תאוריות הקשר על רצח יצחק רבין

יצחק רבין

תאוריות הקשר על רצח יצחק רבין הן תאוריות קשר העוסקות בהירצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל, ומציגות את הרצח בצורה שונה מזו בה הוצג בבית המשפט שהרשיע בו את יגאל עמיר ובדו"ח שחיברה ועדת שמגר שעסקה בחקר נסיבות הרצח. התאוריות שונות זו מזו בפרטיהן, חלקן מייחסות את הרצח לעמיר אך גורסות ששירות הביטחון הכללי ידע על כוונתו ולא הצליח או לא רצה למנוע את הרצח, תיאוריות אחרות כופרות באשמתו של יגאל עמיר וטוענות כי הרוצח הוא אדם אחר.

כמו תאוריות קשר אחרות, גם אלה שסובבות סביב רצח רבין עוסקות בהרחבה בעובדות שוליות וזניחות, ובטענות או שמועות חסרות ביסוס, כגון: שם שלא הוזכר בדו"ח שמגר או מסלול הנסיעה בזמן הפינוי; ובו בזמן מתעלמות מראיות מוצקות וממשיות לרצח שאירע, כגון הודאותיהם המפורטות של יגאל וחגי עמיר, הדו"חות הרפואיים והפורנזיים, ותיעוד וידאו של הרצח.

סקרים אחדים העלו כי כרבע מהציבור מאמין בווריאציות שונות של תאוריות קשר כאלה.

הגרסה הרשמית

ערך מורחב – רצח יצחק רבין#הרצח

הרצח אירע בליל י"ב בחשוון התשנ"ו, בשעה 21:45 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב-יפו, בתום הפגנת התמיכה בממשלה "כן לשלום, לא לאלימות". בעת שצעד רבין מהמדרגות היורדות מן הכיכר אל עבר דלת מכוניתו הפתוחה, מלווה במאבטחיו, אנשי היחידה לאבטחת אישים, התקרב לעבר רבין הרוצח, יגאל עמיר – תושב הרצליה וסטודנט למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, דתי בעל השקפה ימנית קיצונית – וירה לעברו שלוש יריות מטווח קצר. שתיים פגעו ברבין, שלא לבש אפוד מגן, במרכז הגוף, ואחת במאבטחו יורם רובין. עמיר התמקם באזור הירידה מבמת העצרת אל החניה, בלא שעורר את חשדם של המאבטחים ושל השוטרים שהוצבו במקום. עמיר היה יכול לפגוע בשמעון פרס, שעבר בקרבתו זמן קצר קודם לרבין, אך נמנע מכך מאחר שראה בראש הממשלה רבין אובייקט משמעותי יותר לפגיעה. רבין הוחש אל מכוניתו והובל למרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי, שם נפטר מפצעיו כעבור 40 דקות. עמיר נעצר מיד במקום הרצח לאחר שהמאבטחים והשוטרים השתלטו עליו, בלא שהשתמשו בנשקם.

על פי דבריו בחקירתו, עמיר סבר שהסכמי אוסלו הם סכנה קיומית למדינת ישראל. הוא תכנן למנוע את קידומם בידי ראש הממשלה, על ידי התנקשות בו. עמיר הודה במעשה וטען שפעל לבדו ועשה זאת "בקור רוח". את ההשראה לרצח רבין שאב מברוך גולדשטיין, שביצע את טבח מערת המכפלה. לדבריו קדמו לרצח שלושה ניסיונות קודמים שלא צלחו: בינואר, באפריל ובספטמבר 1995.

