לדלג לתוכן

קורטה סקוט קינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קורטה סקוט קינג
Coretta Scott King
קורטה סקוט קינג, 1993
קורטה סקוט קינג, 1993
לידה 27 באפריל 1927
הייברגר, אלבמה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בינואר 2006 (בגיל 78)
רוסריטו, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה קורטה סקוט
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה מרכז קינג, אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
ידועה בשל אשתו של מרטין לותר קינג, פעילת זכויות אדם
השכלה
השקפה דתית בפטיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מרטין לותר קינג (1953–1968) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס יוג'ין ו. דבס (1982)
  • honorary degree from Spelman College (1984)
  • פרס גנדי לשלום (2004)
  • פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (1971)
  • פרס קאנדס (1987)
  • היכל התהילה הלאומי לנשים (2011)
  • היכל התהילה של נשות אלבמה (2008)
  • פרס בטלר לשלום (1969)
  • עיטור ארבע החירויות – חירות הפולחן
  • מדליית הזהב של הקונגרס
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברנדייס
  • מדליית הכבוד של האליס איילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורטה סקוט קינג (באנגלית: Coretta Scott King;‏ 27 באפריל 1927 – 30 בינואר 2006) הייתה פעילת זכויות אדם אפרו-אמריקאית בארצות הברית ואשתו של פעיל זכויות האדם מרטין לותר קינג מ-1953 ועד הרצחו ב-1968. כמי שקידמה את שוויון הזכויות לאפרו-אמריקאים, היא נמנתה על מנהיגי התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח בשנות ה-60 של המאה ה-20. קינג גם הייתה זמרת שלעיתים קרובות שילבה מוזיקה בפעילותה למען זכויות האזרח. היא הכירה את בעלה כאשר למדה לימודים אקדמיים בבוסטון, והשניים הפכו בהדרגה לפעילים בתנועת זכויות האזרח.

לקינג היה תפקיד משמעותי לאחר רצח בעלה, כאשר היא לקחה על עצמה את הנהגת המאבק לשוויון גזעי והייתה לפעילה בתנועת הנשים. היא ייסדה את מרכז קינג, ושאפה להפוך את יום הולדתו של בעלה ליום חג לאומי. מאמציה נשאו פרי בסופו של דבר כאשר הנשיא רונלד רייגן חתם ב-2 בנובמבר 1983 על חוק שהכיר ביום הולדתו של בעלה כיום מרטין לותר קינג. בהמשך הרחיבה קינג את תחומי פעילותה כך שכללו את קידום זכויות להט"ב בארצות הברית ואת ההתנגדות לאפרטהייד. היא התיידדה עם פוליטיקאים רבים לפני ואחרי מות בעלה, כולל ג'ון פיצג'רלד קנדי, לינדון ג'ונסון ורוברט קנדי. שיחת הטלפון שלה עם הנשיא קנדי במהלך הבחירות לנשיאות של 1960 צוינה על ידי היסטוריונים ככזאת שגייסה מצביעים אפרו-אמריקאים.[1]

באוגוסט 2005 לקתה קינג בשבץ מוחי ששיתק את חצי גופה הימני והותיר אותה ללא יכולת דיבור. היא נפטרה חמישה חודשים לאחר מכן כתוצאה מאי-ספיקה נשימתית שנבעה מסיבוכים של סרטן השחלה. בהלווייתה נכחו כ-10,000 איש, כולל הנשיאים ג'ורג' ווקר בוש, ביל קלינטון, ג'ורג' הרברט ווקר בוש וג'ימי קרטר. היא נקברה באופן זמני בשטחי מרכז קינג, ולאחר מכן נטמנה בסמוך לקברו של בעלה. היא הוכנסה להיכל התהילה של נשות אלבמה, להיכל התהילה הלאומי לנשים, והייתה האישה הראשונה והאפרו-אמריקאית הראשונה שארונה הוצב בקפיטול המדינתי של ג'ורג'יה.[2]

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורטה סקוט נולדה בעיירה הייברגר (Heiberger) שבמרכז אלבמה, כשלישית מבין ארבעת ילדיהם של עובדיה סקוט ושל ברניס מקמרי סקוט. היא נולדה בבית הוריה, כאשר סבתא רבתא שלה מצד אביה, דליה סקוט, שפחה לשעבר, שימשה כמיילדת. אמה של קורטה נודעה בשל כשרונה המוזיקלי ויכולת השירה שלה. כילדה למדה ברניס סקוט בבית ספר כפרי מקומי, וחינוכה הסתיים לאחר שנת הלימודים הרביעית. עם זאת, אחיה הגדולים של ברניס למדו במכון טסקגיקי, שהוקם על ידי בוקר טי. וושינגטון. היא עבדה כנהגת אוטובוס תלמידים, כפסנתרנית בכנסייה, וסייעה לבעלה בעסקיו. היא הייתה בעלת תפקיד בלשכה המקומית של ארגון שהיה מסונף אל הבונים החופשיים, והייתה חברה במועדון המקומי לאוריינות.[3]

אביה של קורטה, אובי, היה אחד מהשחורים הראשונים בעיירה שהחזיק בבעלותו מכונית. לפני שהחל לנהל עסק משל עצמו, הוא עבד כשוטר. יחד עם רעייתו הוא ניהל חנות בגדים הרחק מביתם, ובהמשך פתח חנות כלבו. הוא גם היה בעלים של מנסרה, שהועלתה באש על ידי שכניהם הלבנים לאחר שהוא סירב למכור אותה לאחד מהם.[4] סביה של קורטה מצד אמה היו מולי (לבית סמית') ומרטין ואן ביורן מקמרי, שניהם ממוצא אפרו-אמריקאי ואירי. מולי נולדה כשפחה לבעל האחוזה ג'ים בלקברן ואדלין (בלקברן) סמית'. סבה של קורטה מצד אביה, מרטין, נולד כעבד ממוצא שחור-אינדיאני, ואדונה הלבן מעולם לא הכיר במרטין כבנו. בסופו של דבר הוא היה בעלים של חווה בשטח של 280 אקרים. בשל מוצאו המעורב, הוא נראה לבן בחזותו, אך על כל פנים, הוא בז לאפשרות של מעבר גזע. כמי שלמד קריאה וכתיבה בכוחות עצמו עם חינוך פורמלי מועט, הוא היה ההשראה של קורטה לרכוש השכלה. סביה של קורטה מצד אביה היו קורה (לבית מקלוקלין) וג'פרסון פ. סקוט. קורה נפטרה לפני לידתה של קורטה. ג'ף סקוט היה חוואי ודמות בולטת בקהילה השחורה הדתית הכפרית, ובניהם של העבדים שלעבר, ויליס ודליה סקוט.[3]

בגיל עשר החלה קורטה לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה.[5] הייתה לה אחות גדולה בשם אדית', אחות גדולה יותר בשם יוניס שלא זכתה להגיע לבגרות, ואח צעיר בשם עובדיה לאונרד.[6] משפחת סקוט החזיקה בבעלותה חווה מאז מלחמת האזרחים האמריקאית, אך לא הייתה אמידה במיוחד.[7] במהלך השפל הגדול, עסקו ילדי המשפחה בקטיף כותנה כדי לסייע בפרנסת המשפחה.[6] את חדר השינה היחידי בבית הם חלקו עם הוריהם.[8]

קורטה תיארה את עצמה כטום בוי במהלך ילדותה, בעיקר בשל יכולה לטפס על עצים ולהיאבק בבנים. היא זכרה שהיא הייתה חזקה יותר מבן דודה, ובאחד המקרים אף פצעה אותו בגרזן, אך עם התבגרותה הפכה לנשית יותר. היא לגלגה על כך שאף על פי שהיא הייתה מעורבת בפעילויות פיזיות, בבגרותה הייתה מעורבת בפעילות בלתי אלימה.[9] אחיה עובדיה סבר שהיא תמיד "ניסתה להצטיין בכל מה שהיא עשתה". אחותה אדית' האמינה שקורטה דמתה באישיותה לסבתם קורה מקלוקלין סקוט, שעל שמה היא נקראה.[10] אף על פי שלא רכשו לעצמם השכלה פורמלית, דחפו הוריה של קורטה את ילדיהם ללמוד. קורטה ציטטה את אמה באומרה, "הילדים שלי ילכו לקולג', גם אם משמעות הדבר שתהיה לי רק שמלה אחת ללבוש".[11]

ילדי משפחת סקוט התחנכו בבית ספר ששכן בחדר אחד במרחק של 5 מילים (8 ק"מ) מביתם, ובהמשך נסעו באוטובוס לבית הספר לינקולן, שעל אף היותו במרחק של 9 מילים (14 ק"מ) מביתם, היה בית הספר התיכון הקרוב ביותר לשחורים בעיר מריון, זאת בשל ההפרדה הגזעית בבתי הספר. באוטובוס התלמידים נהגה אמה של קורטה, ברניס, שהסיעה את כל בני הנוער השחורים באזור.[6] כאשר החלה קורטה ללמוד בבית ספר זה, הופסקה גביית שכר לימוד, והם חויבו בסכום של ארבעה דולרים וחצי לשנה.[12] בשנתיים האחרונות ללימודיה, הייתה קורטה למובילת קול הסופרן במקהלת התלמידים הבוגרים של בית הספר. היא גם ניצחה על המקהלה בכנסייה.[13] היא סיימה את לימודיה ב-1945, וזכתה לכבוד לשאת את הנאום בשם בוגרי כיתתה בטקס הסיום. בנוסף לשירה, היא ניגנה בחצוצרה ובפסנתר, השתתפה באירועים מוזיקליים בבית הספר ובסיום לימודיה נרשמה לאנטיוק קולג' (Antioch College) שביילו ספרינגס, אוהיו. לאחר שהתקבלה ללימודים בקולג', היא הגישה בקשה לקבלת מלגה בין-גזעית למימון לימודיה.[14] הקולג' העניק לסטודנטים לא-לבנים מלגות כדי לגוון את אוכלוסיית תלמידי המוסד, שמבחינה היסטורית הייתה בעבר לבנה. על אנטיוק אמרה קורטה:

