לדלג לתוכן

האפלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרזות על לוח מודעות בישראל, אודות צו האפלה והקמת מקלטים, במהלך מבצע קדש, 1956
כרזה מתקופת מלחמת העולם השנייה מארצות הברית, המזכירה לתושבים את חשיבות ההאפלה.

האפלה היא שיטה טקטית מתחום הלוחמה ההגנתית ומתחום ההגנה האזרחית אשר במסגרתה מצמצמים את כמות התאורה הנראית.

הצורך בשיטת לוחמה טקטית הגנתית זו נוצר בשנות ה-30 של המאה ה-20 עם תחילת השימוש במטוסי תקיפה למטרות הפצצה. תאורת הרחובות והבתים, כמו גם פנסי כלי הרכב הנוסעים ברחובות הערים סייעו למטוסי תקיפה לנווט ולהגיע למטרותיהם בשעות הלילה. בנוסף, תאורת נמלים האירה את הספינות העוגנות ואיפשה את תקיפתן. בהיעדר אמצעי ניווט אחרים, הקשתה האפלת תאורת הרחוב ותאורת הבתים על מטוסי התקיפה לאתר את מטרותיהם.

שיטת ההאפלה כוללת כיסוי חלונות הבתים, כיבוי תאורת רחוב בצורה מוחלטת, או צמצום התאורה על ידי צביעת חלונות ופנסים בצבעים כהים.

כבר במהלך מלחמת העולם השנייה פותחו שיטות הניווט עבור מטוסים, כגון ניווט באמצעות מכ"ם. פיתוחים טכנולוגיים מהמחצית השנייה של המאה ה-20, כגון אמצעי ראייה תרמי וניווט באמצעות לוויינים נטרלו חלק מהיתרונות של ההאפלה.

יחד עם זאת - להאפלה יש תועלת גם כיום, כנגד תקיפה ימית התוקפת מטרות חופיות או אוניות העוגנות בנמלים, משאלה מטרות נעות (שאין להן מיקום קבוע שניתן לאתרו באמצעות ניווט לווייני) ומשתאורת החוף מאירה מטרות אלה ומקלה על הפגיעה בהן.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האפלה בוויקישיתוף