המפלגה הקומוניסטית הרומנית
 | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מנהיגים |
ראשון – גאורגה קריסטסקו-פלפומארו האחרונים: גאורגה גאורגיו-דז' ניקולאה צ'אושסקו |
| תקופת הפעילות | 1921 – בשם המפלגה הסוציאליסטית-קומוניסטית, אחר כך המפלגה הקומוניסטית ברומניה; ב-1948 התאחדה עם פלג שמאלי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרומנית ושינתה את שמה ל"מפלגת הפועלים הרומנית"; ב-1965 שונה שמה ל"מפלגה הקומוניסטית הרומנית". – 1989 |
| אידאולוגיות | קומוניזם, מרקסיזם |
| מטה |
בוקרשט  |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל קיצוני |
| צבעים רשמיים | אדום |
|
npcr | |
  | |
המפלגה הקומוניסטית הרומנית (ברומנית: Partidul Comunist Român) היא מפלגה שהתפתחה מתוך המפלגה הסוציאליסטית הרומנית בשנת 1921. כמפלגה קומוניסטית נרדפה על ידי השלטונות ברומניה בין שתי מלחמות העולם, הוצאה אל מחוץ לחוק וחבריה נכלאו, או נמלטו לברית המועצות. ואולם, בתום מלחמת העולם ועם כניסת הצבא האדום לשטחה כחיל כיבוש, המפלגה הקומוניסטית תפסה את השלטון ברומניה, בחסות ברית המועצות בשנת 1946. המשטר הדיקטטורי הקומוניסטי שהונהג ברומניה נמשך עד למהפכת דצמבר 1989, במהלכה סולק הרודן הקומוניסטי מן השלטון, נשפט ולאחר משפט בזק נידון למוות, החל תהליך של דמוקרטיזציה במדינה. חוקה חדשה נתקבלה ופשעי המשטר הקומוניסטי הוקעו על ידי ועדת חקירה מיוחדת שהוקמה יותר מאוחר ביוזמת נשיא רומניה.
עד מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה נוסדה ב-1921 כאשר הרוב הבולשביקי של חבריה גרם לשינוי שמה - ממפלגה סוציאליסטית, לסוציאליסטית-קומוניסטית. המפלגה נתקבלה לקומינטרן ומשלחת מטעמה זומנה לברית המועצות, וכך מצאו עצמם הסוציאליסטים המתונים נאלצים לפרוש מהמפלגה. מקץ שנה נקבע שמה כ"מפלגה הקומוניסטית הרומנית (PCR)" כשמניין חבריה ירד מ-40,000 בערך, לפחות מ-2000; למפלגה נודעה אז השפעה מועטת ביותר על סדר היום ברומניה, שהיו בה באותה עט מעט מאוד פועלי תעשייה, מהיותה מדינה חקלאית ברובה. מיעוט התמיכה במפלגה נבע גם כי חבריה נרדפו על ידי השלטונות, משום התנגדותם לרעיון רומניה הגדולה, שכללה את שטחי בסרביה, בוקובינה, טרנסילבניה ודוברוג'ה, אותם כינתה המפלגה הקומוניסטית שטחים כבושים - מה שהיה מאוד לא פופולרי בתקופה רווית הלאומיות שלפני מלחמת העולם השנייה. בנוסף לכך, רומנים אתניים היו מיעוט במפלגה, בה היו חברים יהודים (דוגמת מרצ'ל פאוקר), הונגרים ובולגרים רבים וממיעוטים אלו נבחרו כל מזכירי המפלגה בין השנים 1924-1944.
זמן קצר לאחר הקמת המפלגה נעצרו ראשי המפלגה והועמדו לדין בטענה שהיו שותפים להתקפה של מקס גולדשטיין על הפרלמנט הרומני. המשטר הרומני רדף את חברי הקומינטרן ואף חיסל בכלא מספר חברים במפלגה בטענה שניסו לברוח מהמעצר. בעקבות זאת, הכריז שר הפנים הרומני, קונסטנטין ארג'טויאנו שהמפלגה הקומוניסטית חוסלה ובעקבות זאת המלך פרדיננד חנן חלק מהחברים הזוטרים של המפלגה שישבו בכלא. עקב רדיפות השלטון, המפלגה לא שלחה נציגים מרומניה לוועידות הקומינטרן, והיא יוצגה על ידי פעילים קומוניסטיים מרומניה שמצאו מקלט בברית המועצות. בסביבות הקונגרס החמישי של המפלגה בשנת 1931, יוסיף סטלין החליף את כל הנהגת המפלגה בנציגים שלו, ויושב ראש המפלגה, אלכסנדר שטפנסקי היה בכלל מפולין. עם זאת, הפלג המקומי של המפלגה הצליח להמשיך לפעול ובתקופת המשבר הכלכלי העולמי של 1929 ארגנה כמה שביתות מוצלחות מבחינתה. אך שביתות אלו לא תורגמו לרווחים פוליטיים משום שהאידאולוגיה של המפלגה לא מצאה חן בעיני הרומנים וחשדם של הרומנים כלפי שליטה של ברית המועצות במפלגה. לאסטרטגיה של יצירת שיתוף פעולה עם מפלגות סוציאליסטיות ואחרות להתנגדות לפאשיזם שאומצה על ידי הקומינטרן בין השנים 1934-1939, לא הייתה השפעה רבה על התנהלות המפלגה הקומוניסטית הרומנית, בגלל החשד של מפלגות אחרות משיתוף פעולה עם שלוחיה של ברית המועצות, במיוחד לאור טענתה לבעלות על שטחים מרומניה הגדולה. עם זאת, חלק מהפעילים הקומוניסטים פעלו במסגרות מפלגות סוציאליסטיות אחרות.
