תקופת השופטים האתיופית

תקופת השופטים (בגעז: ዘመነ መሳፍንት, זמנה מספנת) היא תקופה שנמשכה בין השנים 1769–1855 באתיופיה, ונקראת על שם ספר שופטים. בתקופה זו השלטון על הארץ התחלק בין מצביאים, כוחו של הקיסר היה קטן והשפעתו הייתה בעיקר סביב עיר הבירה גונדר. בתקופה זו היה גם סכסוך דתי בין הכנסייה האורתודוקסית האתיופית לבין מוסלמים אתיופיים. סכסוך זה שימש לעיתים קרובות כתירוץ ללחימה בין המצביאים השונים.

היסטוריה

התאריך המסורתי להתחלתה של התקופה נקבע לתאריך 7 במאי 1769 כאשר ראס מיכאל סהול הדיח את הקיסר ייואס ועד ה-11 בפברואר 1855 כאשר הוכתר קאסה חיילו לקיסר בשם תוודרוס השני, הביס את כל המצביאים ואיחד מחדש את האימפריה האתיופית. כמה מההיסטוריונים מתארכים את הרצח של ייואס הגדול ל 13 באוקטובר 1706 וירידת כוחם של מלכי גונדר כהתחלת התקופה. אחרים מתארכים את התקופה להתחלת מלכותו של ייואס הראשון ב-26 ביוני 1755.

על רציפות השושלת איימו האצילים על ידי הצבת מועמדים משלהם. למשל, לאחר מותו של הקיסר טאוופילוס פחדו האצילים הראשיים של אתיופיה שהמחזור של שאיפות שאפיינו את שלטונם של טאוופילוס ותקלה היימנות הראשון ימשיך אם יבחר קיסר מהשושלת הסולומונית לכן הם בחרו לקיסר אחד משלהם - את יוסטוס, כקיסר אתיופיה. אך תקופת שלטונו הייתה קצרה והכתר הושב לשושלת הסולומונית.

תקופת ייאסוס השני

שם הקיסר	שנות שלטון
יואס הראשון	1755–1769
תקלה היימנות השני	1769-1770
סוסניוס השני	1770
תקלה היימנות השני	1770-1777
סלומון השני	1777-1779
תקלה גיורגיס הראשון	1779-1800 (שש תקופות שלטון לסירוגין)
דמטריוס	1799-1801 (שתי תקופות שלטון)
אגוולה ציון	1801-1818
יואס השני	1818-1821
ג'יגר	1821-1830 (למעט מספר ימים בחודש אפריל 1826)
ייאסו הרביעי	1830-1832
גברה קראסטוס	1832
סהלה דנגל	1832-1855 (חמש תקופות שלטון לסירוגין)

תקופת מלכותו של ייאסוס השני הביאה שוב את האימפריה למצב קשה. ייאסוס השני קיבל את הכתר כילד, ונתן לאמו - הקיסרית מאנטאוואב לשחק תפקיד עיקרי כעוצרת. מאנטאוואב הייתה אישה בעלת עוצמה והאישה הראשונה שהוכתרה בדרך כזאת בהיסטוריה האתיופית. היא הוכתרה כשליטה בזמן שהקיסר היה בשלטון. מעבר לבירה גונדר סבלה האימפריה מסכסוך אזורי בין אוכלוסיות שהיו חלק מהאימפריה במשך מאות שנים - האגאווים, האמהרים, השוואנים, התגרים והאוכלוסייה החדשה - בני עם האורומו. מאנטאוואב השתדלה לחזק את הקשרים בין המונרכיה לאורומו על ידי נישואים בין בנה לבתו של אחד ממנהיגי היג'ו אורומו, ניסיון שנכשל בטווח הארוך.

ניסיונה להמשיך בתפקיד זה לאחר מות בנה - ייאסוס השני ב-1755, בתקופת מלכותו של נכדה ייואס הראשון הביא אותה לידי סכסוך עם ווביט אלמנתו של ייאסו השני, שהאמינה כי כעת הגיע זמנה לשרת בתור עוצר. כאשר ייואס הראשון ירש את הכתר בגלל מותו הפתאומי של אביו נדהמו אצילי גונדר לגלות שהוא העדיף לדבר בשפת האורומו מאשר בשפה האמהרית והעדיף את קרובי משפחתה של אמו מבני היג'ו אורומו על פני הקווארנים ממשפחת סבתו.

תקופת ייואס הראשון

ייואס הראשון עמד לצידם של האורומו גם כאשר התבגר. הוא הרכיב משמר מלכותי בן 3,000 איש ומינה את בן דודו בראלה ולאבו מבני האורומו למפקדם. בעקבות מותו של הראס של אמהרה הוא השתדל להביא לכך שדודו לובו ימשול במחוז זה, אך בעקבות הצעתו של יועצו וואלדה נאל הוא שינה את תוכניתו.

