תקיפות עומק מצריות בסיני (1970)
 | ||||||||||||||||||
| מפציץ איליושין 28 מצרי תוקף מטרות קרקע | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת ההתשה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 23 באפריל 1970 – 25 באפריל 1970 (3 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | צפון סיני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
תקיפות העומק המצריות בסיני היו שתי הפצצות שביצע חיל האוויר המצרי על בסיסי צה"ל בעומק סיני בחודש אפריל 1970, במהלך מלחמת ההתשה, בתגובה לסדרת מבצעי פריחה. שתי ההפצצות המצריות נכשלו ולאחריהן לא חזר עוד חיל האוויר המצרי לבצע חדירות עמוקות לסיני.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במטרה להתיש את צבא מצרים ולסיים את מלחמת ההתשה, יזמה ישראל בין החודשים ינואר לאפריל 1970 סדרה של 20 הפצצות על מתקנים ובסיסים של צבא מצרים בעומק אדמת מצרים שנקראו "מבצעי פריחה". גיחות ההפצצה של חיל האוויר הישראלי בעומק מצרים התנהלו כשגרה ששחקה את צבא מצרים מבלי שהניסיונות הרבים של המצרים לסכלן יצליחו. ההרס של הבסיסים המותקפים היה רב ואילו לישראל לא היו אבדות כלל.
לאחר חלק מהתקיפות המשיכו מטוסי חיל האוויר התוקפים לפטרל מעל שטח מצרים במטרה להביא להזנקה של מטוסי ירוט מצריים ולגרור אותם לקרבות אוויר. בקרבות אוויר אלה הופלו מספר מטוסי מיג מצריים. הלחץ שיצרו ההפצצות הישראליות על הממשל המצרי היה רב מאחר שהתקיפות נעשו בשעות היום, לעיני אזרחים מצריים רבים מערי הדלתה ומאחר שהן יצרו אווירת מלחמה מתמשכת שכללה האפלה בשעות הלילה בערי מצרים, הצבת תותחי נ"מ על גגות בתים בקהיר שירו אש מסיבית בעת ההפצצות. לחץ נוסף הוסיף חיל האוויר כאשר ביצע "בומים על קוליים" על ידי מטוסי פנטום שטסו בגובה נמוך מעל קהיר ושגרמו לניפוץ חלונות באזורים נרחבים של קהיר.
הצלחת התקיפות הישראליות הביאו למבוכה רבה בצמרת השלטון והצבא המצרי ולניסיונות שונים להתמודד עמה. אחת הדרכים להתמודד הייתה היוזמה לתקוף את בסיסי צה"ל בסיני במתווה דומה למבצעי פריחה בעזרת מפציצים מדגם איליושין Il-28.
באפריל 1970 בחן חיל האוויר המצרי יעדים לתקיפה בשטח סיני ותוכננו מבצעי הפצצה.
ההתקפות המצריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההפצצה האווירית הראשונה התרחשה ב-23 באפריל 1970 בשעות הלילה. מפציץ מדגם איליושין 28 יחיד חדר לרצועת החוף של סיני מזרחית לימת ברדוויל מכיוון הים התיכון. המטוס הטיל מספר פצצות סמוך להיאחזות נח"ל ים. הפצצות נפלו באזור חולי מרוחק מההיאחזות ולא גרם לנפגעים או לנזק. לאחר ההפצצה חזר המפציץ המצרי לבסיסו בשלום. יומיים לאחר מכן, ב-25 באפריל בשעה 01:40 בלילה ביצעו המצרים הפצצה שנייה. הפעם יעד ההפצצה היה עמוק יותר, באל עריש ובוצע על ידי זוג מטוסי איליושין 28.
עם גילוי חדירת זוג המטוסים על ידי מכ"מי הבקרה הזניק ראש מחלקת מבצעים אל"ם דוד עברי כנגדם מטוס F-4 פנטום מטייסת 201 שהיה בכוננות ירוט. באותו הלילה שרר ערפל סמיך וטייס הפנטום איתן בן-אליהו לא הצליח לאתר את המטוסים המצריים.
בינתיים החלו זוג המטוסים המצריים להטיל פצצות על מטרות מזדמנות באזור אל עריש, פגעו בבית חרושת לקרח וגרמו לו נזק ובתחנת הסגר לבעלי חיים, בו נהרגו כ-30 ראשי צאן.
בשלב זה הזניקה מפקדת חיל האוויר זוג מטוסי פנטום וזוג מטוסי מיראז' 3 לעבר המפציצים שבינתיים סיימו את ההפצצה ועשו דרכם חזרה צפונה אל הים ומערבה לכיוון מצרים. אחד ממטוסי הפנטום שהוטס על ידי מפקד הטייסת שמואל חץ הצליח לאתר את המפציצים בעזרת הכוונה מיחידת הבקרה האווירית והפיל אחד מהם בעזרת טיל אוויר-אוויר. האיליושין נפל אל תוך מי הים הרדודים צפונית לימת ברדוויל.
לאחר מכן זיהה אחד ממטוסי המיראז' שהוטס על ידי מפקד הטייסת עמוס עמיר, בסיוע יחידת הבקרה, את מטוס האיליושין השני שכבר הספיק להתקרב למצרים והיה מול חוף פורט סעיד. בשל הערפל נאלץ עמיר להתקרב מאוד לאיליושין כדי להבחין בו אך נמנע מלהפילו באמצעות התותח מחשש להתפוצצות האיליושין שתפגע גם בו. לבסוף, לאחר תמרונים הצליח להפיל את האיליושין בעזרת טיל אוויר-אוויר.
למחרת נשלחו צוללנים של חיל הים למשות ממטוס האיליושין המרוסק מול ימת ברדוויל את גופות הצוות המצרי וחלקים מהמטוס לבקשת חיל האוויר.
תוצאות ההתקפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתקפות נגרם נזק לרכוש ישראלי והופלו שני מפציצי איליושין וצוותם נהרג.
לאחר כישלון שני המבצעים לא ביצעו עוד המצרים תקיפות אוויריות בעומק סיני במהלך מלחמת ההתשה אלא תקיפות מהירות באזור המערבי של סיני.
גרסת מצרים לתוצאות ההתקפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמדת המצרים למתקפות העומק בסיני היא[1]:
- תקיפות העומק בסיני פגעו במצבורי תחמושת של צה"ל.
- כנגד שני המפצצים המצריים הוזנקו בסבב התקיפה השני 8 מטוסי פנטום ישראליים.
- אחד ממטוסי הפנטום הישראלי הופל באמצעות מקלע הזנב של אחד משני המפציצים המצריים.
- צוותי המפציצים המצריים נהרגו פרט לטייס רס"ן אניס חודאיר שהצליח לצנוח מהמטוס הפגוע ונמשה על ידי דייגים מצריים. צוותי המטוסים זכו לאות הכבוד והגבורה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר: חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1970-1967), ראשון לציון: באויר, 2007, עמ' 736-740.