תערוכת העשור

**תערוכת העשור**
	כרזה לתערוכת העשור
פרטים
מקום תצוגה	בנייני האומה, ירושלים
תאריך פתיחה	5 ביוני 1958
תאריך סגירה	21 באוגוסט 1958
שנה	1958
קטלוג	ללא קטלוג

תערוכת העשור נערכה בין 5 ביוני ל-21 באוגוסט 1958 בבנייני האומה בירושלים, כחלק מחגיגות העשור למדינת ישראל. היא נחשבה לאחד האירועים החשובים ב-1958 בישראל.

בתערוכה, שהייתה מעין יריד, הוצגו הישגי המדינה וגופיה השונים. בביתנים הוצגו יצירות אמנות של אמנים ישראליים, לצד מתקני שעשועים (למשל, גלגל ענק) ולצד אגפים שהוקדשו, בין היתר, לפעילותם של גופים כסולל בונה, המוסד לביטוח לאומי ואחרים. בתערוכה הוצגו גם חידושים טכנולוגיים (למשל, רובוט שפנה למבקרים בעברית; פרה מכנית שעליה הודגם תהליך ייצור החלב) וממצאים היסטוריים, כמו למשל מגילת העצמאות.^[1] בתערוכה הוצב גם אולפן רדיו שממנו שידרו חגי פינסקר ויצחק שמעוני.

ההכנות לתערוכה

ההכנות לתערוכה החלו כשנתיים קודם לפתיחתה, עם תום מבצע קדש. בדצמבר 1956, מיד לאחר המבצע, יזם ראש עיריית תל אביב, חיים לבנון, מהלך להקמת התערוכה בתל אביב. טיעוניה של עיריית תל אביב לא עזרו בידה למנוע את החלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, טדי קולק, לקבוע את משכן התערוכה בירושלים.^[2]

יו"ר מועצת המנהלים של התערוכה היה ד"ר פאול י' יעקבי, סגן ראש עיריית ירושלים. למנכ"ל התערוכה מונה מארגן התערוכות יצחק רול. את התערוכה תכננו חבורת אדריכלים בראשות אבא אלחנני, זאב רכטר, משה זרחי ויעקב רכטר.^[3] את ניהול מחלקת האמנות והתרבות הטיל רול על המוזיקולוגית מיכל זמורה-כהן, מכרתו (זמן קצר לאחר התערוכה נישאו השניים). הכנת התערוכה הייתה מלווה בקשיים רבים. זמורה-כהן מספרת בספרה "רפרטואר אישי" כי "בערב הראשון היה צריך להתקיים קונצרט תזמורת קול ישראל בניצוח איתן לוסטיג, עם 'בריאת העולם' של היידן, וכשבאתי בבוקר לאולם הוא נראה כמו אתר בניה וכמובן לא היו כיסאות". בטקס הפתיחה היה אמור נשיא המדינה יצחק בן-צבי ללחוץ על כפתור שידליק אורות, תוך שהוא מכריז "ויהי אור", אך מערכת החשמל כשלה.^[4]

סמל התערוכה, שעיצב המעצב הגרפי היהודי-בריטי הנודע אברהם גיימס (שלאורך שנים עיצב סמלים עבור המדינה, בהם סמל תערוכת "כיבוש השממה" ב-1953 ומספר בולים לשירות הבולאי), תיאר יד המחזיקה במנורה (מסמלה של מדינת ישראל) שמתוכה צומח שתיל ועליו האות י', המסמלת את עשר שנות העצמאות.^[5]

אמנות יפה בתערוכה

התערוכה האמנותית הורכבה מחלקי תערוכה בשם "עשר שנות ציור ישראלי", שהוצגה במוזיאון תל אביב והועתקה לבנייני האומה, אך מוקמה במסדרונות צדדיים. לצד מוצגים אלה, הוצגו יצירות אמנות גם בביתנים האחרים, המרכזיים יותר.

