תומאס בקט
 | |
| רצח בקט בציור מהמאה ה-12 | |
| לידה |
21 בדצמבר 1118 צ'יפסייד, ממלכת אנגליה  |
|---|---|
| נרצח |
29 בדצמבר 1170 (בגיל 52) קתדרלת קנטרברי, קנט, ממלכת אנגליה |
| חג |
29 בדצמבר |
  | |
תומאס בקט (באנגלית: Thomas Becket; בערך 1115 – 29 בדצמבר 1170) כיהן כארכיבישוף מקנטרברי בין השנים 1162–1170. לאחר הירצחו הוכרז כקדוש נוצרי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תומאס בקט נולד בלונדון בתחילת המאה ה-12, ב-21 בדצמבר 1118 (או ע"פ מסורת מאוחרת יותר, ב-21 בדצמבר 1120), למשפחת סוחר בן המעמד הבינוני ממוצא נורמני. בנעוריו רכש השכלה נרחבת, בעיקר בתחום התאולוגיה, בין השאר באנגליה ופריז.
עם שובו מפריז, הצטרף לפמלייתו של ת'יאובלד, הארכיבישוף של קנטרברי, העומד בראש הכנסייה באנגליה. בשנת 1142 הלה שלח את בקט לבולוניה ולאוסר, שם השלים בקט את לימודיו התאולוגיים. כששב לאנגליה, כיהן כצירו של ת'יאובלד לרומא כמה פעמים ורכש את אמונו והערכתו; ת'יאובלד מינה אותו לארכידיאקון של קנטרברי, ולפרובוסט (מנהלן ראשי) של בוורלי.
בשנת 1155, בלחץ פטרונו ת'יאובלד, מונה בקט על ידי מלך אנגליה הנרי השני גם למשרה החשובה ורבת ההשפעה של לורד צ'נסלור, התפקיד השלישי בחשיבותו לאחר המלך וראש השרים. בתפקידו זה רכש את הערכתו של המלך והפך לאחד מיועציו הקרובים והמשפיעים ביותר. בנוסף לתפקידו המדיני הוטל על תומאס לשמש גם כמחנכו של בן המלך, הנרי הצעיר, והשניים פיתחו יחסי רעות הדוקים.
בקט הפגין נאמנות רבה להנרי, היה לידידו ואף נלחם בקרב לצדו. התנהלות זו, בנוסף לחיי פאר מנקרי עיניים, שעמדו בניגוד לתדמיתו כאיש כמורה, יחד עם המיסים שתבע מאנשי הכנסייה הכפופים לו, יצרו חיכוך מתמיד ותחושת מרירות בינו לבין הכמורה האנגלית.
לאחר מותו של הארכיבישוף ת'יאובלד ב-18 באפריל 1161 נבחר בקט, בהשפעתו הישירה של המלך, לתפקיד הארכיבישוף החדש וראש הכנסייה. הקדשתו למשרה נערכה ב-3 ביוני 1162.
תומאס כארכיבישוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לציפיותיו של הנרי, מאן בקט לשתף עמו פעולה באשר לתפקיד הכנסייה באנגליה. בקט נטש לחלוטין את סגנון חייו הקודם והחל לנהוג באורח חיים סגפני ומתנזר. הוא קיבל את השקפת עולמו של האפיפיור אלכסנדר השלישי, שדגלה בפטור מלא של הכנסייה מכפיפות לכל סמכות שיפוטית אזרחית, וחסינות מוחלטת לרכושה בפני שלטונות המדינה. ההיפוך הדרסטי בהשקפותיו של בקט גרם לשסע בינו לבין המלך, שביקש לחזק את כוח הסמכות של המדינה כלפי הכנסייה, ולהגביר את תלותה בה.
הקרע בין השניים הגיע לשיאו בשנת 1164 בעקבות ניסיונו של הנרי להעביר את חוקי קלרנדון (אנ'), שורה של חוקים שנועדו להגביל את עצמאות הכנסייה, לנתק את הקשר הישיר בינה ובין האפיפיור ברומא, ובעיקר לאכוף חוקים אזרחיים על כמרים שפשעו ועברו על החוק - ולמנוע מהם להתגונן מפני האכיפה בחסות הכנסייה. הנרי זכה בהסכמתם של מספר רב של אצילים והגמונים אנגליים, אולם בקט סירב לאשר חוקים אלה, מה שגרר עימות גלוי ופומבי בינו ובין המלך.
תגובתו של הנרי לחוסר הצייתנות של בקט לא איחרה להגיע, והוא העמיד אותו לדין באשמה של אי ציות לסמכות המלך וניצול לא נאות של סמכויותיו כלורד צ'נסלור. בקט כפר בסמכותו של המלך לשפוט אותו, בהיותו איש כנסייה, ונמלט לסנס בצרפת, שם זכה להגנת האפיפיור אלכסנדר השלישי ושל מלך צרפת, לואי השביעי.
