תקופת הביניים הראשונה של מצרים
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
תקופת הביניים הראשונה של מצרים העתיקה, המתוארת כ"תקופה אפלה" בהיסטוריה המצרית העתיקה,[1] נמשכה כ-125 שנים, בין השנים 2181–2055 לפני הספירה, לאחר תום תקופת הממלכה הקדומה.[2] תקופה זו כללה את השושלות השביעית (אם כי זו נחשבת לרוב על ידי אגיפטולוגים כמלאכותית), השמינית, התשיעית, העשירית וחלק מהשושלת האחת-עשרה. המושג "תקופת ביניים ראשונה" נטבע בשנת 1926 על ידי האגיפטולוגים גאורג שטיינדורף (אנ') והנרי פרנקפורט.[3]
מעט מאוד עדויות מונומנטליות שרדו מתקופה זו, במיוחד מתחילת התקופה. תקופת הביניים הראשונה הייתה תקופה דינמית שבה שלטון מצרים היה מחולק בערך שווה בשווה בין שני בסיסי כוח מתחרים. אחד הבסיסים היה בהרקלאופוליס שבמצרים התחתונה, עיר ממש דרומית לאזור פיום, והשני היה בתבאי, שבמצרים העליונה.[4] חוקרי מצרים העתיקה מאמינים כי במהלך אותה תקופה, מקדשים נבזזו וחוללו, יצירות אמנות הושחתו ופסלי המלכים נשברו או נהרסו כתוצאה מהכאוס הפוליטי המשוער.[5] לאחר תקופה זו הגיעו שתי הממלכות בסופו של דבר לעימות, מה שהוביל לכיבוש הצפון על ידי מלכי תבאי ולאיחוד מחדש של מצרים תחת שליט יחיד, מנטוחוטפ השני (אנ'), במהלך חלקה השני של השושלת האחת-עשרה. אירוע זה סימן את תחילתה של הממלכה התיכונה של מצרים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אירועים שהובילו לתקופת הביניים הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נפילת הממלכה הקדומה מתוארת לעתים קרובות כתקופה של כאוס ואי סדר על ידי ספרות מסוימת בתקופת הביניים הראשונה, אך בעיקר על ידי הספרות של תקופות עוקבות בהיסטוריה המצרית העתיקה. הסיבות שהביאו לנפילתה של הממלכה הקדומנה הן רבות, אך חלקן היפותטיות בלבד. סיבה אחת שמצויינת לעתים קרובות היא שלטונו הארוך ביותר של פפי השני, הפרעה הגדול האחרון של השושלת השישית. הוא שלט מילדותו ועד גיל מבוגר מאוד, אולי בשנות ה-90 לחייו, אך משך שלטונו אינו ברור. הוא האריך ימים מעבר לחיי יורשיו, ובכך יצר בעיות בסדר הירושה.[6] כך, בתוך חוסר הארגון הזה התפורר משטר הממלכה הקדומה.[7][8] בעיה מרכזית נוספת הייתה עליית כוחם של הנומארכים (אנ') המחוזיים. לקראת סוף תקופת הממלכה הקדומה עמדותיהם של הנומארכים הפכו לתורשתיים, ולכן משפחות החזיקו לעתים קרובות בעמדת הכוח במחוזותיהם. ככל שכוחם והשפעתם של הנומארכים הללו גדל יותר ויותר, הם הפכו עצמאיים יותר מהמלך.[9] הם הקימו קברים בתחומם ולעתים קרובות הקימו צבאות. עלייתם של הנומארכים הרבים הללו יצרה בהכרח סכסוכים בין מחוזות שכנים, שהביאו לעתים קרובות ליריבויות עזות ולמלחמה ביניהם. סיבה שלישית לפירוק המלכות הריכוזית המוזכרת הייתה הרמות הנמוכות של הצפות הנילוס (אנ') שייתכן ונגרמו מאקלים יבש יותר, וכתוצאה מכך יבול קטן יותר שהביא לרעב ברחבי מצרים העתיקה[10] (ראה אירוע 4.2). עם זאת, אין הסכמה בנושא זה. לדברי מאנינג, אין קשר להצפות נמוכים בנילוס. "התמוטטות המדינה הייתה מסובכת, אבל לא קשורה להיסטוריה של הצפות הנילוס."[11]
השושלות השביעית והשמינית בממפיס
