שרה

שרה

לידה	אור כשדים
פטירה	כנען
גיל פטירה	127
מקום קבורה	מערת המכפלה
בן זוג	אברהם
צאצאים	יצחק
מספר צאצאים	1
תקופה	בראשית

וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה.

— בראשית, י"ב, ט"ו

שרי נלקחת אל פרעה בשל יופייה (ג'יימס טיסו, 1896)

שָׂרָה, במקור שָׂרַי, המכונה במסורת היהודית שרה אמנו, היא דמות מקראית שהייתה אשת אברהם והראשונה מבין ארבע האמהות, ולפי המדרש והתלמוד גם נביאה. ילדה את יצחק בגיל מאוחר וסיפורה מופיע בתורה בספר בראשית פרקים י"א– כ"ג.

שרה נחשבת באופן מסורתי לאישה יפה במיוחד. על-פי ספרות חז"ל, שרה מתוארת כאחת מארבע הנשים היפות בכל הזמנים, יחד עם ושתי, אביגיל ורחל (מגילה טו ע"א). עוד על-פי המדרש, זו מתוארת "כחמה זורחת".

קורות חייה

בגיל 65, הצטרפה שרי אל מסעו של אברם אל ארץ כנען בעקבות ציווי אלוהי. למסע זה לקחו עמם שרי ואברם אנשים נוספים שהצטרפו אליהם בחרן, ביניהם לוט, אחיין של אברם, בנו של הרן אחיו, ואת רכושם. בארץ כנען נסעה פמלייתו של אברם משכם בצפון, דרומה לאזור בית אל ומשם לנגב.

רעב בארץ הוביל אותם, למסע למצרים. אברם חשש שחייו יהיו בסכנה במצרים בגלל יופייה של שרי, וביקש ממנה לומר למצרים שהיא אחותו. חששו של אברם התקיים, ופרעה מלך מצרים הביא את שרי לארמון ונתן לאברם מתנות רבות עבורה. צרות שונות החלו לפקוד את פרעה וביתו עד שהבין כי שרי היא אשתו של אברם. תגובתו של פרעה הייתה כעס כלפי אברם על שהביא עליו עונשים מידי שמיים, והוא החזיר לאברם את שרי ושלח אותו ממנו. המשפחה נדדה חזרה לנגב ולאזור בית אל, שם נפרדו אברם ושרי מלוט.

ישמעאל ויצחק

ערך מורחב – בריחת הגר ולידת ישמעאל

וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.

— בראשית, י"ח, י"ב

ציור על פרסקו מעשה ידי ג'ובאני בטיסטה טייפולו

במהלך המסע לארץ כנען, הבטיח האל את הארץ לאברם ולזרעו. כששרי הגיעה לגיל 75 היא התייאשה מללדת ונתנה לאברם את שפחתה הגר, כדי שתוכל להמשיך את שושלתו, בהתאם למנהג העתיק לפיו כאשר לאישה העיקרית אין בן היא יכולה לתת את אחת משפחותיה לבעלה והבן שהשפחה תלד ייחשב כבנה. יש לציין כי על המדרשים והמקורות היהודיים אין מדובר סתם במנהג עתיק אלא בהלכה לפיה מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת. הגר הרתה והחלה לזלזל בשרי. שרי התלוננה עליה לאברם ואברם החליט לא להתערב. שרי עינתה את הגר עד שזו ברחה. לאחר חזרתה של הגר נולד להגר בן - ישמעאל.

כשהיה ישמעאל בן שלוש עשרה, נגלה האל אל אברם, שינה את שמו לאברהם, ואמר לו שההבטחה שהבטיח לו, שיהיו לו צאצאים רבים ולהם תהיה הארץ, תתקיים בבן העומד להיוולד לשרי, יצחק, ולא בישמעאל. אברם מתקשה להאמין ומבקש שתתקיים ההבטחה בישמעאל, והאל חוזר ומדגיש כי ההבטחה תתקיים ביצחק, מברך את שרי שיצאו ממנה עמים, ומשנה את שמה לשרה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ; וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ;

