קרב בנוונטום (275 לפנה"ס)
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: זירת חצי האי האפניני במלחמת פירוס | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת פירוס | ||||||||||||||||||
| סוג העימות | קרב | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך | 275 לפנה"ס | |||||||||||||||||
| קרב לפני | קרב מצר מסינה | |||||||||||||||||
| מקום | בנוונטום, קמפניה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 41°08′00″N 14°47′00″E / 41.133333°N 14.783333°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון רומי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב בנוונטום (275 לפנה"ס) היה הקרב האחרון במלחמת פירוס. הקרב היה ליד בנוונטום, בדרום איטליה, בין כוחותיו של פירוס, מלך אפירוס, לבין הרומאים, בראשות הקונסול מניוס קוריוס דנטטוס. התוצאה הייתה ניצחון רומי (אולי אסטרטגי) ופירוס נאלץ לחזור לטרנטום, ואחר כך לאפירוס.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת פירוס פרצה כאשר פירוס, מלך אפירוס, ביוון הפליג לדרום איטליה, כביכול כדי לסייע לעיר היוונית טרנטום בדרום איטליה בסכסוך עם הרומאים. היסטוריונים עתיקים הסכימו שהמניע האמיתי שלו היה כיבוש איטליה. מלבד הטרנטינים, שלושה עמים איטליים מדרום איטליה, הסאמניטים, הלוקאנים והברוטים, שהיו מסוכסכים עם הרומאים, לחמו לצד כוחותיו של מלך יוון זה. פירוס ניצח בשני קרבות (קרב הרקלאה וקרב אסקולום) שהיו בזבזניים ביותר עבורו מכיוון שספג אבדות כבדות. הוא הבין שהוא לא יכול לקיים יותר קרבות עם הרומאים וטבע את הביטוי ניצחון פירוס. הם דילדלו את כוחותיו, ואילו מאגר כוח האדם הצבאי של הרומאים היה עדיף בהרבה. כתוצאה מכך, כאשר התבקש על ידי ערי המדינות היווניות של מזרח ודרום סיציליה לעזור להן נגד הקרתגים בחלק המערבי של האי, הוא נענה ונסע לסיציליה. הדבר הרגיז את בעלי בריתו בדרום איטליה, שנותרו לבדם נגד הרומאים. פירוס תפס את כל המעוזים הקרתגיים מלבד ליליבאיום, שהוא לא הצליח ללכוד. לאחר מכן החליט לבנות צי גדול כדי לתקוף את הקרתגים באפריקה. כדי לאייש ולצייד את הצי הזה הוא התייחס בצורה רודנית לערי המדינה היווניות. רבים מהם פנו נגדו. זה אילץ אותו לעזוב את סיציליה ולחזור לאיטליה.[1][2]
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלוטרכוס נתן את התיאור המפורט ביותר של הקרב. הוא כתב שבמהלך שלוש השנים שפירוס בילה במערכה בסיציליה, הסאמניטים ספגו תבוסות רבות מידי הרומאים ואיבדו חלק ניכר משטחם. זה גרם להם להתרעם כלפי פירוס. לכן רובם לא הצטרפו אליו כשחזר לדרום איטליה. דיו קסיוס כתב שהסאמניטים שנלחצו על ידי הרומאים גרמו לפירוס לצאת שוב כדי לבוא לעזרתם.[3] לפי הדיווח של פלוטרכוס, פירוס עסק ברומאים למרות היעדר תמיכה סמניטית. שני הקונסולים לשנת 275 לפני הספירה, לוקיוס קורנליוס לנטולוס קאודינוס ומניוס קוריוס דנטטוס, נלחמו בלוקאניה ובסאמניום בהתאמה.[4]
