קרב הרקלאה

קרב הרקלאה

המסע של פירוס במלחמת פירוס; התחנה השנייה היא קרב הרקלאה
מערכה: זירת חצי האי האפניני במלחמת פירוס
מלחמה: מלחמת פירוס
סוג העימות	קרב
תאריך	יולי, 280 לפנה"ס
קרב אחרי	קרב אסקולום
מקום	הרקלאה, בזיליקטה, דרום חצי האי האפניני
קואורדינטות	40°13′12″N 16°40′11″E
תוצאה	ניצחון יווני
הצדדים הלוחמים ממלכת אפירוס יוון הגדולה הרפובליקה הרומית מפקדים פירוס, מלך אפירוס פובליוס ולריוס לאווינוס, קונסול הרפובליקה הרומית כוחות 35,500 איש 20,000 פלנקסיאנים 6,000 הופליטים 3,000 היפספיסטים 2,000 קשתים 500 קלעים 4,000 פרשים 20 פילי מלחמה 45,000 איש 20,000 רגלים כבדים רומיים 16,800 רגלים כבדים של בעלות הברית של רומא 2,400-6000 פרשים אבדות 4,000–11,000 איש נהרגו 7,000–15,000 איש נהרגו 1,800 איש נלקחו בשבי
(למפת איטליה מוגדלת)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון קרב הרקלאה (למפת איטליה רגילה)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון קרב הרקלאה (למפת בזיליקטה רגילה)   פוטנצה מטרה מלפי פיסטיצ'י פוליקורו לאוריה פוליה קמפניה קלבריה הים הטירני מפרץ טאראנטו קרב הרקלאה (למפת בזיליקטה מוגדלת)   פוטנצה מטרה מלפי פיסטיצ'י פוליקורו לאוריה פוליה קמפניה קלבריה הים הטירני מפרץ טאראנטו קרב הרקלאה

קרב הרקלאה התרחש בשנת 280 לפני הספירה בין הרומאים בפיקודו של הקונסול פובליוס ולריוס לאווינוס , לבין הכוחות המשולבים של היוונים מאפירוס, טרנטום, תורי , מטאפונטום והרקלאה בפיקודו של פירוס, מלך אפירוס. למרות שהקרב היה ניצחון ליוונים ואבידותיהם היו נמוכות יותר מהרומאים, הם איבדו חיילים ותיקים רבים שקשה יהיה להחליף אותם על אדמה זרה.

רקע

ערך מורחב – מלחמת פירוס

טרנטום הייתה מושבה יוונית, חלק מיוון הגדולה. חברי הפלג המוביל בטרנטום, הדמוקרטים תחת פילוכריס או איינסיאס, היו נגד רומא, כי ידעו שאם הרומאים ייכנסו לטרנטום היוונים יאבדו את עצמאותם. היוונים בטרנטום פחדו מהתפשטות הרומית לאחר המלחמה הסאמניטית השלישית. לאחר כניעת הסאמניטים בשנת 290 לפנה"ס, ייסדו הרומאים מושבות רבות באפוליה ובלוקאניה, שהחשובה שבהן הייתה ונוסיה. בשנת 282 לפני הספירה, לאחר קרב נגד הסאמניטים, הלוקאנים, הברוטים והתורים, נכנסו חיילים רומיים למושבות היווניות האיטלקיות קרוטון, לוקרוי ורגיום. הדמוקרטים מטרנטום ידעו שברגע שרומא תסיים את מלחמתה עם הגאלים, הלוקאנים, האטרוסקים, הסאמניטים והברוטים, הם ייכנסו לטרנטום. אירוע נוסף שהדאיג את הטרנטינים היה שהפלג האריסטוקרטי של תורי שתפס את השלטון הזמין חיל מצב רומי לעירם; הטרנטינים, שהיו רפרנטים של כל מושבות יוון הגדולה, היו מודאגים מאוד מהעובדה הזו.