לאנטיוק היה חזון להפוך את עצמו למעבדה בדמוקרטיה, אך לא למדו בו תלמידים שחורים. אחותי אדית' הייתה הסטודנטית האפרו-אמריקאית הראשונה שלמדה בו על בסיס שילוב גזעי מוחלט, ובסתיו 1943 הצטרפו אליה שתי סטודנטיות שחורות נוספות. חלוציות היא אף פעם לא קלה, וכולנו שבאנו בעקבותיה כדי ללמוד באנטיוק חייבים לה טובה גדולה".[11]

קורטה למדה מוזיקה עם וולטר אנדרסון, הלא-לבן הראשון ששימש כראש מחלקה אקדמית באנטיוק. היא גם החלה להיות פעילה פוליטית, בין השאר בשל התנסותה באפליה גזעית מצד מועצת החינוך המקומית. היא הפכה לפעילה בתנועה לזכויות האזרח שהייתה אז בהתהוות. היא הצטרפה לסניף אנטיוק של NAACP ולוועדות ליחסים בין-גזעיים ולחרויות האזרח של הקולג'. מועצת הקולג' דחתה את בקשתה לקיים את התנסותה בהוראה בשנת הלימודים השנייה בבתי הספר הציבוריים המקומיים לצורך קבלת תעודת הוראה, ולא הייתה מוכנה לשנות את המצב במערכת החינוך המקומית. תחת זאת הועסקה קורטה במעבדות של הקולג'. בנוסף, עסקה קורטה באותה תקופה בשמרטפות בבית משפחת לית'גו, כאשר שמרה על ילד המשפחה, לימים השחקן ג'ון לית'גו.[15]

נישואיה למרטין לותר קינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורטה סקוט קינג ומרטין לותר קינג עם בתם יולנדה, 1956.

קורטה עברה מאנטיוק כדי ללמוד בקונסרבטוריון למוזיקה של ניו אינגלנד בבוסטון לאחר שקיבלה מלגת לימודים. היה זה כאשר למדה שירה בקונסרבטוריון עם מארי סנדליוס כשהיא הכירה את מרטין לותר קינג לאחר שידידה משותפת, מרי פאוול, נתנה לקינג את מספר הטלפון שלה לאחר שהוא התעניין בבנות בקמפוס.[16] בפגישתם הראשונה אמר לה קינג שהיא התברכה בכל התכונות שהוא חיפש עבור רעייה, אמירה שנדחתה על ידי סקוט בשל העובדה שהם נפגשו רק פעם אחת. היא השיבה לו, "אני לא מבינה איך אתה יכול לומר זאת. אתה אפילו לא מכיר אותי". אך קינג היה בטוח בעצמו וביקש לפגוש אותה שוב. ללא היסוס היא קיבלה את הזמנתו למסיבה בסוף השבוע.[17]

בחודשים הראשונים של 1952 המשיכו השניים להיפגש באופן קבוע. בפגישותיהם הם עסקו בעיקר בשיחות בנושאים פוליטיים וגזעיים, ובאוגוסט אותה שנה פגשה קורטה את הוריו של קינג, מרטין לותר קינג האב ואלברטה ויליאמס קינג. לאחר שנפגשה עם אחותה אדית', פירטה קורטה באוזניה את תחושותיה בנוגע לכומר השאפתן הצעיר ועל מערכת היחסים שלה איתו. אדית' הצליחה להבין שלאחותה היו תחושות כלפיו, והיא התרשמה ממנו באופן כללי.[18]

בסתיו ביקרו אצלם הוריו של קינג. כאשר סעדו ההורים עם קינג ועם סקוט, הסב האב את תשומת ליבו של קינג ורמז לו שתוכניותיה לקריירה מוזיקלית לא יתאימו לאשתו של כומר בפטיסטי. לאחר שקורטה לא השיבה לשאלת האב אם הרומן שלהם רציני, הוא שאל אותה אם היא לוקחת את בנו ברצינות, אמר לה שלבנו יש הרבה מה להציע לה, ובתשובה היא אמרה שגם לה יש הרבה מה להציע לו. בהמשך התקיימה פגישה של הוריו של קינג ושל אחותה של סקוט, אדית'.[19]

ביום ולנטיין, 14 בפברואר 1953 פרסמו השניים את כוונתם להינשא בעיתון Atlanta Daily World, ותאריך החתונה נקבע ליוני. קורטה עדיין לא חשה מחויבת לנישואים והתייעצה עם אחותה במכתב שנשלח לפני חופשת הפסחא.[19] אביו של קינג עדיין הביע את חוסר שביעות רצונו מהבחירה והאשים את בנו בילוי זמן רב מדי עמה ובהזנחת לימודיו. כאשר הוא הכריז על כוונתו לשאת את קורטה לאישה ולסיים את לימודי הדוקטורט שלו, התרצה האב ונתן לנישואים את ברכתו.

קורטה סקוט ומרטין לותר קינג נישאו ב-18 ביוני 1953 על מדשאת בית אמה. את טקס הנישואים ניהל אביו של קינג, שהיה גם הוא כומר, וקורטה השמיטה מנוסח שבועת הנישואים את ההתחייבות לציית לבעלה, צעד שהיה בלתי רגיל אז ואף בתקופות מאוחרות יותר. לאחר שהשלימה את לימודיה בשירה ובנגינה בפסנתר בקונסרבטוריון, עברו השניים בספטמבר 1954 למונטגומרי אלבמה. לימים נזכרה סקוט: "לאחר שנישאנו, עברנו למונטגומרי, אלבמה, שם בעלי קיבל הזמנה לשמש ככומר של הכנסייה הבפטיסטית בשדרות דקסטר. זמן לא רב לאחר מכן מצאנו את עצמנו בעיצומו של חרם האוטובוסים של מונטגומרי, ומרטין נבחר כמנהיג תנועת המחאה. עם התמשכות החרם, חשתי יותר ויותר שהייתי מעורבת במשהו שהוא גדול יותר ממני, משהו בעל חשיבות היסטורית עמוקה. התחלתי להבין שנדחפנו לחזית של התנועה לשחרור האנשים המדוכאים, לא רק במונטגומרי, אלא גם בכל רחבי הארץ, ולתנועה זו היו השלכות ברחבי העולם. חשתי מבורכת על כך שנקראתי להיות חלק ממטרה כה אצילה והיסטורית.[20]

התנועה לזכויות האזרח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח

ב-1 בספטמבר 1954 מונה מרטין לותר קינג לכומר במשרה מלאה בכנסייה הבפטיסטית של שדרות דקסטר במונטגומרי, אלבמה. כנסייה זו הייתה מזוהה זה מכבר עם פעילים למען זכויות האדם בארצות הברית, והייתה לה חשיבות סמלית בהיותה מבנה של קהילה שחורה, שממוקמת בסמוך לבניין בית המחוקקים של אלבמה, המקום בו הושבע ג'פרסון דייוויס כנשיא מדינות הקונפדרציה, במטרה להמשיך את העבדות בארצות הברית.

מסירותה של קורטה קינג למטרה במקביל לוויתור על שאיפותיה בתחום המוזיקלי הפכו לסמל למעשיהן של הנשים האפרו-אמריקאיות בתקופת פעילותה של התנועה לזכויות האזרח.[21] זמן קצר לאחר מכן עברו השניים להתגורר בבית הכומר ברחוב סאות' ג'קסון. קורטה הייתה לחברה במקהלת הכנסייה, לימדה בבית הספר של יום ראשון והשתתפה באגודת ההכשרה הבפטיסטית ובחברה המיסיונרית. את הופעתה הראשונה היא קיימה בכנסייה הבפטיסטית הראשונה שבמונטגומרי (אנ') ב-6 במרץ 1955 בקונצרט בו נכחו יותר מאלפיים איש.[22]

ילדתם הראשונה של בני הזוג קינג נולדה ב-17 בנובמבר 1955, ולפי בקשתה של קורטה נקראה יולנדה.[23]

לאחר שבעלה החל להיות מעורב בחרם האוטובוסים של מונטגומרי, קיבלה קינג לעיתים קרובות איומים שהופנו כלפיו. בינואר 1956 היא השיבה למספר רב של שיחות טלפון שבהן הובעו איומים על חייו, וכן הופצו שמועות שנועדו לגרום לאפרו-אמריקאים אי-שביעות רצון ממנו, על שהוא רכש עבורה מכונית סטיישן של ביואיק (מוצר יוקרה באותם ימים). לאחר סיום החרם, החלו בני הזוג קינג להאמין במחאות בלתי אלימות כאופן הבעת דעה שהייתה עקבית עם רוח כתבי הקודש.[24] ב-23 בדצמבר 1956, יומיים לאחר סיום חרם האוטובוסים, נורתה ירייה לעבר דלת ביתה של משפחת קינג כאשר בני הבית ישנו, אך אף אחד מהם לא נפגע.

ב-25 באפריל 1958 קיימה קינג את הופעתה המוזיקלית הראשונה באותה שנה באולם של בית הספר פיטר בברמינגהאם, אלבמה. בקונצרט, שהיה בחסות סניף אומיקרון למבדא של אחוות אלפא פי אלפא, היא שינתה כמה מהשירים בחלק הראשון של המופע, אך עדיין המשיכה בתבנית הבסיסית של המופע בה היא עשתה שימוש שנתיים קודם לכן בערב גלה בניו יורק, וסיפרה את סיפורו של חרם האוטובוסים במונטגומרי. הקונצרט היה חשוב עבורה כדרך להמשיך את הקריירה המקצועית שלה ועדיין להשתתף בפעולות תנועת המחאה.

ב-3 בספטמבר 1958 התלוותה קינג לבעלה ולרלף אברנת'י (אנ') לבית המשפט. מרטין נעצר מחוץ לבית המשפט על "שוטטות" ועל אי-ציות להוראות שוטר. כמה שבועות לאחר מכן ביקרה קינג אצל הורי בעלה באטלנטה. באותו זמן נודע לה על כך שהוא נדקר ב-20 בספטמבר כאשר חתם על עותקים של ספרו "הצעדה אל החירות" (Stride Toward Freedom). קינג מיהרה לראותו, ונשארה איתו עד לתום החלמתו בבית החולים.[25] ב-3 בפברואר 1959 יצאו בני הזוג קינג למסע של חמישה שבועות להודו יחד עם לורנס ד. רדיק (אנ'). השלושה הוזמנו למאות אירועים.[26] במהלך המסע, עשתה קינג שימוש ביכולת השירה שלה כדי להלהיב את ההמונים. ב-10 במרץ הם שבו לארצות הברית.