בבחירות 1937 תמכו הקומוניסטים ביולי מניו כנגד גאורגה טטרסקו שרדף אותם, אך הועמדו במצב מביך כאשר מניו כרת ברית עם התנועה הלגיונרית הפאשיסטית. לאחר הבחירות, הפעילות נגד הקומוניסטים ברומניה נמשכה ביתר שאת והמפלגה כמעט שותקה לגמרי. עיתונים שנחשדו בקשר עם הקומוניסטים נסגרו והמשטרה החשאית חדרה לשורות המפלגה. בעקבות זאת הוחלט לקרוא לחברי המפלגה הקומוניסטית להצטרף למפלגת השלטון היחידה שהוקמה בימי הדיקטטורה המלכותית של קרול השני, כדי להשפיע מתוך תוכה על ידי הפצת הרעיונות הקומוניסטים.
במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1940 אולצה רומניה לותר על בסרביה, צפון בוקובינה ודרום דוברוג'ה והמפלגה הקומוניסטית בירכה על כך בהתאם למדיניותה רבת השנים. לגבי הוויתור על צפון טרנסילבניה, הטענה הרשמית של השלטון ברומניה אחרי 1950 היא שהמפלגה התנגדה לויתור על טרנסילבניה, אולם ההוכחות לכך הן רק מהתקופה שלאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941.
חלק מהפלג החיצוני של המפלגה נשאר פעיל בפעולות התנגדות לנאצים בצרפת. הפלג הפנימי של המפלגה הואשם על ידי כמה מחברי הקומיטרן בטרוצקיזם ועל כך שחלק מהחברים הזוטרים במפלגה שיתפו פעולה כביכול עם השלטון של התנועה הלגיונרית. בהמשך, כמעט כל הנהגת המפלגה מהפלג הפנימי נתפס ונכלא. בשנת 1943 נעשו ניסיונות של המפלגה לאחד את כל מפלגות האופוזיציה הבלתי חוקית ברומניה נגד המשטר הפאשיסטי, אולם השיחות התנהלו בעצלתיים משום שמפלגת האיכרים חששה מהתקדמות ברית המועצות והעדיפה לנהל שיחות עם בנות הברית מהמערב. בראשית 1944, כאשר הצבא האדום עבר את נהר פרוט, שולבו גם נציגי ה המפלגה הקומוניסטית בתמרונים הפוליטיים לשינוי מדיניות רומניה ביחס לבת בריתה עד אז, גרמניה הנאצית. ב 23 באוגוסט 1944 מיוזמת המלך מיכאי הראשון ויועציו מקרב מפלגות האופוזיציה ומקרב הצבא התבצעה הפיכה ברומניה בה יון אנטונסקו הודח מהשלטון ונעצר. הוחזרה החוקה הדמוקרטית והוקמה ממשלה קואליציונית שעיקרה התבסס על מפלגת האיכרים והמפלגה הלאומית הליברלית. נציג קומוניסטי, לוקרציו פטרשקאנו כיהן בה כשר המשפטים, חבר ממשלה קומוניסטי ראשון בתולדות רומניה. ב-31 באוגוסט נכנס הצבא האדום לבוקרשט, ובחסותו החלה המפלגה הקומוניסטית הרומנית בפעולות מחאה נגד השלטון. בשנת 1945 הורכבה ממשלה שבה למפלגה הקומוניסטית והסיעות הקשורות אליה היה רוב והשפעה מכריעה. ובשנת 1946 באמצעות זיוף תוצאות הבחירות הכלליות המפלגה הקומוניסטית תפסה את כל רסני השלטון.
לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית
