ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה
 | |||||||||
| מוצג בגלריית הדיוקנאות הלאומית (לונדון) | |||||||||
| לידה |
2 באוקטובר 1452 פות'רינגיי (אנ'), ממלכת אנגליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
22 באוגוסט 1485 (בגיל 32) בוסוורת', ממלכת אנגליה | ||||||||
| מדינה |
 ממלכת אנגליה | ||||||||
| מקום קבורה |
 לסטר, הממלכה המאוחדת | ||||||||
| בת זוג | אן נוויל | ||||||||
| שושלת יורק | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
מסדר הבירית  | |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה (באנגלית: Richard III of England; 2 באוקטובר 1452 – 22 באוגוסט 1485) היה מלך אנגליה מ-1483 ועד מותו בקרב בוסוורת' אשר סיים את מלחמות השושנים.
ריצ'רד, בנו של ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, היה אחיו הצעיר של אדוארד הרביעי, מלך אנגליה. ב-1461, בעודו בן תשע, קיבל את התואר דוכס גלוסטר. ב-1472 מינהו אחיו למושל צפון הממלכה. ב-1483, עם מות אדוארד, מונה ריצ'רד לעוצר ולאפוטרופוס בשם היורש המיועד אדוארד החמישי, אחיינו. כמעט מיד הוכרזו נישואיו של המלך הקודם כלא-תקפים, ושני בניו הוצאו מסדר הירושה בתור ממזרים. ריצ'רד הוכתר למלך אנגליה, ושני אחייניו נעלמו. שאלת מעורבותו במותם שנויה במחלוקת. באותה שנה דיכא המלך החדש מרד בהנהגת הדוכס מבקינגהאם. באוגוסט 1485 הוביל הנרי טיודור מרד נוסף, וריצ'רד נקטל בקרב בוסוורת'. הוא היה מלך אנגליה האחרון מבית יורק והאחרון למות בקרב. המוניטין ההיסטוריים של ריצ'רד עוצבו על ידי מתנגדיו, בייחוד במחזה "ריצ'רד השלישי" מאת שייקספיר, והוא נזכר כאחד המלכים בעלי התדמית השלילית ביותר בתולדות אנגליה.
רקע היסטורי - בית יורק, אנגליה במלחמות השושנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמות השושנים
ריצ'רד נולד בשנת 1452 כבנו הרביעי של ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, אחד מראשי השושלות המתחרות על השלטון באנגליה במלחמות השושנים. בית יורק, אשר אביו של ריצ'רד עמד בראשו, היה בעל תביעה חזקה לכתר, שהתחרתה בתביעת המלך המכהן הנרי השישי שעמד בראש המחנה היריב, בית לנקסטר.
לדוכס מיורק היו ארבעה בנים: הבכור - אדוארד, לימים אדוארד הרביעי, מלך אנגליה. השני - אדמונד, רוזן ראטלנד. השלישי - ג'ורג' דוכס קלרנס. והרביעי - ריצ'רד.
בשנת 1460 נחל בית יורק תבוסה קשה בקרב וייקפילד. בקרב נהרגו דוכס יורק, אביו של ריצ'רד, ורוזן ראטלנד, אחיו, שהיה אז בן 18. ראשיהם של יורק וראטלנד נכרתו והוקעו על גבי עמודים בחומת העיר יורק כאשר את ראשו של הדוכס מיורק עוטה כתר מנייר לאות לעג ליומרתו לשאת את הכתר האנגלי. אין להפחית בהשפעת אירוע זה על ריצ'רד הצעיר. גם לשאר המעורבים במלחמה הייתה וייקפילד נקודת מפנה. עד לקרב וייקפילד ניתן היה לראות בסכסוך משום ויכוח תאורטי על זכויות ירושה. מוייקפילד הונעו הצדדים על ידי מניע רב כוח - נקמה אישית, שלהשגתה היו כל האמצעים כשרים.