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכיוון שמעט מאוד ידוע על שליטי שתי התקופות הללו, לעתים קרובות מתעלמים מהשושלות השביעית והשמינית. מנתון, היסטוריון וכומר מתקופת תלמי, מתאר 70 מלכים ששלטו במשך 70 יום.[12] זוהי כמעט בוודאות הגזמה שנועדה לתאר את חוסר הארגון של המלוכה במהלך תקופה זו. ייתכן שהשושלת השביעית הייתה אוליגרכיה שכללה פקידים רבי עוצמה מהשושלת השישית שבסיסה בממפיס שניסו לשמור על השליטה במדינה.[13] שליטי השושלת השמינית שלטו גם הם מממפיס, בטענה שהם צאצאיהם של מלכי השושלת השישית.[14] מעט מאוד ידוע על שתי השושלות הללו שכן מעט מאוד עדויות טקסטואליות או אדריכליות שרדו לתיאור התקופה. עם זאת, נמצאו מספר חפצים, כולל חרפושיות שיוחסו למלך נפרקר השני מהשושלת השביעית, וכן גליל ישפה ירוק בעל השפעה סורית אשר נזקף לזכות השושלת השמינית.[15] כמו כן, זוהתה בסקארה פירמידה קטנה שלדעתו נבנתה על ידי המלך איבי (אנ') מהשושלת השמינית.[16] מספר מלכים, כמו איתנו (Iytjenu), בעלי עדות רק פעם אחת ותפקידם לא ידוע.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Redford, Donald B. (2001). The Oxford encyclopedia of ancient Egypt. Vol. 1. Cairo: The American University in Cairo Press. p. 526.
- ^ Kathryn A. Bard, An Introduction to the Archaeology of Ancient Egypt (Malden: Blackwell Publishing, 2008), 41.
- ^ Schneider, Thomas (27 August 2008). "Periodizing Egyptian History: Manetho, Convention, and Beyond". In Klaus-Peter Adam (ed.). Historiographie in der Antike. Walter de Gruyter. pp. 181–197. ISBN 978-3-11-020672-2.
- ^ Gardiner, Alan (1961) Egypt of the Pharaohs (Oxford University Press), 107–109.
- ^ Breasted, James Henry (1923). A History of the Ancient Egyptians. Charles Scribner's Sons, 133.
- ^ Kinnaer, Jacques. "The First Intermediate Period" (PDF). The Ancient Egypt Site. Retrieved 4 April 2012.
- ^ Gardiner, Alan (1961) Egypt of the Pharaohs (Oxford University Press), 110.
- ^ Rothe, et al., (2008) Pharaonic Inscriptions From the Southern Eastern Desert of Egypt, Eisenbrauns.
- ^ Breasted, James Henry. (1923) A History of the Ancient Egyptians Charles Scribner's Sons, 117-118.
- ^ Malek, Jaromir (1999) Egyptian Art (London: Phaidon Press Limited), 155.
- ^ Water, irrigation and their connection to State Power in Egypt (2012), p. 20; J.G. Manning, Yale University
- ^ Sir Alan Gardiner, Egypt of the Pharaohs (Oxford: Oxford University Press, 1961), 107.
- ^ Hayes, William C. The Scepter of Egypt: A Background for the Study of the Egyptian Antiquities in The Metropolitan Museum of Art. Vol. 1, From the Earliest Times to the End of the Middle Kingdom, p. 136, available online
- ^ Breasted, James Henry. (1923) A History of the Ancient Egyptians Charles Scribner's Sons, 133-134.
- ^ Baikie, James (1929) A History of Egypt: From the Earliest Times to the End of the XVIIIth Dynasty (New York: The Macmillan Company), 218.
- ^ Bard, Kathryn A. (2008) An Introduction to the Archaeology of Ancient Egypt (Malden: Blackwell Publishing), 163.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תקופת הביניים הראשונה של מצרים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)