הנשירה וחיזוק ההתמדה. להשלמת התוכנית חוזק תחום קידום נוער ותוכנית היל"ה.
בסקירה רב שנתית (2010 – 2016) נרשם שיא ע"פ מדד מדלן בשנת הבחינות 2013[11]. השיפור הרב שנתי שהתחולל במערכת החינוך היישובית לא נסתר גם מעיני משרד החינוך, בשנת הלימודים תשע"ה, בחן צוות בראשות מנכ"לית משרד החינוך את המערכת אשר בסופה הוענק לבנימינה גבעת עדה פרס החינוך היישובי. פרס זה ניתן בעיקר בשל "חינוך למעורבות בקהילה, ביצוע יוזמות חדשניות לקידום למידה משמעותית, ביצוע תוכניות הכלה וקידום הישגים לימודים וצמצום פערים"[12].
דו"ח מבקר המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיסטניק צוין לשבח בדו"ח מבקר המדינה על שהורה להפחית 3% מהשכר שלו ושל סגנו[13]. בדוח מבקר המדינה על השלטון המקומי נכתב בין השאר: "ראש המועצה המקומית בנימינה - גבעת עדה מר אורי דיסטניק הנחה את גזברות המועצה המקומית לנכות מראשית שנת 2012 בכל חודש 3% משכר הברוטו שלו ושל סגנו, במסגרת פעולות להתייעלות המועצה". עוד נרשם בדוח: "משרד מבקר המדינה מציין בחיוב את דרך פעולתם של ראש המועצה המקומית בנימינה – גבעת עדה וסגנו בכל הנוגע לקיצוץ במשכורתם. התנהגותם יש בה משום מתן דוגמה אישית ברוכה"[14].
ביולי 2013 הודיע דיסטניק כי בסיום הקדנציה לא יציג את מועמדו וייקח פסק זמן מהחיים הציבוריים[15].
איגוד ערים לשמירת איכות הסביבה שרון-כרמל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 2011 נבחר דיסטניק לתפקיד יו"ר איגוד ערים לשמירת איכות הסביבה שרון-כרמל[16], לאחר שנבחר פה אחד על ידי כל חברי המליאה[17].
בתקופה זו הוביל דיסטניק את האיגוד להישגים רבים יחד עם מנכ"ל האיגוד היוצא, ירוחם לקריץ, והמנכ"ל ניר סהר אשר נבחר על ידי ועדה בראשות יו"ר האיגוד. כחלק מתפיסת עולם הרואה בשקיפות המנהלית ערך, הוחלט להנגיש את המידע לציבור במגוון אמצעים ובפרסום דו"ח שנתי מפורט על פעילות האיגוד[18]. פרסום הממצאים הוביל לזירוז הטיפול באירועים החמורים של זיהום אוויר על ידי חברת חשמל ומעורבות של מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה[19].
בצד הפעילות בתחומי פעילות רבים כגון: מניעת זיהום אוויר וזיהום קרקע בתעשיות, ליווי הרשויות בתחום הפסולת, ביצוע מחקרים לקידום טכנולוגיות חדישות, מדידות רעש וקרינה, מתן חוות דעת לוועדות בניין ערים, מתן חוות דעת לבקשות להיתרי בנייה, חינוך סביבתי, רישוי עסקים ועוד, הוחלט בתקופה זו להרחיב את פעולות האיגוד גם לתחומים חדשים כגון פיקוח ואכיפה גם על מוסכים ולמפעלי התעשייה[20]. בין ההישגים בתחום איכות הסביבה ובשיפור איכות חיי התושבים בתקופה זו ייזכר גם כניסת פעילות האיגוד לתחום הגז הטבעי והרחבת הפיקוח על תחנות הכוח כמוטו מוביל במאבק המתמשך על זכותם של תושבי מרחב האיגוד לחיות בסביבה איכותית.