ריצ'רד הצעיר הועבר להשגחתו של אחד מנכבדי האצילים, ריצ'רד נוויל, הרוזן מווריק. ווריק היה הציני והתככן בין הדמויות שפעלו במלחמה. בין 1460 עד למותו בשנת 1471 היה ווריק "ממליך המלכים" באנגליה. בהעבירו את תמיכתו בין בית יורק לבית לנקסטר לפי הרצוי לו, ביסס את כוחו האישי עד שבשלב מסוים שלט בפועל באנגליה והחזיק במעצר הן בטוען לכתר מטעם יורק, אדוארד הרביעי, אחיו של ריצ'רד, והן במלך מטעם לנקסטר, הנרי השישי. לבסוף מת כשהוא נלחם כנגד אדוארד הרביעי לצד בית לנקסטר, כשלצידו קלארנס, אחיהם הנוסף של ריצ'רד ואדוארד.
מלכותו של אחיו אדוארד הרביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחיו של ריצ'רד, אדוארד הרביעי, הוכרז לראשונה כמלך אנגליה בשנת 1461, אך מלכותו לא נכונה בידו אל מול בגידות, קשרים ותככים למיניהם עד שנת 1471. בכל אלו עמד ריצ'רד לצדו כשהוא נאמן ללא סייג. התנהגותו בלטה לעומת התנהגות אחיהם ג'ורג' דוכס קלרנס, אשר עבר למחנה היריב והוצא להורג. בעת עלייתו של אחיו לשלטון, קיבל ריצ'רד את התואר "דוכס גלוסטר".
לאחר ניצחונות שנת 1471 נראה כי שלטון בית יורק התבסס באופן סופי. ריצ'רד נישא לאן נוויל, בתו של ווריק המנוח, ואלמנתו של יורש העצר לבית לנקסטר, הנסיך אדוארד. הנישואין, שנערכו ב-12 ביולי 1472 הקנו לריצ'רד את הונו ואחוזותיו הנרחבות של ווריק שהיה האדם העשיר באנגליה כאשר החלה המלחמה, והיוו גם איחוד בין שלוש הסיעות ששפכו דם כה רב במהלך המלחמות האחרונות - בית יורק (מצד החתן), בית לנקסטר (מצד בעלה המנוח של הכלה) וסיעת ווריק (מצד הכלה). בשנת 1473 נולד לזוג בן, אדוארד. בנוסף קיבל ריצ'רד מאחיו נחלות נרחבות בצפון המדינה.
אדוארד הרביעי היה אדם קל דעת והולל. אמנם היה בין הנחושים שבמצביאי מלחמת השושנים, ועוז רוחו והצלחותיו הצבאיות זיכו אותו בדין בניצחון, אך בחייו הפרטיים היה הולל, ונהנה ממנעמי השלטון. בעודו צעיר התארס לליידי אלנור טלבוט, אך בעודו מאורס נישא לאישה ממעמד נמוך יחסית בשם אליזבת וודוויל, והיא שהייתה למלכתו.
ב-1483 מת אדוארד לפתע והותיר אחריו שני בנים וחמש בנות. בניו, אדוארד החמישי יורשו לכס המלכות האנגלי, וריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק, היו בני 12 ו-9 שנים בעת מותו.
עלייתו לכס המלוכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הנסיכים שבמצודה
בעת מותו של אחיו אדוארד הרביעי ב-9 באפריל 1483, בנו בן ה-12, אדוארד החמישי, ירש אותו. ריצ'רד מונה ללורד מגן הממלכה ובהמלצת הברון הייסטינגס, ריצ'רד קיבל על עצמו את תפקידו ועזב את בסיסו ביורקשייר ללונדון. ב-29 באפריל, כפי שסוכם מראש, ריצ'רד ובן דודו, הנרי סטאפורד, הדוכס השני מבקינגהאם, נפגשו עם אחי המלכה, אנתוני וודוויל, הרוזן השני מריברס, בנורת'המפטון. לבקשת המלכה, הרוזן ריברס ליווה את המלך הצעיר ללונדון עם ליווי חמוש של 2,000 איש, בעוד שלריצ'רד ולבקינגהאם היה ליווי משותף של 600 איש. אדוארד החמישי נשלח דרומה יותר לסטוני סטראטפורד.
