קלאודיו ראניירי
 | ||||
| ראניירי כמאמן אינטר, 2011 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
20 באוקטובר 1951 (בן 73) רומא שבאיטליה | |||
| שם מלא | קלאודיו ראניירי | |||
| גובה | 1.80 מטר | |||
| עמדה | מגן | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
קלאודיו ראניירי (באיטלקית: Claudio Ranieri; נולד ב-20 באוקטובר 1951 ברומא) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת המגן וכיום מאמן קליארי.
ראניירי אימן בעברו קבוצות מהבכירות ביבשת, באיטליה, אנגליה, ספרד וצרפת. למרות זאת, לא זכה בתואר אליפות מקומי או אירופי, עד אשר הוביל את קבוצתו, לסטר סיטי, לזכייה באליפות אנגליה.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראניירי גדל בקבוצת רומא, כשבגילאי הנוער שיחק בעמדת החלוץ. בגיל 17, שינה מאמנו בקבוצת הנוער את תפקידו למגן. את הופעת הבכורה שלו בסרייה א' במדי רומא ערך בגיל 22, גיל מאוחר יחסית, ובסך הכל בשתי עונות במדי הקבוצה הבוגרת של רומא שיחק 6 משחקים בלבד.
בשנת 1974 עבר לשחק בקבוצת קטנזארו, בה שיחק ברוב קריירת המשחק שלו, עד שעזב אותה בשנת 1982. בסך הכל ערך ראניירי 225 הופעות במדי קטנזארו. בשנותיו האחרונות בקריירה, עבר בשתי הקבוצות הבכירות בסיציליה, קטניה ופלרמו, איתה זכה באליפות הליגה השלישית בעונת 1984/1985, ובמדיה פרש ממשחק פעיל בשנת 1986, בגיל 35.
קריירת אימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרישתו, אימן ראניירי במועדונים האיטלקים הקטנים ויגור למציה ופוטאולנה, אך את פריצתו המשמעותית השיג כמאמן קליארי, אליה הגיע בשנת 1988, כששיחקה בליגה השלישית.
ראניירי אימן את קליארי במשך שלוש עונות. כבר בעונתו הראשונה בקליארי זכה ראניירי באליפות הליגה השלישית, ובעונה שאחריה השיג העפלה שנייה ברציפות, שהחזירה את הקבוצה לליגה הבכירה. בעונתו השלישית והאחרונה, עונת 1990/1991, הצליח לשרוד עם הקבוצה בסרייה א'.
לאחר ההצלחה היחסית בקליארי, מניותיו של ראניירי באיטליה טיפסו, והוא מונה למאמנה של קבוצת נאפולי. המועדון מדרום איטליה, שזכה בתואר האליפות שנתיים קודם לכן בכיכובו של דייגו מראדונה, סיים את העונה החולפת במקום השמיני בלבד. תחת ראניירי הקבוצה שיפרה את מיקומה וסיימה במקום הרביעי בטבלה, שהבטיח לה את ההשתתפות בגביע אופ"א. באותה העונה הציג ראניירי את ג'אנפרנקו זולה כמחליפו בהרכב של מראדונה, שסיים את דרכו בקבוצה. בעונה שלאחריה, פוטר ראניירי כעבור 9 מחזורים בלבד, כשהקבוצה לא מצליחה לשחזר את הישגיה מהעונה שחלפה.
לקראת עונת 1993/1994, ראניירי מונה למאמנה של קבוצת פיורנטינה, היורדת הטרייה לסרייה ב'. כבר בעונתו הראשונה, זכה עם הקבוצה באליפות הסרייה ב' והשיב אותה לליגה הבכירה. בעונה שלאחריה סיימה פיורנטינה במקום העשירי בליגה הבכירה, הרחק מסכנת הירידה. חלוץ הקבוצה, גבריאל בטיסטוטה, אף סיים את העונה כמלך שערי הליגה.