— ספר בראשית, פרק י"ז, פסוקים ט"ו–ט"ז

סדום וארץ גרר

ערך מורחב – ירידת אברהם לגרר

בינתיים החריב האל את סדום, ואברהם, שרה, וכל משפחתם נדדו שוב דרומה, אל ארץ גרר. בארץ גרר שוב אמר אברהם על שרה שהיא אחותו, שוב נלקחה שרה אל בית המלך- אבימלך שמו, שוב העניש האל את המלך וביתו. הפעם צירף האל גם אזהרה לאבימלך, בחלום, ומנע ממנו לגעת בשרה. אבימלך החזיר את שרה לאברהם, נתן לאברהם ושרה מתנות והזמין אותם לגור בארצו. אברהם התפלל לבריאותם של אנשי בית אבימלך, ובמיוחד על נשיו שהפכו עקרות, והאל נענה לו והן ילדו.

הולדת יצחק

ערך מורחב – גירוש הגר וישמעאל

שרה ילדה את יצחק בשמחה ובפליאה, במועד המובטח, כשהייתה בת תשעים. כדי להבטיח את מקומו של יצחק, ביקשה שרה מאברהם לגרש את הגר וישמעאל מביתם בטענה שהיא לא רוצה שישמעאל יירש את אברהם ולא ישאיר ליצחק. אברהם הצטער על כך ושאל עצה מהאל, אך האל אמר לו לשמוע לכל מה שאומרת לו שרה, והגר אכן מגורשת למדבר.

מות שרה

ערך מורחב – רכישת מערת המכפלה

שרה אמנו מתה בגיל מאה עשרים ושבע בקריית ארבע (חברון), ונקברה במערת המכפלה בשדה שקנה אברהם למטרה זו מעפרון החתי. על פי המדרש, מתה שרה עקב הטראומה שנגרמה לה כאשר השטן סיפר לה על עקידתו של יצחק.

שרה נקברה במערת המכפלה לאחר שאברהם רכש את חלקת המערה מידי עפרון החיתי, לפי המדרש זיהה אברהם את המערה כמקום קבורתם של אדם וחוה.

שרה במדרש

שמה של שרה – מלשון ראיה (כמו "שורו הביטו וראו"). יש שמזהים את שרה עם יסכה, אחותו של לוט, בתו של הרן, אחייניתו של אברהם, משום ששרה הייתה נביאה היא סכתה (הביטה) ברוח הקודש, או מפני שהכל היו סוכים ביופייה, או מלשון נסיכות (רש"י). על רקע פירוש זה אפשר להבין למה אברהם אמר לאבימלך ששרה היא באמת אחותו מאב אך לא מאם. על אחרית ימיה של שרה מספר הכתוב בבראשית רבה שהייתה כבת מאה, אך יופייה היה כשל בת עשרים וחטאיה כשל בת שבע (כלומר, נקיה מחטא), מדרש אותו מצטט רש"י בפירושו. התלמוד הבבלי מונה את שרה בין "ארבע נשים יפהפיות שהיו בעולם".

התכונות המיוחסות לשרה אמנו במדרש הן שפע, פריון ונתינה. בתורה מסופר עליה שהייתה פורייה בגיל מבוגר ושעזרה לאברהם להכין אוכל לאורחים. המדרש מוסיף ומספר שבמשתה לכבוד הולדתו של יצחק שרה הניקה גם את ילדי האורחים, כהוכחה לכך שהיא אכן פורייה למרות גילה המופלג. כל ימיה של שרה האוהל היה פתוח לרווחה וענן מצל עליו, ברכה הייתה שרויה בעיסה ונר היה דולק באוהל משבת לשבת.

לפי חז"ל, שרה גדולה מכל שבע הנביאות שקמו לישראל.

מדרש בראשית רבה עוסק בהרחבה בדמותה של שרה. על פי המדרש, שרה שותפה מלאה לפעילותו הרוחנית של אברהם. דמותה של שרה במדרש בולטת לאור תפקידה המשני במקרא ובספרות של תקופת בית שני.

לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית שרה חיה בשנים 1958–2085 לבריאת העולם.