בהתחלה ידידותית, ריצ'רד עצר את הרוזן ריברס, את אחיינו ריצ'רד גריי ואת חברו, תומאס ווהן. הם נלקחו לטירת פונטרקט, שם הם הוצאו להורג ב-25 ביוני באשמת בגידה בלורד המגן לאחר שהופיעו בפני טריבונל בראשות הנרי פרסי, הרוזן הרביעי מנורת'מברלנד. ריברס מינה את ריצ'רד כמבצע צוואתו.
לאחר מעצרו של ריברס, ריצ'רד ובקינגהאם עברו לסטוני סטראטפורד, שם הודיע ריצ'רד לאדוארד החמישי על מזימה שנועדה לשלול ממנו את תפקיד המגן, וכי מבצעיה טופלו. הוא המשיך ללוות את המלך ללונדון. הם נכנסו לעיר ב-4 במאי, מציגים את עגלות הנשק שריברס לקח עם צבאו בן ה-2,000 איש. ריצ'רד שיכן תחילה את אדוארד בדירות הבישוף; לאחר מכן, בהצעת בקינגהאם, הועבר המלך לדירות המלכותיות במצודת לונדון, שם המתינו המלכים באופן מסורתי להכתרתם.
עם שמיעת החדשות על מעצר אחיה ב-30 באפריל, המלכה האלמנה נמלטה למקלט במנזר וסטמינסטר. הצטרפו אליה בנה מנישואיה הראשונים, תומאס גריי, המרקיז הראשון מדורסט; חמש בנותיה; ובנה הצעיר, ריצ'רד משורוסברי, דוכס יורק.
ב-10/11 ביוני, ריצ'רד כתב לראלף, לורד נוויל ולאחרים ולבקש את תמיכתם נגד "המלכה, תומכיה וקרוביה" שלדבריו חשד במזימתם לרצוח אותו. בישיבת המועצה ב-13 ביוני במגדל לונדון, ריצ'רד האשים את הייסטינגס ואחרים שקשרו נגדו עם הוודווילים והאשים את ג'יין שור, אהובתו של הייסטינגס ותומאס גריי, שפעלה כמתווכת. לפי תומאס מור, הייסטינגס נלקח מחדרי המועצה והוצא להורג מידית בחצר, בעוד שאחרים, כמו לורד תומאס סטנלי וג'ון מורטון, בישוף אילי, נעצרו. הבישוף מורטון שוחרר למשמורתו של בקינגהאם. ב-16 ביוני, המלכה האלמנה הסכימה למסור את דוכס יורק לארכיבישוף מקנטרברי כדי שיוכל להשתתף בהכתרת אחיו אדוארד, שעדיין תוכננה ל-22 ביוני.
לאחר כחודש ימים, ב-22 ביוני 1483, התכנס הפרלמנט והכריז כי נישואיו של אדוארד הרביעי לאליזבת וודוויל לא היו תקפים, ובכך שלל את הלגיטימיות של אדוארד החמישי. ב-25 ביוני הופיע ריצ'רד בפני הפרלמנט, הכריז על ביטול נישואי אחיו, ועל עצמו כמלך אנגליה. ב-6 ביולי 1483 הוכתר ריצ'רד כמלך אנגליה.
מלכותו של ריצ'רד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנסיכים, שעדיין שהו במגורים המלכותיים במגדל לונדון בזמן הכתרתו של ריצ'רד, נעלמו מהעין לאחר קיץ 1483. למרות שלאחר מותו של ריצ'רד השלישי הוא הואשם בכך שהרג את אדוארד ואת אחיו, במיוחד על ידי תומאס מור ובמחזהו של שייקספיר, העובדות סביב היעלמותם נותרו בלתי ידועות. חשודים נוספים הוצעו, כולל בקינגהאם ואפילו הנרי השביעי, אף שריצ'רד נשאר חשוד מרכזי.
לאחר טקס ההכתרה, יצאו ריצ'רד ואן לסיור מלכותי כדי לפגוש את נתיניהם. במהלך המסע ברחבי המדינה, המלך והמלכה תרמו למכללת המלך ולמכללת המלכה באוניברסיטת קיימברידג', ונתנו מענקים לכנסייה. הוא עדיין חש קשר חזק עם אחוזותיו הצפוניות, ריצ'רד תכנן מאוחר יותר להקים קפלת תפילה גדולה במנזר יורק עם מעל 100 כמרים. הוא גם ייסד את המכללה לנשק.
