רחבת הכותל המערבי
 | |
| רחבת הכותל המערבי ברובע היהודי בעיר העתיקה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שטח | 7.5 דונם |
| הקמה | |
| תקופת הבנייה | ?–1967 |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| עיר |
 ירושלים |
| שכונה | הרובע היהודי, העיר העתיקה |
| רחובות מסתעפים | מעלה הרב גץ, מעלות הרב שלמה גורן |
| אתרים | הכותל המערבי, מנהרות הכותל, מרכז שרשרת הדורות, הגן הארכאולוגי ירושלים, שער האשפות, ישיבת האידרא, אש התורה |
| קואורדינטות | 31°46′35″N 35°14′01″E / 31.776481°N 35.233667°E |
  | |
רחבת הכותל המערבי היא כיכר עירונית חשובה ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים. המשמשת באופן מסורתי כמקום מקודש לתפילה.
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכיכר הוקמה בצמוד לכותל המערבי, על חורבות שכונת המוגרבים ב־1967 ואיחודה של העיר ירושלים יחד עם כיבוש הר הבית שנמצא מעליה לצורך הקמת כיכר ציבורית עבור המתפללים הרבים מהארץ ומכל העולם המגיעים אל העיר העתיקה בירושלים. בחלקה הצפוני של הרחבה נמצאים: מנהרות הכותל, מרכז שרשרת הדורות, וישיבת האידרא. בחלקה המערבי נמצאים: "ישיבת אש התורה" וחפירות ארכאולוגיות שמתכוננות להיפתח לציבור בשנה הבאה ביחד עם מרכז מבקרים חדש עבור מבקרי הכותל המערבי. בחלקה הדרומי נמצאים: "חפירות הכותל המערבי", "הגן הארכאולוגי ירושלים", "ישיבת פורת יוסף", ו"שער האשפות".
מתחם הכניסה אל "מנהרות הכותל" מחבר את רחבת הכותל אל רחוב הגיא ברובע המוסלמי של העיר העתיקה ומעליו רחוב מדרגות מעלה הרב יהודה גץ משמש בתור הכניסה אל הרחבה מכיוון אזור השווקים. מעל הרחבה בצידה המערבי נמצא "רחוב הכותל", המשמש כרחוב מגורים עבור תושבי הרובע היהודי וגם כתצפית על כל הרחבה ביחד יכולת נקודות עצירה ומנוחה עבור תיירים המגיעים לסיורים בעיר העתיקה. לצד שער הרחבה הדרומי נמצא רחוב מעלות רבי יהודה הלוי המקשר את הרחבה אל רחוב משגב לדך שרובע היהודי ואל רחבת המנורה, המשמשת כנקודת תצפית אל הר הבית ואל הר הזיתים ובה מוצג לראווה דגם של מנורת שבעת הקנים (הועתקה זמנית לכיכר החורבה עקב העבודות לבניית מעלית הכותל). רחוב מעלות הרב שלמה גורן היוצא מכיוון: "שער האשפות" ועולה אל אזור הרובע הארמני משמש בתור הכניסה הדרומית של הרחבה. סמוך לשער הדרומי נבנית מעלית הכותל שעתידה לחבר בין מפלס הרובע היהודי למפלס רחבת הכותל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני כיבוש מזרח העיר בידי כוחות צה"ל שכנה בצמוד אל הכותל המערבי שכונת המוגרבים שהוקמה בשנת 1193 על ידי בנו של צלאח א-דין, אל-אפדל איבן צלאח א-דין עבור מוסלמים יוצאי המגרב. בשנת 1887 ניסה הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד לקנות את בתי השכונה ולתת לתושבי השכונה בתים במקום אחר, ניסיון שלא צלח. הכותל המערבי היה סימטה צרה הצמודה אל בתי המוסלמים כאשר המתפללים היהודים נהגו להתפלל במקום ללא שום תנאים, מפני שהשלטון המנדטורי אסר על העמדת מחיצה בין נשים לבין גברים ועל הצבת ספסלים לישיבה. המתפללים סבלו התנכלויות מצד התושבים המוסלמים שנהגו להפריע ליהודים להתפלל וגם להשליך אשפה בצמוד אל אבני הכותל.
עד 1967 נקראו הרחובות המובילים משער יפו ועד שער האשפות המוביל אל הרחבה בשם: דרך הכותל המערבי[דרוש מקור] [דרושה הבהרה].