לדברי חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר שסייע לו בהכנות לביצוע הרצח, יגאל עמיר חשש כי השב"כ עוקב אחריו, ועל כן מידר את חגי מפרטים על זמן יציאתו ועל דרך הגעתו למקום העצרת. יגאל עמיר מילא בעצמו את מחסנית אקדחו לסירוגין בכדור מסוג הולופוינט ובכדור רגיל, מתוך חשש שרבין ילבש אפוד מגן, שאותו כדור ההולופוינט אינו חודר. בתחתית המחסנית סידר יגאל עמיר כדורים מיוחדים שהכין אחיו חגי, אליהם ייחס חגי יכולת חדירה טובה יותר. סמוך למקום העצרת ביצע יגאל עמיר תרגילים שונים כדי לוודא כי אינו תחת מעקב. עמיר הסתיר את כיפתו בכיסו וניסה להתלבש בסגנון דומה לפעיל שמאל, לשם היטמעות בקהל.

בעקבות הרצח הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ("ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל", מוכרת בשם ועדת שמגר). ב־28 במרץ 1996 פרסמה הוועדה את ממצאיה. היא מתחה ביקורת על תפקוד השב"כ בהגנת ראש הממשלה, אך שללה תאוריות קשר שהועלו באשר לרצח.

חמישה אנשים הועמדו לדין בעקבות הרצח, אך איש מלבד יגאל עמיר לא הואשם ברצח באופן ישיר: יגאל עמיר הורשע ברצח יצחק רבין, פציעת מאבטחו של ראש הממשלה, השתתפות בקשר לרצח רבין וייצור והחזקת נשק שלא כחוק. אחיו, חגי עמיר, הורשע בקשירת קשר לרצח ראש הממשלה ובהחזקת נשק. מרגלית הר-שפי, ממכרותיו של יגאל עמיר, הורשעה באי־מניעת פשע, על כך שידעה על כוונתו של הרוצח ולא דיווחה על כך למשטרה. אבישי רביב, סוכן של השב"כ, הואשם אף הוא באי־מניעת פשע, בטענה שידע על כוונותיו של יגאל עמיר ולא דיווח עליהן למפעיליו, אך זוכה במשפט. דרור עדני, חברו של יגאל עמיר, נידון למאסר, על קשר לרצח ראש ממשלה.

תאוריות קשר מצדה הימני של המפה הפוליטית

תאוריות קשר שנשמעו בימין הישראלי כללו את האשמת השב"כ במעורבות בהתנקשות, והאשמת ועדת שמגר בשיתוף פעולה בהסתרת מעורבות זו. הדרישה לחקור מחדש את נסיבות הרצח, בטענה שיש עובדות הדורשות בירור, עולה בימין גם שנים רבות לאחר הרצח.

פעולותיו של אבישי רביב היו לנושא שהעסיק את מפיצי תיאוריות הקונספירציה. לפני הרצח, רביב נחשב לפעיל ימין רדיקלי ופעל באופן אלים. לאחר הרצח התברר שהיה סוכן שב"כ. לאורך השנים מפעיליו הזהירוהו מפעילות אלימה, אולם היו מודעים שהוא נוקט בה מדי פעם, ובעיקר כלפי פלסטינים. לאחר הרצח הועמד רביב לדין באשמה שידע ולא דיווח על כוונותיו של עמיר לרצוח את רבין, וזוכה כשבית המשפט קובע כי "לאבישי רביב לא היה רמז ואפילו קצה של רמז לכוונותיו של יגאל עמיר".

לפי נחום שחף ונתן גפן - אף על פי שיגאל עמיר הצהיר על כוונתו לבצע את הרצח, הודה במעשה, שחזר אותו ומעולם לא הביע חרטה - לא הוא רצח את רבין. לפי גרסתם, יגאל עמיר בעצמו לא ידע שלא הוא הרוצח או שלחלופין, הופעל עליו לחץ כבד להודות ברצח.

תומכי התיאוריות מציינים אירועים שונים, כגון החלפת נהגים או הבדלים בפרטים מסוימים, ומציגים אותם כראיות הדורשות בירור. בין הטענות שהעלו נמצאת גם טענה לפיה כרמי גילון, ראש השב"כ באותה תקופה, העריך חודשים לפני הרצח שהרוצח הפוטנציאלי הוא "סטודנט תימני שחרחר מהרצליה שלומד בבר-אילן," אם כי לא ידוע אף תיעוד לאמירה זו.