כדי לחזק את התוקף המקצועי הוחלט באיגוד לאמץ ולהטמיע תקן איזו 9001, תקן בינלאומי המגדיר דרישות ניהול מערכת באופן איכותי. דיסטניק ציין: "אנו רואים חשיבות רבה בהטמעת תקנים אשר יאפשרו מדידה של הפעילות הרבה שלנו למען הסביבה על פי תקן קבוע.” הדברים נאמרו לאחר שהסתיים השלב הראשון בהסמכה במסגרתו הוגדרו אופני העבודה בין שלושת האגפים באיגוד: תכנון, אוויר וקרקע וזאת לאחר הסמכת מעבדת האיגוד לתקן איזו 17025, שהוא תקן התקף לכל הגופים הבינלאומיים בהם מתבצעות בדיקות שפכים[21].
דיסטניק המשיך את המאבק במפחמות בו החל קודמו בתפקיד, אילן שדה, ראש המועצה האזורית מנשה. האיגוד פעל לאתר ולדווח על מפגעי המפחמות והנזקים הבריאותיים והסביבתיים הנוצרים כתוצאה מפעילות המפחמות[22].
מאבק בולט של האיגוד בהנהגתו, התמקד במניעת הפיכת תחנת הכוח "אורות רבין" לנמל מסחרי ליבוא פחם, וזאת לאחר שהמועצה הארצית לתכנון ולבנייה אישרה לחברת החשמל לישראל ולחברת GLOBALCST לאפשר העברת פחם מתחנת הכוח בחדרה לירדן. בדיון שהתקיים במועצת האיגוד הוחלט להתנגד לתוכנית, בשל זיהום האוויר הנגרם מהעמסת הפחם בתחנת הכוח למשאיות בהיקף של כ-500 טון פחם ביום וממעבר המשאיות העמוסות בפחם לאורך העיר חדרה והסביבה והחשש לזיהום אוויר רב ולפגיעה בבריאותם של תושבי הסביבה. למאבק רתם דיסטניק את השר להגנת הסביבה עמיר פרץ בבקשה להתערב ולמנוע את האפשרות של הפיכת תחנת הכוח לנמל ליבוא פחם כתחנת מעבר[23]. בעקבות המאבק הודיע משרד הפנים כי הוחלט לאשר פיילוט מצומצם לבחינת האפשרות להעברת פחם מישראל לירדן בהתאם לכללים סביבתיים שיקבעו, והאיום הוסר[24]. לאחר שסקר את עקרי הפעילות, דיסטניק חתם את מכתבו לחברי האיגוד בסיום תפקידו, במילים: "איגוד חזק הפועל למען איכות הסביבה בנחרצות, שקיפות וניקיון כפיים, הוא יעד של כלל תושבי המרחב, הזכאים לחיות באיכות חיים גבוהה בסביבה מקיימת בהווה ולמען הדורות הבאים. תודה על ההזדמנות שניתנה לי להשפיע ולו במעט על כל אלא".
מדרשת שדה בוקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלהי שנת 2014 מונה לתפקיד מנכ"ל מדרשת שדה בוקר. מינויו לתפקיד אושר על ידי דירקטוריון המדרשה בישיבתו באוקטובר 2014.
קהילה והתנדבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיעור אחר בנימינה גבעת עדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת הלימודים תשס"ז, יזם דיסטניק פעילות חינוכית להעשרת תלמידים ופיתוח יכולת החשיבה שלהם בהתבסס על תכנים מעולם המשפט המועברים על ידי עורכי דין בהתנדבות. הפעילות התבססה על מתודה שפותחה בעמותת שיעור אחר ובתאום עמה. בבסיס התפיסה ההדרכתית עמדה הכוונה לעודד חשיבה יצירתית ופתוחה בקרב התלמידים. התוכנית החלה בבית ספר "אשכולות" בשיתוף פעולה עם מנהלת בית הספר הגב' גילה לישצינקר, רכזת שכבת כיתות ו' באותה עת הגב' מוניק ועקנין ומחנכות הכיתות[25].
