שבת (רומן)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | איאן מקיואן |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| מקום התרחשות |
לונדון  |
| הוצאה | |
| הוצאה |
ג'ונתן קייפ |
| הוצאה בשפת המקור | ג'ונתן קייפ |
| תאריך הוצאה | 2005 |
| מספר עמודים | 308 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך | 2006 |
| תרגום | סמדר מילוא |
| מספר עמודים | 324 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
כפרה |
| הספר הבא |
על חוף צ'זיל |
  | |
שבת (באנגלית: Saturday) הוא רומן מאת הסופר הבריטי איאן מקיואן, שיצא לאור בשנת 2005. עלילת הרומן מתרחשת ברובע פיצרוביה שבמרכז לונדון במשך יממה אחת, ביום שבת, 15 בפברואר 2003, כאשר התקיימה הפגנה גדולה (אנ') נגד פלישת ארצות הברית לעיראק ב-2003 (אנ'). גיבור הרומן, הנרי פרון, נוירוכירורג בן 48, תכנן סדרה של סידורים והנאות, שהגיעו לשיאן בארוחת ערב משפחתית. בעודו עובר על יומו, הוא מהרהר במשמעות המחאה ובבעיות שהובילו אליה; עם זאת, היום מופרע על ידי מפגש עם אדם אלים ובעייתי.
כדי להבין את השקפת העולם של דמותו של פרון, מקיואן בילה זמן עם נוירוכירורג. הרומן חוקר את העיסוק בעולם המודרני ואת משמעות הקיום בו. פרון, למרות שהצליח כלפי חוץ, עדיין נאבק להבין את המשמעות בחייו, בוחן את הסיפוק האישי בעולם הפוסט-מודרני והמפותח. למרות שהוא אינטליגנטי, פרון מרגיש שיש לו השפעה מועטה על אירועים פוליטיים.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן עוקב אחר הנרי פרון, מנתח מצליח בן 48. חמישה פרקים מתווים את יומו ומחשבותיו ביום שבת, 15 בפברואר 2003, יום ההפגנה נגד הפלישה לעיראק ב-2003, המחאה הגדולה ביותר בתולדות בריטניה. יומו של פרון מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר הוא רואה פס מטוס בוער על פני השמים. זה מטיל צל על שארית היום שלו כשהדיווחים בטלוויזיה משתנים ללא הרף: האם זו תאונה או טרור?
בדרך למשחק הסקווש השבועי שלו, הסטת תנועה מזכירה לפרון את ההפגנות נגד המלחמה שהתרחשו באותו יום. לאחר שהורשה לעבור את ההסטה, הוא מתנגש במכונית אחרת, ופוגע במראה הכנף שלה. בתחילה הנהג, בקסטר, מנסה לסחוט ממנו כסף. כאשר פרון מסרב, בקסטר ושני חבריו הופכים לתוקפניים. כשהבחין בתסמינים בהתנהגותו של בקסטר, פרון מזהה במהירות את הופעת מחלת הנטינגטון. למרות שספג חבטה בחזה, פרון מצליח להימלט ללא פגע בכך שהוא מסיח את דעתו של בקסטר בדיונים על מחלתו.
פרון ממשיך למשחק הסקווש שלו, עדיין חושב על התקרית. הוא מפסיד במשחק הארוך בגלל עניין טכני במערכה האחרונה. לאחר ארוחת הצהריים הוא קונה דגים ממוכר דגים מקומי לארוחת ערב. הוא מבקר את אמו, הסובלת משיטיון וסקולרי, המטופלת בבית אבות.
לאחר ביקור בחזרה של בנו, פרון חוזר הביתה לבשל ארוחת ערב, וחדשות הערב מזכירות לו את הקשת הגדולה יותר של אירועים שאופפת את חייו. כאשר דייזי, בתו, מגיעה הביתה מפריז, השניים מתווכחים בלהט על המלחמה הקרובה בעיראק. חמיו מגיע לאחר מכן. דייזי מיישבת מחלוקת ספרותית קודמת שהובילה לעימות עם סבה מצד אמה; זוכרת שהוא זה שהעניק לה השראה לאהבתה לספרות. בנו של פרון תיאו חוזר לאחר מכן.
רוזלינד, אשתו של פרון, היא האחרונה להגיע הביתה. כשהיא נכנסת, בקסטר ושותף מפלסים את דרכם פנימה חמושים בסכינים. בקסטר מכה את הסבא, מאיים על המשפחה ומצווה על דייזי להתפשט. כשהיא עושה זאת, פרון מבחינה שהיא בהיריון. כשגילה שהיא משוררת, בקסטר מבקש ממנה לדקלם שיר. במקום אחד משלה, היא מדקלמת את "חוף דובר" (אנ') מאת מת'יו ארנולד, מה שמשפיע על בקסטר מבחינה רגשית, ולמעשה מפרק אותו מנשקו. במקום זאת הוא מתלהב מהשיחה המחודשת של פרון על טיפול חדש למחלת הנטינגטון. פרון ותיאו משתלטים על בקסטר לאחר ששותפו נוטש אותו, והוא מאבד את ההכרה לאחר שנפל במורד המדרגות. פרון מוזמן לבית החולים לניתוח חירום מוצלח בבקסטר. היממה מסתיימת בסביבות 5:15 בבוקר ביום ראשון, לאחר שפרון חזר מבית החולים והתעלס שוב עם אשתו.
