רשף לוי

רשף לוי
	רשף לוי, 2010
לידה	13 במרץ 1972 (בן 52); הרצליה, ישראל
סוגה מועדפת	קומדיה, דרמה משפחתית
מדינה	ישראל
עיסוק	סטנדאפיסט, קומיקאי, מפיק, תסריטאי
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון 2005; פרס האקדמיה לתוכנית הבידור 2016; פרס האקדמיה לתסריט הטוב ביותר 2020; פרס האקדמיה לתוכנית הקומית הטובה ביותר 2020; פרס האקדמיה לתוכנית הבידור הטובה ביותר 2020; פרס השחקן המצטיין בפסטיבל קאן לסדרות 2019;
	http://resheflevi.co.il
	פרופיל ב-IMDb

רשף לוי (נולד ב-13 במרץ 1972) הוא תסריטאי, מחזאי, סופר, במאי קולנוע, מפיק, סטנדאפיסט, שחקן וקומיקאי ישראלי. זכה בפרס השחקן המצטיין בפסטיבל קאן סדרות, בפרס התיאטרון הישראלי וארבע פעמים בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה.

ביוגרפיה

לוי נולד בהרצליה וגדל בכפר סבא למשפחה בת שמונה נפשות. אביו עלה מתימן והיה עיתונאי ובוגר מחתרת לח"י,^[1] ואימו עלתה מפולין, יצאה בשאלה ועזבה את העולם החרדי. שניים מאחיו הם הסופר והתסריטאי ינץ לוי וחוקר בריאות הציבור רצף לוי.^[1]

בצה"ל שירת ביחידת מגלן. למד בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב, במסגרתה למד בין השאר ביולוגיה, מתמטיקה ופילוסופיה. לאחר שאחיו רגב (שלמד גם הוא באותה תוכנית) נפטר ממחלת האיידס ב-1998 כשהוא בן 25 בלבד, החל רשף להוסיף את שמו של אחיו המנוח לכל אחת מעבודות הכתיבה שלו, והוא חותם בשם העט "רשף ורגב לוי" כהנצחה אישית.

קריירה

לוי כתב מחזות לתיאטרון וכן תסריטים לקולנוע וטלוויזיה. כתב טורים סאטיריים ב-"ynet", במקומון "צומת השרון" וב"וואלה". בהמשך העתיק את הכתיבה הסאטירית שלו לפייסבוק, והסטטוסים השבועיים שלו זוכים לאלפי עוקבים.

סטנד-אפ

בתחילת שנות התשעים, עוד בטרם שחרורו מצה"ל, החל להופיע במועדוני סטנד-אפ ורכש לעצמו שם ככותב בידור. בראיונות סיפר שלהופעה הראשונה שלו במועדון דומינו גרוס הגיע בזמן חופשה של 48 שעות משהות בלבנון כחייל. בתחילה התאפיינו הופעותיו בהומור שחור ובעיסוק בנושאים שנחשבו טאבו, כגון השואה ופיגועי טרור. בשנת 2005 העלה לוי מופע סטנד-אפ חדש, "משחק באש", שהורכב מחומרים אחרים, מרוככים יותר, כגון זוגיות, חוויותיו כאבא לשבעה ילדים וקטעי אלתור שעוסקים בחברה הישראלית.

לוי כתב מופעי סטנד-אפ ליעקב כהן, למוני מושונוב ולשלמה בראבא, לצביקה הדר, לחנה לסלאו, לטל פרידמן ולאחרים.

תיאטרון

מחזהו הראשון לתיאטרון היה "עורלה", שעלה בפסטיבל תיאטרון קצר במועדון צוותא תל אביב בתחילת שנות ה-2000. למחזה אופי סאטירי, והוא מספר על רב במאה ה-14 אשר ביום אחד צומחת עורלתו מחדש.