שלושה ימים לאחר מלחמת ששת הימים נתבקשו התושבים לפנות את 135 בתי השכונה כולל מסגד שהיה בשכונה לצורך יישור השטח והקמת כיכר ציבורית עבור מתפללי הכותל המערבי. השריד היחידי שנותר ברחבת הכותל המערבי משכונת המוגרבים זהו "גשר המוגרבים" המוביל מרחבת הכותל לשער המוגרבים, אשר קרס גם הוא ב-2004 ובמקומו נבנה גשר זמני.[1]
באוקטובר 1968 הוקמה תחנת אוטובוסים בכניסה לרחבה, הורחב כביש הגישה משער האשפות וקואופרטיב אגד החל להפעיל קו אוטובוס לרחבה[2].
תוכניות לעיצוב רחבת הכותל
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1967, התמנה האדריכל יוסף שנברגר להתוות תוכנית ראשונה לרחבת הכותל, אלא שקמה התנגדות מצד גורמים תכנוניים לתוכנית, שהפכה במהרה לראשונה מבין סדרה של תוכניות שלא הושלמו מעולם. בשנת 1970, הוזמן אדריכל הנוף שלמה אהרונסון לערוך תוכנית לעיצוב רחבת הכותל. הוא הציע להעמיק את חלקה המזרחי של הרחבה באמצעות חפירה באדמה, שתגיע עד למפלס הרחוב בתקופת הבית השני.[3]
בשנת 1972, עיריית ירושלים הזמינה את האדריכל משה ספדיה לתכנן את המתחם. תוכניתו, שממשיכה במידת מה את זו של אהרונסון. ספדיה תכנן רחבה מדורגת היורדת מהרובע היהודי עד למפלס הרחוב ההרודיאני, ויוצרת סדרה של רחבות מדורגות המשקיפות לעבר הכותל.[4] גם התוכנית הזו לא מומשה מעולם, אך את הקמרונות והכיפות מימש האדריכל בבניין ישיבת פורת יוסף בשולי הרחבה, ובדירתו הפרטית שאותה הקים בחזית הרובע היהודי הפונה אל רחבת הכותל.[5]
בשנת 1976, עמד עו"ד ארווין שמרון בראש ועדת שמרון, שהוקמה כדי לבחון הצעות לתכנון רחבת הכותל. הוועדה המליצה על אימוץ התוכנית של האדריכל משה ספדי.[6] אך התוכנית נדחתה סופית עקב התנגדותם של חוגים דתיים וחרדים.[7]
בדצמבר 2015 אושרה הקמתו של "בית הליבה", מרכז מבקרים חדש מעל האתר הארכאולוגי ברחבה, ביוזמת הקרן למורשת הכותל המערבי ובתכנונה של האדריכלית עדה כרמי-מלמד.[8] "בית הליבה" נחנך ב-2022.[9]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
אתרים מסביב לרחבת הכותל המערבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
הכניסה אל מנהרות הכותל -
-
-
הגן הארכאולוגי ירושלים בכניסה הדרומית אל הכותל המערבי -
.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיבחן שוב תכנית האדריכל ספדי לעיצוב רחבת הכותל, דבר, 27 באוגוסט 1975
- מיכאל יעקובסון, גם הכותל מתפלל: עזבו אותי, באתר Xnet, 9 באוגוסט 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ניר חסון, גשר עץ הוקם בימים האחרונים בהר הבית כחלופה לגשר המוגרבים, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2014
- ^ מהיום קו אוטובוסים לכותל המערבי, דבר, 9 באוקטובר 1968
- ^ מיכאל יעקובסון, גם הכותל מתפלל: עזבו אותי, באתר Xnet, 9 באוגוסט 2011
- ^ יעקב לורך, כל־כך הרבה כותל, עמדה, 1 באוגוסט 1975
- ^ מיכאל יעקובסון, האדריכל משה ספדיה גר מול הנוף הכי יפה בעולם, ומבכה את עתידו, באתר Xnet, 18 ביולי 2016
- ^ דוד רטנר, מלחמה אבודה - יעקב פרג, מעצב פנים אלמוני, יצא בשנת 1975 למשימת חייו כשנאבק על מימוש הצעתו לתכנון רחבת הכותל., באתר הארץ, 6 בספטמבר 2001
- ^ אריה דיין, דבר אל הכותל - מאז יוני 1967 נסער הוויכוח חסר הסיכוי כין המימסד החילוני לחוגים הדתיים למיניהם, אם הכותל המערבי הוא נכס דתי או לאומי, כל העיר, 23 באפריל 1982
- ^ ניר חסון, אושרה התוכנית השנויה במחלוקת להקמת מוזיאון ומרכז חינוכי ברחבת הכותל, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2015
- ^ מיכאל יעקובסון, סיבוב בבית הליבה שברחבת הכותל המערבי, בבלוג "חלון אחורי", 14 במרץ 2022
| כיכרות ידועות בירושלים | |
|---|---|
|