הפיצוץ בבית קינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בינואר 1956 שמעו קינג ומרי לוסי, אשת חבר קהילת דקסטר רוסקו ויליאמס, קול של לבנה שפגעה ברצפת הבטון של המרפסת הקדמית של ביתם. קורטה הציעה שהשתיים יצאו אל מחוץ לחדר החזיתי ויצאו לחדר האורחים, ואז זועזע הבית מפיצוץ שגרם לו להתנדנד ולחדר הקדמי להתמלא בעשן ובזכוכית מנופצת. השתיים עברו אל אחורי הבית, שם ישנה יולנדה, וקורטה התקשרה לכנסייה הבפטיסטית הראשונה ודווחה על הפיצוץ לאישה שענתה לטלפון. מרטין לותר קינג שב לבית, וכשמצא שאשתו ובתו לא נפגעו, יצא החוצה. הוא התעמת עם המון זועם של תומכיו, שהצטיידו בכלי נשק. הוא הצליח לגרום להם לשוב על עקבותיהם לאחר שנשא בפניהם נאום מאולתר.[27]

עד ראייה דיווח על אדם לבן שהלך עד למחצית המרחק שבין הרחוב לבין בית משפחת קינג וזרק משהו לכוון הדלת לפני ששב למכוניתו ונעלם משם במהירות. עד הראיה, ארנסט וולטרס, לא הצליח לקרוא את מספר לוחית הרישוי של המכונית בשל המהירות בה התרחש האירוע.[28] שני האבות של בני הזוג קינג התקשרו אליהם והגיעו זמן קצר לאחר הפיצוץ, יחד עם אימו של קינג ואחיו. אביה של קורטה הציע שהוא ייקח אותה ואת בתה למריון אם בעלה לא ייקח אותם לאטלנטה. קורטה סירבה לשתי האפשרויות ועמדה על כך שהיא תישאר עם בעלה. הסופרת אוקטביה ב. ויויאן כתבה, "באותו לילה איבדה קורטה את הפחד מפני המוות. היא הקדישה את עצמה באופן עמוק יותר למאבק לחירות, כפי שמרטין עשה ארבעה ימים קודם לכן כאשר נכלא בפעם הראשונה בימי חייו". בהמשך תיארה קורטה את האירוע כפעם הראשונה בה היא הבינה "כמה הייתי חשובה למרטין במונחים של תמיכה בו ובמה שהוא עשה".[29]

שיחת הטלפון עם קנדי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוקטובר 1960 נעצר מרטין לותר קינג בעת שהיה בחנות כלבו. לאחר ששלושה ימים לאחר מכן הוא שוחרר, הוא נעצר שוב ב-22 באוקטובר על נהיגה עם רישיון נהיגה של מדינת אלבמה בעת שהיה תושב ג'ורג'יה, ונשלח למאסר של ארבעה חודשים עם עבודת פרך. לאחר מאסרו, סברה קורטה שהוא לא ישרוד את המאסר, התקשרה לידידה האריס וופורד ובדמעות אמרה לו, "הם עומדים להרוג אותו. אני יודעת שהם עומדים להרוג אותו". זמן קצר לאחר השיחה, התקשר וופורד לסרג'נט שרייבר בשיקגו, שם קיים המועמד לנשיאות ג'ון פיצג'רלד קנדי את מסע הבחירות שלו, וסיפר לשרייבר על חששותיה של קינג. לאחר ששרייבר מצא את ההזדמנות להיות עם קנדי בארבע עיניים, הוא הציע שקנדי יתקשר לקינג ויביע את אהדתו. לאחר שהביע את הסכמתו התקשר קנדי לקינג.[1]

זמן קצר לאחר מכן השיג אחיו של קנדי, רוברט קנדי את שחרורו של קינג. אביו של קינג היה כה אסיר תודה על השחרור והחליט להצביע עבור קנדי בבחירות באומרו: "אצביע עבור קתולי או עבור השטן עצמו אם הוא ימחה את הדמעות מעיניה של כלתי".[30] לדבריה של קורטה, קנדי אמר לה, "ברצוני להביע את דאגתי לבעלך. אני יודע שזה קשה לך. אני מבין שאת עומדת ללדת, ואני רק רוצה שתדעי שאני חושב עלייך ועל דר' קינג. אם יש דבר שבו אוכל לסייע, אנא הרגישי חופשיה להתקשר אלי". דבר השיחה הגיע עד מהרה לעיתונות, וקורטה הודתה "שזה אפשר לי לחוש טוב שהוא התקשר אלי באופן אישי וסיפר לי על תחושותיו".[31]

נשיאותו של קנדי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורטה סקוט קינג ומרטין לותר קינג, 1964.

בני הזוג קינג כיבדו את הנשיא קנדי והבינו את אי-רצונו להיות מעורב בגלוי בנושא זכויות האזרח. באפריל 1962 הייתה קינג נציגה בוועידת שביתת הנשים למען השלום בז'נבה, שווייץ. ב-28 במרץ 1963 הסיע קינג את קורטה לבית החולים, שם היא ילדה את ילדתם הרביעית, ברניס. לאחר שקינג וילדתם היו מוכנות לשוב הבייתה, מיהר קינג להסיעם.[32] לאחר מעצרו של בעלה ב-12 באפריל, ניסתה קינג ליצור קשר ישיר עם הנשיא קנדי בעצתו של ואייט ט. ווקר, והצליחה לדבר עם רוברט קנדי. הנשיא קנדי היה באותו זמן עם אביו ג'וזף קנדי, שלא חש בטוב.[33] במה שצוין כאירוע בו נראה קנדי רוחש רגשות אהדה פחותים כלפי בני הזוג קינג, הנחה הנשיא את קורטה להתקשר למרכזיית הבית הלבן.[34]

ביום המחרת דיווח קנדי לקינג שה-FBI נשלח לברמינגהאם בלילה הקודם ואישר לה שבעלה במצב טוב. הותר לו לשוחח עמה בטלפון וביקש ממנה לעדכן את ווקר על מעורבותו של קנדי.[35] היא סיפרה לו על סיועם של בני קנדי, עובדה שאותה פירש קינג כסיבה לכך "שכולם נעשו לפתע מאוד מנומסים".[36] בנוגע למצעד לוושינגטון, אמרה קורטה, "זה כאילו גן העדן ירד לארץ".[37] קורטה הייתה בבית עם ילדיה כל היום, מאחר שעקב לידתה של ברניס לא התאפשר לה להיות נוכחת בתפילות יום ראשון של הפסחא.[38] מאחר שהיא פרסמה הצהרה משל עצמה בנוגע לסיוע של הנשיא במקום לעשות כפי שנתבקשה על ידי בעלה ולדווח לואייט ט. ווקר, על פי ההיסטוריון טיילור ברנץ', היא נצטיירה על פי הדיווחים כ"אם צעירה מודאגת שבלבלה את הפנטזיות שלה בנוגע לבית הלבן עם המציאות".[34]

בימים הראשונים של נובמבר 1963 יצאה קורטה לעצרת של שביתת הנשים למען השלום בניו יורק. לאחר שדיברה בפגישה שהתקיימה בכנסייה הבפטיסטית הלאומית, היא הצטרפה למצעד שיצא מהסנטרל פארק אל מטה האומות המאוחדות. הצעדה תוזמנה כדי לציין את יום השנה השני להקמת הקבוצה וכדי לחגוג את ההשלמה המוצלחת של האמנה למניעת ניסויים גרעיניים. לבני הזוג קינג נודע על רצח קנדי כאשר בדיווחים הראשוניים צוין שהוא רק נפצע קשה. קורטה הצטרפה לבעלה וראתה בטלוויזיה את וולטר קרונקייט מודיע על מות הנשיא. היא ישבה לצידו של בעלה ההמום.

הקלטות ה-FBI

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-FBI תכנן לשלוח הקלטות על הרומנים שניהל לכאורה מרטין לותר קינג אל התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית מאז שבמעקב נחשף שקורטה הייתה זו שפתחה את הדואר של בעלה כאשר הוא היה בנסיעות. ה-FBI הבין שקינג יהיה מחוץ למשרדו בזמן בו ההקלטות יישלחו ושרעייתו תהיה זו שתפתח אותן. ג'ון אדגר הובר אף הציע שההקלטות יישלחו בדואר ממדינה דרומית.[39] קורטה מיינה את ההקלטות יחד עם שאר דברי הדואר, הקשיבה להן, ומייד התקשרה לבעלה, "וכך נתנה ל-FBI עונג רב מהטון של תגובותיה".[40] מרטין לותר קינג השמיע את ההקלטה בנוכחותה, יחד עם אנדרו יאנג, רלף אברנת'י וג'וזף לואורי (אנ'). קורטה אמרה בפומבי, "לא יכולתי לעשות מזה הרבה, זה כלל רק הרבה קשקושים".[41] ההקלטות היו חלק מניסיון נרחב יותר של הובר להכפיש את מרטין לותר קינג באמצעות גילויים על חייו הפרטיים.[42]

נשיאותו של ג'ונסון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורטה סקוט קינג ומרטין לותר קינג עם סגן הנשיא הנבחר יוברט האמפרי, 17 בדצמבר 1964.

