רוני גולדפיין
לידה | 1989 (בת 36 בערך) |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | |
פרופיל ב-IMDb | |
רוני גולדפיין (נולדה ב-1989) היא שחקנית ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סבה מצד אמה, אריאל וינשטיין, דור חמישי בירושלים, היה חבר הכנסת ועיתונאי וסבתה, צביה וינשטיין, הייתה חברת הנהלת ויצו העולמית. משפחת אביה עלתה לישראל מארצות הברית. סבה, גיל גולדפיין, היה מבקר אומנות בג'רוזלם פוסט, אביה, אדי גולדפיין, הוא מעצב ומרצה לעיצוב גרפי ואימה, נועה גולדפיין, היא קואצ'רית ומגשרת.
רוני גולדפיין נולדה וגדלה בתל אביב, לה אח בכור, דניאל, עורך וצלם. בוגרת מגמת תיאטרון בתיכון א' לאמנויות תל אביב (2007). [1] בצה"ל שירתה כפקידת מבצעים בחיל האוויר ובאותה תקופה למדה בסדנא "תיאטרון חי" של רחל שור. בתום שירותה הצבאי עברה מכינה למשחק בסמינר הקיבוצים ולמדה משחק בבית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים (2014-2011). לומדת משחק אצל אורית שר.
באמצע השנה השלישית ללימודיה בסמינר שיחקה בתפקיד הראשי בהצגה "גאולה" מאת חנוך לוין, בבימויה של טל ברנר, היא גילמה את דמותה של הכבירה. עמרי ניצן צפה בהצגה ולקח את גולדפיין לקאמרי, בו שיחקה ב"תעלת בלאומילך" – מאת אפרים קישון, בבימויים של גורי אלפי ואלי ביז'אווי שרצה כ-150 הצגות. "גאולה" המשיכה והציגה בנחמני ואחר-כך בקאמרי.
שיחקה בתיאטרון "חני הפקות" בהצגה "דברים שקרו באמת", עיבוד ובימוי של חגית רכבי ניקוליבסקי על פי ספר בשם זה.
שיחקה ב"ידע ואהבה", סרטו של אהרון לוין, לצידו של איצ'ו אביטל.
בשנת 2017 שיחקה גולדפיין בתיאטרון חיפה בהצגה "בעלים ונשים", על פי סרט הקולנוע בשם זה מאת וודי אלן בבימויו של משה נאור. כמו כן שיחקה בהצגת הפרינג' "מר קולפרט" מאת דויד גיסלמן ובפרויקט "מדיאה" מאת אוריפידס בתפקיד מדיאה. הפקה עצמאית של נעם בן אז"ר.
גולדפיין הייתה מועמדת לפרס פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המבטיחה לשנת 2016 על תפקיד סאם בהצגה "בעלים ונשים" של תיאטרון חיפה.[2]
תפקידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנות הפקה | תיאטרון | הצגה | מחזאי | במאי | תפקיד | מידע נוסף |
---|---|---|---|---|---|---|
2022 | תיאטרון המשולש | חמש לסביות אוכלות קיש | אוון לינדר, אנדרו הובגוד | יובל קורן | ג'יני קדבורי | |
2017-2016 | תיאטרון חיפה | בעלים ונשים | עיבוד של עמיר קליגר ומשה נאור על פי הסרט בשם זה של וודי אלן | משה נאור | סאם | מועמדת לפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המבטיחה לשנת 2016 |
2017-2016 | גלריה קנטי | מר קולפרט | דויד גיסלמן | מאיה ניצן ואודי ברידנט | שרה | |
2016 | צוותא, פרויקט "המחזאים" מספר חמש | המאהבת של מר עכבר | רועי מליח רשף | רועי מליח רשף | קוקיה | |
2015 | תיאטרון הקאמרי | פסטיבל קישון להומור, במחווה לאפרים קישון לציון עשור למותו | אפרים קישון | דיאלוג מתוך "אף מילה למורגנשטיין" | ||
2015 | תיאטרון "חני הפקות" | דברים שקרו באמת | חגית רכבי ניקוליבסקי ע"פ ספרה של כריסטינה נסטלינגר | חגית רכבי ניקוליבסקי | ליאורה | |
2015 | תיאטרון הקאמרי | פסטיבל צ'כוב | ניל סיימון | נועה שכטר | קריאה מבוימת של "הרופא הטוב" | |
2015 | תיאטרון הקאמרי | גאולה | חנוך לוין | טל ברנר | הכבירה | |
2015-2014 | תיאטרון הקאמרי | תעלת בלאומילך | אפרים קישון | גורי אלפי ואלי ביז'אווי | זיוה המזכירה ונורית אשת הרופא | |
2014 | תיאטרונטו | נאומים ששינו את העולם | נאומו של אלי ויזל | ניר שטראוס | סכנת האדישות | |
2014 | תיאטרון חולון | פסטיבל אישה | חנוך לוין | טל ברנר | מיצג חי בדמות הכבירה מתוך ההצגה גאולה | |
2005 | סתיו תיאטרוני (פסטיבל הצגות נוער ביוזמת עיריית תל אביב בחסות תיאטרון הקאמרי) | עליסה בארץ הפלאות | עיבוד של דוד שטיינברג לספרו של לואיס קרול | דוד שטיינברג | עליסה | ההצגה זכתה במקום השני |
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנה | סרט | הפקה | במאי | תפקיד |
---|---|---|---|---|
2016 | ידע ואהבה | סרט עצמאי קצר | אהרון לוין | קארין |
2016 | ריטייק | סרט גמר של בית הספר מנשר לאמנות | דניאל גולדפיין | עינת |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוני גולדפיין, ברשת החברתית פייסבוק
- רוני גולדפיין, ברשת החברתית אינסטגרם
- רוני גולדפיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דוד רוזנטל, "בעלים ונשים" היא מסוג ההצגות שיגרמו לכם לדבר על היחסים, באתר וואלה, 31 בינואר 2017
- חיים נוי, ביקורת: "בעלים ונשים" – החיים על פי וודי אלן – מבריק ומרגש – תיאטרון חיפה, קפה דה מרקר, 31 בינואר 2017
- דבורה שפירא נמיר, "גאולה" – מחזאי: חנוך לוין, בית העיתונאים, 23 באוגוסט 2015
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בוגרי מגמת תיאטרון, אתר תיכון עירוני א' לאמנויות
- ^ רן בוקר, אגם רודברג או חנה לסלאו? המועמדים לפרסי התיאטרון 2016, באתר ynet, 12 באפריל 2017