פנטון איילמאר
 | |
| סר פנטון איילמאר 1917 | |
| לידה |
5 באפריל 1862 הייסטינגס, סאסקס, אנגליה  |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1935 (בגיל 73) וימבלדון, סארי, אנגליה |
| מקום קבורה |
Golders Green Crematorium  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| בן או בת זוג |
Elsie Julie Oppermann (1913–?) |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1880–1922 (כ־42 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
סר פנטון איילמאר (באנגלית: Sir Fenton John Aylmer; 5 באפריל 1862 – 3 בספטמבר 1935) היה קצין בכיר בצבא בריטניה. השתתף במלחמה האנגלו-בורמזית ובהמשך במערכה בהונזה-נאגאר שם זכה בצלב ויקטוריה על אומץ ליבו בפריצת המצור על מבצר נילט. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת במערכה במסופוטמיה שם פיקד על המערכה לפריצת המצור על כות.
נעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]איילמאר נולד ב-1862, בהייסטינגס שבסאסקס, לפנטון ג'ון איילמאר ואיזבלה אלינור לבית דרלינג. אח צעיר לארתור פרסי איילמאר. איילמר היה הברון ה-13 בסדר הברונים של שושלת איילמאר (אנ'). בנעוריו נשלח ללמוד באקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ' שבקרבת לונדון שם הוכשר כקדט במסלול של חיל ההנדסה המלכותי.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום האקדמיה, ב-1880, התגייס איילמאר לצבא הבריטי והועלה לדרגת לוטננט. ב-1886 ו-1887 השתתף במערכה האנגלו-בורמזית שבסופה כבשה בריטניה את בורמה (אנ').
המערכה בפקיסטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המערכה בבורמה קודם איילמאר לדרגת קפטן והוצב ברגימנט ההנדסה הבנגלי (שהיה חלק מחיל ההנדסה המלכותי של צבא הודו הבריטית) ונשלח לפקיסטן. במסגרת משימה זו השתתף איילמאר, ב-1891, במערכה בהונזה-נאגאר כנגד נסיכויות הונזה ונאגאר שבמחוז גילגיט-בלטיסטן (פקיסטן).
ב-2 בדצמבר 1891 הוביל איילמאר את הפריצה למבצר נילט (אנ') ועל אף שנפצע קשה המשיך את ההתקפה עד שאיבד את הכרתו. על אומץ ליבו ונחישותו בקרב זה זכה איילמאר בצלב ויקטוריה. ב-1893 קודם לדרגת מייג'ור.
ב-1895 היה איילמאר שותף למסע לפריצת המצור על צ'יטראל (אנ') וזאת לאחר שכ-400 לוחמים הודים, בפיקודו של צ'ארלס טאונסנד, התבצרו במבצר צ'יטראל (אנ') שבעיר צ'יטראל (אנ') מול כיתור שהטילו עליו כוחות משבטים פשטונים מקומיים[1]. המצור הסתיים לאחר 46 ימים בניצחון הבריטים ונסיגת המקומיים.
השירות בהודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום המערכה בפקיסטן עבר איילמאר להודו והמשיך בשירותו בחיל ההנדסה המלכותי של צבא הודו הבריטית וקודם לדרגת לוטננט קולונל. ב-1901 קודם לדרגת קולונל ומונה לקצין אספקה בצבא הודו הבריטית. ב-1912 קודם לדרגת מייג'ור גנרל ומונה לשליש ראשי של צבא הודו הבריטית.
המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשאר איילמאר לשרת בהודו. ביוני 1915 קודם לדרגת לוטננט גנרל ונשלח למערכה במסופוטמיה כדי לפקד על הדיוויזיה השביעית "מירוט". זמן קצר לאחר הגיעו לבצרה שבמסופוטמיה לכדו הטורקים את חיילי הדיוויזיה השישית "פונה" (בפיקודו של צ'ארלס טאונסנד) בעיר כות ופתחו במצור על כות. על פי הוראתו של מפקד המערכה במסופוטמיה ג'ון ניקסון הוקם "קורפוס חידקל" לחילוץ הנצורים ואיילמאר מונה לעמוד בראש קורפוס זה.
הקורפוס מנה כ-20,000 חיילים וכלל את הדיוויזיה השביעית (בפיקודו של ג'ורג' ג'ון יאנגהאזבנד) ואת הדיוויזיה ה-12 (בפיקודו של ג'ורג' פרדריק גורינג) וכן מספר יחידות עצמאיות[2]. הקורפוס יצא באמצע דצמבר 1915 מבצרה והתקדם במעלה החידקל לכוון כות. במהלך החודשים הבאים ניהלו חיילי הקורפוס סדרה של קרבות נגד קווי הביצורים העות'מאנים שכללו, בין השאר, את הקרבות הבאים:
- קרב שייח' סעד – ינואר 1916.
- קרב ואדי – ינואר 1916.
- קרב אום-אל-האנה – ינואר 1916.
- קרב דוג'יילה – מרץ 1916
רובם של קרבות אלו הסתיימו בהפסד של הבריטים או בניצחונות חסרי משמעות אך גרמו להיקף נפגעים עצום ליחידות הבריטיות (כ-12,000 חללים או פצועים) ובעיקר לא הביאו לפריצת המצור על כות. בעקבות כישלון המשימה החליט הפיקוד הבריטי לשחרר את איילמאר מתפקידו ולהחליפו בלוטננט גנרל ג'ורג' פרדריק גורינג.
סיום הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחרורו ממסופוטמיה חזר איילמאר להודו ומונה למפקד של דיוויזיה אזורית עד שחרורו הרשמי מהצבא ב-1922. לאחר מכן חזר לאנגליה ומונה לקולונל של כבוד בחיל ההנדסה המלכותי, תפקיד אותו מילא עד פטירתו ב-1935. גופתו נשרפה בקרמטוריום בגולדרס גרין שבלונדון היכן שאפרו נשמר.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1913 נשא איילמר לאישה את ליידי אלזי ג'ולי ריזלי (אופרמן) שהתאלמנה ב-1911 מסיר הרברט הופ ריזלי (אנ'). לזוג לא נולדו ילדים. אלזי נפטרה ב-1934.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Tucker, Spencer C. (1997). World War 1. Routledge. ISBN 978-1857283914.
- Barker, A.J. (1967). The Bastard War: The Mesopotamian Campaign of 1914–1918. New York: Dial Press.
- Candler, Edmund (1919). The Long Road To Baghdad. Cassell and Company.
- Cato, Conrad (1917). The Navy in Mesopotamia 1914 to 1917. Constable and Company.
- Dane, Edmund (1919). British Campaigns In The Nearer East, 1914–1918. Hodder and Stoughton.
- Davis, Paul K. (1994). Ends and Means: The British Mesopotamian Campaign and Commission. Farleigh Dickinson University Press. ISBN 0-8386-3530-X.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פנטון איילמאר, באתר ג'ני
- פנטון איילמאר, באתר משפחת איילמאר (אורכב)
- פנטון איילמאר, באתר findagrave
- פנטון איילמאר, באתר זוכי צלב ויקטוריה (אורכב)
- פנטון איילמאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- פנטון איילמאר, באתר memorialstovalour
- פנטון איילמאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על אף שליטתם הרשמית של הבריטים באזור זה של גבון פקיסטן ואפגניסטן לא קיבלו השבטים המקומיים את שלטונם דבר שהוביל לסכסוכים בלתי פוסקים
- ^ בהמשך המערכה תוגבר "קורפוס החידקל" בשתי דיוויזיות נוספות: הדיוויזיה השלישית "לאהור" והדיוויזיה ה-13
