קלרה הסקיל
 | |
| לידה |
7 בינואר 1895 בוקרשט, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
7 בדצמבר 1960 (בגיל 65) בריסל, בלגיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| מוקד פעילות |
שווייץ, ממלכת רומניה |
| תקופת הפעילות |
1905–1960 (כ־55 שנים) |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר של פריז |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| חברת תקליטים |
נקסוס, פיליפס רקורדס, דקה רקורדס, דויטשה גרמופון |
| פרסים והוקרה |
אבירה בלגיון הצרפתי |
  | |
קלרה הַסְקִיל (ברומנית: Clara Haskil; 7 בינואר 1895 – 7 בדצמבר 1960) הייתה פסנתרנית קלאסית שווייצרית ילידת רומניה, בת למשפחה יהודית ספרדית.
כפרשנית מהוללת של רפרטואר מתקופת הקלאסיקה וראשית הרומנטיקה, נודעה הסקיל בעיקר בביצועים והקלטות של מוצרט. רבים ראו בה את הפרשנית הראשונה במעלה של מוצרט בזמנה. כן יצא שמה כפרשנית מעולה של בטהובן, שומאן ודומניקו סקרלטי. כמי שנחשבה לפסנתרנית מעולה של מוזיקה קאמרית, ניגנה הסקיל עם מוזיקאים ידועי שם כמו ג'ורג'ה אנסקו, אז'ן איזאיי, פבלו קזאלס וארתור גרומיו, שאיתו הופיעה בקונצרט האחרון שלה.
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסקיל נולדה בבוקרשט, רומניה במשפחה יהודית. אמה לימדה אותה לנגן וכבר בגיל חמש הופיעה וניגנה לפני אליסאבטה מלכת רומניה. בגיל 7 יצאה ללמוד בווינה אצל ריכרד רוברט (שבין תלמידיו ידועי השם היו רודולף סרקין וגיאורג סל) וכן, לזמן קצר, אצל פרוצ'ו בוזוני. היא נכנסה לקונסרבטואר של פריז בגיל עשר, באופן רשמי כדי ללמוד אצל אלפרד קורטו, אם כי רוב הדרכתה באה מלאזאר לוי ומאדאם ז'ירו-לטארז, וסיימה את לימודיה בגיל 15 עם פרס ראשון. הסקיל יצאה לסיור הופעות באירופה, אם כי הקריירה שלה נקטעה באיבה עקב אחת מהמחלות הרבות מהן סבלה במהלך חייה. בשנת 1913 הושמה בגבס בניסיון למנוע הופעת עקמת. מחלות תכופות, יחד עם פחד במה קיצוני, שהופיע בשנת 1920, מנעו אותה מלהשיג הצלחה כלכלית או ביקורתית.
רק לאחר נדודים רבים, בגלל הרדיפה הגזענית של התקופה, התיישבה בשווייץ, ב-1942. רוב חייה עברו עליה בעוני. רק לאחר מלחמת העולם השנייה, בסדרת קונצרטים בהולנד בשנת 1949, החלה לזכות בתהילה שהייתה ראויה לה. כפסנתרנית, הצטיינה נגינתה בטוהר של צליל ופיסוק, שנבע אולי מכשרונה ככנרת. שקיפות ורגישות שבהשראה ציינו גם את סגנונה באופן שאין לטעות בו.
הסקיל מתה מחבלות שנגרמו לה בנפילה בתחנת רכבת בבריסל. היא הייתה אמורה לנגן בקונצרט עם ארתור גרומיו למחרת היום.
צ'ארלי צ'פלין סיפר "במשך חיי פגשתי רק שלושה גאונים: פרופסור איינשטיין, וינסטון צ'רצ'יל וקלרה הסקיל. אין לי הכשרה מוזיקלית אבל אני יכול להגיד שנגיעתה (בפסנתר) הייתה עדינה, הבעתה (המוזיקלית) הייתה נפלאה והטכניקה שלה הייתה יוצאת דופן".[1]
התחרות על שם הסקיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחרות בינלאומית לפסנתר על שם קלרה הסקיל מתקיימת כל שנתיים בעיר השווייצרית ווה, שם התגוררה הסקיל מ-1942 עד מותה. בעיר יש רחוב על שמה של הפסנתרנית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלרה הסקיל, באתר AllMusic (באנגלית)
קלרה הסקיל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קלרה הסקיל, באתר Discogs (באנגלית)- רות רוזנפלדר, קלרה הסקיל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- קלרה הסקיל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראיון ברדיו שווייץ, 19 אפריל 1961