הפלג השני בטרנטום היו האריסטוקרטים ובראשם אגיס, שלא התנגדו לכניעה לרומא, שכן הדבר יוביל לחזרת הפלג האריסטוקרטי לשלטון. האריסטוקרטים, לעומת זאת, לא יכלו להיכנע ישירות ולהפוך לבלתי פופולריים בקרב האוכלוסייה. בסתיו 282 לפנה"ס חגגה טרנטום את חג דיוניסוס שלהם; בעודם בתיאטרון שלהם מול הים, הם ראו עשר ספינות רומיות, עם חיילים ואספקה לחיל המצב הרומי של תורי, נכנסות למפרץ טאראנטו. לפי קצ'יק , האצולה הטרנטינית ביקשה מהמפקדים הרומים פובליוס קורנליוס ולוציוס ולריוס לעצור ולהוציא להורג את הדמוקרטים וחסידיהם, מה שיאפשר לאריסטוקרטים להיכנע. הטרנטינים כעסו, כי הרומאים חתמו על הסכם שלא להפליג למפרץ טאראנטו, והם הכינו את הצי שלהם לתקוף את הספינות הרומיות. כמה מהספינות הוטבעו, ואחת נתפסה.

הטרנטינים ידעו שיש להם מעט סיכויים לנצח מול רומא. הם החליטו לקרוא לעזרה לפירוס, מלך אפירוס. הצבא והצי של טרנטום עברו לתורי ועזרו לדמוקרטים שם להגלות את האריסטוקרטים. חיל המצב הרומי שהוצב בתורי נסוג.

הרומאים שלחו נציגות דיפלומטית ליישב את העניין ולהחזיר את השבויים אך המשא ומתן הסתיים בפתאומיות, אז רומא הכריזה מלחמה על טרנטום. בשנת 281 לפני הספירה, לגיונות רומיים בפיקודו של לוקיוס אמיליוס ברבולה נכנסו לטרנטום ושדדו אותה. טרנטום, עם תגבורת סאמניטית וסלנטינית, הפסידה אז בקרב נגד הרומאים. לאחר הקרב היוונים בחרו באגיס לחתום על שביתת נשק ולהתחיל בשיחות דיפלומטיות. שיחות אלו הופסקו כאשר 3,000 חיילים מאפירוס בפיקודו של מילון נכנסו לעיירה. הקונסול הרומי נסוג וסבל אבדות מהתקפות של הספינות היווניות.

פירוס החליט לעזור לטרנטום כי הוא היה חייב להם - הם עזרו לו קודם לכן לכבוש את האי קורקירה. הוא גם האמין שהוא יכול לסמוך על עזרה מהסאמניטים, הלוקאנים, האטרוסקים, האומברים והברוטים, וכמה שבטים איליריים, כולם עמים עם היסטוריה של סכסוכים עם רומא. המטרה הסופית שלו הייתה לכבוש מחדש את מוקדון שהוא הפסיד בשנת 285 לפני הספירה, אך לא היה לו מספיק כסף לגייס חיילים. הוא תכנן לעזור לטרנטום, ואז לנסוע לסיציליה ולתקוף את קרתגו. לאחר ניצחון במלחמה נגד קרתגו וכיבוש של דרום איטליה יהיה לו מספיק כסף לארגן צבא חזק ולכבוש את מוקדון.

הכנות לקרב

לפני שעזב את אפירוס, כרת פירוס ברית ושאל חיילים וכסף מהמתיימר לכס המלכות המקדוני, תלמי קראונוס. חברו משכבר הימים ובעל בריתו תלמי השני פילדלפוס, מלך מצרים התלמיית, הבטיח גם הוא לשלוח 9,000 חיילים ו-50 פילי מלחמה. הוא גם גייס פרשים מתסליה וקשתים וקלעים מרודוס - מכיוון ששליטיהם רצו להימנע ממלחמה עם אפירוס. באביב 280 לפני הספירה נחת פירוס באיטליה.

לאחר ששמעו על הגעתו של פירוס לאיטליה, גייסו הרומאים שמונה לגיונות עם כוחות עזר, בסך הכל כ-80,000 חיילים. הם חילקו אותם לארבעה צבאות:

• צבא אחד בפיקודו של ברבולה, עם פקודות להסיח את דעתם של הסאמניטים והלוקאנים כדי שלא יוכלו להצטרף לצבאו של פירוס. הם הוצבו בוונוסיה.
• צבא שני נשאר מאחור כדי לשמור על רומא.
• צבא שלישי בפיקודו של הקונסול טיבריוס קורונקניוס צעד נגד האטרוסקים, כדי להימנע מברית בינם לבין פירוס.
• צבא רביעי בפיקודו של פובליוס ולריוס לאווינוס צעד לטרנטום. הם גם שדדו את לוקאניה.

