ראדו בליגן
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| ראדו בליגן על בול של הדואר הרומני משנת 2006 | |
| לידה |
14 בדצמבר 1918 Galbeni, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
20 ביולי 2016 (בגיל 97) בוקרשט, רומניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות בלו |
| מדינה |
רומניה |
| תקופת הפעילות |
מ-1937 |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הלאומית למוזיקה בבוקרשט |
| צאצאים |
Anamaria Beligan, Lamia Beligan |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.radubeligan.ro | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ראדו בליגן (ברומנית: Radu Beligan). 14 דצמבר 1918 - 20 ביולי 2016. היה שחקן תיאטרון וקולנוע רומני. חבר כבוד של האקדמיה הרומנית (2004). בעל מראה צעיר, מפוזר ומלנכולי משהו, עם קול ייחודי, שאי אפשר לטעות בזיהויו. תנועותיו ודיבורו מאופקים, (על פי תיאורו של ולנטין ליפטי בעיתון "סקנטייה" בדצמבר 1988[1]). ראדו בליגן הוא אחת הדמויות החשובות של חיי התיאטרון והקולנוע הרומני במאה ה-20. ב-1961 ייסד את התיאטרון לקומדיה של בוקרשט ובשנים 1990-1969 ניהל את התיאטרון הלאומי של בוקרשט. בתקופת פריחת התיאטרון ברדיו ובטלוויזיה בעידן הליברליזציה הזמני תחת המשטר הקומוניסטי, ערך תוכניות כמו, למשל, הסדרה "דפים מתולדות התיאטרון הרומני".
רקע משפחתי וילדותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד במחסן תחנת רכבת בשם גאלבן, ליד הכפר פיליפשט במחוז בקאו, שם עבד אביו, שחקן מתוסכל, כאחראי על התחנה. מאוחר יותר ניהל האב את תחנת הרכבת של העיר בראד. האב היה בנו של כומר, צאצא של אחד מאחיו של הסופר הרומני יון קריאנגה. האב תמך מאוד בשאיפת בנו להיות שחקן ולהגשים את שאיפותיו שלו. אמו של בליגן הייתה ילידת יוון, דוברת צרפתית, ונפטרה בגיל צעיר מסרטן. [2]
שם היישוב שבו נולד, Galbeni (גאלבן או גאלבני), הוא אנאגרמה של שם משפחתו, Beligan. אבל "בליגן" הוא שם משפחתו האמיתי של אביו.
ראדו בליגן נולד אחרי שאחיו הבכור, תינוק בעל שם פרטי זהה נפטר בגיל 3 חדשים. אחריו נולדו עוד שלושה ילדים. מגיל 10 נשלח בליגן ליאש לLiceul Internat (התיכון-פנימייה "קוסטאקה נגרוצי") הידוע. ראדו התקבל כשעבר את מבחני הקבלה במקום הראשון. גם בהמשך הצטיין בליגן בלימודים לאורך כל הדרך. נמשך אל התיאטרון עוד משנות התיכון. היה פעיל במופעים בבית הספר והשתתף בחוגים לתיאטרון בניהולם של שחקנים ידועים מהתיאטרון הלאומי ביאש, כמו רמאדאן ויון סאווה. אביו עשה מאמצים עילאים על מנת לשלם את הוצאות לימודי בנו.[3]
התחלת הקריירה במשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1938-1937 למד ראדו משפטים ופילוסופיה באוניברסיטת בוקרשט אך לא סיים. אחרי שאביו כתב מכתב מרגש לשחקנית והמורה למשחק הנודעת לוצ'יה סטורדזה בולנדרה, התקבל ראדו לניסיון לאקדמיה המלכותית למוזיקה ולאמנויות. לוצ'יה סטורדזה-בולנדרה שהייתה למורתו, ניבאה לו עתיד מזהיר, "אם יהיה רציני". הוא לא סיים את לימודיו אלה באופן פורמלי.