בשנת 2000 כתב את המחזה "החולה ההודי". לפי עדותו של לוי, הרעיון למחזה התגלגל בראשו במשך שבע שנים, "ובאמצע הלילה כשהייתי לבד בחדר ברומא, פתאום הבנתי מה צריך לקרות בהצגה". לדברי לוי, המחזה מבוסס על אירועים ש"התממשו כפי שתראו אותם על הבמה... (ואילו אירועים אחרים) היו צריכים לקרות, אם העולם היה טיפה יותר מסודר". לוי שלח את המחזה פעמיים לכל התיאטראות בישראל, אולם אף אחד מהם לא הסכים להעלותו. ב-2003 פנתה מירית טובי לעמרי ניצן, המנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי, והוא רכש את הזכויות וחתם חוזה להעלות את המחזה בבימויו של אלון אופיר. לאחר שנתיים שבהן לא התקדמה ההפקה, הזכויות חזרו ללוי. ב-2005 נפגש לוי עם ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין והיא הסכימה להעלות את המחזה, שהוצג ב-2005 בפסטיבל פותחים מסך בתיאטרון בית ליסין. את המחזה ביים אלון אופיר, את האב גילם שלמה וישינסקי, את האם גילת אנקורי, את אבשלום חסדאי גילם יורם טולדנו/ליאור אשכנזי ואת שגב חסדאי גילם אושרי כהן.^[2] פסקול ההצגה מורכב משירים של חוה אלברשטיין. המחזה, שמשלב הומור שחור ורגעי מלודרמה ועוסק בחומרים משפחתיים אוטוביוגרפיים, זכה לתגובות חיוביות מיד עם עלייתו. המחזה זיכה את לוי בפרס התיאטרון הישראלי למחזאי השנה בשנת 2005, ואת אושרי כהן בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המבטיח.

בשנת 2012 עלה המחזה בשנית בהפקה של תיאטרון "הבימה". את המחזה ביים שוב אלון אופיר, את האב גילמו לסירוגין אורי אברהמי, דב רייזר, אהרון אלמוג, נתן נתנזון ושמיל בן ארי; את האם גילמה דוית גביש, את אבשלום חסדאי גילמו נתי רביץ, אלון אופיר ואייל שכטר ואת שגב חסדאי גילם עידו ברטל.

בפעם השלישית עלה החולה ההודי ב-2018 בתיאטרון הספרייה, בבימויו של דניאל אפרת.^[3]

בשנת 2008 עלה בתיאטרון בית ליסין מחזה נוסף פרי עטו, "סרט צרפתי".^[4] המחזה מתאר את סיפורו של זוג המתמודד עם מות בנם הקטן. המחזה – בכיכובם של קרן צור, מיכה סלקטר, יעל שרוני ודודו בן זאב – שילב קומדיה וקטסטרופה.

בשנת 2007 עלה בהבימה המחזה "החותנת", בתרגום ועיבוד של לוי (המבוסס על המחזה "עבודה סוציאלית" מאת אנדרו ברגמן) בכיכובם של דבורה קידר ואדיר מילר. ההצגה זכתה להצלחה גדולה ורצה למעלה מ-600 פעמים.

בשנת 2009, בעקבות הצלחת "החותנת", עזב רשף לוי את תיאטרון בית ליסין ומונה למחזאי הבית של התיאטרון הלאומי "הבימה". בשנת 2010 הוצג ב"הבימה" מחזהו "לרקוד ולעוף", בבימויו של אלון אופיר, בתפקידים המרכזיים שיחקו סנדרה שדה, נתי רביץ, אושרי כהן, חיים חובה, נלי תגר ורינת מטטוב.^[5] על הצגה זו זכה לוי בפרס מחזאי השנה של תיאטרון הבימה לשנת 2010.

טלוויזיה

רשף החל לכתוב לטלוויזיה לתוכניות בידור עוד בטרם סיים את שירותו הצבאי ביחידת מגלן. בשנת 1994 כתב מערכונים לתוכנית זהו זה!.

בין השנים 1997–2000 כתב שלושה תסריטים לסיטקום "שמש". בין השנים 1997–2001 שימש כתסריטאי בסדרת הטלוויזיה "צה"ל 1", ששודרה בערוץ 2 ומספרת על מאחורי הקלעים של תחנת רדיו צבאית. בין השנים 1998–2001 שימש כתסריטאי בתוכנית הבידור "חלומות בהקיציס", אותה יצר יחד עם המפיק שי שטרן.

