קרב סאמארה (1917)
 | ||||||||||||||||||
| חיילים הודים בסאמארה | ||||||||||||||||||
| מערכה: הזירה המזרח-תיכונית / המערכה במסופוטמיה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 17 במרץ 1917 – 30 באפריל 1917 (45 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | כיבוש בגדאד | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב רמאדי הראשון | |||||||||||||||||
| מקום | בין בגדאד לסאמארה | |||||||||||||||||
| עילה | השתלטות על מסילת הברזל ברלין-בגדאד כדי למנוע מהטורקים תגבור כוחות | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי ונסיגת הטורקים | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש סאמארה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב סאמארה מתייחס לסדרה של קרבות שהחוללו מצפון לבגדאד ובעיר סאמרא, במרץ ואפריל 1917, בין הצבא הבריטי לצבא האימפריה העות'מאנית במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל לאחר כיבוש בגדאד והיה חלק מהמאמץ המחודש של הבריטים לכבוש את מסופוטמיה ולהדוף את הטורקים ממנה. הקרב הסתיים בניצחון הבריטים ובכיבוש סאמארה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]פתיחת המערכה במסופוטמיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היעד המקורי של הכוח הבריטי במערכה זו הייתה להגן על מערכת הפקת הנפט בפרס והובלתו במפרץ הפרסי. לשם כך פלשו הבריטים לאזור שאט אל ערב ב-4 בנובמבר 1914 ועד סוף נובמבר השלימו את כיבוש בצרה והשיגו את יעד המערכה וזאת בהיקף נפגעים נמוך[1].
המערכה ה-1 לכיבוש בגדאד והמצור על כות
[עריכת קוד מקור | עריכה]היקף הנפגעים הנמוך ואמביציה גבוהה דחפו את מפקד המערכה במסופוטמיה, גנרל ג'ון ניקסון, לפתוח במערכה לכיבוש בגדאד. הכוח העיקרי שביצע מערכה זו הייתה הדיוויזיה ה-6 של "פונה" בפיקודו של צ'ארלס טאונסנד. החל מדצמבר 1914 ועד ספטמבר 1915 התקדם הכוח הבריטי במעלה נהר החידקל בסדרה של קרבות מוצלחים בסופם כבש את כות. לאחר הצלחות אלו התייצב טאונסנד לקרב קטסיפון שהסתיים ללא הכרעה ובסופו נסוג בחזרה לכות. הטורקים ניצלו את נסיגת הבריטים והטילו, החל מדצמבר 1915, מצור על כות ועל הדיוויזיה הנצורה בו. במהלך החודשים הבאים פעלו הבריטים כדי לפרוץ את המצור. על אף שהצליחו להתקדם לכוון כות נאלצו הבריטים להתמודד מול מספר קווי הגנה חזקים שבנו הטורקים אשר גבו מחירים גבוהים מהבריטים המתקדמים[2]. בסופו של דבר לא הצליחו הבריטים לשבור את המצור ובאפריל 1916 נכנעו הנצורים והועברו למחנות שבויים בטורקיה[3].
המערכה השנייה לכיבוש בגדאד
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך ובעקבות נפילת כות הודחו מספר קצינים שהיו מעורבים במערכה (וביניהם ג'ון ניקסון, ג'ורג' פרדריק גורינג ופנטון איילמאר) ובמקומם מונה, ביולי 1916, לוטננט גנרל פרדריק סטנלי מוד כמפקד "כוח חידקל" בהחליפו את ג'ורג' פרדריק גורינג. בהמשך אותו חודש מונה לפקד על כל המערכה במסופוטמיה (כח D של חיל המשלוח ההודי) בהחליפו את פרסי לייק. במהלך החודשים הבאים חיזק מוד את כוחותיו עד להיקף של 4 דיוויזיות. ב-13 בדצמבר 1916 יצא הכוח הבריטי מבצרה וב-17 בפברואר 1917 החל קרב כות השני ועד 24 בפברואר כבש הכוח את כות. תוך ניצול המומנטום המשיכו הבריטים במעלה החידקל וב-11 במרץ כבשו את בגדאד.
המערכה על סאמארה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרות המערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרות הכוח הבריטי היו כדלקמן:
- הדיפת הארמייה ה-6 הטורקית של חליל כות צפונה כדי להגן על בגדאד.
- כיבוש סאמארה (כ-130 ק"מ מבגדאד) שנמצאה בצומת אסטרטגי ושלטה על מסילת הברזל ברלין-בגדאד וזאת כדי למנוע תגבור הכוחות הטורקים.
- מניעת תוכנית טורקית להצפת נהר הפרת כדי לעצור את הבריטים.
- מניעת חבירה של כוחות טורקים שנסוגו מהרוסים בפרס עם כוחותיו של חליל כות.
הכוחות המעורבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הכוחות הבריטים, בפיקודו של לוטננט גנרל סטנלי מוד, מנו כ-45,000 לוחמים שאורגנו ב-4 דיוויזיות (הדיוויזיה השלישית "לאהור", הדיוויזיה השביעית "מירוט", הדיוויזיה ה-13 והדיוויזיה ה-14) שחולקו ל-2 קורפוסים.
- הכוחות העות'מאנים כללו 2 כוחות:
- כ-10,000 חיילים מהארמייה השישית בפיקודו של חליל כות שנסוגו מבגדאד.
- כ-15,000 חיילים מהקורפוס ה-8 (בפיקודו של עלי איחסן סביס) שנסוגו בפני הרוסים במערכה בקווקז.