הקריירה של בליגן כשחקן החלה בסתיו 1938 על במת תיאטרון הפועלים "עבודה ואור" בבוקרשט ובתיאטרון ברובע סרינדאר מייסודם של השחקנית מריה פילוטי והמחזאי טודור מושטסקו. מאוחר יותר הופיע באולם "אלחמברה" ובתיאטרון הלאומי בבוקרשט. בצעירותו ניסה את כוחו גם בכתיבת שירים. קובץ השירים שפרסם מוזכר ב"היסטוריה של הספרות הרומנית" הקלאסית של ג'ורג'ה קלינסקו. לפי עדותו, להיכרותו עם שלושת האישים מעולם התיאטרון בבוקרשט: המחזאי ויקטור יון פופה, הבמאי סיקה אלכסנדרסקו והשחקן יון ינקובסקו היה משקל רב בהתחלת הקריירה התיאטרונית שלו. ויקטור יון פופה, שניהל את תיאטרון "עבודה ואור", שיבץ אותו במחזה של קטאייב, "ריבוע המעגל". בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ראדו בליגן היה חבר בחוג של אינטלקטואלים מהשמאל, בראשותו של הסופר והפובליציסט ג'או בוגזה. ראדו סלד מהסיסמאות הנאציות והפאשיסטיות שרווחו באותן שנים.[4]
את תפקידיו הראשונים שיחק בעיקר בקומדיות בתיאטראות של בוקרשט - תיאטרון אורנוס - קומדיה (1939-1938), התיאטרון בסארינדר (1939–1940), בימת "רוסטי" (1940), תיאטרון "טודור מושטסקו" (1940-1941), תיאטרון "מז'סטיק" (1941-1940), תיאטרון "מריה פילוטי" (1942-1943), התיאטרון העירוני (מוניציפלי) (1944-1945), "התיאטרון שלנו" (1947-1946), התיאטרון "קומדיה" (1945-1947), הלהקה שהקים בעצמו "קומפניה ראדו בליגן" (1948-1947), התיאטרון "אלחמברה" (1943-1949) ו"תיאטרון הנוער" (1952).
בימי המשטר הקומוניסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי נפילת המשטר של אנטונסו, ב-1947, הצטרף בליגן למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, וכפי שהתוודה מאוחר יותר, השיג על ידי כך גישה לחדר האוכל המוזל של מפלגה זו. בתקופת השלטון הקומוניסטי, ב-1962, התקבל לשורות "מפלגת הפועלים" השלטת, מה שחיזק את מעמדו בזירת התיאטרון הממלכתי, כשאמנות התיאטרון הייתה חשובה לו מכל. ואכן, כניסתו למפלגה זרזה את העברתו מהתיאטרון לקומדיה שהקים בעצמו, לתיאטרון הלאומי. בתקופת שלטונו של ניקולאה צ'אושסקו התמנה בליגן למנהל התיאטרון הלאומי בבוקרשט, ובתוקף מעמדו צורף בשנים 1989 -1969 כחבר לוועד המרכזי של המפלגה, ששינתה בינתיים את שמה למפלגה הקומוניסטית הרומנית.[5] לדבריו נהנה מאהדתו של צ'אושסקו, אולם לא מצא חן בעיני אשתו של הרודן ("הוא חוצפן כזה" היא נשמעה אומרת לבעלה).[6]
אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי בשנת 1989 היו שבאו אליו בטענות על שיתוף הפעולה עם השלטון. בשנת 1990, בגיל 72, הודח מתפקיד המנהל של התיאטרון הלאומי בבוקרשט.
פעילותו האמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקריירה שנמשכת מעל שבעים שנה שיחק ראדו בליגן בתפקידים שהפכו מפורסמים, ביצירות של מחזאים רומנים וזרים - יון לוקה קאראג'אלה, ברבו דלווראנצ'ה, טודור מושטסקו, ויקטור יון פופה, מיכאיל סבסטיאן, אורל בראנגה, אלכסנדרו מירודן, ויליאם שייקספיר, קרלו גולדוני, ניקולאי גוגול, צ'כוב, ג'ורג' ברנרד שו, מקסים גורקי, אז'ן יונסקו, ז'אן אנוי, אלבר קאמי, פרידריך דירנמאט, פיטר שאפר, ניל סיימון, אדוארד אלבי ואחרים.