בעונת 1995/1996, זכתה פיורנטינה בהישג המשמעותי ביותר שלה בעידן ראניירי, הגביע האיטלקי והמקום הרביעי בליגה הבכירה, שהבטיח לה השתתפות במפעלים האירופים בעונה הבאה. את העונה שלאחריה פתח ראניירי עם זכייה בגביע הסופר קאפ האיטלקי, לאחר ניצחון על אלופת איטליה, מילאן, בתוצאה 1–2 משני שערים של גבריאל בטיסטוטה. פיורנטינה הייתה למחזיקת הגביע הראשונה בהיסטוריה שגוברת על האלופה במשחק הסופר קאפ. על אף הצלחתה בגביע אירופה למחזיקות גביע, מפעל בו הגיעה עד לחצי הגמר בו הפסידה בסיכום שני משחקים לברצלונה הספרדית, קבוצתו של ראניירי סבלה מעונה חלשה יחסית בסרייה א'. הקבוצה הגיעה למקום ה-9 בלבד, וראניירי סיים את דרכו בקבוצה.
הליגה הספרדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראניירי מונה למאמנה של ולנסיה שלושה מחזורים לאחר תחילת עונת 1997/1998 של הליגה הספרדית, בעקבות פיטוריו של חורחה ולדאנו. ולנסיה הייתה ממוקמת אחרונה בטבלה, לאחר שלושה הפסדים בשלושת מחזורי הפתיחה. ראניירי הוביל את הקבוצה למקום התשיעי בסיומה של העונה, שהבטיח לה את ההשתתפות במפעל גביע האינטרטוטו. ראניירי המשיך לעונה נוספת בקבוצה, בה הוביל אותה לזכייה בגביע המלך לאחר ניצחון 0–3 בגמר מול אתלטיקו מדריד, וכן למקום הרביעי בטבלה שהוביל את הקבוצה להשתתפות בליגת האלופות. במסגרות האירופיות של אותה עונה, הצליחה ולנסיה להעפיל באמצעות גביע האינטרטוטו להשתתפות בגביע אופ"א.
לקראת עונת 1999/2000, לאחר שתי העונות בוולנסיה, חתם ראניירי באתלטיקו מדריד. במהלך העונה הנהלת המועדון בראשות חסוס חיל הושעתה בעקבות חשד למעילה בכספי הקבוצה, ולקבוצה מונה נשיא זמני, מה שהוביל לאי-סדר כלכלי וניהולי במועדון. הקבוצה התקשתה לתפקד גם על המגרש, ולאחר 26 מחזורים, בחודש מרץ 2000, התפטר ראניירי מתפקידו כשהקבוצה במקום ה-17 בליגה, ובסכנת ירידת ליגה.
צ'לסי והחזרה לוולנסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 בספטמבר 2000 הגיע ראניירי לראשונה לפרמייר ליג באנגליה, כשמונה למאמנה של קבוצת צ'לסי. ראניירי נאלץ להתגבר על מספר קשיים עם כניסתו לתפקיד, בין היתר מכשול השפה - ראניירי הגיע לקבוצה מלונדון כשהוא דובר אנגלית חלקית בלבד. הוא נעזר במספר שחקנים בקבוצה שדברו איטלקית וספרדית על מנת להעביר מסרים על המגרש. בנוסף, ראניירי הגיע למועדון עם סגירת חלון ההעברות, כך שלא היה לו חלק משמעותי בבניית סגל הקבוצה. עונתו הראשונה התאפיינה בחוסר יציבות, וצ'לסי סיימה את העונה במקום השישי, שזיכה אותה בהשתתפות בגביע אופ"א.
בקיץ 2001 החל ראניירי במלאכת הצערת הסגל, תוך שהוא מחתים מספר שחקנים חדשים למועדון, ביניהם פרנק למפארד, בודווין זנדן ועמנואל פטי. עם זאת, ספג ביקורות הן על שחרורו של קשרה הוותיק של הקבוצה וחביב הקהל, דניס וייז, והן על חוסר השיפור ביכולת הקבוצה בליגה, לאחר ששוב סיימה את העונה במקום השישי. באותה עונה העפילה צ'לסי גם לגמר גביע ה-FA, אך הפסידה לארסנל בתוצאה 0–2. צ'לסי הודחה בסיבוב השני של גביע אופ"א על ידי הפועל תל אביב[1].