בשנת 2000 כתב את סרט הטלוויזיה שביים אורן שטרן "לוויה על פארק דה פראנס". ב-2003 כתב את סרט הטלוויזיה "הדמעות של אמסלם" – שבוים גם כן על ידי שטרן – בכיכובו של משה איבגי. הסרט סיפר את סיפורו של מאפיונר שנאלץ להכניס את אביו לבית אבות סיעודי. לאחר שהוא נוקט באלימות כלפי אחד המטפלים הוא מחויב להגיע לקבוצת תמיכה לבני משפחות של מאושפזים ומתאהב בעובדת הסוציאלית שמנהלת אותה. בעקבות סרט זה הזמינה חברת הוט את הסדרה הבורר, שגם אותה יצר וכתב רשף, וגם בה משחק משה איבגי בתפקיד שדומה לתפקידו בסרט.

ב-2002 יצר את הסדרה "תיק סגור" ששודרה בערוץ 10 במשך עונה אחת של 13 פרקים וזכתה להצלחה ביקורתית. הסדרה הורדה משידור לאחר חמישה פרקים עקב קשיים כלכליים של ערוץ 10.

ב 2004 לוי החל להופיע בעצמו בתוכנית טלוויזיה כקומיקאי. בראיונות סיפר, כי במשך שנים נרתע מן החשיפה, מפני ש"הושפעתי מאופיו החשאי של אבי ששירת בלח"י וחינך אותנו הילדים להיות אנשי צללים. בשלב מסוים הבנתי שהאופי שלי נמשך לאור הזרקורים". לוי השתתף כפאנליסט בתוכנית הטלוויזיה "משחק מכור" לצד גיל ריבה, ליאור שליין, גורי אלפי ועינב גלילי והופיע בין היתר בתוכניות רבות אחרות בערוץ 2 וערוץ 10. בשנת 2006 הוא היה מנחה של סרט תיעודי "גברים אמיתיים".

ב-2007 יצר את הסדרה "הבורר" בכיכובם של יהודה לוי, משה איבגי, שלומי קוריאט ויוסף אבו ורדה. רשף כתב את כל פרקי הסדרה, 45 במספר, במשך ארבע עונות. לוי היה שותף פעיל בליהוק שחקני הסדרה ובעריכה שלה. על פי הנתונים של חברת הוט, הסדרה הבורר היא הסדרה הנצפית ביותר בשירותי ה-VOD. רשף לוי קיבל את זכויות ההפצה של הסדרה הבורר בחו"ל והיא נמכרה על ידו עד היום בעסקאות רימייק, לארצות הברית, רוסיה, מקסיקו, איטליה ווייטנאם. גרסת הרימייק של הסדרה עלתה לשידור בהוט בשנת 2016. לוי גם כתב ל"מעורב ירושלמי".

ב-2016 יצר יחד עם יואב גרוס והנחה בשידורי קשת בערוץ 2 את התוכנית "הסטנדאפיסטים עם רשף לוי", תוכנית שבה הוא מלווה קומיקאים למופע וביחד הם כותבים בדיחות חדשות ומנסים אותם על הקהל בפעם הראשונה אל מול המצלמות. התוכנית היא מסוגה המודרנית של תוכניות המערבבים את טוק-שואו עם התיעודי, תוך כדי מסע מצטלם. בעונה הראשונה של התוכנית התארחו אדיר מילר, אורי חזקיה, ליטל שוורץ, שלמה בראבא, שלום אסייג, עדי אשכנזי, גורי אלפי, וחנוך דאום. התוכנית זכתה לביקורות חיוביות ונלהבות,^[6] והופיעה בטבלת הרייטינג בחמש התוכניות הנצפות של השבוע בכל אחד משבועות השידור. התוכנית זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה בקטגוריית תוכנית הבידור הטובה ביותר.