תקופה ארוכה זוהה שמו עם דמויות כמו המורה מירויו ב"כוכב ללא שם" של מיכאיל סבסטיאן, טוזנבך ב"שלוש אחיות" של צ'כוב, בראנז'ה ב"הקרנפים" של יונסקו, צ'רקז ב"עיתונאים" של מירודן. גם תפקיד הבכורה שלו בקולנוע - ריקה ונטוריאנו ב"לילה סוער" (1943) לפי קאראג'אלה, הפך לאירוע הסטורי. לאחר מכן שיחק את ריקה גם על במת התיאטרון ב-1949. גם בתפקידו כאגמיצה דנדנאקה הסנילי במחזה של קאראג'אלה "המכתב האבוד", ואחר כך בסרט לפי אותו המחזה, בבימויו של אלכסנדרסקו, היה משחקו בלתי נשכח.
בשנים 1965-1950 לימד ראדו בליגן כפרופסור באקדמיה (המכון) לתיאטרון ולקולנוע ע"ש יון לוקה קאראג'אלה בבוקרשט. בשנים 1969 -1961 כיהן כמנהל של התיאטרון לקומדיה בבוקרשט, וב-1990-1969 כמנהל התיאטרון הלאומי של בוקרשט.
משנת 1971 הוא יושב ראש והחל משנת 1977 יושב ראש לשם כבוד לכל החיים של המכון הבינלאומי לתיאטרון. בקולנוע בלט כישרונו בסרטים כמו " אבא של שבת"(1975) לצידו של אמזה פליה, "בדידות הפרחים" (1976) לצידו של תומא קאראג'יו, "הבכורה" יחד עם כרמן סטנסקו, בתפקיד של הרוזן ינקוביץ' בסרט ההיסטורי "הוריה" {1984). בליגן ערך סיורי הופעות רבים בארצות רבות בעולם. ביקר פעמים רבות גם בישראל (כולל באוקטובר 2004 עם להקת התיאטרון הלאומי מבוקרשט, שהציגה את "טאקה, יאנקה וקאדר" מאת פופה, מערכונים מאת יון לוקה קאראג'אלה ומחזה מאת מיכאיל סבסטיאן, "הידיעה האחרונה")
ראדו בליגן היה נשוי שלוש פעמים: ללנינטה גוסטי (1965), ממנה התגרש; לדנה קריבץ-יונסקו (?-1965); ולמריקה בליגן, סופרת, איתה היה נשוי משנת 1965 ועד מותה בשנת 1993. נולדו לו 4 ילדים, שלוש בנות ובן, ביניהם בתו הבכורה - הסופרת אנה-מריה בליגן החיה באוסטרליה, והשחקנית לאמיה בליגן.
מתפקידיו כשחקן תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאון סן פה ב"אגויסט" מאת אנוי,(2004)
- גוליילמו במחזה לפי "שם הורד" מאת אומברטו אקו (1998)
- יאנקה ב"טאקה, יאנקה וקאדר" מאת פופה, (בבימוי גריגורה גונצה 2001)
- השחקן ב"בשפל" מאת גורקי (1998, בימוי: יון קוז'אר)
- הזקן ב"קוטלטים" מאת ברנאר בלייר (בימוי: ג'לו קולצ'אג, 1998)
- קונדילאס - ב"הירושה" מאת טיטוס פופוביץ' (בימוי: הוריה פופסקו, מיכאי מנולסקו, 1989)
- "הקונטרבס" לפי פטריק זיסקינד (מחזה מונולוג, בימוי: גונצה, 1987)
- הרב טאקר ב"סיפור מהוליווד" מאת ניל סיימון (גונצה, 1984,1994)
- ספיראקה ב"טיטניק ואלס" מאת מושטסקו, (בימוי: מיכאי ברקט, 1983)
- דומניקו ב"פילומנה מרטוראנו" מאת אדוארדו דה פיליפו (בימוי:אנקה אובאנז דורושנקו, 1981)
- קראה ב"קליגולה" מאת קאמי, (בימוי:הוריה פופסקו, 1976)
- ריצ'רד השלישי בריצ'רד השלישי (בימוי:הוירה פופסקו, 1974) מאת שייקספיר
- המחזאי ב"חיי אשה" מאת בראנגה (בימוי: אורל בראנגה 1976)
- רובספייר ב"דנטון" מאת קמיל פטרסקו (בימוי:הוריה פופסקו, 1974)
- מל ב"השבוי ממנטן" מאת ניל סיימון (בימוי:ברקט, 1973)