בעונת 2002/2003, על אף קשיים כלכליים אליהם נקלע המועדון שהובילו למיעוט בשחקני רכש, ראניירי הוביל את הקבוצה למקום הרביעי בטבלה לאחר ניצחון על ליברפול במחזור הסיום, שהקנה לקבוצה השתתפות במפעל ליגת האלופות בעונה שלאחר מכן. הישג זה הוביל להערכה רבה בקרב התקשורת האנגלית ובקרב אוהדי הקבוצה. בסיום אותה העונה נרכשה צ'לסי על ידי האוליגרך רומן אברמוביץ', מה שהוביל לתקציב עתק לטובת רכש שקיבל ראניירי, אך גם הוביל לפיחות במעמדו, לאחר שמספר ימים אחרי הרכישה נצפה אברמוביץ' בפגישה עם מאמן נבחרת אנגליה סוון גוראן אריקסון. למרות הכחשת המועדון על מועמדותו של אריקסון, השמועות בנוגע לשביעות רצונו של אברמוביץ' מראניירי ליוו את המאמן במהלך העונה.
באותו הקיץ, ראניירי רכש שחקנים למועדון בסכום שיא של 120 מיליון ליש"ט. בין היתר הוחתמו בקבוצה קלוד מקללה, וויין ברידג', דמיאן דאף, גלן ג'ונסון, ג'ו קול, הרנן קרספו, חואן סבסטיאן ורון ואדריאן מוטו. ההשקעה העצומה הובילה את המועדון למיקום השיא שלו בליגה מזה 49 שנים, כשהקבוצה סיימה במקום השני בטבלה אחרי ארסנל, שהבטיח את השתתפותה בליגת האלופות בעונה הבאה. בנוסף, הקבוצה העפילה לחצי גמר ליגת האלופות באותה עונה, כשבדרך היא מדיחה את ארסנל, אך הודחה על ידי מונקו. צ'לסי שברה באותה עונה מספר שיאי מועדון, כמו מספר ספיגות השערים הנמוך ביותר וכמות הנקודות הגבוהה ביותר. למרות זאת, אברמוביץ' החליט לשחרר את ראניירי בסיום העונה, ובמקומו מונה למאמן אלופת אירופה הטרייה והמפתיעה פורטו, ז'וזה מוריניו. מוריניו אמנם הוביל את קבוצתו לשתי אליפויות, אך בסיס השחקנים שראניירי החתים או טיפח בקבוצה, וכלל בין היתר את ג'ון טרי, ויליאם גאלאס, למפארד ומקללה, היווה את הבסיס לזכיות אלו.
בספטמבר 2004 פרסם ראניירי ספר בשם גבר גאה מהלך (באנגלית: Proud Man Walking), שסיפר את סיפור עונתו האחרונה בצ'לסי, ואת כל ההכנסות מהספר תרם לבית חולים בלונדון.
כשבוע לאחר פיטוריו, לקראת עונת 2004/2005, חזר ראניירי לספרד כשהוחתם בשנית למאמנה של ולנסיה, כמחליפו של רפאל בניטס. בניטס סיים את העונה החולפת עם הצלחה מסחררת, זכייה באליפות ספרד וזכייה בגביע אופ"א, אך עזב בסיומה לליברפול. בעקבות כך, הציפיות מראניירי, שכבר זכה בגביע עם ולנסיה, היו גבוהות מאוד. הוא החתים מספר שחקנים מהסרייה א', ופתיחת העונה הייתה מצוינת, כשולנסיה משיגה 14 מ-18 הנקודות הראשונות בליגה, ומנצחת את אלופת אירופה פורטו כדי לזכות בסופר קאפ האירופי. החל מחודש אוקטובר יכולתה של הקבוצה החלה לשקוע. היא הודחה מליגת האלופות, היא איבדה נקודות רבות גם בליגה, וב-25 בפברואר הוא פוטר מתפקידו לאחר שהקבוצה הודחה מגביע אופ"א בעקבות הפסד לסטיאווה בוקרשט. בזמן פיטוריו, הקבוצה ניצבה במקום השישי בלבד בטבלת הליגה. הביקורת על ראניירי, מעבר לחוסר הפופולריות של ארבעת השחקנים האיטלקים שהחתים, נגעה גם לסכסוך עם קשר הקבוצה פאבלו איימר, שבעקבותיו האחרון מיעט לשחק, וכן לשינויים תכופים במערכי משחק וטקטיקות, ביקורת שדמתה לזו שנמתחה עליו כשאימן את צ'לסי. ראניירי הוחתם בתחילה על חוזה לשלוש עונות, ועקב פיטוריו זכה בפיצויים בסך 3 מיליון ליש"ט.
