לדלג לתוכן

ריצ'רד בייארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריצ'רד בייארד
Richard H. Bayard
לידה 26 בספטמבר 1796
וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 במרץ 1868 (בגיל 71)
וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה וילמינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת פרינסטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הלאומית הרפובליקנית
המפלגה הוויגית
בן או בת זוג Mary Sophia Carroll Bayard עריכת הנתון בוויקינתונים
סנטור ארצות הברית
17 ביוני 1836 – 4 במרץ 1837
(261 ימים)
4 במרץ 1837 – 4 במרץ 1839
(שנתיים)
4 במרץ 1839 – 19 בספטמבר 1839
(200 ימים)
12 בינואר 1841 – 4 במרץ 1841
(52 ימים)
4 במרץ 1841 – 4 במרץ 1843
(שנתיים)
4 במרץ 1843 – 4 במרץ 1845
(שנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריצ'רד הנרי בייארדאנגלית: Richard Henry Bayard‏; 26 בספטמבר 17964 במרץ 1868) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מווילמינגטון, דלאוור. הוא היה חבר במפלגה הוויגית, שכיהן כראש העיר הראשון של וילמינגטון, השופט הראשי של בית המשפט העליון של דלאוור, וכסנאטור אמריקאי מדלאוור.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייארד נולד בווילמינגטון, דלאוור ב-26 בספטמבר 1796. הוא היה בנם של ג'יימס א. בייארד האב וננסי (לבית באסט) בייארד. אביו היה חבר במפלגה הפדרליסטית, ששימש כחבר בית הנבחרים מדלאוור וסנאטור אמריקאי מדלאוור. אמו הייתה בתו של סנאטור אמריקאי אחר מדלאוור, ריצ'רד באסט. אחיו הצעיר, ג'יימס א. בייארד ג'וניור, היה גם סנטור אמריקאי מדלאוור.

דיוקן של בייארד, מאת תומאס סאלי, 1822

בייארד סיים את לימודיו בפרינסטון קולג' ב-1814, למד משפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1818. העיסוק שלו היה בווילמינגטון, שם הפך לראש העיר הראשון של העיר שהתאגדה ב-1832.[1]

ב-1836 נבחר בייארד כאנטי-ג'קסוני לסנאט של ארצות הברית, כדי למלא את התפקיד הפנוי שנגרם כתוצאה מהתפטרותו של הסנאטור האמריקני ארנולד נאודיין. הוא כיהן מ-17 ביוני 1836 עד 19 בספטמבר 1839, אז התפטר כדי להיות שופט בבית המשפט העליון של דלאוור. הוא כיהן בתפקיד זה במשך שנתיים, מ-1839 עד 1841, כאשר התפטר, ונבחר שוב לסנאט של ארצות הברית, הפעם כוויגי.[1]

התפקיד היה פנוי מאז התפטרותו שלו ב-1839. הפעם הוא שירת מ-12 בינואר 1841 עד 3 במרץ 1845. בהיותו בסנאט של ארצות הברית, הוא היה יו"ר הוועדה לתביעות קרקע פרטיות בקונגרס ה-27, חבר הוועדה למחוז קולומביה בקונגרס ה-27, וחבר הוועדה לענייני צי בקונגרס ה-27 ובקונגרס ה-28.[1]

אחרית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא לא ביקש להיבחר מחדש ב-1844. הוא מונה על ידי הנשיא מילרד פילמור לשמש כאחראי עניינים לבלגיה בין השנים 1850 ל-1853.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקן אשתו, מרי סופיה קארול בייארד, מאת תומאס סאלי, 1822

בשנת 1820, בייארד התחתן עם מרי סופיה קארול (1804–1886). היא הייתה בתם של צ'ארלס קארול מהומווד (בנו היחיד שנותר בחיים של הסנאטור האמריקני צ'ארלס קארול, אשר חתם על הכרזת העצמאות) והרייט (לבית צ'ו) קרול (בתו של השופט בנג'מין צ'ו). יחד, הם היו הורים לשבעה ילדים, ביניהם:

  • מרי לואיזה בייארד (1822–1889), שנישאה לוויליאם הנרי בק. לאחר מותו ב-1859, היא נישאה לקולונל מנליו בטריני, שליש של מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השני.[2]
  • קרוליין בייארד (1824–1895), שנישאה להנרי ברינג פאוול, בנם של ג'ון הייר פאוול וג'וליה (לבית דוו) פאוול (בתו של אנדרו דוו).[3]
  • אליזבת בייארד (1826–1885), שנישאה לקולונל פרדריק הנרי ריץ' מהצבא האנגלי, בשנת 1848.[4]
  • צ'ארלס קארול בייארד (1828–1850), צוער בצי האמריקני שמת מפצע שנגרם על הר וזוב במהלך ההתפרצות בפברואר 1850.[4]
  • ריצ'רד באסט בייארד (1831–1878), שנישא לאלן הווארד, בתם של הגנרל בנג'מין צ'ו הווארד (בנו של הגנרל ג'ון אייג'ר הווארד) וג'יין גרנט (לבית גילמור) הווארד (בתו של הסוחר ויליאם דניאל גילמור ואחייניתם של אספן האמנות רוברט גילמור הבן), בשנת 1860.[5]
  • שרה א' בייארד (1835–1880), שמתה לא נשואה.[4]
  • הארייט בייארד (1836–1865), שנישאה לכריסטיאן בורס מנורווגיה.[4]

בייארד מת ב-4 במרץ 1868 בפילדלפיה, פנסילבניה ונקבר בבית הקברות של ווילמינגטון וברנדיווין בווילמינגטון. הוא היה השני מבין חמישה בני בייארד שכיהנו בסנאט של ארצות הברית.[6]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד בייארד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 "BAYARD, Richard Henry 1796 – 1868". bioguide.congress.gov. המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית. נבדק ב-8 באוגוסט 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Reappearance in Tuscany of one of Napoleon's Neckerchiefs". napoleon.org. נבדק ב-8 באוגוסט 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Bulloch, Joseph Gaston Baillie (1895). A History and Genealogy of the Families of Bellinger and De Veaux and Other Families (באנגלית). Morning News Print. p. 3. נבדק ב-8 באוגוסט 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 Browning, Charles Henry (1891). Americans of Royal Descent: A Collection of Genealogies of American Families Whose Lineage is Traced to the Legimate Issue of Kings (באנגלית). Porter & Costes. p. 674. נבדק ב-8 באוגוסט 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Browning, Charles Henry (1969). Americans of Royal Descent: Collection of Genealogies Showing the Lineal Descent from Kings of Some American Families ... (באנגלית). Genealogical Publishing Com. p. 305. ISBN 978-0-8063-0054-2. נבדק ב-8 באוגוסט 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Munroe, John A. (1993). History of Delaware. University of Delaware Press. ISBN 0-87413-493-5.