יחסי שרה ואברהם

המדרש ממשיך את הקו שנראה בבירור בתורה, ובונה את דמותה של שרה כאשה עצמאית, שבמקרים מסוימים אף עולה על בעלה ביכולת הרוחנית והנבואית. המדרש מתבסס על תמיכתו הבלתי מסויגת של האל בבקשותיה של שרה מאברהם, ומייחס זאת לכוח הנבואי של שרה. על פי המדרש, עוד בחרן גיירה שרה את הנשים שהצטרפו לפמליתה, בזמן שאברהם גייר את הגברים.

יחסי שרה והגר

ערכים מורחבים – בריחת הגר ולידת ישמעאל, גירוש הגר וישמעאל

פרשנים רבים תהו על העינויים שעינתה שרה את הגר. חלקם הצדיקו את שרה בטענה שהגיעו לה עינויים אלו משום שביזתה את שרה, או שלא היו אלה עינויים באמת, אלא ששרה המשיכה להתייחס אל הגר כשפחה, בעוד בעיני עצמה נחשבה הגר לאשת אברהם. הרמב"ן אומר ששרה חטאה בענותה את הגר ולכן נענשו צאצאי שרה בלידתו של ישמעאל וצאצאיו שירצו לענות את עם ישראל בעתיד.

תיאורה במגילות מדבר יהודה

במגילות מדבר יהודה, נתגלה ספר מהמאה השנייה לפני הספירה, המספר את התנ"ך מחדש מנקודת מבטן של הדמויות. הספר ככל הנראה נחשב לחלק מהזרם המרכזי באותה תקופה. בין פרקי הספר, מופיע תיאור יופיה של שרי בפי שרי פרעה, לפרטי פרטים. "יפה לה מראה פניה ומה ... דק שער ראשה. מה נאוות הן לה עיניה ומה נחמד הוא אפה. וכל זיו פניה ... מה נאווה לה חזה ומה יפה לה כל לבנתה. זרועותיה מה יפות, וידיה מה קלילות. ונפלא כל מראה ידיה. מה נאוות כפיה ומה דקות וארוכות כל אצבעות ידיה. רגליה מה יפות ומה שלמות לה שוקיה. וכל בתולות וכלות הנכנסות לחופה,לא שפעו ממנה. ועל כל נשים יפ-יופיה, ועליון יופיה למעלה מכולן. ועם כל יופיה זה - חכמה רבה עימה. ודל ידיה (מעשי ידיה) נאה."

עקרות שרה בראי המחקר המודרני

יש הסוברים מבין חוקרי המקרא, שאלוהים השית על שרה את העונש החמור בו ניתן להעניש אישה בעולם הקדום: עקרות. אלוהים מנע משרה את האימהות ואת האפשרות למלא את אחת החובות היחידות שהיו מוטלות על נשים בעולם הקדום. ללא ילדים לא יכלה שרה לבסס את מעמדה בבית אברהם. שרה לא הרוויחה את פת לחמה ולא הייתה הצדקה לקיומה ואף פיצוי לסבלה. עצם עונש העקרות מלמד כי כנראה חטאה אך לא ידוע במה. לאברהם הובטח שמספר צאצאיו יהיה ככוכבי השמים וכחול על שפת הים : כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. אברהם נאלץ לעמוד בתנאים קשים כדי לקבל את ההבטחה לזרע והוא עמד בכולם ולכן נשאלת השאלה מדוע הייתה שרה עקרה ומדוע אלוהים מנע ממנה צאצאים.

לאחר כעשר שנים בכנען, לאברהם אין עדיין בן ושרה עושה מעשה:

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר

מעשה שרה הוא על פי הנוהג המקובל באותה התקופה. בחוקי חמורבי מצוין כי לאישה עקרה יש זכות לתת לבעלה את שפחתה כדי שתעניק לו ילדים.