לקריאתו של דיסטניק נענו רבים מקרב עורכי הדין ביישוב, חלקם הורים לתלמידים וכבר באותה שנת לימודים החלו חברי הקבוצה להופיע בפני התלמידים, ללמד ולעורר בקרבם דיון במגוון נושאים שנדונו והוכרעו בבתי המשפט. לקראת סיום שנת הלימודים, יצאו התלמידים לסיור בהיכל המשפט בחיפה, שם חוו שורה של התנסויות הכוללת: משפט מבוים, פגישה עם שופט ואף ביקור באולמות המשפט וצפייה בדיונים שהתקיימו בהם באותה עת. בהמשך, גדלה קבוצת עורכי הדין המתנדבים ותוכנית הלימודים הורחבה גם לבית ספר "הנדיב", לבית ספר "אמירים" בבנימינה ובית ספר "גבע" בגבעת עדה. דיסטניק המשיך לעמוד בראש התוכנית וללמד גם כשנבחר להיות ראש המועצה המקומית. התלמידים זכו בין השאר גם לפגוש שופטים במהלך השיעורים, לאחר שאחדים מעורכי הדין המתנדבים מונו לתפקידי שיפוט והמשיכו להתנדב בתוכנית. לאחר שהתוכנית הורחבה לכלל בתי הספר היסודיים ביישוב, היא הפכה לחלק מתוכנית החינוך היישובית[26].
שחר חדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2005 התרחש אסון בבנימינה. אחיינו של אורי דיסטניק - שחר ברזילי בן ה-15 נהרג בדרך חזרה מפעולה בצופים כשחצה את מסילת הרכבת[27]. האירוע התרחש בעיצומה של שורת תאונות רכבת קטלניות אשר גבו חיים והותירו מאות פצועים. דיסטניק, הוריו של שחר ורבים מתושבי היישוב והסביבה יצאו למחאה תחת התארגנות בשם "שחר חדש לילדי בנימינה" או בקיצור: "שחר חדש". הייתה זו תנועה ציבורית א-פוליטית אשר שמה לעצמה למטרה לקדם את נושא תשתיות הבטיחות בדרכים בבנימינה על ידי פעילות ציבורית ובאמצעות הרשויות[28].
דיסטניק עמד בראש מטה מאבק למניעת "ההרוג הבא ולמען מעבר בטוח לילדי בנימינה". המטה עסק בתכנון והכוונת המאבק הציבורי, התקשורתי, המשפטי והתשתיתי. המטה התווה שלושה תחומי פעולה: עבודה מול הרשויות הלאומיות והמקומיות. הנדסה ותכנון תשתיות. פעילות ציבורית אשר כללה בין השאר הפגנות ומשמרות מחאה, החתמה על עצומה ועדכון התושבים.
בדו"ח ביקורת של מבקר המדינה[29], נקבע כי הסיבה העיקרית לגל התאונות היה החלטת רכבת ישראל להכפיל את קווי המסילה ולהעלות את מהירות הרכבות, וזאת מבלי לטפל תחילה בתשתיות הבטיחות שנדרשו לשם כך ובראשן הפרדה מפלסית במפגשי מסילה-דרך. על פי נתוני הרכבת, בשנים 2000-2005 נהרגו בתאונות רכבת 137 בני אדם ונפצעו 307.
דיסטניק וראשי התנועה הוזמנו להשמיע את קולם בפני שר התחבורה מאיר שטרית ומנכ"ל המשרד אריה בר אשר נרתמו למשימה. שנה לאחר מכן, בעקבות תאונה נוספת במפגש המסילה בבנימינה, החליט שר התחבורה שאול מופז לסגור את המפגש המסוכן[30]. כמו כן הוחלט לצאת להקמת הפרדה מפלסית בין המסילה למשתמשי הדרך בדרומה של בנימינה, פעולות אשר שמו קץ לגל התאונות הקטלני ביישוב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורי דיסטניק, חותמת גומי ורישיון לאקדח, אח"י פלברה אגדות שקרו באמת בהוצאת בית החובל, 2020, עמ' 358.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמי רוחקס דומבה, מפקד שייטת הצוללות לשעבר: "השאלה לא כמה צוללת צריך. אלא כמה אפשר לממן", באתר nrg, 6 באוגוסט 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ השמות מופיעים על שלטי העמותה לשימור ושחזור עבר המושבה - בנימינה
- ^ אורי דיסטניק, שובר שתיקה, דצמבר 2015.
- ^ אורי דיסטניק, קורס חובלים - מיצוי מרבי של פוטנציאל העילית, מערכות 382 (תשס"ב) עמ' 54–63.