תומכי תאוריית הקשר נותנים משקל רב לעדת ראייה אחת שאמרה כי היא ראתה ש-"רבין לא נפגע" מהירי, וכן לכך שלאה רבין כתבה שמיד לאחר הירי התבוננה בו להרף עין וסברה כי "הוא נראה בסדר גמור".

לטענתם - צפייה בקלטת הרצח מראה שרבין לא נפל מיד כתוצאה מהירי ואף הסב את ראשו לאחור^{[דרוש מקור]}. עוד טוענים חלק מתומכי התאוריה שההבזק שנראה בקלטת אינו מאיר את הסביבה, למרות שאמור היה לעשות זאת.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

תומכי התיאוריות מעלים שאלות בנוגע לעמידה בנהלים על ידי הכוחות שהיו בשטח בעת ההתנקשות, תוך טענה כי היו חריגות מהנוהל המצופה במקרים כאלו. לדוגמה, הם מציינים כי למרות הצורך בטיפול רפואי דחוף, רבין הועבר לבית החולים ברכב השרד ולא באמבולנס, שלדבריהם היה מתאים יותר. עוד נטען לסתירה בין הדו"חות הרפואיים, כאשר בדו"ח אחד צוין כי הגיע באמבולנס, בעוד שבאחרים ובעדויות בוועדת שמגר צוין כי הגיע במכוניתו. כמו כן, תומכי התאוריות מצביעים על כך שנתיחת הגופה בוצעה בבית החולים איכילוב ולא במרכז הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר, כפי שנטען שהיה צפוי.^{[דרוש מקור: מקור להעלאת הטענה]} בדו"ח הנתיחה של פרופסור יהודה היס נכתב כי עמוד השדרה הגבי והמותני של רבין נמצא תקין. תומכי תיאוריות הקונספירציה רואים בכך סתירה לגרסה הרשמית, לפיה אחד הכדורים פגע בעמוד השדרה הצווארי. בתצלום הרנטגן של הגופה, שהוצג על ידי היס בסרטו של נפתלי גליקסברג "תיק לא סגור", נראה למחזיקי התאוריה כי הקליע נמצא בעמוד השדרה, אם כי מיקומו המדויק לא ניתן לקביעה.^{[דרוש מקור]}

נחום שחף טען שיש סתירה בין קלטת הווידאו של הצלם קמפלר, בה רואים שיגאל עמיר ירה בגבו של יצחק רבין, לבין עדויות הרופאים לפיהן רבין נפגע בחזה ובבטן.

תומכי התיאוריות מעלים שאלות בנוגע לסידורי האבטחה בליל הרצח. לטענתם, לפי ועדת שמגר, רבין היה מאובטח על ידי ארבעה מאבטחים, אך דו"ח הוועדה מציין את שמותיהם של שלושה בלבד. בנוסף, הם מציינים את עדותו של העיתונאי יואב לימור, שתיאר כי במושב הקדמי של הרכב ישב "שוטר", בעוד שלפי הדיווחים הרשמיים היה המושב ריק. עוד נטען כי איש אבטחה מבית החולים איכילוב דיווח שראה כתם דם גדול במושב הקדמי, בנוסף לכתם הדם במושב האחורי שבו ישב רבין.^{[דרוש מקור]} נהגו של רבין, מנחם דמתי, הסביר כי לקראת סוף הנסיעה הוא ביקש משוטר באחד המחסומים להצטרף כדי לסייע במעבר בין הכבישים העמוסים.

