שארל בריק

שארל בריק
Charles Bruck

שארל בריק בשנת 1960
לידה	2 במאי 1911 טימישוארה (טמשוואר), חבל באנאט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	16 ביולי 1995 (בגיל 84) הנקוק, ארצות הברית
מוקד פעילות	רומניה, צרפת
מקום לימודים	אקול נורמל דה מוזיק בפריז
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	צרפתית

שארל בריק (בצרפתית: Charles Bruck, בהונגרית: Bruck Károly,‏ 2 במאי 1911 טמשוואר – 16 ביולי 1995 הנקוק, מיין) היה מנצח צרפתי, יהודי מטרנסילבניה, שפעל בעיקר בצרפת, הולנד וארצות הברית. ב-1939 קיבל אזרחות צרפתית, שנלקחה אחר כך ממנו בשנים 1940–1944 בימי השואה. "ביצועיו התאפיינו בדיוק יוצא מן הכלל, אך לא בהיעדר רגש".

קורות חיים

שנות הצעירות והלימודים. חבר ברזיסטאנס

שארל בריק נולד בשנת 1911 כקארוי ברוק בשכונת יוזפין בעיר טימישוארה, בחבל באנאט שהשתייך אז לאוסטרו-הונגריה. הוא היה בן של שוחט יהודי ולמד בתיכון היהודי בעיר בימי השלטון הרומני. בגיל 17, בשנת 1928 נסע ללימודים באקדמיה למוזיקה של וינה למשך שנה ואחר כך התיישב בפריז בה הכיר את הכנר אנטואן גולאה, יהודי וינאי-רומני, לימים מוזיקולוג ידוע, שהפך לאחד ממעריצי אמנותו. בריק נרשם קודם כל ללימודי משפטים והחל משנת 1931 למד במקביל ב"אקול נורמאל למוזיק" אצל אלפרד קורטו, נדיה בולאנז'ה (הלחנה) וולאדו פרלמוטר (פסנתר). אחרי 1934 היה לתלמידו של פייר מונטה (1964-1875) שהקים באותה תקופה בית ספר לניצוח ליד התזמורת הסימפונית של פריז. ב-1936, בגיל 25, סיים את התואר ב משפטים בפריז וזכה במבחני הקבלה לתפקיד סגן המנצח של התזמורת הסימפונית של פריז. ב-1939 קיבל את האזרחות הצרפתית וניצח לראשונה באמריקה בסן פרנסיסקו. בימי הכיבוש הנאצי והמשטר וישי איבד את האזרחות ופוטר. נאלץ להסתתר ובהמשך היה לפעיל ברזיסטאנס.

המשך פעילותו המוזיקלית

אחרי השחרור, בשנים 1945–1948 כיהן בריק כמנהל "תעשיות המוזיקה" ב"משרד התפוקה התעשייתית". בשנים 1950-1949 ניצח על תזמורות בתי הקזינו ב קאן ודוביל (Cannes-Dauville), אחר כך, בשנים 1954-1950 ניצח על תזמורת בית האופרה הלאומית של אמסטרדם. בשנת 1955 התמנה בראש התזמורת הסימפונית של רדיו שטרסבורג בצרפת. ניצח עליה למשך עשור, עד שנת 1965 והשתדל להכליל ברפרטואר באופן קבוע יצירות בנות זמננו, אף חרף ההסתייגויות החריפות של חלק מהמוזיקאים ובמיוחד של הקהל מול הניסיונות הסגנוניים וההרמוניים הכרוכים באותן היצירות. כדברי מבקר המוזיקה אלן פארי, הצטייר בריק כאמן סקרן ,"בעל מזג סוער ולוחמני" שחונן בכישרון ניתוח ואינטואיציה לגבי שפות מוזיקליות חדשות והשתמש בידע שרכש על האמצעים הטכניים של תקופתנו" בשנים 1965–1970 היה, אחרי סיום כהונתו של אז'ן ביגו, למנצח של התזמורת הסימפונית של רשות השידור הצרפתית, לימים (החל מ-1989) התזמורת הפילהרמונית של רדיו צרפת. הורחק מניהול התזמורת בגלל שאיפתו לבצע יותר מדי קטעי מוזיקה בת זמננו ומחמת אופיו שנחשב סוער ואימפולסיבי מדי. בשנת 1970 עבר לגור בהנקוק, מדינת מיין, בארצות הברית. כדי לרשת את פייר מונטה בניהול בית הספר הידוע לניצוח ולמוזיקאי תזמורת שהקים המנצח הצרפתי ושנשא את שם מייסדו. בריק הוזמן לשם על ידי אלמנתו של פייר מונטה, דוריס. בריק עמד בראש בית הספר כמנהל מוזיקלי ופרופסור ראשי למשך עשרים ושש שנה, עד יום מותו. בשנות ה-1980 המוקדמות לימד בריק גם כמנהל הפעילות התזמורתית בבית הספר הארט למוזיקה שליד אוניברסיטת הרטפורד ובשנת 1992 כפרופסור אורח באוניברסיטת פרינסטון.

