לדלג לתוכן

13 (אלבום של הדלתות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
13
אלבום אוסף מאת הדלתות
יצא לאור 30 בנובמבר 1970
הוקלט 19661969
סוגה רוק
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 43:59
חברת תקליטים אלקטרה רקורדס
הפקה פול רוטשילד
כרונולוגיית אלבומים של הדלתות
Absolutely Live
(1970)
13
(1970)
L.A. Woman
(1971)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

13 הוא אלבום האוסף הראשון של להקת הרוק האמריקאית הדלתות, שיצא לאור על ידי חברת התקליטים אלקטרה רקורדס ב-30 בנובמבר 1970. שם האלבום מתייחס לשלושה-עשר השירים שנכללו, הכוללים מגוון שירים מחמשת אלבומי האולפן שלהם שיצאו עד לאותה נקודה. על עטיפת האלבום הופיעה מדבקה שקופה שעליה נכתב: "אוסף של שלושה-עשר שירי דלתות קלאסיים". זהו אלבום האוסף היחיד של הלהקה שיצא בזמן שהסולן ג'ים מוריסון היה בחיים.

האלבום הגיע למקום ה-25 בבילבורד 200. הוא הוחלף על ידי אוספים מאוחרים יותר של דלתות, כגון The Best of the Doors המצליח יותר, ולא יצא מחדש על גבי תקליטור.

13 היה פרויקט שיזמה חברת התקליטים אלקטרה רקורדס, שרצתה מוצר מהלהקה לעונת חג המולד, והלהקה הסכימה לו באי רצון. מוריסון אפילו הסכים לגלח את זקנו לצילומי עטיפת האלבום, אך חברת התקליטים בחרה בתמונה צעירה יותר של הזמר, כפי שעשו גם עבור אלבום ההופעה החיה של הלהקה, Absolutely Live, שיצא ביולי של אותה שנה. הסופר דני סוגרמן כתב בספר זיכרונותיו על הלהקה, No One Here Gets Out Alive: "אלקטרה רצתה ללא ספק את ג'ים מוריסון 'היפה'".[1] גם תדמיתו של מוריסון גדולה בהרבה מזו של הגיטריסט רובי קריגר, הקלידן ריי מנזרק והמתופף ג'ון דנסמור, וסוגרמן אמר כי "למרות שריי, רובי וג'ון התרגלו לתשומת הלב המופנית כלפי סולנם, זה הרגיז את ג'ים". העטיפה האחורית של האלבום מציגה את הלהקה עם פסל קטן של לודוויג ואן בטהובן[2][3] (יש שטענו בטעות שהוא של האוקולטיסט אליסטר קראולי).[4]

רשימת רצועות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צד א'
מס' שםכותב(ים)אלבום מקורי ושנה משך
1. Light My Fire רובי קריגר, ג'ים מוריסוןThe Doors (1967) 6:50
2. People Are Strange מוריסון, קריגרStrange Days (1967) 2:10
3. Back Door Man וילי דיקסון, האולין וולףThe Doors (1967) 3:30
4. Moonlight Drive מוריסוןStrange Days (1967) 3:00
5. The Crystal Ship מוריסוןThe Doors (1967) 2:30
6. Roadhouse Blues מוריסון, דלתותMorrison Hotel (1970) 4:04
צד ב'
מס' שםכותב(ים)אלבום מקורי ושנה משך
1. Touch Me קריגרThe Soft Parade (1969) 3:15
2. Love Me Two Times קריגרStrange Days (1967) 3:23
3. You're Lost Little Girl קריגרStrange Days (1967) 3:01
4. Hello, I Love You מוריסוןWaiting For The Sun (1968) 2:22
5. Land Ho מוריסון, קריגרMorrison Hotel (1970) 4:08
6. Wild Child מוריסוןThe Soft Parade (1969) 2:36
7. The Unknown Soldier מוריסון, דלתותWaiting for the Sun (1968) 3:10

מתוך מהדורת אלקטרה מ-1970:[5]

מוזיקאים

  • ג'ים מוריסון - שירה
  • ריי מנזרק - פסנתר, עוגב
  • רובי קריגר - גיטרה, גיטרה בס
  • ג'ון דנסמור - תופים

ייצור

  • פול רוטשילד - מפיק
  • ז'ק הולצמן - מפקח הפקה
  • ברוס בוטניק - מהנדס

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Hopkins, Jerry; Sugerman, Danny, No One Here Gets Out Alive, 1980, עמ' 318, ISBN 978-0-446-60228-0
  2. ^ The Doors (The J. Paul Getty Museum Collection), The J. Paul Getty Museum Collection (באנגלית)
  3. ^ "Jim Morrison & The Doors, in garage with automobile, hand held cloth backdrop. John Densmore looking at Beethoven bust. Hollywood, California by Edmund Teske on artnet Auctions", Artnet.com
  4. ^ Rachel Brett, Occultist Aleister Crowley's Influence On Popular Music, Louder Than War, ‏2017-11-17 (באנגלית בריטית)
  5. ^ 13 (Album notes). The Doors. New York City: Elektra Records. 1970. Back cover. EKS 74079.