המרד של בקינגהאם 1483
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1483, קמה קנוניה בקרב מספר אצילים ממורמרים, רבים מהם היו תומכיו של אדוארד הרביעי ושל "הממסד היורקיסטי כולו". הקנוניה הובלה רשמית על ידי בן בריתו לשעבר של ריצ'רד, דוכס בקינגהאם, ייתכן שהם תכננו להדיח את ריצ'רד השלישי ולהחזיר את אדוארד החמישי לכס המלוכה, וכשהשמועות החלו לצוף כי אדוארד ואחיו מתים, הציע בקינגהאם שהנרי טיודור יחזור מגלות, ייקח את הכתר ויינשא לאליזבת, בתו הבכורה של אדוארד הרביעי. נרטיב זה נובע מהפרלמנט של ריצ'רד ב-1484, ולכן יש להתייחס אליו "בזהירות".
בקינגהאם גייס כוח משמעותי מאחוזותיו בוויילס. הנרי, בגלותו בבריטני, נהנה מתמיכתו של גזבר בריטני, פייר לנדאיס, שקיווה שניצחון בקינגהאם יבסס ברית בין בריטני לאנגליה.
חלק מהספינות של הנרי טיודור נתקלו בסערה ונאלצו לחזור לבריטני או לנורמנדי, בעוד הנרי עגן מול פלימות' במשך שבוע לפני שלמד על כישלון בקינגהאם. צבאו של בקינגהאם סבל מאותה סערה וננטש כאשר כוחות ריצ'רד הגיעו נגדם. בקינגהאם ניסה להימלט בתחפושת, אך הוסגר על ידי שומריו תמורת הפרס שריצ'רד הציע על ראשו. הוא הורשע בבגידה והוצא להורג בסולסברי, ליד פונדק ראש השור, ב-2 בנובמבר.
בימי מלכותו ריצ'רד החל ברפורמות כלכליות ופוליטיות. הוא החזיר לפרלמנט רבות מן הסמכויות ששלל ממנו המלך אדוארד הראשון.
באפריל 1484 מת לפתע יורש העצר אדוארד. אן, אשתו של ריצ'רד, הייתה אישה חולנית, ונראה היה כי לא תהיה מסוגלת עוד ללדת. במהלך שנת 1484 יצאו אליזבת וודוויל ובנותיה ממפלטן בכנסיית וסטמינסטר, והתקבלו בחצר ברוב טקס. במרץ 1485 מתה אשתו של ריצ'רד, אן נוויל החולנית וידועת הצער, ובעקבות זאת נפוצו שמועות כי ריצ'רד מתעתד להתחתן עם אליזבת, בתם הבכורה של אליזבת וודוויל ואדוארד הרביעי. ר'יצרד הכחיש שמועות אלה.
קרב בוסוורת'
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קרב בוסוורת'
אחד מאצילי בית לנקסטר הגולים בצרפת, הנרי טיודור, הרוזן מריצ'מונד, גייס צבא ושב לאנגליה להתעמת עם ריצ'רד באופן ישיר. ריצ'מונד (שהפך לאחר ניצחונו בקרב להנרי השביעי) היה צאצא לבנו הממזר של ג'ון מגונט, בנו של אדוארד השלישי, וככזה בעל תביעה קלושה לכתר. אביו הוצא להורג כאיש לנקסטר לאחר ניצחון בית יורק, והוא עצמו גלה בצרפת. באנגליה גייס ריצ'מונד תמיכה נוספת.
ב-22 באוגוסט 1485, ריצ'רד פגש את כוחותיו המועטים של הנרי טיודור בקרב בוסוורת'. ריצ'רד רכב על סוס מהיר וחזק במיוחד. גודלו של צבא ריצ'רד הוערך ב-8,000 איש ושל הנרי ב-5,000, אך המספרים המדויקים אינם ידועים, למרות שהצבא המלכותי נחשב "גדול משמעותית" מצבאו של הנרי. התפיסה המסורתית של זעקות המלך המפורסמות "בגידה!" לפני נפילתו היא שבמהלך הקרב ריצ'רד ננטש על ידי הברון סטנלי (שהפך לרוזן דרבי באוקטובר), סר ויליאם סטנלי, והנרי פרסי, הרוזן הרביעי מנורת'מברלנד.