בריק חזר לבקר בעיר הולדתו, טימישוארה, בשנת 1946, כשניצח בה מספר קונצרטים בהשתתפות הפסנתרנית מוניק דה לה ברישולרי.

שארל בריק נפטר ב-1995 בהנקוק, מיין, עקב מחלה ממארת של הכבד, והובא לקבורה בירושלים. השאיר אשה, גבי, ואחות, אני היידינגספלד, שחיה בישראל. עם תלמידיו נמנו מאות מנצחים, ביניהם יו וולף, איגנאסיו ייפס, לודוביק מוריו, שרה ג'ובין, מארק דוד, דייוויד הייס, כריסטופר פרנקלין, שרה ג'ובין, פול מאייר, אריק אוכסנר, דייוויד רוג', כריסטופר צימרמן, מארק מינקובסקי, חוסה דה אוסביו, מייקל ג'ינבו, המנהל הנוכחי של בית הספר על שם פייר מונטה (ארצות הברית)

הרפרטואר

שארל בריק בחר ברפרטואר נרחב ביותר: אהב במיוחד מוזיקה רומנטית צרפתית, כולל יצירות ברליוז, ומוזיקה קלאסית ורומנטית גרמנית - במיוחד בטהובן וברהמס. היה בנוסף מעריץ גדול של מוזיקת המאה ה-20 החל מסטרווינסקי ועד בארטוק, ג'ורג'ה אנסקו, ומלחינים נוספים ממרכז אירופה.

בשנת 1947 תזמורת קולון תחת שרביטו ביצעה את הקונצ'רטו לפסנתר מאת ארנולד שנברג (עם הסולנית איבון לוריו) ואת אופוס אמריקנוס מאת דריוס מיו. אחר כך הלהיב 1200 צופים באולם התיאטרון הלאומי העממי של ז'אן וילאר עם יצירות מאת אנטון וברן, אוליבייה מסייאן ולואיג'י דאלאפיקולה. בשנת 1955 ביצע בבורדו את האופרה "פיטר גריימס" מאת בנג'מין בריטן ובאותה שנה מחזיר לבמת הקונצרטים את האופרה "אדיפוס רקס" מאת אנסקו שלא בוצעה מאז שנת 1936. ניצח מעל 200 ביצועי בכורה של יצירות מוזיקליות בכורות צרפתיות ליצירות של מלחינים מן המאה ה-20 כמו ליגטי, וביצועי בכורה עולמית ליצירות מאת דריוס מיו, פרנסיס פולנק, אלכסנדר טנסמן, בוהוסלב מרטינו, יאניס קסנאקיס, אוליבייה מסייאן, קרלהיינץ שטוקהאוזן, פייר בולז ואחרים.

שארל בריק הקליט בשביל חברות התקליטים "קולומביה", "דויטשה גרמופון", אראטו ו-EMI. עם תקליטיו הידועים ביותר נמנית ההקלטה בבכורה של האופרה "מלאך האש" מאת סרגיי פרוקופייב ושל "אורפאו ואורידיצ'ה" מאת גלוק, עם הזמרת קתלין פרייר. זכתה להערכה גם ההקלטה שעשה לאופרה "אדיפוס רקס" מאת אנסקו, בשנת 1955.