- ^ במאמר שכותרתו: "קורס חובלים – מיצוי מרבי של פוטנציאל העילית"[3]., מנתח דיסטניק את הרעיון, יישומו ותוצאותיו כפי שנסקרו במבט רטרוספקטיבי. מניתוח הנתונים עולה כי תפיסת ההדרכה שיושמה, הגדילה משמעותית את שיעור הצוערים המסיימים את הקורס בהצלחה, וזאת מבלי להתפשר כלל בכל הנוגע לדרישות המחמירות של הקורס.
- ^ רוזנר, ליאת, "שלושים דקות וחמישים שניות", במחנה, 1 בפברואר 1995
- ^ אורי דיסטניק מסתער על ראשות מועצת בנימינה גבעת עדה | גפן מגזין המושבות, באתר gfn.co.il
- ^ יואב איתיאל, בנימינה גבעת עדה: "מוקדש באהבה לאוהבי", באתר גפן, 14 נובמבר 2008
- ^ רשומות - ילקוט הפרסומים, הודעות בדבר תוצאות הבחירות ברשויות המקומיות, באתר נבו, 5 דצמבר 2008
- ^ חטה"ב "אורט בנימינה" ציינה את היום הלאומי לבטיחות בדרכים, באתר אורט ישראל, 30/11/2011
- ^ יואב איתיאל, אורט השומרון: האם 90% המבנים לא חוקיים?, באתר גפן מגזין המושבות, 08/05/2009
- ^ מדד מדלן* להישגי התלמידים בבנימינה גבעת עדה, באתר מדלן - Madlan
- ^ דף הבית, פרס החינוך היישובי לשנת תשע"ה, באתר משרד החינוך
- ^ תומר אביטל, ויתור על שכר יו"ר המועצה וסגנו, באתר כלכליסט, 8 במאי 2013
- ^ מבקר המדינה - דוח שנתי על השלטון המקומי לשנת 2012
- ^ יהב דולב, בנימינה-גבעת עדה: אורי דיסטניק הודיע על פרישה, יולי 2013 (ארכיון).
- ^ יואב איתיאל, פרסום ראשון: אורי דיסטניק יו"ר איגוד ערים לאיכות הסביבה, יוני 2011
- ^ ראש המועצה המקומית בנימינה - גבעת עדה נבחר פה אחד לשמש כיו"ר איגוד ערים לאיכות הסביבה "שרון כרמל"
- ^ יואב איתיאל, לראשונה, איגוד הערים לאיכות הסביבה פרסם דו"ח שנתי, ספטמבר 2011
- ^ אריאל נוי, דו"ח חמור: "תחנת הכח בחדרה מזהמת באופן חריג", באתר וואלה, 18 בספטמבר 2011
- ^ אריאל נוי, איגוד ערים שרון-כרמל החל באכיפה במוסכים, ינואר 2012
- ^ איגוד ערים: קבעו תקן, נובמבר 2011(הקישור אינו פעיל)
- ^ המפחמות שוב מזהמות את האוויר בוואדי ערה, נובמבר 2011
- ^ המפחמות שוב מזהמות את האוויר בוואדי ערה, ספטמבר 2011
- ^ נירית שפאץ, ניסיון למנוע העברת פחם מירדן דרך תחנת הכוח "אורות רבין", דצמבר 2013
- ^ יואב איתיאיל, עכשיו אורי דיסטניק הוא גם מורה, 2 ינואר 2009
- ^ אתר המועצה המקומית בנימינה גבעת-עדה, שעור אחר
- ^ דוד רטנר, שחר נהרג בדרך חזרה מפעולה בצופים, באתר https://www.haaretz.co.il/, 10/07/2005
- ^ אחיה ראב"ד, "התיקונים הקוסמטים ליד המסילה לא מספקים", באתר ynet, 15 ביולי 2005
- ^ מבקר המדינה, דוח ביקורת על חברת רכבת ישראל בע"מ - הטיפול בתאונות ובבטיחות, באתר https://www.mevaker.gov.il/, יולי 2006
- ^ אחיה ראב"ד, מופז: לסגור לאלתר את מעבר הרכבת בבנימינה, באתר ynet, 19 ביוני 2006
מפקדי שייטת הצוללות 
| |
|---|---|
|