כל הדיווחים מציינים כי המלך ריצ'רד לחם באומץ רב במהלך תמרון זה, כשהוא מפיל את סר ג'ון צ'יין, אלוף הקרב הידוע, הורג את נושא הדגל של הנרי, סר ויליאם ברנדון, ומתקרב במרחק חרב מהנרי טיודור לפני שהוקף על ידי אנשיו של סר ויליאם סטנלי ונהרג. פולידור ורגיל, ההיסטוריון הרשמי של הנרי השביעי, כתב כי "המלך ריצ'רד, לבדו, נהרג בלחימה אמיצה בצפיפות אויביו". הכרוניקן הבורגונדי, ז'אן מולינה, מציין כי וולשי הנחית את מכת המוות עם הלברד בעוד סוסו של ריצ'רד נתקע באדמה ביצתית. נאמר כי המכות היו כה חזקות שהקסדה של המלך נדחקה לתוך גולגולתו. המשורר הוולשי העכשווי גוטו'ר גלין מרמז כי הוולשי המוביל, רייס אפ תומאס, או אחד מאנשיו הרג את המלך, וכותב כי "הרג את החזיר, גילח את ראשו".
הזיהוי ב-2013 של גופתו של המלך ריצ'רד מראה כי השלד נשא 11 פצעים, שמונה מהם בגולגולת, שנגרמו בבירור בקרב ומצביעים על כך שאיבד את קסדתו. פרופסור גיא רוטי מאוניברסיטת לסטר אמר: "הפציעות הסבירות ביותר שגרמו למות המלך הן השתיים באזור התחתון של הגולגולת – פגיעת כוח חד גדולה, אולי מחרב או כלי מוט ברזל, ופציעת חדירה מקצה כלי חד." הגולגולת הראתה כי להב חתך חלק מחלקה האחורי של הגולגולת. ריצ'רד השלישי היה המלך האנגלי האחרון שנהרג בקרב.
הנרי טיודור ירש את ריצ'רד כמלך הנרי השביעי. הוא נישא ליורשת יורק, אליזבת מיורק, בתו של אדוארד הרביעי ואחייניתו של ריצ'רד השלישי. לאחר קרב בוסוורת', גופתו העירומה של ריצ'רד נלקחה חזרה ללסטר קשורה לסוס, ומקורות מוקדמים מציינים כי הוצגה בכנסייה, לפני שנקברה במהירות ובצנעה בכנסיית גרייפריארס בלסטר.
ב-1495, הנרי השביעי שילם 50 פאונד עבור אנדרטה משיש ואלבסטר עבור ריצארד. לפי מסורת שהופרכה, במהלך פירוק המנזרים, גופתו נזרקה לנהר סואר, אם כי ראיות אחרות מצביעות על כך שאבן זיכרון הייתה גלויה ב-1612, בגינה שנבנתה באתר גרייפריארס. המיקום המדויק אבד, בשל יותר מ-400 שנים של פיתוח האזור. עד שחפירות ארכאולוגיות ב-2012 חשפו את אתר הגן ואת כנסיית גרייפריארס. הייתה אבן זיכרון במקהלת הקתדרלה, שהוחלפה מאז בקבר המלך, ולוח אבן על גשר באו שבו המסורת טענה בטעות כי שרידיו נזרקו לנהר.
על פי מסורת נוספת, ריצ'רד התייעץ עם חוזה בלסטר לפני הקרב, שאמר לו "איפה שצריכה לפגוע הרגל שלך בנסיעה לקרב, הראש שלך יישבר בחזרה". בנסיעה לקרב, הרגל שלו פגעה באבן הגשר של גשר באו בעיר; האגדה אומרת שכאשר גופתו הובלה מהקרב על גב הסוס, ראשו פגע באותה אבן ונשבר.
