לדלג לתוכן

קלמנס קראוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלמנס קראוס
Clemens Krauss
לידה 31 במרץ 1893
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 במאי 1954 (בגיל 61)
מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה טבעת הכבוד של העיר וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קלמנס היינריך קראוס (גרמנית: Clemens Heinrich Krauss‏; 31 במרץ 1893 - 16 במאי 1954) היה מנצח אוסטרי מן השורה הראשונה, ששמו נקשר בעיקר עם המוזיקה של ריכרד שטראוס. את משרותיו הרמות קיבל הודות להתפטרותם של מנצחים, שהיו אהודים פחות על המשטר הנאצי בגרמניה.

קראוס נולד בווינה מחוץ לנישואים לאמו, קלמנטינה קראוס, אז רקדנית בת 15 באופרה של וינה ובהמשך שחקנית וזמרת וינאית נודעת. אימו הייתה אחיינית של גבריאלה קראוס (1842 - 1904), זמרת סופרן נודעת במאה ה-19. אביו, הקטור בלטזי, הגיע ממשפחת בנקאים נודעת בווינה ומילא תפקיד בחצר הקיסר בווינה. כשבחר בקריירה מוזיקלית, השתמש קראוס בשם אמו בגלל ההיסטוריה של שם זה בתיאטרון.

בילדותו, שר קראוס במקהלת החצר הקיסרית. הוא למד בקונסרבטוריון של וינה וסיים את לימודיו שם בשנת 1912. קומפוזיציה למד אצל גריידנר ותאוריה אצל הויברגר. אחרי סיום לימודיו היה מנצח מקהלה בתיאטרון ברנו (1912 - 1913). הופעתו הראשונה כמנצח הייתה שם בשנת 1913.

קראוס היה נשוי לזמרת הסופרן ויקטוריה אורסוליאק, עמה הרבה להופיע.

הוא ניצח על האופרה הלאומית של לטביה בריגה (1913 - 1914), נירנברג (1915) ושצ'צ'ין (1916 - 1921). מינוי אחרון זה זימן לו אפשרויות רבות לנסוע לברלין ולשמוע שם את ארתור ניקיש מנצח על הפילהרמונית של ברלין, לקונצרטים אלה הייתה השפעה רבה על ניצוחו.

לצורך משרתו הבאה שב לאוסטריה, שם התמנה למנהל האופרה והקונצרטים הסימפוניים בגראץ. בשנת 1922 הצטרף לסגל המנצחים של האופרה של וינה ושימש כמורה לניצוח באקדמיה הממלכתית של גרמניה. במהלך 1923 התמנה קראוס למנצח קונצרטים של אמני הצליל (Vienna Tonkünstler Concerts) של וינה עד 1927, ולמפקח על האופרה בפרנקפורט ומנהל סדרת הקונצרטים של תזמורת המוזיאון של פרנקפורט בין השנים 1924 ל-1929.

קראוס ביקר בארצות הברית בשנת 1929, שם ניצח על תזמורת פילדלפיה ועל הפילהרמונית של ניו יורק. באותה שנה התמנה למנהל האופרה הממלכתית של וינה. התזמורת שלה, בצורתה הקונצרטנטית העצמאית בתור הפילהרמונית של וינה, מינתה אותו למנהל המוזיקלי שלה בשנת 1930. הוא ניצח דרך קבע בפסטיבל זלצבורג משנת 1926 עד 1934. בשנת 1930 ניצח על וויצק של אלבן ברג.

בעונת 1933-34 ויתר על משרותיו בווינה והיה למנהל האופרה של ברלין בשנת 1935, אחרי שאריך קלייבר התפטר במחאה נגד המשטר הנאצי. עזיבת אוסטריה לטובת גרמניה הנאצית לא העיקה על קראוס, שהיה ידידם של היטלר ושל גרינג גם יחד. בשנת 1933 לקח על עצמו את ההכנות לקראת ביצוע הבכורה של "אראבלה" של שטראוס, כשהמנצח הראשי פריץ בוש פרש מתפקידו. בשנת 1937 התמנה למפיק של התיאטרון הלאומי במינכן, לאחר התפטרותו של הנס קנאפרטסבוש. הוא קשר ידידות קרובה עם ריכרד שטראוס, כתב את הליברית לאופרה "קפריצ'יו" שעליה ניצח בביצוע בכורה במינכן, בשנת 1942 ול"אהבת הדנאים". הוא ניצח גם על ביצוע הבכורה של הקנטטה האנטי-מלחמתית של שטראוס, "יום השלום".

אחרי הפצצת בית האופרה במינכן, שהביאה לסגירתו, חזר לנצח על הפילהרמונית של וינה עד שזו נסגרה זמן קצר לפני תום מלחמת העולם השנייה (1944 - 1945). אחרי המלחמה חקרו רשויות בעלות הברית את פעילויותיו הפרו-נאציות ואסרו עליו להופיע לפני קהל עד 1947. חקירותיהם גילו גם פעולות שעשה לסייע ליהודים בודדים להימלט ממכונת ההשמדה של הרייך השלישי[1]. כשהוסר מעליו האיסור, חזר לנצח לעיתים קרובות על הפילהרמונית של וינה, בין השאר על קונצרט ראש השנה המפורסם שלה. בישראל נודע קראוס מצד אחד כ"משתף פעולה עם הנאצים"[2], אך מצד שני התפרסם סיפורן של האחיות קוק אשר קראוס המריץ אותן לסייע ליהודים בגרמניה להגר ממנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ואף סייע להן בבניית סיפור הכיסוי שלהן[3].

קראוס ניצח בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון (1951 - 1953) ובפסטיבל ביירוית בשנת 1953.

הוא מת בעת ביקור במקסיקו סיטי ונקבר שם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלמנס קראוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ David Monod, Settling scores, UNC Press Books, 2005, page 56
  2. ^ מיכאל אוהד, התזמורת הבלתי מנוצחת, דבר, 19 בדצמבר 1958
  3. ^ יוסף לפיד, האחיות פימפרנל קוק, מעריב, 12 במרץ 1965


הקודם:
וילהלם פורטוונגלר
מנצחים ראשיים, הפילהרמונית של וינה
1929 - 1933
הבא:
אחרון המנצחים הראשיים
הקודם:
פרנץ שאלק
מנהלים, האופרה של וינה
1929 - 1934
הבא:
פליקס ויינגרטנר
הקודם:
הנס קנאפרטסבוש
מנהלים מוזיקליים כלליים, האופרה הממלכתית של בוואריה
1937 - 1944
הבא:
הנס קנאפרטסבוש