ב-2017 התארח לוי בסדרה "אלישע" שביים אופיר לובל.

ב-2019 עלתה העונה השנייה של "הסטנדאפיסטים עם רשף לוי", עונת הבחירות. בתוכנית התארחו פוליטיקאים שעשו סטנד-אפ בפעם הראשונה בחיים תוך כדי ראיון טלוויזיוני. ציפי לבני הופיעה בפרק הראשון ביום שבו הודיעה על פרישה מהמערכת הפוליטית. עוד הופיעו משה כחלון וכן נפתלי בנט. בהמשך העונה חזרה התוכנית לפורמט הרגיל, והשתתפו בה הקומיקאים ערן זרחוביץ, אורנה בנאי, יעקב כהן, רותם אבוהב וטל פרידמן. התוכנית זכתה גם בעונה השנייה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לתוכנית הבידור הטובה ביותר (2020).

ב-2019 הסדרה "נחמה", שיצר וכתב לוי, נבחרה לפתוח את פסטיבל קאן לסדרות canneseries והשתתפה בתחרות הרשמית שנחשבת לחשובה בעולם הפסטיבלים. בטקס הסיום שהועבר בשידור ישיר בקאנל פלוס, זכה רשף בפרס השחקן המצטיין והוכרז שהסדרה נרכשה לשידור על ידי קאנל פלוס יחד עם שידורה בישראל. בטקס פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה 2020 זכה רשף לוי יחד עם תומר שני בקטגוריית התסריט הטוב ביותר בתוכנית קומית ובקטגוריית התוכנית הקומית הטובה ביותר.

בדצמבר 2022 עלתה הסדרה "קרתגו" אותה כתב יחד עם אחיו, ינץ לוי. הסדרה מגוללת את סיפור לוחמי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי, אשר גורשו למחנה מעצר מבודד, מחנה קרתגו (אנ') בסודאן.

בשנת 2024 הוא צפוי להתחיל בהנחיית תוכנית "הזירה".

קולנוע

ב-2004 כתב את הסרט שביים ביחד עם שי כנות "אהבה קולומביאנית" שזכה להצלחה קופתית, והפך לסרט קאלט ישראלי.^[7]

ב-2008 כתב וביים את סרט הקולנוע "איים אבודים" אשר לדבריו, מבוסס בחופשיות על חוויות אישיותו ושל משפחתו מרובת הילדים.^[8]^[9]^[10] הסרט היה מועמד ל-14 פרסי אופיר בשנת 2008, מתוכם זכה ב-4, וצפו בו בקיץ 2008 בבתי הקולנוע למעלה מ-320 אלף צופים.

בשנת 2012 כתב וביים את הסרט "לצוד פילים" המספר על שלושה זקנים וילד השודדים ביחד בנק בירושלים. הסרט בכיכובם של ששון גבאי, מוני מושונוב, יעל אבקסיס, משה איבגי, צביקה הדר. בסרט היה אמור לככב השחקן האנגלי ג'ון קליז^[11] (כאחד משלושת הזקנים לצד מושונוב וגבאי) אך הוא פרש זמן קצר לפני תחילת הצילומים עקב בעיות בליבו, והשחקן האנגלי סר פטריק סטיוארט החליף אותו. הסרט יצא לאקרנים בקיץ 2013. על אף הצלחה גדולה בקופות (מאה אלף צופים לאחר ארבעה שבועות) הביקורות לסרט היו מעורבות. לצד מבקרים שהיללו את היצירה (יאיר רוה מ"פנאי פלוס", יקיר אלקריב מידיעות אחרונות, אתר מאקו, "לאישה" ואחרים) ספג הסרט בקורות לא-מחמיאות מצד המבקרים הוותיקים (יהודה סתיו, מאיר שניצר, אורי קליין^[12]). לוי הגיב למבקר הקולנוע של "הארץ" אורי קליין בעמוד הפייסבוק שלו, והאשים את המבקר בכתיבה אלימה ובנטייה רבת שנים "לקטול" כל סרט ישראלי מרגש או מצחיק.^[13] צעד זה ספג לביקורות רבות מצד עולם העיתונות,^[14] ^[15] ^[16] אולם גם לתגובות תמיכה מצד יוצרי קולנוע אחרים כפרופסור ענר פרמינגר^[17] והבמאי נפתלי גליקסברג. בתחרות פרסי אופיר, הסרט זכה לשבע מועמדויות ובהן לסרט הטוב ביותר, ומועמדות לרשף על כתיבת התסריט.