פועלה הבולט ביותר של קינג הייתה מאמציה להעברת חוק זכויות האזרח של 1964. כמה ימים לפני רציחתו, שוחחה קינג עם מלקולם אקס. הוא אמר לה שהוא לא היה באלבמה כדי לגרום לצרות לבעלה, אלא לגרום ללבנים להעריך יותר את המחאות של מרטין לותר קינג לאחר שייראו את החלופה אליו.[43] ב-26 במרץ 1965 הצטרף לבני הזוג קינג אביה של קורטה במצעדים מסלמה למונטגומרי. אביה "נתן מבט חטוף לפוטנציאל האמיתי של אמריקה" וכינה אותו "היום הגדול ביותר בכל ההיסטוריה של אמריקה" לאחר ששמע שבחים בזכות חתנו הן מצד לבנים והן מצד אפרו-אמריקאים.[44]

בראיון בינואר 1966 במגזין New Lady מתחה קינג ביקורת על האפליה המינית של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, באומרה בין השאר, "לא ניתנה תשומת לב מספיקה לתפקידי הנשים במאבק. בדרך כלל, יצרו הגברים את שכבת המנהיגות במאבק לזכויות האזרח, אך... הנשים היו עמוד השדרה של התנועה לזכויות האזרח בכללותה".[45] מרטין לותר קינג עצמו הגביל את חלקה של רעייתו בתנועה, וציפה ממנה להיות עקרת בית.[46] קינג השתתפה בשביתת הנשים למען השלום בינואר 1968 בוושינגטון די. סי. יחד עם יותר מ-5,000 נשים. היא הייתה יושבת ראש שותפה של ועידת קונגרס הנשים יחד עם פרל וילן ומרי קלארק.

רצח מרטין לותר קינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורטה סקוט קינג עם בתה ברניס בהלוויית בעלה.
ערך מורחב – רצח מרטין לותר קינג

מרטין לוטר קינג נרצח בירי בממפיס, טנסי ב-4 באפריל 1968. לקורטה נודע על הירי משיחה שקיבלה מג'סי ג'קסון כאשר שבה מקניות עם בתה הבכורה יולנדה.[47] היה לה קושי לבשר את הידיעה לילדיה. היא קיבלה מספר רב של מברקים, כולל אחד מאמו של לי הארווי אוסוואלד, שנגע מאוד לליבה.[48]

במאמץ להכין את בתה ברניס, שהייתה אז רק בת חמש, ללוויה, ניסתה קינג להסביר לה שהפעם הבאה בה היא תראה את אביה תהיה כאשר הוא יהיה בתוך ארון ולא יוכל לדבר. כאשר היא נשאלה על ידי בנה דקסטר מתי ישוב אביו, שיקרה לו קינג ואמרה לו שאביו רק נפצע קשה. הסנאטור רוברט קנדי הורה על התקנת שלושה קווי טלפון נוספים בבית קינג כדי שקורטה והמשפחה יוכלו לענות לשטף השיחות שהתקבלו, והציע תוכנית להעברתה לממפיס.[49] יום למחרת הרצח שוחחה קורטה עם קנדי וביקשה אותו אם הוא יוכל לשכנע את ג'קלין קנדי להשתתף בהלוויה יחד אתו.[50]

רוברט קנדי הבטיח לה שהוא יסייע ככל יכולתו. נאמר לה להסכים להצעתו של קנדי על ידי חברי הנהגת התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית, שסיפרו לה על שאיפותיו לנשיאות. היא התעלמה מהאזהרות ופעלה על פי בקשתו.[51] ב-5 באפריל הגיעה קינג לממפיס כדי להשיב את גופת בעלה והחליטה שארון הקבורה יישאר פתוח במהלך ההלוויה מתוך תקווה שילדיה יבינו, לאחר שיראו את גופתו, שהוא לא ישוב הבייתה.[49] היא התקשרה לצלם בוב פיץ' וביקשה ממנו, לאחר שהכירו אותו במשך שנים, לתעד את האירוע. ב-7 באפריל ביקר סגן הנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון את קינג והזכיר לה את פגישתו הראשונה עם בעלה ב-1955. ניקסון גם השתתף בהלוויה ב-9 באפריל, אך לא לקח חלק בתהלוכה.[52]

ב-8 באפריל, צעדו קינג וילדיה בראש מצעד של עובדי התברואה שתוכנן על ידי בעלה לפני מותו. לאחר שהצועדים הגיעו לאזור הבימה בכיכר המרכז האזרחי שבחזית בניין עיריית ממפיס, המשיכו צופים לצלם תמונות של קינג ושל ילדיה, אך חדלו מכך כאשר היא פנתה לכולם דרך מערכת ההגברה. היא אמרה שאף על פי שמרטין לותר קינג שהה לעיתים בריחוק מילדיו, "ילדיו ידעו שאביהם אוהב אותם, והזמן שאותו היא בילה איתם נוצל כראוי".[53] טרם ההלוויה התקיימה פגישה של קינג עם ג'קלין קנדי. השתיים בילו חמש דקות יחד, ועל אף משכה הקצר של הפגישה, תיארה אותה קורטה כמנחמת. הוריה של קינג הגיעו מאלבמה.[54] הגיעו גם רוברט ואתל קנדי, שהתחבקה עם קינג.[55] קינג וגיסתה, כריסטין קינג פריס, ניסו להכין את הילדים לכך שהם יראו את גופתו של אביהם. עם תום טקס ההלוויה, הובילה קינג את ילדיה ואת האבלים לצעדה מהכנסייה אל מורהאוס קולג', מקום לימודיו של בעלה המנוח.[56]

פעילותה הציבורית לאחר רצח מרטין לותר קינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומיים לאחר הרצח נאמה קינג בכנסייה הבפטיסטית אבנעזר ובפעם הראשונה לאחר מותו נשאה הצהרה אודות השקפותיו. היא אמרה שבעלה אמר לילדיהם, "אם לאדם אין שום דבר ששווה למות בעבורו, אזי הוא לא היה ראוי לחיות". היא העלתה את האידיאלים שלו ואת העובדה שאף על פי שהוא מת, "רוחו לא תמות לעולם".[57] זמן לא רב לאחר הרצח, החליפה קינג את מקומו של בעלה במצעד השלום בניו יורק. בעשותה שימוש בפתקים שהוא כתב לפני מותו, כתבה קינג את נאומה שלה.[58] היא פנתה לבדרנית ופעילת זכויות האדם ג'וזפין בייקר כדי שתמלא את מקומו בעלה בתנועה לזכויות האזרח. בייקר דחתה את ההצעה לאחר שחשבה עליה, בטענה ש-12 ילדיה המאומצים צעירים מדי כדי לאבד את אימם.[59]

בסופו של דבר הרחיבה קינג את התמקדותה לזכויות האישה, זכויות להט"ב, פערים כלכליים, שלום עולמי ומטרות רבות אחרות. כבר בדצמבר 1968 היא קראה לנשים בנאום יום הסולידריות "להתאחד ולהיות גוש מוצק של כוח נשי כדי להילחם בשלוש הרעות הגדולות של גזענות, עוני ומלחמה".[60] ב-27 באפריל נאמה קינג בהפגנה נגד המלחמה בסנטרל פארק במקומו של בעלה. היא הבהירה שאין כל סיבה "מדוע אומה עשירה כמו זו שלנו צריכה להיות מושחתת בשל עוני, מחלות ובורות".[61] קינג עשתה שימוש בפתקים שנמצאו בכיסיו של בעליה לאחר מותו, שכללו את "עשרת הדיברות לווייטנאם".[62]

ב-5 ביוני נרצח רוברט קנדי לאחר שניצח בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית של המפלגה הדמוקרטית. קינג טסה ללוס אנג'לס כדי לנחם את אתל קנדי.[63] ב-8 ביוני כאשר נכחה קינג בהלווייתו של קנדי, הודיעה מחלקת המשפטים על מעצרו של ג'יימס ארל ריי, רוצחו של מרטין לותר קינג.[64]

זמן קצר לאחר מכן ביקר בבית משפחת קינג מייק וולאס שביקש לראות מה שלום קינג ומשפחתה ולראות כיצד הם מתכוננים לחג המולד שהתקרב. קינג הציגה את בני משפחתה בפני וולאס וגם הביעה את אמונתה שלא יהיה עוד מרטין לותר קינג, שכן אדם כזה מגיע "אחת למאה" או "אולי אחת לאלף שנים". היא המשיכה ואמרה שהיא האמינה שילדיה זקוקים אליה יותר מתמיד ושאין סיכוי לנחמה על מות בעלה.[65]

בינואר 1969 יצאו קינג וברניטה בנט לטיול בהודו. לפני הגיען לשם, עצרו השתיים בוורונה שבאיטליה, ולקינג הוענק פרס האהבה העולמי, היא האשה הלא-איטלקייה הראשונה שקיבלה פרס זה. קינג נסעה ללונדון עם אחותה, גיסתה וברניטה ועם כמה אחרים כדי לשאת דרשה בקתדרלת סנט פול. לפני כן, אף אישה לא נשאה דרשה בטקסי תפילה סדירים של הקתדרלה.[66]

כמנהיגה של התנועה, ייסדה קינג את מרכז קינג לשינוי חברתי בלתי אלים (King Center for Nonviolent Social Change) באטלנטה. היא שימשה כנשיאה וכמנהלת הכללית של המרכז מראשיתו ועד שהעבירה את שרביט ההנהגה בו לבנה דקסטר סקוט קינג. פרישתה ממנהיגות המרכז אפשרה לה להתמקד בכתיבה, בנאומים פומביים ובבילוי זמן עם הוריה.[67]

בספר זיכרונותיה, "חיי עם מרטין לותר קינג הבן" סיפרה קינג שב-1969 קיבל הנשיא ריצ'רד ניקסון ייעוץ לא לבקר אותה ביום השנה לרצח, שכן הדבר עלול היה לגרום לזעם לאנשים רבים.[68] ב-15 באוקטובר אותה שנה, הייתה קינג הנואמת המרכזית בהפגנת "המורטוריום לסיום המלחמה בווייטנאם" (Moratorium to End the War in Vietnam) בוושינגטון די. סי., שם היא הובילה את ההמון במורד שדרות פנסילבניה, דרך הבית הלבן, כשהם נושאים נרות, ובנאום שנשאה אחר כך היא גינתה את מלחמת וייטנאם.[69]

בשנים 1968–1972 הייתה קינג תחת מעקב של ה-FBI. פעילויותיו של בעלה נוטרו כאשר היה חי. מסמכים שהושגו על ידי תחנת טלוויזיה ביוסטון, טקסס הראו שב-FBI חששו שקינג "תיצור קשרים בין התנועה נגד מלחמת וייטנאם לבין התנועה לזכויות האזרח".[70] אנשי ה-FBI למדו את זכרונותיה והגיעו למסקנה "שגישתה החסרת אנוכיות, אצילת הנפש והאדיבה עמדה בסתירה ל... צעדיה הממולחים, המחושבים והעסקיים".[71] דובר מטעם משפחת קינג אמר שהם היו מודעים למעקב, אך לא העלו בדעתם עד כמה הוא היה נרחב.