- מאייר באייר ב"סימפוניה פאתטית" מאת בראנגה בבימוי המחזאי (1973)
- שטפאן ואלריו ב "משחק של פגרה" מאת מיכאיל סבסטיאן (בימוי: ברקט, 1971)
- ג'ורג' ב"מי מפחד מווירג'יניה וולף?" מאת אולבי (בימוי: מישל פגדאו, 1970)
- אדוארד פורציאן ב"בעמק הקוקיה" מאת מיכאי בניוק (בימוי: סיקה אלכסנדרסקו, 1959)
- סי.נ. מולן ב"השנים השחורות" מאת בראנגה (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו, 1958)
- יאקוב ברדין ב"האויבים" מאת גורקי (בימוי: אלכסנדרו פינצי, 1958)
- הוראס, פרדריק ב"הזמנה לארמון" מאת אנוי (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו, 1958)
- טרינקולו ב"סערה" מאת שייקספיר (בימוי:מוני גלרטר, 1958)
- פיליפטו ב-I Rusteghi מאת גולדוני (בימוי: סיקה אלכסנדרסקו, 1957)
- אלכסנדרו ב"מתכון האושר או על מה שלא מדברים" מאת בראנגה (בימוי:מרייטה סדובה, 1957)
- המורה מירויו ב"כוכב ללא שם" מאת סבסטיאן, (בימוי: סיקה אלכסנדרסקו, 1956)
- צ'רקז ב"העיתונאים" מאת מירודן (בימוי:מוני גלרטר, 1956)
- אגממנון דנדנאקה ב"מכתב שאבד" מאת קאראג'אלה (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו, 1955)
- פולודין ב"סוגיה אישית" מאת אלכסנדר שטיין (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו, 1955)
- סטפה ב"פלטון קרצ'ט" מאת אלכסנדר קורנייצ'וק (בימוי: אלכסנדרו פינצי 1954)
- מירצ'ה קוואפו ב"השה המטורף" מאת בראנגה (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו, 1954)
- מיטיקה ב"מאטיי מילו" מאת מירצ'ה שפטנסקו (בימוי: סיקה אלכסנדרסקו, 1952)
- ווייקו ב"השעה האחרונה" מאת סבסטיאן (בימוי:מוני גלרטר, 1953)
- חלסטאקוב ב"רביזור" מאת גוגול (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו, 1952)
- "מומנטים" - מערכונים לפי קאראג'אלה (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו, 1952)
- ה"קטינדאט" (ה"מואמד") ב"ענייני הקרנבל" מאת קאראג'אלה (בימוי: סיקה אלכסנדרסקו, 1951)
- טוזנבך ב"שלוש אחיות" מאת צ'כוב (בימוי: גלרטר, 1950)
- ריקה ונטוריאנו ב"לילה סוער" מאת קאראג'אלה (בימוי: סיקה אלכסנדרסקו, 1949)
- ויקטור דומיטרסקו ב"עשב רע" מאת בראנגה, (בימוי: סיקה אלכסנדרסקו, 1949)
- אגאמיצה דדנדנאקה ב"מכתב שאבד" מאת קאראג'אלה (בימוי: סיקה אלכסנדרסקו, 1948)
- הסטודנט ב"העימות" מאת טור ולב שיינין (בימוי: גלרטר, 1948)
- רומיאו ב"רומיאו ויוליה מערכה שישית"", "בין הפילילוגים" ו"מי עונה?" מאת ד.ד. פטרשקאנו, (בבימוי נ.ג. קירילוב ,1945)
בימוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2011 Nimeni nu e perfect "איש אינו מושלם" מאת סיימון ויליאמס
- 2007 "זרים בלילה" מאת אריק אסו
- 2004 "האגואיסט" מאת אנוי,
- 1996 "באיזה צד אתה?" מאת רונדל הרווד
- 1979 "המכתב האבוד" מאת קאראג'אלה
- 1960 סיפור מאירקוצק מאת אלכסיי ארבוזוב
- 1959 "אנשי הפרא" מאת סרגיי מיכאלקוב