על פי הרמב"ן שרה נוהגת כאן במוסריות ובאצילות מכיוון שהיא מעניקה לבעלה את הזכות לילדים: וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי לא אמר הכתוב ויעש כן, אבל אמר כי שמע לקול שרי, ירמוז כי אף על פי שאברם מתאווה לבנים לא עשה כן בלא רשות שרי, וגם עתה לא נתכוון שבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה, אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה, שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה, או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן כדברי רבותינו (בראשית רבה מ"ב ב, ע"א, ז). לדעת נחמה ליבוביץ שרה העקרה היא אישה פעלתנית. היא זו שיוזמת את התוכנית ומבצעת אותה. אברם ששואף לבן הוא הסביל שקובל על ערירותו אך מחכה להסכמת אשתו, להצעתה, להסכמתה ולפעלתנותה. שרה היא האישה המוסרית אשר הוויתור, ההבלגה, ההתגברות על רגש הקנאה, על הקורבן שהיא נושאת בקרבה בהבאת פילגש לביתה, כל אלו הגיעו מצידה בלב שלם.

יש שכתבו ששרה היא דוגמה טובה ליחס הדו משמעי של המקרא למצוקתה של האישה העקרה. הסביבה אטומה לסבלה ומצד שני אלוהים מכיר במצוקתה. שרה מושתקת כמעט בכל ספר בראשית ובפעם השנייה שהיא מדברת היא מגלה כעס גדול ועלבון. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט ה', בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.

חוקרי מקרא הוסיפו שנראה שאברהם אינו מוטרד מעקרותה של שרה וכאשר הוא מתפלל הוא מדבר על עצמו: "וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי" (ספר בראשית, פרק ט"ז). שלוש עשרה שנה לאחר הולדת ישמעאל הוא מתבשר על הולדת יצחק. עוד הם כתבו ששרה חייתה בעולם שקט וריק שהזדקק לילדים רבים כדי לשרוד. היא חייתה בעולם שבו הגברים השתוקקו לשאת מספר רב של נשים, בתקווה שאחדים מהבנים שתלדנה ייצלחו בשלום את שנות ילדותם ויגיעו לבגרות. בעולם שבו חייתה, החמלה לאישה העקרה ניתנה במשורה אם בכלל.

מוטיב העקרות וזיקתו אל האלוהות שזור לאורך כל הסיפור אודות שרה והוא חלק בלתי נפרד של עיצוב חייה כאם האומה. עקרותה של שרה ונס היותה לאם הראשונה לשרשרת אימהות עקרות, מובלטים באמצעות המספר, הדמויות, סיפור הלידה וצירוף המוטיב של זקנת האב. לפי אותו פירוש, ההבלטה מלמדת עד כמה היה המחבר המקראי מעוניין לקשור את העקרות להשגחת האל.

קשרים למיתולוגיה ההינדית

על פי טענה רווחת, ישנו קשר היסטורי-רעיוני בין המיתולוגיה ההינדית לבין סיפורי הקודש היהודיים. על פי אמונה זו, קיים דמיון רעיוני (ואף מצלולי) בין הדמויות ברהמה וסראסווטי לבין הדמויות של אברהם אבינו ואשתו שרה אימנו. יש הקושרים זאת גם לפסוק: ”וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם” (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו').

ראו גם

• עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק ב' - "שרה - בת זוגו של אברהם", עמ' 15–21.
• פנינה גלפז-פלר, ויולד - יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, כרמל - ירושלים, 2006. עמ' 148–152.
• ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת, ידיעות-אחרונות - תל אביב, 2011. עמ' 101–123.
• שולה קשת, אמרי נא אחותי את - גלגולו של סיפור חוזר בתרבות ישראל, ספריית הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2003.
• עליזה שנהר, אהובות ושנואות - נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה, פרדס - חיפה, 2011. עמ' 17–56.
• יאירה אמית, "ולמה נתעקרו האימהות", בתוך: רביצקי, רות, (עורכת). נשים ישראליות כותבות על נשות ספר בראשית, תל אביב: למשכל, 2008. עמ' 127–137.
• ציפורה יבין, המלכה שרי - קורותיה של מלכת ישראל, רסלינג, 2014.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שרה בוויקישיתוף

• הערך "שרה אימנו", באתר ויקישיבה
• משה ויינפלד, שרה בבית אבימלך (בר' כ) על רקע חוק אשורי והמגילה החיצונית לבראשית אתר מקראנט
• שרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

תבנית:מעטפת תרשים