המשך פעילותה הציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורטה סקוט קינג בוועידת המפלגה הדמוקרטית, 1976.

בכל שנה מאז רצח בעלה ב-1968, נכחה קורטה קינג בטקס הזיכרון בכנסיית אבנעזר הבפטיסטית באטלנטה לציון יום הולדתו ב-15 בינואר. במשך שנים היא נאבקה כדי להפוך אותו ליום חג לאומי. ב-1972 היא אמרה שצריך להיות לפחות יום חג לאומי אחד להוקרת האפרו-אמריקאים, "ובנקודת זמן זו, מרטין הוא המועמד הטוב ביותר שיש לנו".[72] מארי מ. סילבר, עורך דין מאטלנטה, פנה בקשר לכך בטקס של ינואר 1979. מאוחר יותר אישרה קינג שהייתה זו הפנייה היעילה ביותר. לבסוף, ב-1986 נשאו המאמצים פרי, כאשר הוכרז יום מרטין לותר קינג כיום חג פדרלי.

לאחר מותו של ג'יי אדגר הובר, לא עשתה קינג מאמצים להסתיר את מרירותה כלפיו בשל פעולתו נגד בעלה בהצהרה ארוכה שנשאה. ב-1973 השתתפה קינג בהלווייתו של הנשיא לינדון ג'ונסון, כידידה קרובה ביותר של הנשיא. ב-25 ביולי 1978 קיימה קינג מסיבת עיתונאים לצורך הגנה על השגריר אנדרו יאנג ועל הצהרתו השנויה במחלוקת על אסירים פוליטיים בבתי כלא אמריקאים.[73] ב-19 בספטמבר 1979 היא ביקרה בחוותו של הנשיא ג'ונסון כדי לפגוש את ליידי בירד ג'ונסון. באותה שנה ובזו שאחריה, לימדו קינג ודר' נואל ארסקין במשותף בקורס "התאולוגיה של מרטין לותר קינג הבן" בבית הספר לתאולוגיה קנדלר שבאוניברסיטת אמורי. ב-29 בספטמבר 1980, הכריז טד טרנר על העסקתה של קינג כפרשנית ב-CNN.[74]

ב-26 באוגוסט 1983 סירבה קינג לתמוך במועמדותו של ג'סי ג'קסון לנשיאות, שכן היא ביקשה לתמוך במועמד שהיא האמינה שיוכל לנצח את רונלד רייגן, ודחתה את האפשרות שבעלה היה מועמד לנשיאות אם היה חי.[75] ב-26 ביוני 1985 נעצרה קינג יחד עם בתה ברניס ובנה מרטין לותר קינג השלישי כאשר השתתפה במחאה נגד האפרטהייד מול שגרירות דרום אפריקה בוושינגטון.[76]

קורטה סקוט קינג במעמד חתימת החוק ליום מרטין לותר קינג על ידי הנשיא רונלד רייגן, 2 בנובמבר 1983.

כאשר חתם הנשיא רונלד רייגן על החוק להנהגת יום מרטין לותר קינג כחג פדרלי, נכחה קורטה קינג במעמד החתימה. רייגן קרא לה כדי להתנצל בפניה אישית על הערה שהוא העיר במהלך ועידה לאומית ששודרה בטלוויזיה, בה הוא אמר שנדע תוך 35 שנים אם קינג היה אוהד של הקומוניסטים או לא. רייגן הבהיר שהערותיו נבעו מהעובדה שהמסמכים נגנזו עד לשנת 2027.[77] קינג קיבלה את ההתנצלות וציינה שוועדת החקירה להתנקשות לא מצאה כל בסיס לכך שלבעלה היו קשרים עם הקומוניסטים.[78] ב-9 בפברואר 1987 נעצרו שמונה פעילי זכויות אדם על הפגנה נגד מניעת כניסתם של אפרו-אמריקאים במהלך צילום המופע של אופרה וינפרי בקאמינג, ג'ורג'יה. אופרה וינפרי ניסתה להבין מדוע "הקהילה לא אפשרה לשחורים לחיות שם מאז 1912". קינג זעמה על המעצרים, וביקשה מחברי הקבוצה "קואליציה לסיום הפחד והאיומים במחוז פורסיית'" להיפגש עם מושל ג'ורג'יה ג'ו פרנק האריס "כדי למצוא פתרון למצב".[79] ב-8 במרץ 1989, הרצתה קינג בפני מאות סטודנטים בנוגע לתנועה לזכויות האזרח באוניברסיטת סן דייגו. היא ניסתה לא להיות מעורבת במחלקות בנוגע לקריאת מרכז הכנסים של סן דייגו על שמו של בעלה. היא טענה שזה היה עניינם של "חברי הקהילה" ושאנשים ניסו להיות מעורבים ב"עניינים מקומיים שכאלה".[80]

ב-17 בינואר 1993 הביעה קינג התנגדות למתקפת הטילים של ארצות הברית על עיראק (אנ'). בתגובה לכך היא הציעה שיתקיימו הפגנות למען השלום.[81] ב-16 בפברואר אותה שנה הגיעה קינג למטה ה-FBI ופנתה למנהל הסוכנות ויליאם סשיינס על כך שגרם ל-FBI "להפנות את גבו למסכת ההתעללויות של עידן הובר".[82] היא שיבחה את סשיינס על "מנהיגותו בהבאת נשים ובני מיעוטים אל ה-FBI ועל היותו ידיד אמת של התנועה לזכויות האזרח". קינג הודתה שהיא לא הייתה מקבלת את ההסדר אלמלא סשיינס.[83] ב-17 בינואר 1994, יום ההולדת ה-65 של בעלה, אמרה קינג: "אין שום הצדקה, גדולה ככל שתהיה, אף לפעולה אחת בלבד של אלימות כנגד אדם אחר".[84] בינואר 1995 הואשמה קובילה שאבז, בתו השנייה של מלקולם אקס, בעשיית שימוש בטלפונים ובחציית גבולות מדינות במסגרת מזימה להרוג את לואיס פרחאן. קינג הגנה עליה, באומרה בכנסיית ריברסייד בהארלם שהתובעים הפדרליים סימנו אותה כמטרה להכתמת מורשתו של אביה.[85] בסתיו אותה שנה, הובילה קינג ניסיון לרישום מיליון נשים אפרו-אמריקאיות מצביעות לבחירות לנשיאות שעמדו להתקיים בשנה שלאחר מכן יחד עם חברותיה האלמנות, בטי שאבז (אלמנתו של מלקולם אקס) ומירלי אוורס-ויליאמס (אלמנתו של מדגר אוורס), וזכתה לשבחים על כך מפי בתה יולנדה בנשף בוושינגטון.[86] ב-12 באוקטובר אותה שנה, נאמה קינג בנוגע למשפט הרצח של או. ג'יי. סימפסון, שאליו היא התנגדה על רקע ההשפעה ארוכת הטווח שלו על היחסים בין הגזעים כאשר דיברה בפני קהל באוניברסיטת סוקה בקליפורניה.[87] ב-24 בינואר 1996 היא נשאה נאום שנמשך 40 דקות בקמפוס לייק שור של אוניברסיטת לויולה ברוג'רס פארק, שיקגו. היא קראה לכולם "לשאת את לפיד החירות ולהוביל את אמריקה למהפכה גדולה נוספת".[88] ב-1 ביוני 1997 סבלה בטי שאבז מכוויות נרחבות מסכנות חיים שנגרמו לאחר שנכדה, מלקולם שאבז הצית שריפה בביתם. בתגובה לאשפוזה של ידידתה הוותיקה, תרמה קינג קרן שיקום של 5,000 עבורה.[89] שאבז נפטרה בסופו של דבר ב-23 ביוני, שלושה שבועות לאחר השריפה.

במהלך שנות ה-90, חוותה קינג מספר רב של פריצות לביתה, ונתקלה בלינדון פיצג'רלד פייס (אנ'), אדם שהודה ברציחת נשים באזור. הוא פרץ לביתה באמצע הלילה ונתקל בה כשהיא ישובה במיטתה. לאחר כמעט שמונה שנים של הסתגרות בביתה בעקבות תקרית זו, עברה קינג לדירה בבית משותף שהיה לזמן מה גם ביתם של הזמרים אלטון ג'ון וג'נט ג'קסון.[90] את הבית היא קיבלה כמתנה מאופרה וינפרי.[91] ב-1999 הצליחה משפחת קינג לבסוף להשיג פסק דין מחבר מושבעים שבו הוכרז שמרטין לותר קינג היה קורבן לקשר לרצח לאחר שהוגשה תביעה נגד לויד ג'וורס (אנ') שטען שש שנים קודם לכן שהוא שילם למישהו אחר מאשר ג'יימס ארל ריי שיבצע את הרצח.[92] ב-4 באפריל 2000, ביקרה קינג את קבר בעלה יחד עם בניה, בתה ברניס וגיסתה. בהתייחסה לתוכניות לבניית אנדרטה לבעלה בוושינגטון די. סי., אמרה קינג שזו תהיה "קבוצה מושלמת של אנדרטאות בבירת האומה לכבודתם של מנהיגי הדמוקרטיה הגדולים ביותר, כולל אברהם לינקולן, ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון, וכעת מרטין לותר קינג הבן".[93] שירות הפארקים הלאומיים ביקש להנציח את חלומו של מרטין לותר קינג, אך הם לא רצו שיתנהל דיון על התנגדותו נגד מלחמת וייטנאם או מאבקו נגד העוני באמריקה. בעשור האחרון לחייה אימצה קינג אורח חיים טבעוני.[94]

התנגדות לאפרטהייד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-80, חזרה קינג על עמדתה משכבר הימים נגד האפרטהייד, והשתתפה בסדרה של שביתות שבת בוושינגטון די. סי., שעוררו הפגנות ברחבי ארצות הברית נגד מדיניותה הגזענית של דרום אפריקה.