בחזית האכסדרה הוצב ציור קיר גדול של יחזקאל שטרייכמן, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". לא נותרו עותקים או צילומים של הציור, אך חוקר האמנות גדעון עפרת טוען כי המתווים לציור חושפים קרע של שטרייכמן "בין 'אמנות למען אמנות' לבין 'אמנות למען החברה'".^[6]
יוסף זריצקי הציג את הציור "עֹצמה", שהועבר ממקומו לאחר ביקורו של דוד בן-גוריון בתערוכה וחולל שערורייה.
יעקב וכסלר הציג אף הוא ציור קיר דקורטיבי מופשט, על חזיתו הארוכה של האגף המשקי.
"פסל לתערוכת העשור" של יחיאל שמי עיטר את רחבת הכניסה וניצב עד היום בכניסה למבנה.
"פסל העשור" של יצחק דנציגר הוצב בביתן סולל בונה.
דני קרוון עיצב את בניין משרד הפיתוח.
גם לואיז ובצלאל שץ הציגו מיצירותיהם בביתנים השונים.

שערורייה התעוררה לאחר שעבודה של יוסף זריצקי הוזמנה כמוטיב המרכזי בביתן המשק, אבל בן-גוריון פסל אותה, ומקורבו טדי קולק החליט להעתיק את היצירה לביתן "חיי חברה חדשים". סמדר שפי מצטטת את חוקר תולדות האמנות והמבקר יונה פישר, שאומר כי "העלבון שנגרם לצייר הוותיק זריצקי מדגים כיצד מבינים אצלנו את המילה 'תרבות'. ניהול חיי האמנות בארץ והכוונתם, ארגונם המתמיד במסגרת של 'יצוג המדינה בכבוד' יכולים לתת מענה לשאלה מה המניעים האמיתים לשילוב יצירות אמנות במסגרת מפגנים רשמים בארץ ומחוצה לה".^[7]

ביתן מרכזי נוסף בתערוכה היה ביתן חברת מלאכת היד האמנותית הממשלתית "משכית".

ביקורת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

מעבר לביקורת על הצנזורה האמנותית שהפעיל בן-גוריון, לעיתים נמתחה ביקורת על תוכני התערוכה כתערוכת תעמולה,^[8] האופיינית למשטרים לא-דמוקרטיים ובייחוד למשטרים הקומוניסטיים של אותה תקופה. בספרם "איפה היינו ומה עשינו" מתארים דוד טרטקובר ואמנון דנקנר את התערוכה כשיא של "תערוכות סובייטיות".

כ-600,000 איש ביקרו בתערוכה. (עם זאת, זמורה-כהן מתארת את התערוכה ככישלון וקובעת: "הישראלים לא אהבו את התערוכה".^[4])

גלריה

דוד בן-גוריון בוחן כלים מעשי ידי עולי העלייה ההמונית בביתן משכית ביומה הראשון של התערוכה, 5 ביוני 1958
ציור קיר מאת יעקב וכסלר על "בניין האגף המשקי"
בול תערוכת העשור, שעיצבו האחים שמיר

לקריאה נוספת

ספר התערוכה: תערוכת העשור הלאומית לציון עשר שנות מדינת ישראל: י"ז סיון – ה' אלול תשי"ח, 5 ביוני – 21 באוגוסט 1958, ירושלים: [חמו"ל], תשי"ח. (קטלוג)
גליה לימור, "תערוכת העשור: התערוכה שנעלמה", עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בהדרכת עמנואל סיון, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2002.
גדעון עפרת, 'תערוכת העשור', בתוך: גליה בר אור, גדעון עפרת, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, עין חרוד: משכן לאמנות עין חרוד, 2008, עמ' 235–244.

