מוסה קזם קראבקיר
 | |
| לידה |
23 ביולי 1882 Küçükmustafapaşa, פאתיח, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בינואר 1948 (בגיל 65) אנקרה, טורקיה |
| מדינה |
טורקיה, האימפריה העות'מאנית |
| מקום קבורה |
בית העלמין הממלכתי של טורקיה |
| השכלה |
|
| מפלגה |
מפלגת העם הרפובליקאית, Progressive Republican Party |
| חתימה |
 |
  | |
מוסה קזם קראבקיר (בטורקית Musa Kâzım Karabekir; 1882 - 26 בינואר 1948) היה איש צבא ומדינאי טורקי, חבר ויושב ראש האספה הלאומית הגדולה של טורקיה.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קראבקיר נולד באיסטנבול בשם קזם זיירק (Kazım Zeyrek). הוא היה בנו של קצין צבא עות'מאני ובשנותיו הראשונות נדד באזורים שונים באימפריה לרגל שירותו של אביו. עם מות אביו ב-1893 הוא שב לאיסטנבול עם אימו וקיבל חינוך בבתי ספר צבאיים. ב-1902 סיים את לימודיו בקולג' הצבאי באיסטנבול בהצטיינות.
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
את שנותיו הראשונות בצבא העות'מאני עשה בעיקר בבלקן ולקח חלק במלחמת הבלקן הראשונה שבמהלכה נפל בשבי הבולגרי. בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוא פרסם מאמר על הדרכים של אזרחים להתגונן מתקיפות אויב על חופי האימפריה הטורקית[1]. בהמשך השתתף בקרב גליפולי ב-1915 ושנה לאחר מכן נשלח לחזית העיראקית והשתתף במצור על כות שהסתיים במפלה מבישה של הצבא הבריטי. במהלך 1917 נלחם בקרב כות השני ובהמשך הוצב בצפון מערב פרס, ממנה חזר דרך בטומי[2] לאיסטנבול, אליה הגיע ב-23 בנובמבר 1918[3]. אותה שנה שירת במערכה בקווקז ונלחם נגד צבא רוסיה ולוחמים ארמנים.
למרות קידומו המהיר עד שלב זה והעובדה שזכה לשבחים, את עיקר תהילתו קנה במהלך מלחמת העצמאות של טורקיה. קראבקיר סירב להוראתו של הסולטאן מהמט השישי להיכנע למדינות ההסכמה, ונותר במזרח אסיה הקטנה.
קראבקיר הגיע לארזורום ב-3 במאי 1919[4]. כאשר נפתחה ועידת ארזורום של התנועה הלאומית הטורקית ביולי 1919, הופקד קראבקיר על הגנת הוועידה ובאיה.
באוגוסט 1920 כאשר מדינות ההסכמה הפסיקו את פעילות צבאם בטורקיה כדי לתת לשולטן לדכא את המרידה הלאומית, ציפה השולטן שקראבקיר יעמוד לצדו ויגייס את הכורדים לדכא את הכוחות הלאומיים[5]. אולם קראבקיר הצטרף לתנועה הלאומית הטורקית והופקד על החזית המזרחית[6][7]. הוא יצר קשרים עם הבולשביקים ברוסיה[8], בהם ראה בני ברית במלחמה באימפריאליזם[6]. ב-8 בספטמבר 1920 לחץ קראבקיר על מועצת המלחמה של הלאומיים הטורקים לצאת למלחמה נגד הארמנים על מנת להבטיח את הדרך המחברת בין טורקיה והבולשביקים ברוסיה. לאחר שנתקבלה הבטחה מהגיאורגיים שלא להתערב והסכמה של הבולשביקים, פתח קראבקיר במלחמה לכל אורך החזית הארמנית[9] ותחת פיקודו של קראבקיר הביסו הטורקים את הארמנים במלחמת טורקיה–ארמניה. ב-7 בנובמבר 1920 כבש קראבקיר את אלכסנדרופול והציג לארמנים אולטימטום לפיו אם לא יכנעו יכבוש את ירוואן. הארמנים נכנעו ותנאי הכניעה נדונו בין קראבקיר לשר החוץ של ארמניה. בסופו של משא ומתן נחתם הסכם אלכסנדרופול ב-2 בדצמבר 1920, בה ארמניה ויתרה על כל השטחים שניתנו לה מכוח הסכם סוור.
