Vibrio cholerae
 ויבריו כולרה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | חיידקים אמיתיים |
| מערכה: | חיידקים ארגמניים |
| מחלקה: | Gamma Proteobacteria |
| סדרה: | Vibrionales |
| משפחה: | Vibrionaceae |
| סוג: | Vibrio |
| מין: | Vibrio cholerae |
| שם מדעי | |
 Vibrio choleraeפסיני, 1854 | |
Vibrio cholerae (בעברית: ויבריו כולרה) הוא חיידק גרם שלילי בעל צורת מתג כפוף אשר גורם למחלת הכולרה בבני אדם. יחד עם חיידקים אחרים בסוג Vibrio משתייך V. cholerae למחלקת גמא בחיידקים הארגמניים.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ל"ויבריו כולרה" צורת פסיק ועל כן הוא מכונה גם פסיקון. אורכו של החיידק 1.5-2μm ורוחבו 0.5μm. הוא בעל שוטון דק המקנה לו כושר תנועה. בסוף תהליך החלוקה ולפני הפרדות שני החיידקים הוא בצורת האות האנגלית S. החיידק הוא אווירני (אירובי), גראם-שלילי.
תנאי מחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החיידק צומח על מצעים פשוטים כגון מי פפטון. הוא מומת במהירות יחסית במים מזוקקים וכן מתקשה להתקיים בתנאי יובש, אך במי שתייה, מי ביוב, בהפרשותיו של אדם חולה ובבגדים רטובים הוא יכול להתקיים מספר ימים.
הטמפרטורה המיטבית להתפתחותו היא בין 30 ל-40 מעלות צלזיוס, אם כי החיידק מסוגל להתקיים על פני טווח טמפרטורות גדול. הוא פוסק להתרבות מתחת ל־16º ומומת בחום של 50º ומעלה.
גילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]החיידק בודד לראשונה כגורם לכולרה על ידי חוקר האנטומיה האיטלקי פיליפו פצ'יני בשנת 1854, אבל הגילוי עלה לכותרות כאשר רוברט קוך, כעבור שלושים שנה, פרסם מידע על המחלה ועל הדרכים להילחם בה.
השפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורמי האלימות של הV. cholerae הם שלושה. הראשון הוא שוטון, באמצעותו הוא מגיע למעי הדק. השני הוא פילוס המשמש להיצמדות לדופן המעי. גורם האלימות השלישי הוא רעלן האנטרוטוקסין (Enterotoxin), ה-cholera toxin. רעלן זה הוא חלבון המורכב מ-5 תת-יחידות מסוג B, אשר נצמדות לרירית אפיתל המעי באמצעות התחברות לקולטן ספציפי הנקרא אנטרוציט המצוי על גבי קרום התא, ומתת-יחידה A המשוחרר אל ציטופלזמת התא. כניסת תת-יחידה A לציטופלסמה מעלה את אדנילאט ציקלאז, שגורם להעלאת כמות cAMP (אדנוזין מונו פוספט ציקלי - מעגלי), כתוצאה מכך עולה ריכוז האלקטרוליטים, עלייה זו מלווה באובדן נוזלים ואלקטרוליטים. החיידק אינו פוגע ברירית, בניגוד לחיידק השיגלה.
באדם נגוע בכולרה, מספרם של חיידקים אלה מגיע לכ-500 מיליון בכל סמ"ק של נוזל מעי.
תקופת הדגירה של החיידק נמשכת כ-1–4 ימים. החיידק נעלם מהפרשות החולה ימים ספורים (על פי רוב שבוע) לאחר החלמתו. קיים אחוז מזערי של בני אדם המסוגלים להידבק בחיידק אך לא לחלות במחלה עצמה, הללו הופכים למפרישי-חיידקים, ועשויים להפיץ את המחלה מחוץ לאזור המגפה.
לרוב, מקור ההדבקה הוא אדם נגוע המפריש את הפסיקונים בצואתו או מי שתייה מזוהמים (מחזור צואה-פה). רסיסי צואה הנגועים במחלה יכולים לזהם פירות וירקות המושקים במי ביוב וגם את הידיים, אם אין מקפידים לרחוץ אותן היטב לאחר עשיית הצרכים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Vibrio cholerae, באתר ITIS (באנגלית)
- Vibrio cholerae, באתר NCBI (באנגלית)
- Vibrio cholerae, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- Vibrio cholerae, באתר GBIF (באנגלית)