יצירות שניצח בבכורה צרפתית

• לואיג'י דאלאפיקולה :

האופרה "אוליסס" (1970 בתיאטרון האומנויות של רואן) (בגרסה הצרפתית של מרטין קדייה)

האופרה "השבוי"

Requiescant

• לאוש יאנאצ'ק:

המיסה הגלגוליטית (1957)

האופרה "פרשת מקרופולוס"

• ג'רג' ליגטי:

רקוויאם

• קשישטוף פנדרצקי :

הפאסיון על פי לוקס

דיאס אירה

• סרגיי פרוקופייב:

האופרה "המהמר"

יצירות שניצח בבכורה עולמית

יצירות מאת:

• קלוד באליף,
• מוריס אוהאנה,
• אנרי טומאזי
• ז'אן-לאוי מרטינה
• ז'אן באראקה:

שיר אחר שיר (Chant apres Chant) (1966)

• אנרי בארו:

רפסודיה דיוניסית (1961)

סימפוניה קונצ'רטית לחצוצרה ותזמורת (1966)

שלושה אטיודים לתזמורת (1969)

• ז'אק בונדון:

מוזיקה לעולם אחר (Musique pour un autre monde) (1962)

לילה מוכה אהבה (La Nuit foudroyée)

• שארל שן:

Expressions contrastées ‏ (1966)

• פייר-מקס דיבואה:

סימפוניה מס.1 (1960)

• ז'אן-קלוד אלואה:

אטיוד III ‏ (1966)

• ז'אן פראנסה:

הגרש L' Apostrophe, קומדיה מוזיקלית (1951)

• ז'אן-פייר גזק:

צורות (Formes) (1967)

• פייר האסקנוף:

קונצ'רטו לתזמורת (1961)

מבנים פוליפוניים (1964)

• אנדרה ז'וליבה :

לב החומר (Le Coeur de la matière)

• שארל קשלן:

הסימפוניה השנייה (1958)

• מרסל לנדובסקי:

אדינה (1946)

קנטטה מס.1 "ישוע אתה שם?" (1948)

הסימפוניה מס.3 (1965)

• פרנסואה-ברנאר מאש:

רפליקות (1969)

• פול מפאנו:

Incidences ‏ (1967)

• ז'ורז' מיגו:

מיסתריה אורפית (1964)

In Memoriam ‏ (1966)

• מרסל מיכלוביסי:

תרגיל לכלי קשת (esercizio per archi)

• פרנסיס מירוליו

מרחבים II ‏ Espaces II ‏ (1967)

• סרז' ניג:

סימפוניית "היירונימוס בוס" (1960)

שיר המנושל (Le Chant du depossédé) ‏ (1964)

• טוליה ניקיפרובצקי:

סימפוניית "לוגוס 5" (1965)

• סרגיי פרוקופייב :

האופרה "מלאך האש" גרסה קונצרטית

• ז'אן ריווייה:

קונצ'רטו לכלי נשיפה ממתכת, תופי טימפאני, וכלי מיתר

כריסטוס רקס

• לואי סאגה
• אלכסנדר טנסמן:

משיח השקר (1961)

• אנטואן טיסנה

תנועות סימפוניות (1965)

הסימפוניה השנייה (1966)

קוסמוגוניות (1968)

• יאניס קסנאקיס:

אקראטה (1966)

• נומוס גאמה (1969)

פרסים ואותות הוקרה

• אות לגיון הכבוד של צרפת בדרגת קצין - על פעילותו ברזיסטאנס

הנצחה

• אחד מתלמידיו, דייוויד כץ, כתב את המחזה "מוזת האש" (Muse of Fire) המוקדש לקריירה של שארל בריק בבית הספר על שם פייר מונטה. בכורת המחזה התקיימה במדינת מיין בשנת 2005

מקורות נוספים

• Alain Pâris Dictionnaire des Interprètes et de l'interprétation musicale au XXe siècle

Robert Laffont ,Bouquins, Paris 1995

קישורים חיצוניים

• שארל בריק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• שארל בריק, באתר Discogs (באנגלית)
• ביוגרפיה הקצרה באתר על המחזה "מוזת האש" (באנגלית)
• כתבת הספד ב"ניו יורק טיימס", 22 ביולי 1995
• Alain Paris,art. Bruck Charles Encyclopædia Universalis ברשת, גישה ב-7.3.2015
• ערך "Charles Bruck" ב Dictionnaire de la musique Larousse, 2005 עמוד 146
• ז'וזף קולון - באתר מוזיקה בוהמיקה, פברואר 2013

Joseph Colomb - Charles Bruck, vingt ans au service de la musique de Janáček et pendant plus de trente ans, un chef évoué à la cause de la musique moderne,