ראש עיריית תל אביב-יפו

ראש עיריית תל אביב-יפו
איוש נוכחי	רון חולדאי
תאריך כניסה לתפקיד	10 בנובמבר 1998
דרכי מינוי	הבחירות לרשויות המקומיות בישראל
תחום שיפוט	תל אביב-יפו
מושב המשרה	בית עיריית תל אביב-יפו, כיכר רבין
משך כהונה קצוב	חמש שנים
ייסוד המשרה	1921
איוש ראשון	מאיר דיזנגוף

ראש עיריית תל אביב-יפו הוא ראש השלטון המקומי בתל אביב-יפו. לשכת ראש העיר מנהלת את כל שירותי עיריית תל אביב-יפו, רכוש הציבור, רוב הגורמים הציבוריים, ואוכפת את כל חוקי העיר והמדינה בתוך העיר.

ראש העירייה, כמו כל ראש רשות מקומית בישראל, נבחר בבחירות המקומיות לכהונה של חמש שנים. ראש העירייה המכהן הוא רון חולדאי מסיעת תל אביב אחת, שנבחר לתפקיד ב-1998 ומכהן מאז.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של תל אביב

לפני קום המדינה

עם סיום בניית שכונת אחוזת בית ב-1911 נבחר לתפקיד יושב ראש הוועד של האגודה מאיר דיזנגוף, אחד ממייסדיה. ב-19 ביולי 1920 הוא הגיש לנציב העליון הרברט סמואל בקשה רשמית להיפרדות מיפו, וב-11 במאי 1921 חתם סמואל על "פקודת מועצת עיריית תל אביב", שקבעה את עצמאותה מיפו. דיזנגוף הפך ליושב ראש ועד הקהילה, וב-24 בינואר 1924 נערכו לראשונה בחירות למועצת העיר תל אביב^[1] לאחריהן נבחר דיזנגוף בשנית.

בדצמבר 1925 התפטר דיזנגוף מהתפקיד והוחלף בידי סגנו דוד בלוך-בלומנפלד. ב-1928 נבחר דיזנגוף פעם נוספת, ועם פרסום פקודת העיריות ב-12 בינואר 1934 שונה מעמדה של תל אביב ממועצה עירונית (Township) לעירייה (Municipal corporation)^[2] ודינזנגוף הפך לראש עירייה. עם מותו של דיזנגוף ב-1936 בחרה מועצת העיר את משה שלוש כיורשו, אך שלטונות המנדט הבריטי סירבו לאשר את הבחירה וקבעו כי ישראל רוקח יהיה ראש העירייה הבא. שלוש כיהן בתפקיד עשרה ימים, ונודע כ"ראש העירייה ליום אחד".^[3]

רוקח כיהן כראש העירייה כ-16 שנים, במהלכן הגיע לשיאו המאבק היהודי-ערבי על ארץ ישראל: המרד הערבי הגדול בשנים 1936–1939, הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב במלחמת העולם השנייה, ההעפלה וקליטת ניצולי השואה, ליל וינגייט, הכרזת העצמאות שנערכה בעיר ומלחמת העצמאות שהשפיעה עליה רבות. ב-5 באוגוסט 1947 הוא נעצר על ידי משטרת המנדט, יחד עם ראש עיריית נתניה עובד בן עמי, נשיא מועצת העיר רמת גן אברהם קריניצי ו-32 מנהיגים אחרים ביישוב, לאחר מהומות שפרצו בשל הוצאתם להורג של שלושה מעולי הגרדום: מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב. הוא נכלא במחנה המעצר בלטרון למשך יותר מחודש, במהלכו פרצו פעולות מחאה כולל שביתה כללית, עד ששוחרר ב-11 בספטמבר, ערב ראש השנה ה'תש"ח.^[4]

לאחר קום המדינה

ב-1949, במסגרת איחוד רשויות מקומיות, אוחדו תל אביב ויפו לעיר אחת, תל אביב-יפו.

בדצמבר 1952 מונה רוקח לשר הפנים ובאפריל 1953 הפך סגנו חיים לבנון לממלא מקום. בבחירות 1955 זכתה סיעת מפא"י בראשות שרת העבודה גולדה מאיר ברוב הקולות, אך סיעות אגודת ישראל והפועל המזרחי התנגדו למינוי אישה לתפקיד וסייעו לבחירתו של לבנון. אחד מהישגיו הבולטים של לבנון היה הקמת אוניברסיטת תל אביב ב-1956.

ב-1959 גבר מועמד מפא"י מרדכי נמיר על לבנון ונבחר לראשות העיר, ושמר על תפקידו גם לאחר בחירות 1965. במהלך כהונתו נבנה קמפוס האוניברסיטה ברמת אביב, נבנה בית עיריית תל אביב-יפו בכיכר מלכי ישראל והוכנו תוכניות לבניית נתיבי איילון. ב-1969 התפטר נמיר מתפקידו והעביר אותו לסגנו יהושע רבינוביץ, שזכה בבחירות שנערכו מספר חודשים לאחר מכן. רבינוביץ הוביל מספר פרויקטים שנחנכו לאחר סיום כהונתו, כגון פיתוח חופי תל אביב, הכשרת פארק הירקון וייסוד מרכז התעסוקה קריית עתידים.

בבחירות 1973 שנערכו לאחר מלחמת יום הכיפורים עלה לראשונה הליכוד לשלטון בעיר, ושלמה להט (צ'יץ') נבחר לראש העירייה. במהלך ארבע הקדנציות שלו בתפקיד נבנו מרכזי תרבות כגון המשכן לאמנויות הבמה, מרכז סוזן דלל וסינמטק תל אביב, נסגר גן החיות של תל אביב והושלמו פרויקטים רבים שהותחלו בתקופת רבינוביץ. כמו כן החל פרויקט שיקום שכונות, במסגרתו טופלו שכונות כגון שכונת התקווה, נווה שרת ועג'מי. להט הוביל את תל אביב במלחמת המפרץ, ותקף בחריפות את אלו שהחליטו לעזוב אותה מחשש לנפילת טילים עיראקיים בעלי ראשי נפץ כימיים בעיר.

בבחירות 1993 גבר מועמד "לב" רוני מילוא על מועמד העבודה אביגדור קהלני, ופעל להקמת רכבת תחתית בעיר. בבחירות 1998 זכה רון חולדאי מסיעת תל אביב אחת, ומאז זכה בחמש מערכות בחירות נוספות.

רשימת ראשי עיריית תל אביב-יפו

		תקופה כהונה	סיעה
1	מאיר דיזנגוף	1921–1925	הציונים הכלליים
2	דוד בלוך-בלומנפלד	1925–1927	פועלי ציון
(1)	מאיר דיזנגוף	1927–1936	הציונים הכלליים
–	משה שלוש	20–30 באוקטובר 1936	הציונים הכלליים
4	ישראל רוקח	1936–1952	רשימת המרכז המאוחד
5	חיים לבנון	1953–1959	הציונים הכלליים
6	מרדכי נמיר	1959–1969	מפא"י
7	יהושע רבינוביץ	1969–1974	המערך
8	שלמה להט	1974–1993	הליכוד
9	רוני מילוא	1993–1998	לב-אני תל אביבי
10	רון חולדאי	1998–מכהן	תל אביב אחת