פובליוס לאווינוס נע לעבר הרקלאה, עיר שהוקמה על ידי הטרנטינים, מתוך כוונה לנתק את פירוס מהמושבות היווניות של קלבריה, ובכך להימנע מהתקוממותם נגד רומא.

שני הצבאות

צבא אפירוס

מפקד: פירוס

כוחות:

• 3,000 היפספיסטים בפיקוד מילון.
• 20,000 פלנקסיאנים, 15,000 אפירוטים כולל 5,000 חיילים מוקדונים שניתנו על ידי תלמי.
• 6,000 הופליטים טרנטינים.
• 4,000 פרשים, כולל הפלוגה התסלית ו-1,000 פרשים טרנטינים.
• 2,000 קשתים.
• 500 קלעים מהאי רודוס.
• 20 פילי מלחמה עם מגדלים המחזיקים חיילים.

צבא הרפובליקה הרומית

ערך מורחב – הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה התיכונה

כמות חיילי הרפובליקה הרומית בקירוב הייתה:

מפקד: פובליוס ולריוס לאווינוס כוחות:

כ-8 לגיונות מחולקים כך:

• 4 לגיונות של אזרחים רומאים שכל אחד מהם מורכב מ-4,200-5,000 חיילי רגלים בסך הכל 20,000 חיילי רגלים;
• 4 לגיונות של בעלות הברית של רומא: alae of socii (בעלי ברית איטלקים, שהוצבו בצדדי השורות) בסך הכל 16,800.
• ברוטיים, בעלי ברית של קמפניה: 2,400 חיל רגלים קל.

חיל הפרשים; ישנם שני חשבונות שונים:

• 600 אקוויטים (פרשים רומיים) ו-1,800 פרשים איטלקיים של בעלות הברית, בסכום כולל של 2,400, חלקם מוצבים בהגנה על המחנה (קאסטרום) ולא לקחו חלק בלחימה הראשונית.
• מקורות אחרים מציבים את חיל הפרשים על סך של 6,000 המורכב באופן הבא:
  • 1,200 פרשים רומיים.
  • 3,600 פרשים של בעלות בריתה של רומא.
  • 1,200 פרשים קלים מדרום איטליה.

מהלך הקרב

קרב הרקלאה המתואר ב"סיפורה של רומא" (בערך 1912).

פירוס הורה לצבאו לא לצעוד אל הרומאים, כיוון שהמתין לתגבורת של בעלי בריתו. כשהבין שתגבורת לא מגיעה, החליט להילחם ברומאים במישור ליד נהר סיריס (נהר סיני כיום), בין פנדוסיה להרקלאה. פירוס התייצב שם והמתין. לפני הקרב הוא שלח דיפלומטים לקונסול הרומי, והציע שיוכל לבורר בסכסוכים בין רומא לאוכלוסיית דרום איטליה. הוא טען שבעלי בריתו הכירו בו כשופט ודרש את אותה הכרה מהרומאים. הרומאים דחו את בקשתו, ונכנסו למישור מימין לנהר סיריס, שם הקימו מחנה.

לא ידוע כמה חיילים השאיר פירוס בטרנטום, לפי ההערכות היו עמו כ-25-35,000 חיילים בהרקלאה. הוא תפס עמדה על הגדה השמאלית של הסיריס, בתקווה שהרומאים יתקשו לחצות את הנהר, מה שיאפשר לו יותר זמן להכין את התקפתו. הוא הקים כמה יחידות חי"ר קלות ליד הנהר כדי להודיע לו מתי החלו הרומאים לחצות, ותכנן תחילה לתקוף אותם עם הפרשים והפילים שלו. לולריוס לאווינוס היו תחת פיקודו כ-42,000 חיילים, כולל פרשים, וליטים ונושאי חניתות. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה ששני כוחות מלחמה המשתמשים במבנים שונים מאוד: הלגיון הרומי והפלנקס המוקדוני, נלחמו זה בזה.