ספרות

בשנת 2016 רשף לוי חתם הסכם עם הוצאת עם עובד על פרסום של ספר ילדים מצויר בשם הגמד משה ומכונית הממתקים, הספר, באיורו של ליאור ארדיטי, יצא לאור בסוף אוגוסט 2017.^[18]^[19] הספר מספר על גמד שמגלה שמכונית הממתקים שלו נגנבה והוא יוצא למסע חיפושים אחריה. רשף תיאר את הספר "כסיפור שמיועד אך ורק לילדים שאוהבים ממתקים וסיפורי מתח". הספר נבחר על ידי עיתון הארץ לאחד מעשרת ספרי הילדים המומלצים של השנה.

חיים אישיים

לוי נשוי לטלי ולהם שבעה ילדים,^[19]^[20] בהם תמוז לוי, שגילמה את בתו בסדרת הטלוויזיה "נחמה". הוא מתגורר בכפר סבא.^[21]

שניים מאחיו הם רצף לוי, פרופסור באוניברסיטת MIT, והסופר ינץ לוי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רשף לוי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של רשף לוי

רשף לוי, ברשת החברתית פייסבוק
רשף לוי, ברשת החברתית אינסטגרם
רשף לוי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
רשף לוי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רשף לוי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
רשף לוי, באתר AllMovie (באנגלית)
רשף לוי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רשף לוי, דף שער בספרייה הלאומית
רשף לוי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
אנה בורד, מה למדתי, באתר "ידיעות אחרונות", 20 בנובמבר 2017
יהודה נוריאל, על החיים ועל המוות, באתר "ידיעות אחרונות", 9 ביולי 2019
עם רוני קובן עונה 7 | פרק 1 - רשף לוי

הערות שוליים

^ ¹ ² טלי ליברמן, נכון לעכשיו, עם רשף, באתר ynet, 12 במרץ 2015
^ איתן בר יוסף, עכבר העיר אונליין, המשפחה הלוחמת, באתר הארץ, 21 במרץ 2006
^ דוד רוזנטל‏, הסחטנות הרגשית של רשף לוי גורמת למחזה שלו לעבוד שוב ושוב, באתר וואלה, 27 במאי 2018
^ רשף לוי, רשף לוי: "אני זוכר שהבנתי שזה לא סטוץ. זה קרה בלידה של הילד השישי שלנו", באתר ynet, 12 באוגוסט 2008
^ בן מיטלמן, ‏רשף לוי ואושרי כהן יחד בתיאטרון, באתר ‏מאקו‏, 11 במאי 2010
^ רוגל אלפר, חצי השעה המעשירה ביותר שראיתי בערוץ 2 מזה שנים, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2016
^ צאלה קוטלר , ‏רשף לוי: יוצר את "הבורר" אבל חולם על פרס נובל לספרות, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2010
^ רשף ורגב לוי, קומדיה היא הפורנו החדש, באתר ynet, 2 ביולי 2008
^ בעקבות האיים האבודים, באתר nrg‏, 8 באפריל 2008
^ חיים אברהם‏, רשף לוי מעלה זכרונות, באתר וואלה, 7 באוקטובר 2008
^ מערכת גיא פינס, צפו: כך שכנע רשף לוי את ג'ון קליז להשתתף בסרט החדש שלו, באתר nana10‏, 17 במאי 2012
^ אורי קליין, הפיל הלבן של רשף לוי, באתר הארץ, 5 ביולי 2013
^ הפוסט של רשף לוי נגד אורי קליין, באתר פייסבוק
^ אילן קפרוב, ‏קרב פילים: רשף לוי נגד אורי קליין, באתר ‏מאקו‏, 17 ביולי 2013
^ דבורית שרגל, רשף לוי VS אורי קליין, באתר "ולווט אנדרגראונד" 17 ביולי 2013
^ פיני אסקל‏, שי גבסו ורשף לוי תוקפים עיתונאים: התבכיינות מיתממת ומסוכנת, באתר וואלה, 21 ביולי 2013
^ ענר פרמינגר, מה שאורי קליין לא הבין, באתר הארץ, 25 ביולי 2013
^ דלית כהן, 10 ספרי ילדים מומלצים, באתר הארץ, 4 ביוני 2019
^ ¹ ² אריאל שנבל, מקור ראשון, אבא, סיפור: רשף לוי כובש תחום חדש, באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2017
^ צאלה קוטלר, ‏רשף לוי: יוצר את "הבורר" אבל חולם על פרס נובל לספרות, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2010
^ איילת רוזן, ‏"גבר הוא יצור אבוד שצריך הכוונה", באתר ‏מאקו‏, 23 ביולי 2013

