שפכים

אין לבלבל ערך זה, העוסק בנוזלים מימיים המכילים תוצרי פסולת, עם הערך "שפך נהר".

שפכים הם כל נוזל מימי אשר הושפע על ידי גורמים אנתרופוגניים. שפכים כוללים תוצרי פסולת נוזליים ביתיים, עירוניים, חקלאיים או תעשייתיים ויכולים להכיל מספר רב של ריכוזים מזהמים. השימוש הנפוץ ביותר למונח מתייחס לשפכים הזורמים במערכות הביוב וההולכה, אם כי במדינת ישראל עדיין 4% מהשפכים נספגים בקרקע בבורות ספיגה. המערכת הפיזית הכוללת צינורות, משאבות, נפות ורשתות ותעלות המשמשת להזרמת שפכים ומי ביוב ממקורם לנקודת הטיפול או הסילוק נקראת ביוב.

מי שופכין או מי ביוב מתייחסים לשפכים המזוהמים בצואה או שתן אך לעיתים קרובות משתמשים במונחים אלו לתאר סוגים נוספים של שפכים. בניגוד למי שופכין (המכונים גם "מים שחורים"), מים אפורים הם נוזלים שמקורם אינו מאסלות ההדחה (כגון ממכונות כביסה, מדיחי כלים, כיורים, מקלחות ואמבטיות רחצה) ואשר, אחרי טיפול מתאים, ניתנים לשימוש חוזר בעיקר אל מכלי ההדחה של האסלה, במטרה לחסוך במים שפירים ובעלותם הכספית.

הרכב השפכים

מקורם של שפכים ומי ביוב נובע ממספר רב של מקורות מזהמים וביניהם פסולת אורגנית אנושית, פסולת תעשייתית נוזלית, פליטות של מפעלי טיהור שפכים, מים אפורים, מי תהום שהסתננו אל מי שופכין, מערכות ניקוז של מי גשמים, פסולת תעשייתית לא נוזלית כגון חול, אלקלי וכו'.

מתקני טיהור שפכים

ערך מורחב – טיהור שפכים

קיימים ארבעה סוגים נפוצים של מתקני טיהור שפכים:

אגנים ירוקים - שימוש בצמחייה בשטח פתוח לטיהור השפכים. בשיטה זו הצמחים צורכים את החומרים המזהים ומותירים מי קולחין באיכות משופרת.
ברכות חמצון - במתקנים אלו מתבצע טיהור החומר האורגני בחמצון באמצעים מיקרוביולוגיים, השיטה מתאימה ליישובים בקנה מידה קטן.
סינון ממברני - שימוש בסדרת מסננים בעלי נקבים הולכים וקטנים הלוכדים את החומרים המזהים.
בוצה משופעלת - בשיטה זו משיבים חלק מן המשקעים (בוצה) לזרם השפכים החדש הנכנס למתקן. משקעים אלו רוויים במיקרואורגניזמים המאיצים את תהליך פירוק המזהים בשפכים החדשים.

תהליכי טיפול שונים עשויים להשלים זה את זה על מנת להפיק מי קולחין איכותיים יותר.

בורות ספיגה

בור ספיגה הוא בור שנכרה באדמה בעומק ממוצע של 1–2 מטר וברדיוס של 1/2 מטר ומשמש לפינוי השפכים. בור כזה מתאים למגורים צמודי קרקע, כאשר כל בור משרת לרוב יחידת דיור אחת. מבורות אלו מחלחלים השפכים באופן חופשי אל הקרקע ומותירים בהם את השפכים המוצקים. בורות ספיגה עשויים לגרום נזק למי התהום וגורמים לזיהום הקרקע ולפגיעה במי התהום.

בישראל

נכון לשנת 2008, בישראל מופקים 500 מלמ"ק קולחין מדי שנה, כאשר כ-70% מושבים לשימוש בחקלאות בעזרת מכוני טיהור השפכים.

לקריאה נוספת

פרופ' נחום רקובר, איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים, "שפכים, פסולת וריחות", 58. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 1993