- 1955 עם סיקה אלכסנדרסקו - "רופא בעל כרחו" מאת מולייר
תפקידים בתיאטראות שונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאטרון אודיאון:
- 1997 -שארל-מוריס דה טליראן ב"ארוחות הערב" מאת ז'אן קלוד ברנסוויל (בימוי: פלורנטינה ינאקה)
- 1982 - אנטוניו סליירי ב"אמדאוס" מאת פיטר שאפר (בימוי: דינו צ'רנסקו)
- 1948 - ב"הלן, טומי וג'ו" מאת ג'יימס תרבר ואליוט נוג'נט (בימוי: מרייטה סדובה)
- 1997 - ויל קלארק ב"נערי זהב" מאת ניל סיימון (בימוי: יון לוצ'יאן)
התיאטרון הלאומי בקראיובה:
- 1995 זאוס ב"דנאידות" לפי איסכילוס (בימוי:סילביו פורקרטה)
- 1990 ג'ורג' ב"מי מפחד מווירג'יניה וולף?" מאת אדוארד אלבי, (בימוי:מירצ'ה קורנישטיאנו)
תיאטרון "לוצ'יה סטורדזה בולנדרה" בבוקרשט
- 1969 דון ב"השתלת הלב האלמוני" מאת אלכסנדרו מירודן (בימוי:מוני גלרטר)
תיאטרון לקומדיה 1961 - 1968
- בראנז'ה - ב"רוצח ללא שכר" מאת יונסקו (בימוי:לוצ'יאן ג'ורקסקו)
- קיטלארו ב"דעת הקהל" מאת בראנגה (בימוי:מיכאי ברקט)
- צ'יריביס ב"ראש ברווז" מאת ג'ורג'ה צ'יפריאן (בימוי:דוד אסריג)
- גורה ב"ראש מחלקת נשמות" מאת מירודן (בימוי:מוני גלרטר)
- המושבעים ב"המשפט של האדון קאראג'אלה" מאת מירצ'ה שטפאנוסקו (בימוי:דוד אסריג)
- צ'ריל - ב"702 המפורסם" מאת מירודן, (בימוי:מוני גלרלטר)
תיאטרון הנוער
- 1952 - הרופא ב"בחור מעירנו" מאת קונסטנטין סימונוב (בימוי:ולאד מוגור)
תיאטרון אלחמברה: 1943 - 1949
- ב"בושת המשפחה" מאת מירצ'ה שטפנסקו, לפי רונלד הרווד (בימוי:יון טליאנו)
- ב"כוכב ללא שם" מאת סבסטיאן (בימוי:סוארה ז. סוארה)
- ב"אינני שותה יותר" מאת גסטון קאיאווה ורובר דה פלר (בימוי:סוארה ז. סוארה)
- ב"פונדק האהבה" מאת אלכסנדרו קיריצסקו (בימוי:סוארה ז. סוארה)
- באופרטה "יונתן המסכן" מאת קרל מילקר
חברת ראדו בליגן: 1947 - 1948
- "כיתה 8ב" מאת רוז'ה פרדינאן (בימוי:יונל צראנו)
- "בושת המשפחה" מאת שטפנסקו, לפי רונלד הרווד, (בימוי:יון טליאנו)
תיאטרון קומדיה : 1945 - 1947
- "האביב הגיע" מאת ג'ון באן דרוטן (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
- "הטיל אל הירח" מאת קליפורד אודטס (בימוי:מרייטה סדובה)
- "חלום של נבל" מאת מירצ'ה שטפנסקו (בימוי:ו. זיגפריד)
- "אשה חטופה" מאת לואי ורניי, (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
- "נוק" מאת ז'ול רומן (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
- נשקני מיד" מאת מושטסקו וו. טימוש, לפי יאנוש ואסארי (בימוי:יון טליאנו)
- "אחד עם מצלצלים" מאת ג'ורג' ס. קאופמן (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
- "חלמתי גן עדן" מאת גידו קנטיני (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
- "הרופא בפלונטר" מאת ג'ורג' ברנרד שו (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
Teatrul Nostru ("התיאטרון שלנו") 1946 - 1947