[נכון_לעכשיו-1] ¹ ² טלי ליברמן, נכון לעכשיו, עם רשף, באתר ynet, 12 במרץ 2015

[2] איתן בר יוסף, עכבר העיר אונליין, המשפחה הלוחמת, באתר הארץ, 21 במרץ 2006

[3] דוד רוזנטל‏, הסחטנות הרגשית של רשף לוי גורמת למחזה שלו לעבוד שוב ושוב, באתר וואלה, 27 במאי 2018

[4] רשף לוי, רשף לוי: "אני זוכר שהבנתי שזה לא סטוץ. זה קרה בלידה של הילד השישי שלנו", באתר ynet, 12 באוגוסט 2008

[5] בן מיטלמן, ‏רשף לוי ואושרי כהן יחד בתיאטרון, באתר ‏מאקו‏, 11 במאי 2010

[6] רוגל אלפר, חצי השעה המעשירה ביותר שראיתי בערוץ 2 מזה שנים, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2016

[7] צאלה קוטלר , ‏רשף לוי: יוצר את "הבורר" אבל חולם על פרס נובל לספרות, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2010

[8] רשף ורגב לוי, קומדיה היא הפורנו החדש, באתר ynet, 2 ביולי 2008

[9] בעקבות האיים האבודים, באתר nrg‏, 8 באפריל 2008

[10] חיים אברהם‏, רשף לוי מעלה זכרונות, באתר וואלה, 7 באוקטובר 2008

[11] מערכת גיא פינס, צפו: כך שכנע רשף לוי את ג'ון קליז להשתתף בסרט החדש שלו, באתר nana10‏, 17 במאי 2012

[12] אורי קליין, הפיל הלבן של רשף לוי, באתר הארץ, 5 ביולי 2013

[13] הפוסט של רשף לוי נגד אורי קליין, באתר פייסבוק

[14] אילן קפרוב, ‏קרב פילים: רשף לוי נגד אורי קליין, באתר ‏מאקו‏, 17 ביולי 2013

[15] דבורית שרגל, רשף לוי VS אורי קליין, באתר "ולווט אנדרגראונד" 17 ביולי 2013

[16] פיני אסקל‏, שי גבסו ורשף לוי תוקפים עיתונאים: התבכיינות מיתממת ומסוכנת, באתר וואלה, 21 ביולי 2013

[17] ענר פרמינגר, מה שאורי קליין לא הבין, באתר הארץ, 25 ביולי 2013

[18] דלית כהן, 10 ספרי ילדים מומלצים, באתר הארץ, 4 ביוני 2019

[אבא,_סיפור-19] ¹ ² אריאל שנבל, מקור ראשון, אבא, סיפור: רשף לוי כובש תחום חדש, באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2017

[20] צאלה קוטלר, ‏רשף לוי: יוצר את "הבורר" אבל חולם על פרס נובל לספרות, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2010

[21] איילת רוזן, ‏"גבר הוא יצור אבוד שצריך הכוונה", באתר ‏מאקו‏, 23 ביולי 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]