קישורים חיצוניים

תערוכת העשור, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, יולי 1958 (התחלה 1:59)
גדעון עפרת, תערוכת העשור, באתר "המחסן של גדעון עפרת"
רות בונדי, התערוכה שבדרך, דבר, 31 בינואר 1958
שאול בן-חיים, היא – כמעט מוכנה, מעריב, 30 במאי 1958
א. ח. אלחנני, 36 שעות לפני פתיחת תערוכת העשור, דבר, 4 ביוני 1958
הנשיא פתח את תערוכת העשור, דבר, 6 ביוני 1958, המשך
נתן ינאי, תערוכת העשור פתחה שעריה, דבר, 6 ביוני 1958
נ. ינאי, יומן התערוכה, דבר, 8 ביוני 1958
נחום פונדק, הגדולה בתצוגות ישראל, דבר, 13 ביוני 1958, המשך
200 אלף ביקרו כבר בתערוכת העשור, דבר, 4 ביולי 1958
רפאל בשן, התערוכה – הצלחה או כשלון?: ראיון השבוע עם: יצחק רול, מעריב, 18 ביולי 1958
תערוכת העשור ננעלה ללא גרעון, דבר, 22 באוגוסט 1958
נתן ינאי, עם נעילת תערוכת העשור, דבר, 25 באוגוסט 1958
עמית נאור, כל מה שלא עבד בתערוכת העשור החגיגית של מדינת ישראל, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יוני 2020
ארכיון אוסף פרסומים מתערוכת העשור, בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ דוד טרטקובר ואמנון דנקנר, "איפה היינו ומה עשינו", עמ' 202.
^ יריד החלומות (חלק שלישי).
^ יהושע תדמור, תערוכת העשור בשנת העשור, למרחב, 26 בנובמבר 1957
^ ¹ ² מיכל זמורה-כהן, "רפרטואר אישי", עמ' 122.
^ וראו עוד: סמל לתערוכת העשור, דבר, 14 באוקטובר 1957; סמל התערוכה: ספורו של סמל התערוכה, דבר, 20 במרץ 1958.
^ גדעון עפרת, ספינת הלאום של יחזקאל שטרייכמן, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009.
^ סמדר שפי, אופקים חדשים – עשר שנות אמנות', בתוך: צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים), העשור הראשון תש"ח–תשי"ח, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח, "תערוכות ב"עולם הגדול" ותגובת בן-גוריון בתערוכות העשור בארץ". וראו עוד: דליה מנור, ‏יוסף זריצקי ורפי לביא: אמנים כמנהיגים, ישראל 15 (אביב תשס"ט-2009), 56–58 ; וכן נחום פונדק, הגדולה בתצוגות ישראל | מחלוקת על אמנות מודרנית, דבר, 13 ביוני 1958; רפאל בשן, מנהל משרד ראש הממשלה – והאמנות המודרנית: ראיון השבוע עם: י. זריצקי וט. קולק, מעריב, 20 ביוני 1958; יוסף מנובלא, הציור המודרני בתערוכת העשור, חרות, 1 באוגוסט 1958.
^ צבי אלחייני, "כיבוש+באוהאוס", סטודיו - כתב עת לאמנות גיליון 161.

[1] דוד טרטקובר ואמנון דנקנר, "איפה היינו ומה עשינו", עמ' 202.

[2] יריד החלומות (חלק שלישי).

[3] יהושע תדמור, תערוכת העשור בשנת העשור, למרחב, 26 בנובמבר 1957

[זמורה-כהן,_122-4] ¹ ² מיכל זמורה-כהן, "רפרטואר אישי", עמ' 122.

[5] וראו עוד: סמל לתערוכת העשור, דבר, 14 באוקטובר 1957; סמל התערוכה: ספורו של סמל התערוכה, דבר, 20 במרץ 1958.

[6] גדעון עפרת, ספינת הלאום של יחזקאל שטרייכמן, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009.

[7] סמדר שפי, אופקים חדשים – עשר שנות אמנות', בתוך: צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים), העשור הראשון תש"ח–תשי"ח, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח, "תערוכות ב"עולם הגדול" ותגובת בן-גוריון בתערוכות העשור בארץ". וראו עוד: דליה מנור, ‏יוסף זריצקי ורפי לביא: אמנים כמנהיגים, ישראל 15 (אביב תשס"ט-2009), 56–58 ; וכן נחום פונדק, הגדולה בתצוגות ישראל | מחלוקת על אמנות מודרנית, דבר, 13 ביוני 1958; רפאל בשן, מנהל משרד ראש הממשלה – והאמנות המודרנית: ראיון השבוע עם: י. זריצקי וט. קולק, מעריב, 20 ביוני 1958; יוסף מנובלא, הציור המודרני בתערוכת העשור, חרות, 1 באוגוסט 1958.

[8] צבי אלחייני, "כיבוש+באוהאוס", סטודיו - כתב עת לאמנות גיליון 161.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]