אלפרד קורטו
 | |
| לידה |
26 בספטמבר 1877 ניון, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
15 ביוני 1962 (בגיל 84) לוזאן, שווייץ |
| שם לידה |
Alfred Denis Cortot |
| מקום קבורה |
Cimetière de Villars |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר של פריז |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| בן או בת זוג |
Clothilde Bréal (1903–1939) Renée Chaine (1947–1962) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלפרד דני קורטו (בצרפתית: Alfred Denis Cortot; 26 בספטמבר 1877 ‒ 15 ביוני 1962), פסנתרן ומנצח צרפתי. נמנה עם המוזיקאים הפופולריים ביותר במאה ה־20, נודע לתהילה בתובנה הפיוטית שהפגין בנגינת יצירות לפסנתר בנות התקופה הרומנטית.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורטו נולד בניון, באזור דובר הצרפתית של שווייץ. הוא למד בקונסרבטואר של פריז אצל אמיל דקומב, (תלמיד של שופן, שגם מוריס ראוול למד אצלו), ואצל לואי דיאמר, וזכה בפרס ראשון בשנת 1896.
הופעת הבכורה שלו הייתה בשנת 1897 בתזמורת קולון, ובה הוא היה הסולן בקונצ׳רטו השלישי של בטהובן. בין 1898 ל־1901 היה מאמן מקהלה, ובהמשך עוזר מנצח, בפסטיבל ביירוית בגרמניה, ובשנת 1902 ניצח על הצגת הבכורה הפריזאית של דמדומי האלים מאת וגנר. הוא ייסד חברת קונצרטים מתוך רצון להעלות את האופרה פרסיפל של וגנר, את המיסה סולמניס של בטהובן, הרקוויאם הגרמני של ברהמס ויצירות חדשות מאת מלחינים צרפתים.
מלבד הופעותיו בקונצרטים סימפוניים בתפקיד הסולן, ניגן קורטו גם מוזיקה קאמרית ובשנת 1905 הקים את שלישיית קורטו עם ז׳אק טיבו ופבלו קזלס. השלישייה ביססה את מעמדה והייתה לשלישיית הפסנתר המובילה בתקופתה. משנת 1907 עד 1923 לימד קורטו בקונסרבטואר של פריז ועם תלמידיו שם נמנו קלרה הסקיל, דינו ליפאטי וולאדו פרלמוטר. בשנת 1919 הקים את האקול נורמל דה מוזיק (École Normale de Musique de Paris) בפריז. הקורסים בפרשנות מוזיקלית שניתנו שם היו לאגדה. אסתר הורנשטיין סמטניק הייתה בין התלמידים שלו. קורטו סייר וניגן בקונצרטים בכל רחבי העולם, ואף היה מנצח אורח בתזמורות רבות.
בתקופת מלחמת העולם השנייה תמך במשטר וישי בצרפת (לדוגמה, הוא ניגן בקונצרטים שהנאצים פרשו עליהם את חסותם), ומתוך כך נחשב לפרסונה נון גראטה לאחר סיום המלחמה. יש ספק בנוגע למניעיו במעשיו אלה, אך מכל מקום נאסר עליו להופיע לפני קהל במשך שנה, ותדמיתו הציבורית בצרפת נפגעה במידה רבה.
בתור פסנתרן נודע קורטו במיוחד בפרשנויותיו ליצירותיהם של פרדריק שופן ורוברט שומאן. הוא גם ערך פרטיטורות מיצירות שני המלחינים הללו – עריכות ראויות לציון בזכות הערותיו הקפדניות של קורטו בנוגע לבעיות טכניות ובענייני פרשנות. רבים רואים בו את גדול הפרשנים ליצירותיהם. היו לקורטו רגעים רבים של חוסר ריכוז ולא פעם הניח תווים שגויים בהקלטותיו, כמו פסנתרנים אחרים מפורסמים בני זמנו (למשל פישר, פדרבסקי וגריינג׳ר). זאת שלא כתלמידו, דינו ליפאטי, שהקפיד על שלמות בלא דופי.
קורטו מת בלוזאן, שווייץ.
קורטו היה אחד המוזיקאים הדגולים ביותר במאה ה־20 וייצג את סופה של תקופה. הוא נחשב למופת האחרון של סגנון אישי, סובייקטיבי, המבכר אינטואיציה, פרשנות ורוח אותנטית על פני טכניקה מדויקת. הקלטותיו של קורטו הן תעודות יקרות־ערך.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפרד קורטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלפרד קורטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלפרד קורטו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלפרד קורטו, באתר ספוטיפיי
אלפרד קורטו, באתר AllMusic (באנגלית)
אלפרד קורטו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אלפרד קורטו, באתר Discogs (באנגלית)