בקט שהה בצרפת כשש שנים, במהלכן המשיך להילחם בחוקי קלרנדון, תוך כדי איום בשימוש בחרם דתי על המלך האנגלי. זה מצדו, רדף משפטית את תומכיו וידידיו של תומאס באנגליה. ביולי 1170, בהשפעתו של אלכסנדר השלישי ולאחר מאמצים דיפלומטיים רבים, נפגשו בקט והנרי בצרפת והתפייסו. בקט הורשה לחזור לאנגליה ולתפוס את תפקידו מחדש. עם זאת, פיוס זה לא הצליח לפתור את המחלוקת הבסיסית בין השנים בנוגע ליחסי הכנסייה והמדינה והמתח בין בקט למלך נשאר על כנו.
ההתנקשות בחייו של תומאס ותוצאותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חזרתו של בקט לאנגליה לא הביאה לרגיעה בינו ובין המלך. התסכול הממושך של הנרי מתומאס שהתעמת עמו, הפעם על נושא הכתרת בנו, הנסיך הנרי הצעיר, שלא על ידי בקט אלא על ידי כמרים אחרים אותם הוא נידה, גרם לו להתבטא בפומבי בחריפות נגדו: "מי יפטור אותי מהכומר הטורדני הזה?" מילות ההסתה של המלך ששהה בנורמנדי הובנו כפשוטן על ידי קומץ מאנשי חצרו, שראו בהן הוראה ישירה לנקוט באמצעים אלימים נגד בקט. הם נסעו לאנגליה, שם התנקשו בחיי בקט ורצחוהו בקתדרלת קנטרברי ב-29 בדצמבר 1170. ייתכן שהנרי התכוון שכך יקרה, אך בהמשך - בעקבות השערורייה שפרצה, בחר להכחיש זאת; ואולם, הדעה הרווחת בין רוב ההיסטוריונים היא שהנרי מעולם לא התכוון להורות על רציחתו של בקט. מקרה זה נחשב למקרה הראשון בהיסטוריה של טרור סטוכסטי.
היו אשר היו כוונותיו של הנרי, האבירים רג'ינלד פיצורס, יו דה מורביל, ויליאם דה טרסי וריצ'רד לה ברטון, הסיקו מדבריו שיש לרצוח את בקט.
רצח בקט גרם נזק עצום לשלטונו של הנרי. לא זו בלבד שאביריו רצחו את ראש הכנסייה האנגלית, הם עשו זאת בתוך קתדרלה, בנוכחות עדים ובזמן תפילת מיסת הערב. הרצח עורר זעם גדול באנגליה ובכל העולם הנוצרי. כתוצאה מכך הנרי נאלץ לוותר על תוכניותיו לצמצם את זכויות הכנסייה, והסכים לספוג עונש בגין המעשה: מלקות סמליות שניתנו לו על ידי כמרים בטקס מיוחד.
דמותו של תומאס בקט בתרבות המערב
[עריכת קוד מקור | עריכה]רציחתו של בקט ודבקותו בעקרונותיו עיצבה את דמותו בעיני המאמינים הנוצרים בכל אירופה כקדוש מעונה. הוא הוכרז כקדוש על ידי האפיפיור אלכסנדר וכיום הוא נחשב כקדוש הפטרון של הכמורה הקתולית שאינה נזירית.
מקום קבורתו של בקט היה אחד ממוקדי הצליינות החשובים והפופולריים ביותר באנגליה עד פירוק המנזרים בשנת 1538. מסעי צליינות אלה משתקפים ביצירתו של ג'פרי צ'וסר "סיפורי קנטרברי" שנכתבה במהלך המאה ה-14. סיפור המסגרת של יצירה זו מתאר חבורה מגוונת וצבעונית של צליינים העולים לקברו של בקט.
חייו ומותו של בקט שימשו כבסיס למספר יצירות ספרותיות מודרניות, בין השאר הנובלה "הקדוש" של קונראד פרדיננד מאייר והטרגדיה "בקט" של אלפרד טניסון. חייו של בקט הומחזו מספר פעמים, בין השאר במחזה "רצח בקתדרלה" של ת"ס אליוט ובמחזה "בקט" של ז'אן אנוי, שעובד לסרט שהופק ב-1964, עם ריצ'רד ברטון ופיטר או'טול.
מקדשו בקנטרברי היה נקודת סיום של דרך הצליינים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נדב הלפרין, תומאס בקט: אגדה מדממת על דת ופוליטיקה, "אש זרה" (הסכת) באתר תאגיד השידור הישראלי
- תומאס בקט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תומאס בקט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תומס א-בקט (1118?-1170), דף שער בספרייה הלאומית- תומאס בקט, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