פלוטרכוס כתב שפירוס חילק את כוחותיו לשתי קבוצות. הוא שלח אחת מהן נגד קורנליוס לנטולוס וצעד עם הכוח השני במהלך הלילה נגד מניוס קוריוס, שהקים מחנה ליד בנוונטום והמתין לעזרה מקורנליוס לנטולוס. פירוס מיהר להעסיק את מניוס קוריוס למקרה שעמיתו יופיע. עם זאת, חייליו איבדו את דרכם ונקלעו לפיגור כי הוא עבר דרך ארוכה ביער וכוחותיו לא החזיקו מעמד. דיוניסיוס מהליקרנסוס כתב שפירוס צעד ב"שבילים ארוכים שאפילו לא שימשו אנשים, אלא היו רק שבילי עיזים דרך יערות וסלעים, לא ישמרו על סדר, ואפילו לפני שהאויב יגיע לעין, ייחלשו בגופם בגלל הצמא. ועייפות.[5]" זה עיכב את פירוס ועם עלות השחר הוא ראה את האויב במלואו כשהתקדם עליהם מהגובה. פלוטרכוס כתב שמאניוס קוריוס הוביל את אנשיו אל מחוץ למחנה ותקף את משמר האויב ולכד כמה פילים שנותרו מאחור. הצלחה זו הביאה אותו למישור, שם הוא יכול היה להתמודד עם פירוס בקרב על קרקע ישרה. הוא ניתב כמה מקווי האויב, אך הסתערות של פיליו של פירוס הדפה אותו חזרה למחנה שלו. הוא קרא לשומרי המחנה שעמדו על מעקי הסוללה. הם ירדו והשליכו כידונים לעבר הפילים, ואילצו אותם להסתובב. הם רצו בשורות צבא פירוס שנקלעו לאי סדר, וכתוצאה מכך גרמו הרומאים לאפירוטים לסגת.[6]
דיוניסיוס מהליקרנסוס כתב רק בקצרה על הקרב:
כאשר פירוס ואלה שאיתו עלו יחד עם הפילים, והרומאים התוודעו לכך, הם פצעו גור פילים, מה שגרם לבלבול רב ולבריחה בקרב היוונים. הרומאים הרגו שני פילים, ולכדו שמונה אחרים במקום שאין לו מוצא, לקחו אותם בחיים כשהמאהוטים ההודיים נכנעו להם והם ערכו טבח גדול בין החיילים.
— דיוניסיוס מהליקרנסוס, קדמוניות הרומאים, 20.12.1
דיו קסיוס סיפר גם על סיפור הגור הפילים הפצוע. הוא כתב שפירוס הודח בגלל ש”פיל צעיר נפצע, והתנער מרוכביו, הסתובב בחיפוש אחר אמו, ואז זו האחרונה התרגשה והפילים האחרים נהיו סוערים, כך שהכל הושלך לאיבוד. לבסוף, הרומאים ניצחו את היום, הרגו אנשים רבים ולכדו שמונה פילים, והם כבשו את בורות האויב.”[7]
לאחר מעשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין מידע על מספר החיילים שנפרסו על ידי שני הצדדים או על מספר ההרוגים. לאחר תבוסה זו חזר פירוס לטרנטום וויתר על המלחמה. הוא הפליג בחזרה לאפירוס.
בזמן הקרב, לעיר הזו היה עדיין שמה המקורי: מאלוונטום. שש שנים מאוחר יותר (268 לפנה"ס) ביקשו הרומאים להמשיך לאבטח את העיר ואת אזורה על ידי הקמת מושבה רומית בה. השם שונה ממאלוונטום, שם שהרומאים קשרו לסימנים רעים, שכן משמעותו בלטינית "בא חולה", לשם בנוונטום, שפירושו ברוך הבא בלטינית, שבעיניהם היו לו קונוטציות מוצלחות יותר.[8]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פלוטרכוס, חיי אישים, כרך חיי פירוס, 22.4-6, 11.24
- ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 22.10
- ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומית, 10.6.48
- ^ פלוטרכוס, חיי אישים, כרך חיי פירוס, 25.1
- ^ דיוניסיוס מהליקרנסוס, קדמוניות הרומאים, 20.11
- ^ פלוטרכוס, חיי אישים, כרך חיי פירוס, 25
- ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומית, 10.6.48
- ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, 3.11
| מלחמת פירוס | ||
|---|---|---|
| זירת חצי האי האפניני | הרקלאה • אסקולום • ונוסיה • רגיום • קרניטה • בנוונטום |  |
| הזירה הסיציליאנית | סירקוסאי • אריקס • ליליבאיום • מסינה | |