עם עלות השחר החלו הרומאים לחצות את נהר סיריס. הפרשים הרומיים תקפו את האגפים: התצפיתנים והחי"ר הקל, שנאלצו לברוח.

כשנודע לפירוס שהרומאים החלו לחצות את הנהר, הוא הוביל את הפרשים המוקדונים והתסליים שלו לתקוף את הפרשים הרומיים. חיל הרגלים שלו, עם פלטסטים וקשתים וחיל רגלים כבד, החלו גם הם בצעדתם. הפרשים של אפירוס שיבשו בהצלחה את מערך הקרב הרומי ולאחר מכן נסוגו. הפלסטים, הקלעים והקשתים של פירוס החלו לירות ונושאי הסריסות שלו החלו לתקוף. קו חיל הרגלים היה כמעט שווה לאורכו של הרומאים שכן, למרות שלפירוס היה יתרון קטן במספר, הפלנקס המוקדוני היה בתכנון רחב יותר מהלגיון הרומאי.

הפלנקסים ביצעו שבע התקפות, אך לא הצליחו לחדור את שורות הלגיון. הוא פגש באויב שהיה חזק יותר מכל מי שפגש אי פעם. הרומאים ביצעו שבע התקפות, אך הם לא הצליחו לשבור את הפלנקס, והקרב היה באוויר. בשלב מסוים, הקרב הפך כל כך חזק עד שפירוס - כשהבין שאם ייפול בקרב, חייליו יאבדו לב וירוצו - החליף שריון עם אחד משומרי הראש שלו. שומר ראש זה נהרג לאחר מכן, והידיעה התפשטה בשורות שפירוס נפל. כוחו החל להתנדנד, והרומאים השמיעו צהלה רועמת עם השתלשלות העניינים. כשהוא קולט את גודל המצב, רכב פירוס קדימה, חשוף ראש, לפי קווים של אנשיו כדי להראות שהוא עדיין חי. הפגנת גבורה זו חיזקה את נחישותם. תרועה עצומה עלתה מהקו היווני, והקרב נמשך.

מאחר שלא הצליח להשיג הישגים משמעותיים בפעולה, פירוס שחרר את פילי המלחמה שלו, שהוחזקו בהיכון עד אז. הפרשים הרומיים איימו על האגף שלו חזק מדי. מזועזעים למראה היצורים המוזרים והנוהלים הללו שאיש לא ראה קודם לכן, ברחו הסוסים הפילו את הרוכבים מגביהם ורמסו את חיילי הרגלים. (הרומאים קראו לאחר מכן לפילים Lūca bōs, 'שור לוקאני', על שם המיקום של המפגש הראשון שלהם עם פילים.). פירוס שיגר אז את הפרשים התסליים שלו בין הלגיונות הלא מאורגנים, מה שהשלים את תבוסתם של הרומאים. הרומאים נפלו לאחור מעבר לנהר ופירוס החזיק בגדה.

אבדות בקרב

לדעתו של דיוניסיוס איבדו הרומאים 15,000 חיילים ואלפים נלקחו בשבי; הירונימוס קובע שנלקחו בשבי 7,000 איש. דיוניסיוס הסתכם בהפסדיו של פירוס בסביבות 11,000 חיילים, 3,000 לפי הירונימוס. כך או כך, זה יכול להיחשב לראשוני ניצחונות הפירוס שלו נגד רומא.

לאחר הקרב

לאחר הקרב הגיעה לפירוס תגבורת מדרום איטליה. היוונים מרגיום שרצו להצטרף אליו נטבחו על ידי חיילים רומאים בפיקודו של דקיוס ויבליוס, שהוכרז כשליט העיר. פירוס החל אז לצעוד לעבר רומא. הוא כבש ערים קטנות רבות בקמפניה, וכוחותיו שדדו את לאטיום. צעדתו הופסקה באנאני, מהלך יומיים מרומא, כאשר פגש את הצבא הקונסולרי הרומי האחר בפיקודו של טיבריוס קורונקניוס. פירוס חשש שאין לו מספיק חיילים להילחם, וידע שלאווינוס וברבולה צועדים כנראה מאחוריו. במקום לתקוף, הוא נסוג והרומאים לא רדפו אחריו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב הרקלאה בוויקישיתוף