החזרה לכדורגל האיטלקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז פיטוריו מוולנסיה, ראניירי נותר שנתיים ללא קבוצה. ב-12 בפברואר 2007, לאחר 23 מחזורים בסרייה א' בעונת 2006/2007, הוא הוחתם כמאמן פארמה שצעדה בחלק התחתון של הטבלה, ורצתה להימנע מירידה. חזרתו של ראניירי למשרת אימון התבררה כמוצלחת, כשהקבוצה השיגה מספר תוצאות נאות, שיפרה משמעותית את יכולותיה ההתקפיות ואת מיקומה בטבלה, כשסיימה במקום ה-12. בעקבות ההצלחה, נקשר שמו של ראניירי למספר מועדונים, ובמיוחד לקבוצת מנצ'סטר סיטי מאנגליה. ב-31 במאי 2007, לאחר סיום העונה, הודיעה הנהלת פארמה באופן רשמי כי חוזהו של ראניירי תם והוא לא יאמן את הקבוצה בעונה הקרובה.
מספר ימים בלבד אחר כך, ב-4 ביוני 2007, מונה ראניירי באופן רשמי למאמנה של יובנטוס. הקבוצה חזרה באותה עונה לשחק בסרייה א', לאחר שהורדה ליגה בעקבות פרשת הטיית המשחקים בסרייה א' 2006. יובנטוס סיימה את העונה במקום השלישי בעונת החזרה שלה לליגה, הישג שנחשב סביר עבור קבוצתו של ראניירי.
לקראת העונה הבאה, בחודש אוגוסט 2008, נקלע ראניירי למלחמת מילים עם מאמנה החדש של אינטר מילאן, ז'וזה מוריניו, שהחליפו בצ'לסי מספר שנים קודם לכן. לקראת סיום אותה העונה, כשקבוצתו של מוריניו הבטיחה את זכייתה באליפות, פוטר ראניירי מהקבוצה בישיבת חירום של ההנהלה ב-18 במאי 2009. יובנטוס סיימה את העונה במקום השני בטבלה.
את עונת 2009/2010 פתח ראניירי ללא קבוצה. אמנם, כבר לאחר שני מחזורים התפטר מאמן רומא, לוצ'יאנו ספאלטי, וראניירי מונה במקומו. ראניירי גדל בקבוצת הנוער של המועדון, ונודע כאוהד הקבוצה מילדותו. תחת ראניירי, הקבוצה שיפרה משמעותית את יכולתה ונאבקה על האליפות עם אינטר של ז'וזה מוריניו. במחזור ה-33 של העונה אף עקפה את אינטר והתמקמה במקום הראשון בטבלה. למרות זאת, את העונה סיימה קבוצתו של ראניירי ללא תארים, לאחר שהפסידה את האליפות לאינטר, כשסיימה עם שתי נקודות בלבד פחות במאזנה. גם את הגביע האיטלקי הפסידה רומא לאינטר, לאחר שנוצחה על ידה במשחק הגמר בתוצאה 0–1. אינטר השלימה זכייה בשלושת התארים הבכירים עליהם התמודדה, כשזכתה באותה עונה גם בליגת האלופות.
בעונה שלאחריה, עונת 2010/2011, רומא לא הצליחה לשחזר את יכולתה, וראניירי התפטר לאחר המחזור ה-26, בו הפסידה קבוצתו לגנואה בתוצאה 3–4, לאחר שרומא כבר הובילה במשחק בתוצאה 0-3[2]. את מקומו תפס כדורגלן העבר וחביב הקהל, וינצ'נצו מונטלה.