בשנת 2005 הגיש נתן גפן עתירה לבג"ץ בדרישה שיורה לשר הבריאות למסור לידיו תיעוד רפואי מליל הרצח, על מנת ליישב סתירות שמצא כביכול בין מסמכי בית החולים ועדויות הרופאים שטיפלו בראש הממשלה, לבין מסקנות ועדת החקירה. העתירה נדחתה על הסף כשבית הדין מנמק כי "הטענות שמעלה העותר בעתירתו הן טענות חמורות ביותר אשר אינן נשענות על בסיס עובדתי כלשהו".

בשנת 2006 הוגשה עתירה לבג"ץ עתירה הדורשת לפסול את הדו"ח הפתולוגי של פרופ' יהודה היס. טענת העותרים^{[דרושה הבהרה]} היא כי רבין נורה לראשונה דווקא במהלך הנסיעה, לאחר יריות סרק בכיכר. על-פי תרחיש זה ("תאוריית הכדור הראשון"), רבין נורה בחזהו מכדור בודד בזמן הפינוי למטה השב"כ. רק לאחר קביעת מותו של רבין ב-22:30, נוספו, על פי הטענות, שני פצעי הירי בגבו של רבין שיוחסו ליגאל עמיר. עם השנים התפרסמו מסמכים שונים המוצגים כמסמכים מקוריים של בית החולים, המאששים, לטענת המפרסמים, את התאוריה שלהם על הרצח. בית המשפט העליון דחה את העתירה בטענה שטענות העותרים היו כלליות ופעמים סתומות, ואין ביסוס לטענה של מניפולציה בדו"חות הרפואיים.^{[דרוש מקור: קישורים לא עובדים - נא לספק קישורים לעתירה ולפסק הדין]}

נחום שחף ונתן גפן העלו תמיהות לגבי הדף המוכתם ובו מילות "שיר לשלום". לטענתם נראה בו חור מקליע, והם העלו את הטענה לפיה אם הדף היה מקופל לארבע בכיס בזמן הירי, היו צריכים להיות בו ארבעה חורים. בפועל לא נראה בדף חור אלא כתם דם כהה.

פרסום התאוריות

בספר מאוחר יותר (The Last days of Israel, 2001), טוען אחד העוסקים בתאוריית הקונספירציה, ברי חמיש, כי מאחורי רצח רבין עומד מכון המחקר האמריקני "המועצה ליחסי חוץ" (CFR) ומי שעמד אז בראשו, ג'ורג' בוש האב. לטענת חמיש, הרצח נועד להבטיח את רציפות שלטון השמאל בישראל גם אחרי בחירות 1996 ולהבטיח את מימושם המלא של הסכמי אוסלו.

העיתון "הצופה" חולל שערורייה כשפרסם את ההשערה כי שמעון פרס עמד מאחורי קנוניית הרצח, אף שהעיתון הכחיש שהשערה זו מבטאת את עמדתו. בערב יום השנה העשירי לרצח רבין, ב-3 בנובמבר 2005, זכו תאוריות הקשר לעידוד מסוים כאשר נחשף במשדר מיוחד של "קשת" שכלל סרט דוקומנטרי של נפתלי גליקסברג כי בחולצתו ובגופייתו של רבין יש חור נוסף מצדן הקדמי. המומחים שבדקו את בגדיו של רבין נחלקו בדעותיהם האם מדובר בירייה נוספת שלישית שנורתה באיש. בנוסף הועלתה העובדה שאין בנמצא תצלומים רלוונטיים לסוגיה מנתיחת גופתו של רבין. במהלך המשדר עלתה ההשערה שמא מדובר בכדור שנפלט מאקדחו של אחד המאבטחים והושם דגש על כך שלא מדובר בממצא שחייב להתפרש באופן קונספירטיבי. סברה אחרת לגבי חוסר התאימות בין מספר החורים בגופיה ובגופה של יצחק רבין היא שמדובר בחור רגיל בגופייתו, אולי של סיגריה. חולשתה של התזה שהוצגה בתחקיר הערוץ השני היא היעדר חור כניסה במקטורן מחד^{[דרוש מקור]}, והיעדר דווח על פצע כניסה התואם את הנקב בחולצה מאידך, כמו גם היעדר ממצאים תואמים בצילומי הרנטגן והסי טי לנזק רקמתי כלשהו התואם את מיקום החור בחולצה.