בספטמבר 1986 ערכה קינג ביקור של עשרה ימים בדרום אפריקה.[95] ב-9 בספטמבר היא ביטלה פגישה עם נשיא דרום אפריקה פיטר וילם בותה ועם הצ'יף מנגוסותו בותלזי (אנ')[96] ביום המחרת היא נפגשה עם אלאן בוסאק. הנהגת החזית הדמוקרטית המאוחדת, בוסאק וויני מנדלה, איימו להימנע מפגישה עם קינג אם היא תיפגש עם בותה ועם בותלזי.[97] היא גם נפגשה עם ויני מנדלה באותו יום, והגדירה את הפגישה "אחד הרגעים הגדולים והמשמעותיים ביותר בחיי". נלסון מנדלה היה אז עדיין כלוא בכלא פולסמור לאחר שהועבר לשם ב-1982 מרובן איילנד. לפני שיצאה מארצות הברית לדרום אפריקה, תיארה קינג השוואות בין התנועה לזכויות האזרח לבין מקרהו של מנדלה. עם שובה לארצות הברית, האיצה קינג בנשיא רייגן לאשר עיצומים כלכליים נגד דרום אפריקה.

פעילות למען השלום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים קידמה קינג את השאיפה לשלום עולמי. הסופר מייקל אריק דייסון תיאר אותה "פציפיסטית מוקדמת יותר ומסורה יותר בהשוואה לבעלה".[98] אף על פי שקינג עצמה התנגדה למונח "פציפיזם", היא קידמה פעולות ישירות בלתי אלימות להשגת שינויים חברתיים. ב-1957, היא הייתה אחת ממייסדי "הוועדה למדיניות גרעין שפויה" (The Committee for a Sane Nuclear Policy, כיום Peace Action),[99] והיא נאמה בסן פרנסיסקו במקביל לנאומו של בעלה בניו יורק בצעדה גדולה נגד מלחמת וייטנאם ב-15 באפריל 1967, שאורגנה על ידי ועדת הגיוס הלאומית לסיום המלחמה בווייטנאם (National Mobilization Committee to End the War in Vietnam).

קינג הייתה גם דוברת מרכזית בהתנגדות לעונש מוות ולמלחמת עיראק.[100][101]

זכויות הלהט"ב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1983, בוושינגטון די. סי., הפעילה קינג לחצים שחוק זכויות האזרח של 1964 יתוקן כך שיכלול את הלהט"ב כקבוצת אוכלוסייה מוגנת.

בתגובה להחלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין באוורס נגד הארדוויק ב-1986, פנה לקינג ידידה הוותיק וינסטון ג'ונסון מאטלנטה, והוא היה פעיל בארגון היותה של קינג נואמת מרכזית במסגרת הקמפיין לזכויות אדם בניו יורק. קינג ציינה שהיא הייתה שם כדי להביע את הסולידריות שלה עם תנועת הלהט"ב. היא שיבחה את הלהט"בים כמי ש"תמיד היו חלק מהתנועה לזכויות האזרח".[102]

ב-1 באפריל 1988, במלון פאלמר האוס הילטון בשיקגו, קראה קינג לקהילת זכויות האזרח להצטרף למאבק נגד הומופוביה ולהטיה נגד להט"בים. "הומופוביה היא כמו גזענות וכמו אנטישמיות וכמו צורות אחרות של דעה קדומה, בכך שהיא שואפת לבצע דה-המוניזציה של קבוצה גדולה של אנשים, של הכבוד והאישיות שלהם", היא הכריזה. "היא מכינה את הקרקע לדיכוי ואלימות נוספים שהתפשטו בקלות רבה מדי כדי להפוך את קבוצת המיעוט הבאה לקורבן".[103]

ב-31 במרץ 1998, אמרה קינג: "אני עדיין שומעת אנשים אומרים שאל לי לדבר על זכויות להומואים ולסביות, ושעלי להתרכז בסוגיות הצדק הגזעי. .. אבל אני מזכירה להם שמרטין לותר קינג אמר, 'אי צדק בכל מקום הוא איום לצדק בכל מקום'. ...אני פונה לכל מי שמאמין בחלום של מרטין לותר קינג לפנות מקום בשולחן של האחווה ללסביות ולהומואים".[104] ב-9 בנובמבר 2000, שבה וחזרה קינג על דברים דומים בפתיחת המליאה השנתית של כוח המשימה הלהטב"קי הלאומי.[105]

ב-2003 הוזמנה קינג לכוח המשימה הלהטב"קי הלאומי כדי להשתתף באירועי יום השנה ה-40 של המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות והנאום יש לי חלום. הייתה זו הפעם הראשונה בה קבוצות זכויות להט"ב הזמינה לאירוע מרכזי שלה אישיות מהקהילה האפרו-אמריקאית.

את טקס הלוויה של קינג, ניהל הבישוף אדי לונג, שעליו נמתחה ביקורת על ידי מי ששימש אז כיושב ראש ה-NAACP ג'וליאן בונד, שסירב להשתתף בטקס באומרו שהוא "לא מסוגל לדמיין שהיא הייתה מוכנה להיות נוכחת בכנסייה עם כומר שמחזיק בדעות הומופוביות".[106]

מרכז מרטין לותר קינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצבה על קברם המשותף של קורטה סקוט קינג ומרטין לותר קינג במרכז קינג.

מרכז קינג לשינוי חברתי בלתי אלים (King Center for Nonviolent Social Change), שהוקם על ידי קורטה סקוט קינג ב-1968, הוא אתר הזיכרון הרשמי המוקדש לקידום מורשתו ורעיונותיו של מרטין לותר קינג. יומיים לאחר הלווייתו של בעלה, החלה קינג לתכנן איסוף קרן של 15 מיליון דולר למימון המרכז.[107] בהמשך היא העבירה את תפקיד המנהלת הכללית והנשיאה של המרכז לבנה, דקסטר סקוט קינג. בתחילה היו למשפחת קינג קשיים באיסוף המסמכים, שכן הם היו במספר מקומות, כולל בקולג'ים בהם למד מרטין לותר קינג ובארכיונים. לקינג הייתה קבוצה של תומכים שהחלה באיסוף מסמכיו של בעלה ב-1967, השנה שלפני הרצחו.[108] לאחר גיוס כספים מתורמים פרטיים ומהממשלה, עלה בידיה להשיג את מימון המבנה ב-1981.[109]

ב-1984 ספגה קינג ביקורת מהוזייה ויליאמס (אנ'), אחד מחסידיו הראשונים של בעלה, על כך שעשתה שימוש במרכז לקידום "חומר מקורי" על חלומותיו ורעיונותיו של בעלה, והוא פסל את המסחור כניסיון לנצל את מורשת בעלה. היא התירה יצירת ערכה, שכוללת כרזה, חמישה תצלומים של קינג ושל משפחתו, קלטת שמע של הנאום יש לי חלום, חוברת עם הנחיות על האופן לציון יום מרטין לותר קינג, וחמש גלויות עם ציטוטים מדבריו. היא האמינה שזו היא הדרך המקורית לציין את היום ולכבד את זכרו, ודחתה את ההאשמות של ויליאמס.[110]

בדצמבר 1987 תבעה קינג את אוניברסיטת בוסטון, בה למד בעלה, על כך שהחזיקה ביותר מ-83,000 מסמכים שמקומם לדבריה בארכיון מרכז קינג. על כל פנים, כאשר קיבל קינג את פרס נובל לשלום ב-1964, הוא הצהיר שמסמכיו יישמרו באוניברסיטה. עורכי דינה של קינג טענו שההצהרה לא הייתה מחייבת ושקינג לא השאיר אחריו צוואה.[111] קינג העידה שבפגישה עם נשיא האוניברסיטה ג'ון ר. סילבר ב-1985, הוא דרש שהיא תשלח אליהם את כל המסמכים של בעלה, ולא ההפך.[112] היא פרסמה הצהרה, "דר' קינג ביקש שהדרום יהיה המקום בו יופקדו רוב מסמכיו. כעת, כאשר הספרייה והארכיון של מרכז קינג שלמים, ונמצא בהם אחד האוספים הטובים ביותר בעולם בנושא זכויות האזרח, זה הזמן שהמסמכים הללו יושבו הבייתה".[113] ב-6 במאי 1993, דחה בית משפט את טענותיה של קינג לקבלת המסמכים לאחר שנמצא מכתב מ-16 ביולי 1964 ממרטין לותר קינג אל האוניברסיטה, ובו הובעה התחייבות לאוניברסיטה שהיא תקבל את הבעלות על מסמכיו לאחר מותו. קורטה קינג אמרה בכל אופן, שבעלה שינה בהמשך את דעתו בנוגע לשמירת המסמכים על ידי האוניברסיטה.

ב-17 בינואר 1992, הניח הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש זר על קברו של מרטין לותר קינג והתקבל במרכז קינג על ידי קורטה קינג. קינג שיבחה את תמיכתו של בוש בהחלטה על קיום יום מרטין לותר קינג, ובסיום הטקס הם שילבו ידיים ושרו את השיר We Shall Overcome.[114]

לאחר שבנה דקסטר היה לנשיא המרכז בפעם השנייה ב-1994, התפנה לקינג זמן רב יותר לכתיבה, לטיפול בנושאים שונים ולבילוי זמן עם הוריה.[115]

מחלתה ומותה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברה הזמני של קורטה סקוט קינג.