בספטמבר 1921 יצא קראבקיר לברית המועצות[10] לשיחות שהסתיימו בחתימתו על הסכם קארס בין רוסיה הבולשוויקית לאספה הלאומית הגדולה של טורקיה ב-23 באוקטובר 1921. בסוף 1921 איים קראבקיר על ממשלת ג'ורג'יה שאם לא תשים קץ לפעילות האנטי-קמליסטית בשטחה יתבטל החוזה בין המדינות והוא יאחז בכל האמצעים נגד הפעילות העוינת[11].
בתחילת 1923 נלווה קראבקיר אל כמיאל בסיוריו באנטוליה[12].
ב-26 באוקטובר 1924 סיים קראבקיר את שירותו הצבאי וזכה ב"מדליית העצמאות" (İstiklal Madalyası) לאות הוקרה על תרומתו.
כמדינאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם תום מלחמת העצמאות של טורקיה, הגיע קראבקיר לאנקרה והיה לחבר האספה הלאומית מטעם אדירנה ולאחר מכן מטעם איסטנבול. קראבקיר תמך במוסטפא כמאל בהחלטתו לבטל את הח'ליפה ב-1924, אך סבר כי טרם בשל הזמן לכך. על רקע זה נגלתה יריבות בין השניים, וקראבקיר ייסד את "מפלגת הרפובליקה הפרוגרסיבית" (Terakkiperver Cumhuriyet Fırkası) ב-17 באוקטובר 1924 והיה למנהיגה[13][14]. המפלגה הצליחה בבחירות הייתה לאיום על שלטונו של מוסטפא כמאל. במהלך המרד הכורדי בשנת 1925 האשים כמאל את סיעתו של קראבקיר, בקשר עם הכורדים והמפלגה הפרוגרסיבית פוזרה על ידי כמאל ב-5 ביוני 1925. ביוני 1926 נאסר קראבקיר וחלק מחברי מפלגתו באשמת ניסיון התנקשות במוסטפא כמאל[15] והוא הועמד למשפט שנפתח בסוף יוני 1926[16]. קראבקיר הושם במעצר בית למשך 13 שנה. הוא התמסר לכתיבה אך הממשלה הטורקית התנכלה לו וכתביו הועלו באש. עם מותו של מוסטפא כמאל אטאטורק ב-1938 ומינוי איסמט אינני שהיה ידידו של קראבקיר לנשיא, הוא שב אל החיים הפוליטיים. בשנת 1939 נבחר קראבקיר לאספה הלאומית וב-1946 היה ליושב ראש האספה. הוא נפטר לאחר כשנה וחצי בעודו נושא בתפקיד[17]. גופתו הועברה ב-1988 אל בית העלמין הממלכתי של טורקיה באנקרה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מה יעשו תושבי החופים?, מוריה, 24 בדצמבר 1914
- ^ Andrew Mango, Atatürk, page 194
- ^ Andrew Mango, Atatürk, page 196
- ^ Andrew Mango, Atatürk, page 211
- ^ תורקיה והלאומים, דואר היום, 10 באוגוסט 1920
- ^ 1 2 תסיסת התורקים באזיה הקטנה, דואר היום, 9 בספטמבר 1920
- ^ מסיליצה לקווקז, דואר היום, 11 באוגוסט 1920
- ^ H.B.Paksoy, US and Bolshevik Relations with the TBMM Government The first Contact 1919-1921, in Essays on Central Asia, pages 261-305
- ^ מלחמת ארמניה והכמליים, דואר היום, 31 באוקטובר 1920
- ^ מלחמת היוונים הקמאליים, דואר היום, 30 בספטמבר 1921
- ^ הקמליסטים ומדינות הסוביטים, הארץ, 18 בדצמבר 1921
- ^ העננים במזרח הקרוב, דואר היום, 2 בפברואר 1923
- ^ פרוד במחנה קמל פחה, הארץ, 11 בנובמבר 1924
- ^ מוריס דיורז'ה, לקראת הבחירות בתורכיה, דבר, 28 באפריל 1950
- ^ הקשר נגד מוצטפה קאמל, דואר היום, 25 ביוני 1926
- ^ משפט הנאשמים בקשר קמאל פשה, דואר היום, 29 ביוני 1926
- ^ ידיעות בקיצור, הַבֹּקֶר, 27 בינואר 1948