- "החיים מתחילים מחר" מאת מרק ז'ילבר סובאז'ון (בימוי:ואל מוגור)
התיאטרון העירוני: 1944 - 1945
- "האיש שראה את המוות" מאת ויקטור אפטימיו (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
- "המאהב מקרטון" מאת ז'אק דוואל, (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
התיאטרון מריה פילוטי (סרינדאר) 1942 - 1943
- "שישיה" מאת גרגור שמיט (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
- עלמת השוקולד מאת פול גאוו (בימוי:יון שהיגיאן)
- העלמה באטרפליי" מאת טודור מושטסקו, לפי טיבור ואראדי (בימוי:טודור מושטסקו)
התיאטרון מג'סטיק: 1940 - 1941
- "האיש עם חיוך" מאת לויג'יבונלי ואלדו דה בנדטי (בימוי:יון שאהיגיאן)
- "ההרפתקה היפה" מאת גסטון דה קאיאווה ורובר דה פלר (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
- "העיר ללא עורכי דין" מאת ניקולה מנזארי (בימוי:יון ינקובסקו)
- "הכסף אינו שווה גרוש" מאת ארמנדו קורצ'יו (בימוי:סיקה אלכסנדרסקו)
התיאטרון טודור מושטסקו (רוקסי) 1940 - 1941
- "חבל עלי" מאת מואזי-אאון וגיטון, (בימוי:יון סאווה)
- "טיטניק ואלס" מאת טודור מושטסקו, (בבימוי המחזאי)
גינת ק.א. רוסטי: 1940 "תשמע, יונסקו" מאת טודור מושטסקו, לפי מיראנד וקנסון
התיאטרון בסרינדאר: 1939 - 1940
- "סוס הפלא" מאת גרארדו גרארדי (בימוי:יון ינקובסקו)
- "קרוב לשמיים" מאת ז'וליין לישר (בימוי:אורל יון מייקן)
- "הניצב" מאת אלפרד סבואר (בימוי:יון ינקובסקו)
- העלמה באטרפליי מאת מושטסקו, לפי טיבור ואראדי (בימוי:טודור מושטסקו)
התיאטרון אורנוס-קומדיה - 1938 - 1939
- "נעורים" מאת זווארקין (בימוי:מורטוב)
- "ריבוע המעגל" מאת ולנטין קטאייב (בימוי:ויקטור יון פופה)
- "ימים עליזים אחרי המלחמה" מאת מיכאיל סדוביאנו (בימוי:ויקטור יון פופה)
- ידרמן" מאת הוגו פון הופמנסטאל (בימוי:ויקטור יון פופה)
לידרטאפל - אלחמברה-המלכה מריה : 1937 - 1938
- "המגפה" מאת מיכאיל סדוביאנו
- "לוכד הצללים" מאת ז'אן סרמאן, (בימוי:סרג'ו דומיטרסקו)
- "החטא ועונשו" לפי דוסטויבסקי (בימוי:מיכאי זירא) -הצגת הבכורה של ראדו בליגן
בתוכניות תיאטרון בטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2002 - "שלך, קאראג'אלה" (בימוי:מירצ'ה קרוניזטיאנו (Al matale, Caragiale"),
- 1995 - "מי מפחד מוויר'יניה וולף?" מאת אלבי (בימוי:אולימפיה ארגיר)
- אמדאוס - מאת פיטר שאפר (בימוי:דינו צ'רנסקו)
- 1982 הרפתקה מתחת לאדמה מאת יון באיישו (בימוי:סרג'ו יונסקו)
- טיטאניק וולס - מאת טודור מושטסקו
- ארוחת הערב מאת ז'אן קלוד ברנסוויל
- בית מושאט
- הארווי מאת מרי צ'ייס
- רכבת תענוגות מאת קאראג'אלה
- מומנטים" לפי קאראג'אלה
- "אדון לאונידה" לפי קאראג'אלה
- "אמנים גדולים על המסך הקטן"
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2001 - „Note de insomniac" (רישומים של חסר-שינה)
- 1978 - „Luni, Marți, Miercuri..." (יום ב, יום ג, יום ד....)