לקראת סוף שנת חייה ה-77, החלה קינג לסבול מבעיות בריאותיות. מזכירתו לשעבר של בעלה, דורה מקדונלד, סייעה לה באופן חלקי באותה תקופה.[116] באפריל 2005, חודש לאחר שנאמה בסלמה, אלבמה לרגל 40 שנה למצעדים מסלמה למונטגומרי, אושפזה קינג לאחר שאובחנה עם בעיות בליבה, ושוחררה מאשפוז ליום הולדתה ה-78 והאחרון. בהמשך היא סבלה מכמה מקרים של שבץ מוחי. ב-16 באוגוסט אותה שנה היא אושפזה שוב לאחר שלקתה שוב בשבץ ובהתקף לב קל. בתחילה היא הייתה מוגבלת בדיבור ובתפקוד פלג גופה הימני. ב-21 באוגוסט דיווחה בתה, ברניס, שהיא הצליחה להניע את רגלה,[117] בעוד שבתה הבכורה יולנדה טענה שהמשפחה מצפה להחלמתה המלאה.[118] ב-22 בספטמבר היא שוחררה מבית החולים פידמונט שבאטלנטה, לאחר ששב אליה הדיבור באופן חלקי, והיא המשיכה לקבל פיזיותרפיה בביתה. בשל בעיות בריאות מתמשכות, ביטלה קינג מספר אירועים בהם הייתה אמורה לנאום עד לסוף השנה. ב-14 בינואר 2006 קיימה קינג את הופעתה הציבורית האחרונה בארוחת ערב לזכרו של בעלה באטלנטה. ב-26 בינואר היא אושפזה במרכז שיקום ברוסריטו (Rosarito) שבמקסיקו בשם בדוי. הרופאים במרכז לא ידעו על זהותה האמיתית עד שמסמכיה הרפואיים הגיעו ביום המחרת, והם לא החלו בטיפול עקב מצבה.[119]

קורטה סקוט קינג נפטרה בשעות הערב המאוחרות של 30 בינואר 2006 במרכז השיקומי ברוסריטו. הסיבה העיקרית למותה הייתה כשל נשימתי שנבע מסיבוכים של סרטן השחלה.[120] ב-1 בפברואר הוטסה גופתה של קינג לאטלנטה.[121]

טקס ההלוויה שארך שמונה שעות, התקיים ב-7 בפברואר 2006 בכנסייה הבפטיסטית הלידה מחדש שבליתוניה, ג'ורג'יה. את ההספד נשאה ברניס קינג. בטקס נכחו נשיאי ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, ביל קלינטון, ג'ורג' הרברט ווקר בוש וג'ימי קרטר ונשותיהם, למעט הגברת הראשונה לשעבר ברברה בוש שהייתה מחויבת לאירוע אחר. משפחתו של הנשיא לשעבר ג'רלד פורד לא נכחה בשל מחלתו (הוא נפטר בעצמו בהמשך אותה שנה). הסנאטור והנשיא לעתיד ברק אובמה, ופקידי ממשל אחרים, נכחו גם הם בטקס.[122]

הנשיא לשעבר קרטר והכומר ג'וזף לואורי נשאו דברים בטקס ומתחו ביקורת על מלחמת עיראק ועל ההאזנות לבני משפחת קינג.[101][123]

קינג נטמנה באופן זמני בקבר זמני במתחם מרכז קינג עד שנבנה עבורה מקום מנוחה קבוע לצד קברו של בעלה, זאת על פי בקשתה מבני משפחתה. ב-20 בנובמבר אותה שנה נחנך הקבר המשותף של בני הזוג בנוכחות בני משפחה וחברים. קבר זה הוא מקום מנוחתו השלישי של מרטין לותר קינג והשני של קורטה סקוט קינג.

הנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורטה קינג הייתה האישה הראשונה והאפרו-אמריקאית הראשונה שארונה הוצב בקפיטול המדינתי של מדינת ג'ורג'יה. היא הוכנסה להיכל התהילה של נשות אלבמה, ולהיכל התהילה הלאומי לנשים.

מרכז קורטה סקוט קינג לחופש תרבותי ואינטלקטואלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005, הוקם לכבודה של קינג מרכז קורטה סקוט קינג לחופש תרבותי ואינטלקטואלי (Coretta Scott King Center for Cultural and Intellectual Freedom) על ידי אנטיוק קולג', בו היא למדה, כתוכנית לימודים ניסיונית בסוגיות גזע, מעמד, מגדר, מגוון וצדק חברתי עבור קמפוס הקולג' והקהילה המקומית. המרכז נפתח בקמפוס אנטיוק ב-2007.[124]