שלבי המערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המערכה לכיבוש סאמארה ניהלו הבריטים מספר קרבות כנגד טורקים על מנת להשיג את מטרות המערכה שקבע מוד. הכוחות הבריטים יצאו מבגדאד ב-13 במרץ.
קרב פאלוג'ה[4]
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפאלוג'ה הוקמה מערכת סכרים שנועדו לשלוט זרימת המים בנהר הפרת. ב-19 במרץ 1917 תקפו הבריטים את העיר פלוג'ה שעל נהר הפרת בכוח של בריגדה כדי למנוע את התוכנית הטורקית להציף את הפרת. על אף שהבריטים כבשו את העיר הצליחו הטורקים להרוס חלק מהסכרים. פני הנהר היו נמוכים ויחידות ההנדסה הבריטיות הצליחו לשקם את הסוללות.
קרב הר המרין[5]
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרב הר המרין נועד למנוע את התגבור של כוחותיו של חליל כות על ידי כוחותיו של עלי איחסן סביס שנסוגו מפרס. ב-14 במרץ 1917 שלח סטנלי מוד 2 בריגדות[6], בפיקודו של מייג'ור גנרל הנרי קירי (אנ'), לעיר בעקובה לשם התקדמו הכוחות הטורקים מפרס. עם הגעת הבריטים לעיר התברר שהטורקים נסוגו צפונה והתבצרו ברכס המרין. קירי חשב שיחד עם הכוחות הרוסים הרודפים יצליח ללכוד את הטורקים בתנועת מלקחיים. ב-25 במרץ תקפו הכוחות הבריטים את המערך המבוצר של הטורקים כשבריגדה אחת תקפה חזיתית והשנייה ניסתה לאגף את הטורקים. לרוע המזל הפסיקו הרוסים את המרדף אחר הטורקים הנסוגים[7] כך שהכוח של קירי היה הכוח היחיד שנלחם בטורקים. כמו כן לא צלח הניסיון לאגף את הכוח הטורקי לאחר שהכח האוגף התגלה עם תחילת תנועתו. בסופו של יום כשל הניסיון הבריטי למנוע את תגבור הכוחות הטורקים וזאת במחיר של כ-1,200 נפגעים.
קרב איסטאבולט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבריטים המתקדמים מבגדאד צפונה לאורך החידקל נאלצו להתמודד מול מערכים מבוצרים של הטורקים. ב-21 באפריל הגיע כוח החלוץ של הבריטים לאיסטאבולט (Istabulat) / דוג'ייל (Dujail) (כ-60 ק"מ מסאמארה). ההתקפה, שהחלה בשעות הבוקר, נחלה הצלחה בראשיתה לאחר שהטורקים נהדפו מעמדותיהם אולם אלו התארגנו למתקפת נגד והצליחו להדוף את הבריטים מרוב עמדותיהם. במהלך היום עברו העמדות מיד ליד ורק ב-22 באפריל נסוגו הטורקים מעמדותיהם. בקרב זה נמנו כ-2,000 נפגעים בכל צד.
כיבוש סאמארה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר קרב איסטאבולט ונסיגת הטורקים נפתחה הדרך בפני הכוחות הבריטים להתקדם לסאמארה. העיר עצמה נכבשה ב-23 באפריל 1917. קרבות לייצוב הקו הבריטי בסאמארה נמשכו עד 30 באפריל.
תוצאות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיום המערכה הצליחו הבריטים השתלט על תחנת הרכבת של סאמארה ובכך לבלום ניסיון של הטורקים לתגבר את כוחותיהם בעזרת מסילת הברזל ברלין-בגדאד.
נפגעים:
- הצבא הבריטי: כ-18,000 פצועים וחללים בקרבות וזאת בנוסף לכ-37,000 חולים שחלקם מתו ממחלתם.
- הצבא העות'מאני: כ-15,000 פצועים וחללים.
היקף הנפגעים בקרב הכוחות הבריטים אילץ את מוד לעצור את התקדמותו כדי לרענן את כוחותיו ולתגברם. כמו כן סיכל היקף הנפגעים את תוכניות משרד המלחמה להוציא כוחות מזירת מסופוטמיה כדי לתגבר את החזית המערבית באירופה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Barker, A. J. The Bastard War: The Mesopotamian Campaign of 1914–1918. New York: Dial Press, 1967. קרב סאמארה, באתר OCLC (באנגלית)
- Tucker, Spencer C., ed. (2014). World War I: The Definitive Encyclopedia and Document Collection - 5 volumes. ABC-CLIO. ISBN 9781851099658.
- Strachan, Hew (2003). The First World War, pp 125. Viking. published by the Penguin Group .
- Wilcox, Ron (2006) Battles on the Tigris. Pen and Sword Military.
- Keegan, John (1998). The First World War. Random House Press.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרב סמאראה, באתר firstworldwar.com
- קרב סמאראה (קרב המגף), באתר "ערוץ ההיסטוריה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מספר הנפגעים הנמוך נבע מהחלטת הפיקוד הטורקי לרכז את כוחותיו באזור בגדאד
- ^ בניסיונות לשחרור כות נפצעו ונהרגו כ-23,000 חיילים בריטים
- ^ בגלל תנאי השבי הקשים 70% מהשבויים מת בשבי
- ^ קרב פאלוג'ה, באתר firstworldwar.com
- ^ קרב הר המרין, באתר firstworldwar.com
- ^ חלק מהכוחות היו שייכים לדיוויזיה ה-14 ההודית
- ^ התקדמות הרוסים נעצרה בגלל מהפכת פברואר