ריצ'רד היה אחרון מלכי אנגליה שמתו בשדה הקרב, אם כי מלכי אנגליה המשיכו להוביל את צבאם אל הקרב עד לימי ג'ורג' השני במאה ה-18. כמו כן נחשב ריצ'רד לאחרון מלכי בית פלנטג'נט. על אף קרבת הדם של הנרי השביעי לבית פלנטג'נט, הוא אינו נחשב בעיניי גנאלוגים כשייך לבית מלוכה זה, ועלייתו על כס המלוכה קטעה שושלת רציפה שישבה על כס המלכות באנגליה החל מעלייתו של הנרי השני בשנת 1154.
גילוי גופתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מציאת עצמותיו של ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה
ריצ'רד נקבר במנזר בעיר לסטר. יש האומרים כי בעת החרמת המנזרים בזמנו של הנרי השמיני הוצאה גופתו מקברה והושלכה אל הנהר סואר (אחד היובלים המרכזיים של נהר טרנט). לוח זיכרון בקתדרלה הסמוכה מציין כי בעיר זו נקבר המלך ריצ'רד השלישי. בחפירה ארכאולוגית שבוצעה בהובלת פיליפה לנגלי (אנ') באוגוסט 2012 במקום, התגלה השלד שלו קבור תחת מגרש חנייה. זהותו אומתה על ידי בדיקות דנ"א שהושווה עם דנ"א של צאצא ישיר של אחותו[1][2]. ממצאים נוספים מהמחקר על השלד שבוצע לאחר החפירה היו: עדויות לעקמת ממנה סבל, פגיעות קרב בשלד שספג בקרב, ראש חץ אשר היה נעוץ בין צלעותיו[3] וכמות גדולה של ביצי כרץ באזור האגן, עדות לכך שסבל במהלך חייו מכרצת[4]. החוקרים גם פרסמו דיוקן משוער לפניו של ריצ'רד[5]. במרץ 2015 נקבר מחדש בטקס ממלכתי בלסטר.
בשנת 2022 יצא לאקרנים הסרט "למצוא את ריצ'רד" ("The Lost King") המתאר כיצד הובילה פיליפה לנגלי, חברת "אגודת ריצ'רד השלישי", את המסע לאיתור קברו של המלך, בשנת 2012.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 1483, ריצ'רד ייסד את מה שכונה מאוחר יותר בית המשפט לבקשות, בית משפט אליו יכלו לפנות אנשים עניים שלא יכלו להרשות לעצמם ייצוג משפטי כדי להישמע תלונותיהם. הוא גם שיפר את תנאי השחרור בערבות בינואר 1484, כדי להגן על חשודים בפשעים ממעצר לפני משפט ולהגן על רכושם מהחרמה במהלך תקופה זו.
הוא ייסד את המכללה לנשק בשנת 1484, אסר על הגבלות על הדפסת ומכירת ספרים, והורה על תרגום החוקים והתקנות הכתובים מהצרפתית המסורתית לאנגלית. במהלך שלטונו, ביטל הפרלמנט את "הנדיבות השרירותית" (אמצעי בו אדוארד הרביעי גייס כספים), הפך לעונש להסתיר מקונה של קרקע שחלק מהרכוש כבר נמכר למישהו אחר, דרש פרסום מכירות קרקע, קבע תנאי רכוש לחבר מושבעים, הגביל את בתי המשפט הבעייתיים של "פייפודרס", הסדיר מכירות בד, ייסד צורות מסוימות של פרוטקציוניזם מסחרי, אסר על מכירת יין ושמן מזויפים, ואסר על גביית דמי כמרים במרמה, בין היתר. צ'רצ'יל מרמז בספרו שהוא שיפר את דיני הנאמנות.
מותו של ריצ'רד בבוסוורת' סימן את הקץ על שושלת פלנטג'נט, ששלטה באנגליה מאז עליית הנרי השני בשנת 1154. הפלנטג'נט הלגיטימי האחרון, אחיינו של ריצ'רד אדוארד, רוזן וורוויק (בנו של אחיו ג'ורג', דוכס קלרנס), הוצא להורג על ידי הנרי השביעי בשנת 1499.
תדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוכני זיכרון ששירתו את בית טיודור – ביניהם בכירי הספרות האנגלית, כמו תומאס מור (שהושפע כנראה מהארכיבישוף מורטון, אויב המלך) ושייקספיר – הציגו את המלך האחרון מבית פלנטג'נט באופן שלילי ביותר, במגמה להקנות לגיטימציה להנרי השביעי וליורשיו. יצירות כמו "ריצ'רד השלישי" תיארו את ריצ'רד כנכה מעוות, ספק ממזר, רוצחם הנפשע של הנרי השישי, הנסיכים שבמצודה ועוד רבים אחרים, מגלה עריות ונואף. חזותו של ריצ'רד, שאמנם סבל מעקמת וכתפו האחת הייתה גבוהה במקצת מרעותה, כוערה והוא צויר כגיבן דוחה[6].
מנגד, כבר במאה ה-17 הופיע אפולוגטיקנים שניסו לטהר את שמו של המלך, והתפתחה מסורת-שכנגד שמחתה על הצגתו כמרושע מבין מלכי אנגליה. המצדדים בה, החל מהסופר ג'ורג' באק שהביוגרפיה שלו אודות ריצ'רד (שהושלמה ב-1619 ויצאה ב-1646) בישרה סוגה זו, טענו בין היתר שהאשמתו ברצח הנסיכים היא כוזבת, ושמגוון נסיבות פוסלות את האפשרות שהורה להורגם. "אגודת ריצ'רד השלישי", שהוקמה על ידי חובבי היסטוריה ב-1924, מוקדשת לשיפור דימויו של המלך. כיום, רוב ההיסטוריונים מאמינים שריצ'רד הוא האשם הסביר ביותר במות הנסיכים.
ספרים רבים נכתבו אודות ריצ'רד, ביניהם בולט סיפרה של ג'וזפין טיי (Josephine Tey) משנת 1951 "בתו של הזמן (The Daughter of Time)" שאף תורגם לעברית.
בסקר שערך ה-BBC בשנת 2002 מופיע ריצ'רד במקום ה-82 ברשימת "מאה הבריטים הגדולים". אנשי ה-BBC שיערו שהכנסת המלך בעל החשיבות ההיסטורית הזניחה למקום גבוה כל כך היא תוצאה של הצבעה מסיבית מצד קבוצת לחץ[דרוש מקור].
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Michael Hicks, Richard III: The Self-Made King. הוצאת אוניברסיטת ייל, 2019.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ריצ'רד השלישי ב-A Dictionary of British History.
- אגודת המלך ריצ'רד השלישי
- ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ריצ'רד ה-3, (1452-1485), מלך אנגליה, דף שער בספרייה הלאומית- ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אסור לפספס, האישה שגילתה שמלך אנגליה קבור בחניון טוענת שמצאה מלך נוסף - ולא תאמינו איפה, באתר וואלה, 15 ביוני 2023
- ^ מייב קנדי, גרדיאן, נפתרה התעלומה: נמצאו שרידי המלך ריצ'רד השלישי, באתר הארץ, 4 בפברואר 2012; קץ לתעלומה: נמצא המלך ריצ'רד ה-III, באתר ynet
- ^ Bryony Jones Body found under parking lot is King Richard III, scientists prove כתבה באתר CNN
- ^ Buckley R, Appleby J, Yeh H.Y, Mitchell P.D. (2013). The intestinal parasites of King Richard III. The Lancet, Published online September 4, 2013. קישור ישיר למאמר
- ^ אלה הם פניו של המלך האנגלי ריצ'רד השלישי, באתר nrg, 5 בפברואר 2013
- ^ ראו למשל:
| דוכסי גלוסטר | ||
|---|---|---|
| בית פלנטג'נט | תומאס מוודסטוק (1385–1397) • המפרי (1414–1447) • ריצ'רד (1461–1483) | |
| בית סטיוארט | הנרי סטיוארט (1659–1660) | |
| בית הנובר | הנסיך ויליאם הנרי (1764–1805) • הנסיך ויליאם פרדריק (1805–1834) | |
| בית וינדזור | הנסיך הנרי (1928–1974) • הנסיך ריצ'רד (מ-1974) | |
| בקרת זהויות |
|
|---|