הסכסוך בין שתי המשפחות האלו הוליך את מאנטאוואב לזמן את קרובי משפחתה ותומכיה מקווארה לגונדר כדי לתמוך בה. ווביט לעומת זאת זימנה את קרוביה מהיג'ו אורומו. הסכסוך ביניהן הפך לסכסוך צבאי. האצילים זימנו את הראס מיכאל סהול לתווך בין שתי המחנות. הוא הגיע והצליח בפיקחותו לתמרן ולסלק את שני הצבאות ואת תומכיהן וחיזק את כוחו. בסופו של דבר הפך מיכאל למנהיג של המחנה האמהרי-תגרי (המחנה הנוצרי).

מלכותו של ייואס הראשון סימנה מאבק בין הראס (דוכס) החזק מיכאל סהול ובין קרובי משפחתו של הקיסר ייואס בני האורומו. ייואס היה תלוי באופן כמעט מוחלט בבני האורומו והעדפתו למנהיגים מן האורומו על פני האמהרים או התגרים, התחזקה. יחסיו עם מיכאל סהול התדרדרו. עד שלבסוף ב-7 במאי 1769 הודח הקיסר ייואס הראשון על ידי מיכאל סהול ולאחר שבוע נהרג על ידו. הייתה זו הפעם הראשונה שקיסר איבד את כתרו בדרך אחרת פרט למוות טבעי, מוות במלחמה או התפטרות מרצון. מהלך זה הוביל לכך שכעת הייתה האימפריה בידיהם של האצילים הגדולים והמפקדים הצבאיים. לדעת רבים זוהי נקודת הפתיחה של התקופה.

תקופת יוהנס השני ואחרים

כקיסר הוכתר כעת נסיך מזדקן יוהנס השני. ראס מיכאל רצח גם אותו ואז הוכתר הקיסר תקלה היימנות השני. בתקופת שלטונו של קיסר זה הובס מיכאל סהול בשלושה קרבות בסארבקאסה, על ידי שלטון הטריומווירט יחד עם גושו מאמהרה ורוונד בווסן מבאגמדיר. כל האנדרלמוסיה הזו גרמה לכך שקיסרים עלו לשלטון, הודחו, חזרו לשלטון וחוזר חלילה. כמו תקלה גיורגיס הראשון המפורסם שקבל את הכתר שש פעמים והודח שש פעמים. חבר אחר של השושלת - דמטריוס אולץ להיכנס לתוך הארמון הקיסרי בניגוד לרצונו, על מנת שישמש כקיסר-בובה.

בינתיים נהג אמחה ייאסאס מלך שוואה בחכמה ולא נכנס ללחימה האין-סופית. הוא הקדיש את כוחותיו על מנת לגבש את שלטונו ולייסד את העיר אנקובר. יורשיו המשיכו בדרכו ולא התערבו במתרחש בגונדר עד אשר עלה לשלטון בשוואה מנליק השני וכמה שנים מאוחר יותר הוכתר כקיסר אתיופיה וממלכת שוואה סיימה את תפקידה.

מלחמת האזרחים

השנים הראשונות של המאה ה-19 הופרעו על ידי קרבות עזים בין ראס גוגסה מבאגמדיר, ולבין ראס וולדה סלאסי מתיגראי, שנלחמו על השליטה עם קיסר הבובה אגוואל ציון. לבסוף ניצח וולדה סאלאסי ולמעשה שלט על אתיופיה באופן מוחלט עד מותו ב-1816 בגיל שמונים. הדג'אזמאץ סבגאדיס מעגמה, ירש בכוח את וולדה סאלאסי ב-1817 על מנת להתמנות למצביא של תיגראי.

מלחמת האזרחים העקובה מדם הזו השאירה את אתיופיה מבודדת, בידוד שהופרע על ידי נוסעים אירופאים מעטים מאוד. אחד מהם היה הרופא הצרפתי צ'ארלס ז'אק פונכאט שהגיע לשם ב-1698 דרך ממלכת סאנאר והנילוס הכחול. ב-1769 נכנס לארץ ג'יימס ברוס כשמטרתו לגלות את מקורות הנילוס. הוא הגיע לנמל מאסאווה ב-ספטמבר 1769 ופנה לכיוון אקסום וגונדר. הקיסר תקלה היימנות השני קיבל אותו בסבר פנים יפות. ברוס עזב את אתיופיה ב-1772 דרך ממלכת סאנאר והנילוס.

סוף התקופה

סוף תקופת השופטים בא עם עלייתו של קאסה חיילו הידוע יותר בשמו הקיסרי תוודרוס השני. בתחילה פעל כנגד השכנה סודאן. קאסה סלל את דרכו לשלטון באמצעות שליטתו על דמביה. הוא ניהל סדרת קרבות עם גור אמבה (ב-27 בספטמבר 1852) והקרב האחרון שלו היה בדאראסגיה (1855). הוא הצליח להשתלט על כל אתיופיה וסיים את המאבקים הפנימיים. עם הכוח הקיסרי שוב בידיו של איש יחיד הסתיימה תקופה זו (למרות מספר סממנים שעדיין לא נעלמו לגמרי), ואתיופיה נכנסה לתקופה המודרנית.

לקריאה נוספת

• Ethiopia: the era of the princes: The challenge of Islam and the re-unification of the Christian empire, 1769-1855

הערות שוליים

הקודם: תקופת התחייה

היסטוריה של אתיופיה 7 במאי 1769 - 11 בפברואר 1855

הבא: תקופת הגיבוש