- 1968 - „Pretexte și subtexte" (תירוצים וסובטקסטים")
ספרי אודיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "הקונטרבס"
- בארטלבי"
פרסים ומחוות כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2004 - חבר כבוד של האקדמיה הרומנית, על מפעל חייו באמנויות הבמה
- 2003 - אות לגיון הכבוד הצרפתי, בדרגת קצין
- 2003 - עיטור השרות למופת בדרגת קצין גדול
- 2002 - הפרס הגדול ממשלת רומניה, במסגרת הפרסים הלאומיים לתיאטרון
- 1997 פרס האקדמיה הרומנית
- 1999 פרס אז'ן יונסקו
- 1998 פרס הקרן טופאן
- חבר האקדמיה "לה מוזה" באיטליה
- 1995-1996 פרס דיוניסוס - בגאלה של UNITER
- 1980 פרס האקדמיה " לה מוזה" בפירנצה
- עיטור הדגל היוגוסלבי עם כוכב הזהב וצמיד
- 1953 - אמן מצטיין
- 1962 - אמן העם של הרפובליקה
- אזרח כבוד של הערים יאש ובקאו
- 1967 - חבר בקרטל הבינלאומי לתיאטרון
- חבר המועצה העליונה של תיאטרון האומות, בראשותו של פייר מואנה
- 1971-1978 יושב ראש, יחד עם יהודי מנוחין של הפסטיבלים הבינלאומיים לתיאטרון ולמוזיקה בחסות אונסקו
- ב-27 במרץ 2011 הוענק לו כוכב בשדרת הכוכבים של בוקרשט.
- דוקטור לשם כבוד של האקדמיה ע"ש ג'ורג'ה אנסקו בייאש (1994) ושל האקדמיה לתיאטרון ולקולנוע ע"ש יון לוקה קאראג'אלה בבוקרשט (2003)
- האולם הגדול של התיאטרון לקומדיה בבוקרשט נושא את שמו
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- O noapte furtunoasă (1943) "לילה סוער" (לפי קאראג'אלה, בימוי:ז'אן ג'ורג'סקו, בתפקיד ריקה ונטוריאנו)
- Visul unei nopți de iarnă (1946) "חלום ליל חורף" (לפי טודור מושטסקו, בימוי: ז'אן ג'ורג'סקו)
- Răsună valea (1949) העמק מהדהד (סרט אמנותי תעמולתי"ריאליסטי סוציאליסטי" לפי מירצ'ה שפטפנסקו, בימוי: פאול קלינסקו)
- Bulevardul “Fluieră Vântu” -(1950) "שדרות "שורקת הרוח"", סרט קצר (לפי אורל בראנגה, בימוי:ז'אן מיכאיל)
- 1952 - Vizita (הביקור) - סרט קצר לפי סיפור מאת קאראג'אלה (בימוי:ז'אן ג'ורג'סקו)
- Lanțul slăbiciunilor (1952) "שרשרת החולשות" (סרט קצר לפי קאראג'אלה, בימוי:ז'אן ג'ורג'סקו)
- 1952 Arendaşul român (החוכר הרומני) (סרט קצר לפי סיפור של קאראג'אלה, בימוי:ז'אן ג'ורג'סקו)
- O scrisoare pierdută (1953) - ב"מכתב האבוד" (לפי קאראג'אלה, תפקיד: אגממנון דנדנאקה, בימוי:סיקה אלכסנדרסקו, ויקטור איליו)
- Afacerea Protar (1955) - פרשת פרוטאר (לפי הקומדיה מאת מיכאיל סבסטיאן, תפקיד:הפרופסור אנדרוניק, בימוי:הרלמביה בורוש)
- Directorul nostru (1960) - המנהל שלנו (לפי אדוארד מזינצ'סקו, בימוי: ז'אן ג'ורג'סקו)
- Bădăranii (1960) - עמי הארצות (לפי גולדוני, התפקיד של פיליפטו, בימוי:סיקה אלכסנדרסקו, גאורגה נאגי)
- Celebrul 702 (1962) "702 המפורסם" (לפי מירודן, תפקיד:צ'ריל, בימוי:מיכאי יאקוב)
- Lanterne cu amintiri (1963) "פנסים עם זכרונות" (בימוי:ז'אן ג'ורג'סקו)
- Pași spre lună (1964) צעדים אל הירח (בימוי:יון פופסקו-גופו)
- Castelanii (1966) הקסטלנים (לפי אנדראש שיטה, בימוי:גאורגה טורקו)