בהפגנת תמיכה בבנימין נתניהו, שנערכה באוקטובר 2019, אמר המזרחן מרדכי קידר: "מי שרצח את רבין היה אדם שראשי התיבות של שמו זה י"ר - לא יצחק רבין. מי שעמד מאחורי העניין הזה כנראה פוליטיקאי מוביל שרצה לחסל את יצחק רבין מכיוון שהוא רצה לצאת מהסכמי אוסלו". קידר הוסיף: "אני קורא מכאן להסיר את הכותרת השקרית 'סודי ביותר' מעל המסמכים שלא משתלבים עם התאוריה שהימין רצח את רבין". אוניברסיטת בר-אילן גינתה את דבריו אלה, וגם נתניהו גינה את דבריו וכינה אותם "דברי הבל". בראיון לניב רסקין בחדשות הבוקר אמר קידר כי הוא אמר שאולי יגאל עמיר לא רצח את רבין, וסירב לחזור בו. בנוסף, הוא טען כי תיעוד הרצח של רוני קמפלר עבר עריכה בלונדון.

ביקורת על התאוריה

איש השב"כ שלמה הרנוי, ביקר את תאוריות הקונספירציה וטען כי התאוריה נוצרה על רקע ההאשמות שהוטחו בימין בעקבות הרצח ורצונו לנקות את עצמו מאחריותו לו.

מבשר התאוריה הוא יהודי קנדי, ברי חמיש, שהושפע לטענת המבקרים מתאוריות הקונספירציה הנפוצות בצפון אמריקה, בעיקר תאוריית הקשר על רצח קנדי. כמו כן הביקורת טוענת לחוסר הבנה של חמיש את החברה והתרבות הישראלית. כך נטען, כי אין התאוריה מביאה בחשבון כי ישראל היא מדינה קטנה ומסוגרת אשר סוד כה גדול לא היה יכול להישמר בה; ובעיקר כאשר עם חילופי השלטון התכופים במדינה, נחשפו כל סודות השב"כ ושאר גופי המודיעין והביטחון בפני שלטון הימין (לרבות אנשי גוש הימין שנכללו בקואליציה). יתרה מכך, המבקרים אינם נמנעים מטענות ספציפיות לגופם של חלק ממפיצי תאוריות הקשר.^{[דרוש מקור]}

ביקורת חריפה על תאוריית קשר זו רואה בעצם קיומה חטא העומד בפני עצמו, המהווה נדבך נוסף על הפשע של רצח רבין. לפי ביקורת זו, על הימין הרדיקלי בישראל להתמקד בשאלה איך יצא ממנו הרוצח יגאל עמיר, ומי האנשים שהעניקו לרוצח את הרקע האידאולוגי שממנו צמח. על פי המבקרים, יצירת תאוריית הקשר מסיטה את הדיון משאלות אלה והעובדות שמאחוריהן, ועלולה ליצור את התשתית לרצח הפוליטי הבא.^{[דרוש מקור]}

חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר שסייע בהכנות לרצח, שלל את תיאורית הקונספירציה בדברים שכתב לאחר שחרורו מהכלא ב־2012, אך הודה כי גם לו ישנן שאלות לגבי פרטים שונים סביב הרצח.

תאוריית הקשר מצדה השמאלי של המפה הפוליטית

על פי גרסתה השמאלנית של תאוריית הקשר, גורמי ימין רדיקליים בשב"כ, הפעילו את יגאל עמיר וחברו לו בקשר חתרני באמצעות סוכן השב"כ אבישי רביב, במטרה לרצוח את יצחק רבין. תאוריה זו מנסה להסביר את הקלות שבה חדר יגאל עמיר לשטח הסטרילי בכיכר רבין. נושא הדגל של תאוריה זו היה פרופסור מיכאל הרסגור. הרסגור טען כי משפט חוזר ליגאל עמיר יחשוף את האמת, ויגלה כי ידו של הימין הייתה מאחורי רצח זה.