ב-2014 הוענקה לזוג מדליית הזהב של הקונגרס, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית. המדליה נמסרה לילדיהם של מרטין לותר קינג וקורטה סקוט קינג ונמסרה לשימור בסמית'סוניאן.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורטה סקוט קינג בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 "JFK's famous phone call to Coretta Scott King". NBC News
  2. ^ "Coretta Scott King honored at church where husband preached". Lodi News-Sentinel. February 6, 2006.
  3. ^ 1 2 Bagley, Edyth Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. Tuscaloosa, Alabama: The University of Alabama Press. pp. 17–19.
  4. ^ King, Coretta Scott and Rev. Dr. Barbara Reynolds (January 17, 2017). My Life, My Love, My Legacy. Henry Holt and Company. p. 11.
  5. ^ Gelfand, Dale Evva (2006). Coretta Scott King: Civil Rights Activist. Chelsea Clubhouse, p. 17.
  6. ^ 1 2 3 "Coretta Scott King". Women's History. Gale Virtual Reference Library. Archived from the original on December 2, 2008.
  7. ^ Octavia B. Vivian (April 30, 2006). Coretta: The Story of Coretta Scott King. Fortress Press. p. 27.
  8. ^ Gelfand, Dale Evva (2006). Coretta Scott King: Civil Rights Activist. Chelsea Clubhouse, p. 15.
  9. ^ "Coretta Scott King: My Childhood as a Tomboy / Growing into a Lady". Visionaryproject. Archived from the original on December 6, 2013.
  10. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 7.
  11. ^ 1 2 King, Coretta Scott (Fall 2004). "Address, Antioch Reunion 2004". The Antiochian. Archived from the original on May 1, 2007.
  12. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, p. 62.
  13. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, pp. 65-66.
  14. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, p. 67.
  15. ^ Lithgow, John (August 24, 2017). "Upfront / What I Know Now: John Lithgow". AARP the Magazine. Archived from the original on August 25, 2017.
  16. ^ "Coretta Scott King Dies at 78". ABC News. January 31, 2006. Archived from the original on June 12, 2018.
  17. ^ Dyson, Michael Eric (2000). I May Not Get There with You: The True Martin Luther King, Jr. Free Press, p. 212.
  18. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, p. 99.
  19. ^ 1 2 Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, p. 100.
  20. ^ "Coretta Scott King Biography and Interview". American Academy of Achievement. Archived from the original on August 18, 2019.
  21. ^ Nazel, Joseph (1997). Martin Luther King, Jr. Holloway House Publishing Companyl, p. 69.
  22. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 108.
  23. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 111.
  24. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 144.
  25. ^ McPherson, Stephanie Sammartino (2007). Coretta Scott King. Twenty-First Century Books, p. 46.
  26. ^ "India Trip (1959)". Archived from the original on December 11, 2019.
  27. ^ Burns, Stewart (1997). Daybreak of Freedom: The Montgomery Bus Boycott. The University of North Carolina Press, pp. 133-135.
  28. ^ Gibson Robinson, Jo Ann (1987). The Montgomery Bus Boycott and the Women Who Started It: The Memoir of Jo Ann Gibson Robinson. University of Tennessee Press, pp. 130-131.
  29. ^ Princess Weekes, Coretta Scott King: Author, Activist, and Civil Rights Leader, www.themarysue.com, Jan 21, 2019.
  30. ^ Kennedy, Nixon, Anti-Catholicism: the 1960 Presidential Election, The Reconstructionist, Sep 24, 2020.
  31. ^ Chris Matthews, Chris Matthews Complete Library E-book Box Set: Tip and the Gipper, Jack Kennedy, Hardball, Kennedy & Nixon, Now, Let Me Tell You What I Really Think, and American, Simon and Schuster, 2013
  32. ^ McPherson, Stephanie Sammartino (2007). Coretta Scott King. Twenty-First Century Books, p. 56.
  33. ^ Mahoney, Richard D. (1999). Sons & Brothers: The Days of Jack and Bobby Kennedy. Arcade Publishing, p. 247.
  34. ^ 1 2 Branch, Taylor (1989). Parting the Waters: America in the King Years 1954–63. Simon & Schuster, p. 736.
  35. ^ Fairclough, Adam (1995). Martin Luther King, Jr. University of Georgia Press, p. 77.
  36. ^ Schlesinger, Arthur M. Jr. (1978). Robert Kennedy and His Times, p. 353.
  37. ^ Willis, Richard W. (2011). Martin Luther King, Jr., and the Image of God. Oxford University Press, p. 166.
  38. ^ McPherson, Stephanie Sammartino (2007). Coretta Scott King. Twenty-First Century Books, p. 57.
  39. ^ Gentry, Curt (2001). J. Edgar Hoover: The Man and the Secrets. W. W. Norton & Company, p. 572.
  40. ^ Gentry, Curt (2001). J. Edgar Hoover: The Man and the Secrets. W. W. Norton & Company, p. 575.
  41. ^ Dyson, Michael Eric (2000). I May Not Get There with You: The True Martin Luther King, Jr. Free Press, p. 217.
  42. ^ "The FBI's Ugly Obsession With Dr. Martin Luther King Jr". Amanpour & Company.
  43. ^ Robinson, Tom (2014). Malcolm X: Rights Activist and Nation of Islam Leader. Abdo. p. 54.
  44. ^ History of Coretta Scott King in Timeline - populartimelines.com
  45. ^ OKLA JONES, Remembering Coretta Scott King: The Impact Of The Author, Activist And Civil Rights Leader, Essence, APRIL 27, 2022.
  46. ^ Jennifer Bihm, Coretta Scott: The Queen Behind the King, Lasentinel, January 16, 2020.
  47. ^ Rickford, Russell J. (2003). Betty Shabazz: A Remarkable Story of Survival and Faith Before and After Malcolm X. Naperville, Illinois: Sourcebooks. p. 349.
  48. ^ Clarke, Thurston (2008). The Last Campaign: Robert F. Kennedy and 82 Days That Inspired America. Henry Holt and Co, p. 124.
  49. ^ 1 2 Gelfand, Dale Evva (2006). Coretta Scott King: Civil Rights Activist. Chelsea Clubhouse, p. 7.
  50. ^ C. David Heymann, Bobby and Jackie: A Love Story, Simon and Schuster, 2009, p. 149.
  51. ^ Schlesinger, Arthur M. Jr. (1978). Robert Kennedy and His Times, p. 940.
  52. ^ Book Excerpt: 'Nixon's Secrets' By Roger Stone, ABC News, August 6, 2014.
  53. ^ Owen Collins, Speeches that Changed the World, Westminster John Knox Press, 1999, p. 409.
  54. ^ Loh, Jules (April 18, 1968). "Coretta King Expected to Take Active Role in Crusade". The Free Lance–Star. Archived from the original on October 19, 2015.
  55. ^ Oppenheimer, Jerry (1995). The Other Mrs. Kennedy: An Intimate and Revealing Look at the Hidden Life of Ethel Skakel Kennedy. St. Martin's Paperbacks, p. 311.
  56. ^ Burns, Rebecca Poynor, "Mourning and Message: Martin Luther King Jr.'s 1968 Atlanta Funeral as an Image Event." Thesis, Georgia State University, 2008, p. 12.
  57. ^ "Widow Hopes For Fulfillment of King's Dream". Jet. April 18, 1968, p. 3.
  58. ^ Gelfand, Dale Evva (2006). Coretta Scott King: Civil Rights Activist. Chelsea Clubhouse, p. 13.
  59. ^ Dasha Matthews, The Activism of Josephine Baker, UMKC Women's Center, February 26, 2018.
  60. ^ Pappas, Heather. "Coretta Scott King". Nuclear Age Peace Foundation. Archived from the original on October 12, 2007.
  61. ^ Crosby, Emilye (2011). Civil Rights History from the Ground Up: Local Struggles, a National Movement. University of Georgia Press, p. 402.
  62. ^ "When widowhood speaks to black civil rights: Coretta Scott King". Women News Network. January 20, 2014. Archived from the original on January 25, 2014.
  63. ^ Oppenheimer, Jerry (1995). The Other Mrs. Kennedy: An Intimate and Revealing Look at the Hidden Life of Ethel Skakel Kennedy. St. Martin's Paperbacks, p. 340.
  64. ^ "Accused Slayer of Dr. Martin Luther King Arrested". Star–Banner. June 9, 1968.
  65. ^ "Coretta Scott King". CBS News. Archived from the original on March 3, 2018.
  66. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 256.
  67. ^ Dexter King Will Succeed Mom Coretta Scott King as Chairman/CEO MLK Center. Johnson Publishing Company. November 7, 1994, p. 5.
  68. ^ Colman McCarthy, Opinion: Pat for President, The Washington Post, December 12, 1986.
  69. ^ Karnow, Stanley (1983). Vietnam: A History. Penguin Books, p. 614.
  70. ^ "FBI spied on Coretta Scott King, files show". Los Angeles Times. August 31, 2007. Archived from the original on January 27, 2013.
  71. ^ "FBI Files Reveal Government Spied on Coretta Scott King". Jet. September 24, 2007. Archived from the original on January 6, 2016.
  72. ^ "Coretta Scott Still Working To Have Husband's Birthday Declared Holiday". The Gadsden Times. January 14, 1972.
  73. ^ "Coretta defends Young". Deseret News. July 26, 1978.
  74. ^ "Ted Turner hires Coretta King". Star-News. September 30, 1980.
  75. ^ "Coretta King says Jackson can't win". The Register-Guard. August 26, 1983. Archived from the original on October 19, 2015.
  76. ^ O’CONNOR, JESSICA. “‘RACISM ANYWHERE THREATENS FREEDOM EVERYWHERE’: THE LEGACY OF MARTIN LUTHER KING, JR. IN BLACK AMERICA’S ANTI-APARTHEID ACTIVISM.” Australasian Journal of American Studies, vol. 34, no. 2, 2015, p. 50.
  77. ^ "Reagan offers Coretta King an apology". Lawrence Journal-World. October 22, 1983. Archived from the original on October 19, 2015.
  78. ^ "Coretta Scott King satisfied with Reagan's apology". Nevada Daily Mail. October 23, 1983.
  79. ^ Byrd, Robert (February 11, 1987). "Coretta King outraged at jailing of 'Winfrey Show' protestors". The Lewiston Journal.
  80. ^ Smith, Shawn Maree (March 9, 1989). "Coretta Scott King Sidesteps Controversy on Convention Center". Los Angeles Times. Archived from the original on January 8, 2014.
  81. ^ "Coretta Scott King Outraged About Strike". Orlando Sentinel. January 18, 1993. Archived from the original on January 12, 2014.
  82. ^ Ostrow, Ronald J. (February 17, 1993). "Coretta King, at FBI Headquarters, Backs Sessions, Assails Hoover". Los Angeles Times. Archived from the original on January 8, 2014.
  83. ^ Howard, Scripps (February 17, 1993). "Coretta Scott King Praises Sessions, FBI". Chicago Tribune. Archived from the original on January 16, 2014.
  84. ^ "Opposition to Violence, Assault Weapons Are Focus of King Day". Los Angeles Times. January 18, 1994. Archived from the original on January 8, 2014.
  85. ^ "Coretta King: Charges Aim To Smear Malcolm X". Orlando Sentinel. February 2, 1995. Archived from the original on January 12, 2014.
  86. ^ Rickford, Russell J. (2003). Betty Shabazz: A Remarkable Story of Survival and Faith Before and After Malcolm X. Naperville, Ill.: Sourcebooks, p. 483.
  87. ^ "Coretta King Discusses Verdicts". Los Angeles Times. October 13, 1995. Archived from the original on February 21, 2014.
  88. ^ Thomas, Jerry (January 25, 1996). "Coretta Scott King Carries Dream". Chicago Tribune. Archived from the original on October 30, 2013.
  89. ^ "Shabazz Fund Drive Gets Levin, King Donations". Orlando Sentinel. June 18, 1997. Archived from the original on February 20, 2014.
  90. ^ King's widow victim of multiple burglaries". Kentucky New Era. January 14, 2005. Archived from the original on October 19, 2015.
  91. ^ Chu, Louise (January 14, 2005). "King's widow victim of multiple burglaries". Kentucky New Era.
  92. ^ Baird, Woody (December 10, 1999). "King family gets jury verdict on conspiracy". Ellensburg Daily Record.
  93. ^ "Rev. Martin Luther King, Jr.'s Family Commemorate 32nd Anniversary of His Death". Jet. April 24, 2000, p. 5.
  94. ^ Reynolds, Barbara A. (February 4, 2006). "The Real Coretta Scott King". The Washington Post. Archived from the original on November 6, 2017.
  95. ^ "Mrs. King warns of sanctions 'hardship'". Chicago Sun-Times. September 13, 1986. Archived from the original on June 10, 2014.
  96. ^ "Mrs. King won't meet Botha". Chicago Sun-Times. September 10, 1986. Archived from the original on June 10, 2014.
  97. ^ William Claiborne, King Meets With Boesak After Snub of Botha, The Washington Post, September 10, 1986.
  98. ^ Dyson, Michael Eric; Jagerman, David L. (2000). I May Not Get There with You: The True Martin Luther King, Jr – Michael Eric Dyson. Simon and Schuster, p. 64.
  99. ^ Minoa D. Uffelman, Austin Peay State University. "Coretta Scott King". Encyclopedia of Alabama. Archived from the original on January 23, 2015.
  100. ^ John Nichols, Coretta Scott King: Death Penalty Abolitionist, The Nation, JANUARY 31, 2006.
  101. ^ 1 2 "Lawmakers Press Pentagon Official on MLK War Claim". The Huffington Post. January 19, 2011.
  102. ^ "Coretta's Big Dream: Coretta Scott King on Gay Rights - Michael G. Long". The Huffington Post. January 31, 2013. Archived from the original on April 19, 2015.
  103. ^ The Legacy of & Memorial to Dr. King, Wesleyan University.
  104. ^ Merritt, James Edward Jr. (2011). For all God's people: Diverse people of faith for ecumenical witness and public policy (PhD). Cambridge, MA: Episcopal Divinity School, pp. 72-73.
  105. ^ "Remarks by Coretta Scott King at Creating Change in 2000". Michigan State University Lesbian, Bisexual, Gay, and Transgender Resource Center. Archived from the original on August 27, 2008.
  106. ^ "BV Q&A; With Julian Bond - AOL Black Voices". May 4, 2010. Archived from the original on May 4, 2010.
  107. ^ "Coretta King determined as she pursues". Bangor Daily News. January 17, 1986.
  108. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 263.
  109. ^ Dyson, Michael Eric (2000). I May Not Get There with You: The True Martin Luther King, Jr. Free Press, pp.269-270.
  110. ^ "Merchandising of Martin Luther King". Mike Gardner. 1984. Archived from the original on December 6, 2013.
  111. ^ "Coretta King, Boston Univ. Will Go to Court Over the Ownership of King Papers". Jet. February 3, 1992, pp. 22-23.
  112. ^ "Nation In Brief: Massachusetts: Mrs. King Describes Dispute Over Papers". Los Angeles Times. April 28, 1993. Archived from the original on January 8, 2014.
  113. ^ "Coretta King sues school, seeks return of documents". The Telegraph. December 7, 1987. Archived from the original on October 19, 2015.
  114. ^ "Bush commemorates King". Kentucky New Era. January 17, 1992.
  115. ^ "Dexter King Will Succeed Mom Coretta Scott King As Chairman/CEO MLK Center". Jet. November 7, 1994, p. 5.
  116. ^ Dewan, Shaila (January 15, 2007). "Dora E. McDonald, 81, Secretary to Martin Luther King in '60s". The New York Times. Archived from the original on September 8, 2017.
  117. ^ "Coretta Scott King partly paralyzed by stroke". NBC News. August 21, 2005. Archived from the original on January 16, 2014
  118. ^ "Family expects Coretta Scott King to recover from stroke". USA Today. August 19, 2005. Archived from the original on January 16, 2014.
  119. ^ "Coretta Scott King dead at 78". NBC News. January 31, 2006.
  120. ^ "Coretta Scott King dead at 78". NBC News. Associated Press. January 31, 2006. Archived from the original on June 25, 2013.
  121. ^ "King widow lies in state in Georgia". Taipei Times. February 6, 2006. Archived from the original on January 18, 2014.
  122. ^ "Barack Obama: How He Did It". Newsweek. November 4, 2008. Archived from the original on September 3, 2009.
  123. ^ McNamara, Melissa (February 7, 2006) 'She Is Deeply Missed' Archived February 5, 2011, at the Wayback Machine, CBS News
  124. ^ "Coretta Scott King Center for Cultural and Intellectual Freedom". Archived from the original on January 12, 2018.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קורטה_סקוט_קינג&oldid=39938188"