- Șeful sectorului suflete (1967)ראש מחלקת נשמות (, לפי מירודן, התפקיד גורה, בימוי:גאורגה ויטנידיס)
- Explozia (1972) הפיצוץ (, התפקיד לוקה, בימוי:מירצ'ה דרגאן)
- Întoarcerea lui Magellan (1973) חזרתו של מג'לאן (בימוי:כריסטינה ניקולאיה)
- Agentul straniu (1974) הסוכן המוזר (בימוי:סאוול שטיופול)
- Tată de duminică (1975) אב של שבת (לפי אוקטאב פאנקו-יאש, בימוי:מיכאי קונסטנטינסקו)
- Singurătatea florilor (1976) בדידות הפרחים (בימוי:מיכאי קונסטנטינסקו)
- Cuibul salamandrelor (1976) קן הסלמדרות (לפי יואן גריגורסקו, בימוי:מירצ'ה דרגאן)
- Instanța amână pronunțarea (1976) בית המשפט דוחה את גזר הדין (בימוי:דינו קוצ'ה)
- Premiera (1976) הבכורה (בימוי:מיכאי קונסטנטינסקו)
- Brațele Afroditei (1978) הידיים של אפרודיטה (בימוי:מירצ'ה דרגאן)
- Aurel Vlaicu (1977) אאורל ולאיקו (בימוי:מירצ'ה דרגאן)
- Iancu Jianu, zapciul (1980) ינקו ז'יאנו השודד (בימוי:דינו קוקצ'ה)
- Rețeaua „S” (1980) הרשת "ס" (בימוי:וירג'יל קאלוטסקו)
- Iancu Jianu, haiducul (1981) ינקו ז'יאנו, ההיידוק (בימוי:דינו קוצ'ה)
- Întoarcere la dragostea dintâi (1981) חזרה לאהבה הראשונה (תסריט ובימוי:מירצ'ה מורשאן)
- Galax, omul păpușă (1983) גאלאקס, האיש בובה (בימוי:יון פופסקו-גופו)
- Horea (1984) הוריה (בימוי:מירצ'ה מורשאן)
- Cui i-e frică de Virginia Woolf? - (1995) - George סרט טלוויזיה - מי מפחד מווירג'יניה וולף? (בימוי:אולימפיה ארגיר)
- Trahir (1993) - לבגוד (תפקיד:ולאד, בימוי: ראדו מיכאיליאנו)
- După-amiaza unui torționar (2001) - Profesorul אחרי הצהרים של המומחה בעינויים (בתפקיד הפרופסור) (בימוי:לוצ'יאן פינטיליה)
- Medalia de onoare (2010) - Ion I. Ion עיטור הכבוד (תפקיד:יון י. יון)
ציטוט
[עריכת קוד מקור | עריכה]אני אוהב את התיאטרון שהוא האמנות לספר את הניגודים. התיאטרון מלמד להכיר ולאהוב את האחר
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ראדו בליגן
ראדו בליגן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ראדו בליגן, באתר AllMovie (באנגלית)
ראדו בליגן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ראדו בליגן, באתר Discogs (באנגלית)- ריאיון עם בליגן ב 12 בינואר 2009 - באתר jurnalul.ro (ברומנית)
("יש לי מחלה, אני קשור בחבל הטבור לרומניה")
- ריאיון עם ראדו בליגן על ידי מריוס טוקה באתר jurnalul.ro ב-13 בינואר 2009, בבלוג אלטמאריוס
- VIDEO Radu Beligan, pe scenă la 91 de ani, 13 decembrie 2009, Nicoleta Zaharia, Adevărul (ברומנית)
ניקולטה זכריה - ראדו בליגן על הבמה בגיל 91
- ראדו בליגן - הילת האלמוות - מאת מיכניה קולומביאנו באתר הרומני לקולנוע "קינמאגיה"
- באתר הרומני אנציקלופדיה
- ראדו בליגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קורא שירים של כריסטיאן ו. שנק
המערכון "המברק" לפי ניקולס ומיי, בסרטון, עם איליאנה סטאנה יונסקו, סרטון באתר יוטיוב- חברי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית - 1945 - 1989, מילון, עמוד 95 (ברומנית)