תיעוד הרצח וספיחיו

לאחר הרצח התברר כי רוני קמפלר, רואה חשבון במקצועו העובד במשרד מבקר המדינה, תיעד במצלמת וידאו את ההתנקשות ברגע התרחשותה.

מעלי תאוריות הקונספירציה העלו תמיהות הנוגעות לתיעוד זה, שנחשב לחדשני מסוגו באותה העת. חלקן התמקדו בהתרחשויות שתועדו במצלמתו בזירת הרצח, וחלקן התמקדו במקריות של התיעוד ההיסטורי, וייחסו אותה לקשר אפשרי בין קמפלר לבין גורמים הקשורים כביכול ברצח. הוא עצמו סיפק הסברים לשאלות ולתהיות שהתייחסו אליו. חלק אחר התמקד בכך שהתיעוד לא פורסם במלואו.^{[דרושה הבהרה]}

ראו גם

• תגובת החברה הדתית לרצח רבין

לקריאה נוספת

• ברי חמיש, מי רצח את יצחק רבין, הוצאת גפן, 1999.
• נתן גפן, עוקץ קטלני, הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, 1999
• דביר קריב, יצחק - רצח רבין: הסיפור שלא סופר, טפר הוצאה לאור, 2015. (הפרק "אתם רצחתם את רבין!", עמ' 251 - 270)
• נתנאל אלישיב, ההחמצה: רצח רבין והשלכותיו מזווית ימנית-ממלכתית, בהוצאת נגה, תשפ"ב.
• רן שריר ואבי זלינגר, האיש שצעק סרק סרק, 2022

קישורים חיצוניים

• איתי טאו, 11 שנים לרצח: הקונספירציה "חוגגת", באתר nrg‏, 4 בנובמבר 2006
• תום שגב, לפרסם הכל, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2005
• שרה ליבוביץ-דר, ‏סופה של הקונספירציה: מה באמת קרה כשרבין נרצח?, באתר מעריב אונליין, 28 בנובמבר 2015
• פרופ´ אריה זריצקי, דעה: האם פושעי אוסלו מעורבים ברצח רבין?, באתר ערוץ 7, 15 במרץ 2009
• אלי אשד, תולדות העולם על פי בארי חמיש
• תום שגב, מי צעק "סרק, סרק" ברצח רבין?, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
• חנן גרינווד, ‏55% מהציונות הדתית מאמינים: יגאל עמיר לא רצח את רבין, באתר כיפה, 26 באוקטובר 2015
• אבי סגל, לסיים את הקשר, באתר ערוץ 7, כ"א בכסלו תשע"ו, 3 בדצמבר 2015

אתרים ומאמרים של תומכי תאוריית קשר

• מאגר מקיף של חומרים בנושא רצח רבין באתר רוטר.נט
• "פיענוח רצח רבין" (אורכב 17.12.2005 בארכיון Wayback Machine) - אתר המתיימר לפענח את רצח רבין
• "רצח רבין: על מסתרי הכדור הראשון"
• אתר המנסה להוכיח כי לא יגאל עמיר רצח את רבין
• Top Israeli news site publishes crudely altered Rabin assassination video, Israelinsider.com
• "תיק לא סגור", התחקיר של נפתלי גליקסברג בניתוח ביקורתי.
• אלישע האס, לפתוח מחדש את תיק רצח רבין, באתר ערוץ 7, 21 באוקטובר 2010
• חיים פלק, די לטיוח, הגיעה העת לוועדת חקירה בלתי תלויה לבחינת רצח רבין, עולם קטן, גיליון 723, וירא תש"פ, עמ' 11.
• נתן גפן, עוקץ קטלני, מהדורה שנייה, רמת-גן תשע"ג