את עונת 2011/2012 שוב פתח ראניירי ללא קבוצה. במחזור החמישי של העונה הוא מונה למאמנה של אינטר מילאן, כשהחליף את ג'אן פיירו גאספריני, שרשם ארבעה הפסדים בחמשת המשחקים. כבר במשחק הפתיחה שלו, ראניירי הוביל את קבוצתו לניצחון 1–3 על בולוניה. היה זה ניצחונה הראשון של אינטר בכל המסגרות מאז פתיחת העונה. מיד לאחר מכן שוב ניצחה אינטר, במשחק חוץ מול צס"קא מוסקבה בליגת האלופות, בתוצאה 2–3. בחודשים דצמבר 2011-ינואר 2012 רשמה הקבוצה שבעה ניצחונות ליגה רצופים, כולל במשחק הדרבי מול מילאן, והחלו להוות יריב רציני במאבק האליפות.
לאחר שהגיעה לשיאה באמצע העונה, יכולתה של אינטר החלה לרדת באופן משמעותי. סדרה של חוסר הצלחות בליגה האיטלקית ובליגת האלופות, כולל הדחה בשמינית הגמר מול אולימפיק מרסיי מצרפת, הובילו להסכם פרידה הדדי בין הקבוצה למועדון, ב-26 במרץ 2012, לאחר הפסד ליגה ליובנטוס שהותיר את הקבוצה במקום השמיני בטבלה[3].
מונקו ונבחרת יוון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-30 במאי 2012 מונה ראניירי למאמנה של מונקו הצרפתית, ששיחקה אז בליג 2, ליגת המשנה בצרפת[4]. ראניירי הוביל את מונקו לאליפות ליגת המשנה הראשונה בתולדותיה, ובעונה שלאחריה, 2013/2014, הוביל את המועדון לסגנות הליגה הבכירה. למרות זאת, הוא פוטר מתפקידו עם סיום העונה[5].
כחודשיים לאחר מכן, ב-25 ביולי 2014, עם סיום טורניר מונדיאל 2014, מונה ראניירי למאמנה של נבחרת יוון במקומו של פרננדו סנטוש, לקראת מוקדמות יורו 2016[6]. במשחקו הרשמי הראשון כמאמן הנבחרת, ב-7 בספטמבר 2014, רשמה יוון הפסד ביתי בתוצאה 0–1 לרומניה. ב-15 בנובמבר 2014 פוטר ראניירי מנבחרת יוון, זאת לאחר הפסד לנבחרת איי פארו הנחשבת לבין החלשות באירופה.
החזרה לאנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2015 חתם ראניירי בלסטר סיטי מהפרמיירליג לתקופה של שלוש שנים, והוביל אותה בעונתו הראשונה לזכייה באליפות לראשונה בתולדותיה. מכיוון שעד אז נחשבה לסטר לאחת הקבוצות החלשות באנגליה ועם תקציב נמוך מאוד בהשוואה לקבוצות הצמרת באנגליה, נחשבת זכייה זו למפתיעה והיסטורית ביותר מאז הקמת הפרמיירליג ואחת המפתיעות בעולם.
בעונה הבאה לא הצליחה לסטר לשחזר את הצלחת העונה הקודמת, וראניירי פוטר ממנה ב-23 בפברואר 2017.
ב-15 ביוני 2017 מונה קלאודיו למאמן נאנט מליגת העל הצרפתית בכדורגל. בסוף עונת 2017–2018 עזב ראניירי את תפקידו כמאמן נאנט.
ב 14 בנובמבר 2018 חזר ראניירי לאמן בפרמייר ליג, הפעם כמאמנה של פולהאם. ב-28 בפברואר 2019 פוטר מתפקידו.
רומא וסמפדוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-8 במרץ 2019 שב לאיטליה וחתם ברומא מהסרייה א' עד לסיום העונה[7].
ב-12 באוקטובר 2019 מונה כמאמנה של סמפדוריה מהסרייה א'[8]. בסיום עונת 2020/2021 עזב את המועדון.
ווטפורד וחזרה לקליארי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-4 באוקטובר 2021 מונה למאמן ווטפורד מהפרמייר ליג[9]. כבר לאחר 4 חודשים, ב-24 בינואר 2022, פוטר מתפקידו.
ב-23 בדצמבר 2022 חזר לאמן את קליארי מהסרייה ב' לאחר 31 שנה, ואף הצליח להעפיל איתה לליגה הראשונה לאחר שער ניצחון דרמטי על בארי בתוספת הזמן של גמר פלייאוף העלייה.