יצירת הרומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשאלה "מה היווה את ראשית הרומן הזה?" ענה מקיואן: "האמת, תשוקה מעורפלת, משאלה ישנה, לאחר שכתבתי רומן היסטורי, לכתוב רומן שלא רק עוסק בהווה אלא גם מתרחש בהווה. זה קרה אפילו לפני 11 בספטמבר. ידעתי שאני רוצה לחזור לראשית המאה הזו, ולא להיות ב-1935. עברתי למרכז לונדון אחרי שגרתי באוקספורד במשך 17 שנה, וחשבתי שאני מאד רוצה לכתוב רומן לונדוני. גם פיתחתי אמביציה לכתוב על עבודה. חשבתי שהדמות הבאה שלי - מי שלא תהיה - תהיה בעלת עבודה. יותר מדי דמויות בספרות הבדיונית נעים בעולם בלי עבודה. או שהם מרצים בקולג', במיוחד באמריקה. החלק בלונדון שבו התמקמתי הוא אזור מאוד רפואי, יש כאן בתי חולים גדולים, וכך התחלתי כבר לחשוב שהוא יהיה נוירוכירורג."[1]
במסגרת התחקיר לכתיבת הרומן בילה מקיואן שנתיים במעקב אחר עבודתו של נייל קיצ'ן, נוירוכירורג בבית חולים בלונדון. מקיואן גם ביקש מכמה רופאים ומנתחים לסקור את הספר לשם דיוקו, אם כי נדרשו תיקונים מעטים לתיאור הניתוח.[2][3]
יש רכיבים אוטוביוגרפיים ברומן: הגיבור מתגורר בכיכר פיצרוי, אותה כיכר בלונדון שמקיואן מתגורר בה. כריסטופר היצ'נס, חבר של מקיואן, ציין כי אשתו, הוריו וילדיו של פרון דומים במאפייניהם לאלה של מקיואן.[4] בנו של מקיואן, גרג, שכמו תיאו ניגן בגיטרה בצורה סבירה בצעירותו, הדגיש הבדל אחד ביניהם, "אני בהחלט לא לובש ג'ינס שחורים צמודים".[3]
קטעים מהרומן פורסמו טרם צאתו לאור בחמישה מגזינים ספרותיים, כולל כל הפרק הראשון ב-The New York Review of Books, בסוף 2004 ותחילת 2005. הרומן השלם פורסם בהוצאת ג'ונתן קייפ בפברואר 2005 בלונדון, ניו יורק וטורונטו. הספר תורגם להולנדית, עברית, גרמנית, ספרדית, פולנית ויפנית.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Saturday, באתר של איאן מקיואן (באנגלית)
- לורה מילר, Salon.com, בשש לפני המלחמה, באתר גלובס, 9 בפברואר 2006
- אריאנה מלמד, עריצותו של המקרה, באתר ynet, 15 בפברואר 2006
- עמנואל ברמן, השחר עולה והמלחמה עומדת לפרוץ. האם יש עתיד לעולם?, באתר הארץ, 26 בפברואר 2006
- אריק גלסנר, ביקורת ישנה שלי על "שבת" של איאן מקיואן, בבלוג "מבקר חופשי"
- הספר "שבת", באתר "סימניה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לורה מילר, Salon.com, בשש לפני המלחמה, באתר גלובס, 9 בפברואר 2006
- ^ איאן מקקיואן, "דברי תודה", שבת, עמ' 324
- ^ 1 2 Zalewski, Daniel Ian McEwan's Art of Unease", The New Yorker, 23 February 2009
- ^ Christopher Hitchens, Civilization and Its Malcontents, 1 באפריל 2005
- ^ Saturday, באתר של איאן מקיואן (באנגלית)
| כתבי איאן מקיואן | ||
|---|---|---|
| רומנים | גן הבטון • נחמת זרים • הילדים שבזמן • התמים • כלבים שחורים • אהבה עיקשת • אמסטרדם • כפרה • שבת • על חוף צ'זיל • סולאר • דברי מתיקה • טובת הילד • קליפת אגוז • מכונות כמוני • הג'וק • שיעורים |  |
| קובצי סיפורים | First Love, Last Rites • In Between the Sheets | |
| ספרי ילדים | Rose Blanche • The Daydreamer (1994) | |
| מחזות טלוויזיה | Jack Flea's Birthday Celebration • משחק החיקוי • Solid Geometry | |
| תסריטים | The Ploughman's Lunch • Soursweet • The Good Son • התמים • על חוף צ'זיל • טובת הילד | |