בתאריך 21 במאי 2024, לאחר שהשאיר את קליארי בליגה הראשונה, הודיע ראניירי על פרישה מאימון בסיום העונה.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיורנטינה
- הגביע האיטלקי: 1995/1996
- הסופר קאפ האיטלקי: 1996
- אליפות הסרייה ב': 1989/1990
ולנסיה
מונקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות ליגת המשנה הצרפתית: 2012/2013
לסטר סיטי
אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאמן העונה בפרמייר ליג: 2015/2016
- מאמן החודש בפרמייר ליג (5): ספטמבר 2003, מרץ 2004, נובמבר 2015, מרץ 2016, אפריל 2016
- היכל התהילה של הכדורגל האיטלקי: 2016
- מאמן השנה של ה-BBC: 2016
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קלאודיו ראניירי, באתר Transfermarkt
- קלאודיו ראניירי, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- קלאודיו ראניירי, באתר WorldFootball.net
- קלאודיו ראניירי, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- תומר גנור, דרושה כריזמה: ראניירי נגד תדמית הלוזר, באתר ynet, 13 במרץ 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ UEFA.com, H. Tel-Aviv-Chelsea 2001 History | UEFA Europa League, UEFA.com (באנגלית)
- ^ מערכת ONE, ראניירי התפטר מאימון רומא אחרי ההפסד לגנואה, באתר ONE, 26 בפברואר 2011
- ^ מעריב nrg, איטליה: ראניירי פוטר מאינטר, באתר nrg, 26 במרץ 2012
- ^ ynet ספורט, קלאודיו ראניירי מונה למאמנה של מונקו, באתר ynet, 30 במאי 2012
- ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, אין חסד: קלאודיו ראניירי לא ימשיך כמאמן מונקו, באתר ערוץ הספורט, 7 במאי 2014
- ^ ynet ספורט, קלאודיו ראניירי מונה למאמן נבחרת יוון, באתר ynet, 25 ביולי 2014
- ^ קלאודיו ראניירי מונה למאמן רומא וחתם עד תום העונה, באתר וואלה, 8 במרץ 2019
- ^ קלאודיו ראניירי מונה למאמן סמפדוריה, הבכורה: מול רומא, באתר וואלה, 12 באוקטובר 2019
- ^ Claudio Ranieri appointed new Watford manager on two-year deal, the Guardian, 2021-10-04 (באנגלית)
| זוכי פרס מאמן השנה בעולם | ||
|---|---|---|
| כדורגל גברים | 2010: מוריניו • 2011: גוארדיולה • 2012: דל בוסקה • 2013: היינקס • 2014: לב • 2015: לואיס אנריקה • 2016: ראניירי • 2017: זידאן • 2018: דשאן • 2019: קלופ • 2020: קלופ • 2021: טוכל • 2022: סקאלוני • 2023: גוארדיולה | |
| כדורגל נשים | 2010: נייד • 2011: ססאקי • 2012: סונדהאגה • 2013: נייד • 2014: קלרמן • 2015: אליס • 2016: נייד • 2017: ויכמן • 2018: פדרוס • 2019: אליס • 2020: ויכמן • 2021: הייז • 2022: ויכמן • 2023: ויכמן | |
| זוכי פרס מאמן העונה בפרמייר ליג | |
|---|---|
|
| מאמני יובנטוס | |
|---|---|
|
| מאמני צ'לסי | |
|---|---|
|
בקרת זהויות  |
|
|---|
- מגני כדורגל איטלקים
- כדורגלנים איטלקים
- כדורגלני רומא
- כדורגלני קטניה
- כדורגלני פלרמו
- רומא: כדורגלנים
- מאמני כדורגל איטלקים
- מאמני קליארי
- מאמני נאפולי
- מאמני פיורנטינה
- מאמני ולנסיה
- מאמני אתלטיקו מדריד
- מאמני צ'לסי
- מאמני פארמה
- מאמני יובנטוס
- מאמני רומא
- מאמני אינטר מילאנו
- מאמני מונקו
- מאמני נבחרת יוון בכדורגל
- מאמני לסטר סיטי
- מאמני נאנט
- מאמני פולהאם
- מאמני סמפדוריה
- מאמני ווטפורד
- זוכי פרס מאמן השנה באירופה
- איטלקים שנולדו ב-1951