קודו ההרים

קודו ההרים
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	פרים
שבט:	סלילני קרניים
סוג:	קודו
מין:	קודו ההרים
שם מדעי
Tragelaphus buxtoni ‏ליידקר, 1910
תחום תפוצה

קודו ההרים בין השיחים

קודו ההרים (שם מדעי: Tragelaphus buxtoni), הוא מין אנטילופה גדולה בסוג קודו החי באזורים הרריים שבמזרח אפריקה. שמו הנוסף ניאלה ההרים בא לו על שם דמיונו לקודו ניאלה, ובעבר, אף נחשב כתת-מין שלו. קודו ההרים נחשב לפרסתן הגדול האחרון שנתגלה באפריקה.

תיאור

לקודו ההרים פרווה כהה יחסית וצבעה נע בין אפור כהה לחום ערמוני. הפרווה חלקה ומבריקה בקיץ, והופכת לשעירה בחודשי החורף. למין זה פס לבן בין העיניים, כתמים ונקודות לבנים על הלחיים, שני כתמים לבנים על הצוואר והחזה, כתמים ונקודות נוספים בחלק האחורי, ועוד שבעה-תשעה פסים לבנים בצדדים. הגחון חיוור מעט, וצידם הפנימי של הרגליים הכהות לבן. הזנב אף הוא כהה ושעיר למדי, צידו הפנימי לבן, ואורכו 20–25 ס"מ. לחלק מהפרטים, יש דפוס של סימונים וכתמים ייחודיים בדומה לזברות. קודו זה גדול למדי, גובהו בכתפיים: 135-90 ס"מ, ואורך ראשו וגופו: 260-190 ס"מ. משקלם של הזכרים: 320-150 ק"ג, ושל הנקבות עד 200 ק"ג. לזכרים זוג קרניים גדולות ומפותלות, העשויות להגיע לאורך של 118 ס"מ, ולהם כשניים עד שלושה סלסולים. הנקבות נטולות קרניים ואוזניהן גדולות יותר. לשני המינים רעמה בצבע חום אפרפר-לבן על הגב, אלא שלזכרים רעמה גדולה ובולטת יותר, ולנקבות היא אף נעדרת לפעמים. הזכרים גם גדולים וכהים יותר מהנקבות, ובעלי רעמה בצוואר.

הפארק הלאומי הרי באלה, בו נמצאת מרבית אוכלוסיית קודו ההרים

תפוצה ובית גידול

בתמונות אלה ניתן לראות את ההבדלים הבולטים כדוגמת קרניים, רעמה וצבע הפרווה בין הזכר (למעלה) לנקבה (למטה).

קודו ההרים אנדמי לאזורים ההרריים של דרום מזרח אתיופיה, במדינת אורומיה. המינים כבר איבדו הרבה מתחום המחיה הקודם שלהם, ועכשיו הם נפוצים בעיקר בפארק הלאומי הרי באלה, שהוא גם התפוצה הדרומית ביותר שלהם. מלבד זאת קיימים כארבע אוכלוסיות קטנות נוספות צפונה יותר.

כפי שמרמז שמו, קודו ההרים חי בעיקר באזורי הרריים, הכוללים יערות, שיחים, ומרעה תת-אלפיני בגבהים של 3,000 - 4,300 מטר, אף על פי שהמין נצפה גם בגבהים של 1,600 מטר. סביר להניח שהמינים נאלצו לנדוד לאזורים גבוהים יותר בשל החקלאות ומרעה צאן באזורים הנמוכים.

אקולוגיה והתנהגות

קודו ההרים פעיל בעיקר בשעתי הבוקר והערב, ומבלה את זמנו באכילת שיחים, עצים ועשבים, ומדי פעם נאכלים על ידו גם שרכים, צמחי מים וחזזיות. בתקופות של קור או חום קיצונים, הקודואים לעיתים קרובות מוצאים מקלט בצמחייה צפופה ביערות וחורשים. צבעם הכהה והסימונים הלבנים עשויים להסוות אותם ביערות בהם הם חיים. הצבע הלבן גם משמש בתקשורת החברתית, כאשר הזכר מנסה להרשים את הנקבות, השערות שברעמה על הגב סומרות, וכמו כן כאשר הם נמלטים הם יניפו את זנבם לאות אזהרה. קודו ההרים חי ביחידות, או בקבוצות קטנות שבהם 8–9 נקבות ועופריהן, אם כי קבוצות של עד 96 פרטים דווחו בעבר. מבנה הקבוצה עשוי גם להשתנות לפי העונה. זכרים צעירים חיים בדרך כלל בקבוצות נפרדות, בעוד שזכרים מבוגרים יותר יהיו בדרך כלל בודדים. זכרי קודו ההרים אינם טריטוריאליים, אם כי מדי פעם קיימת ביניהם היררכיה דומיננטית. עונת הרבייה היא בדרך כלל בעונה היבשה שבין חודשי דצמבר וינואר, והנקבה מולידה עופר יחיד, בסוף עונת הגשמים שבין חודשי אוגוסט וספטמבר, לאחר תקופת הריון של כשמונה עד תשעה חודשים. צבעו של העופר בהיר יותר ומתכהה עם הגיל. העופר שוהה בצמחייה צפופה במשך מספר שבועות לאחר לידה. ההנקה נמשכת שלושה עד ארבעה חודשים, והעופר נשאר עם אימו עד כ-שנתיים.

הטורפים העיקרים של קודו הרים בוגר הם הנמרים, ולעיתים רחוקות צבועים או אריות כיוון שהם אינם נמצאים באזורי הרים. העופרים עשויים להיטרף על ידי תנים וסרוואלים.

איומים ושימור

קודו ההרים סווג כבעל חיים בסכנת הכחדה (EN) על ידי IUCN, בשל ירידה משמעותית בעשורים האחרונים, החל מ-8,000-7,000 בוגרים המשוערים בשנת 1960, לפחות מ-2,500 היום. (אף על פי שאחרים מאמינים שהמספרים הם בסביבות 4,000). האוכלוסיות כיום מפוצלות, מה שהופך אותם לפגיעים במיוחד. האיום העיקרי לקודו ההרים מגיע מפעילות אנושית בתחום המחיה שלו, על ידי אוכלוסיות אדם ובעלי חיים ההולכים וגדלים, ולחץ הולך וגובר על המין באמצעות ציד לא חוקי, תחרות עם בקר הבית על מקורות המזון, טריפה על ידי כלבים מקומיים, והריסת בית הגידול לטובת חקלאות, מרעה, עצים להסקה, ובניית יישובים. מין זה ניצוד גם עבור בשרו וקרניו וכן לתעשיית הפוחלצים.

אוכלוסיית קודו ההרים הראתה עלייה דרמטית במהלך 1980 בעקבות הקמת הפארק הלאומי הרי באלה, אבל תסיסה פוליטית ואזרחית בשנת 1991, הביאה בעקבותיה כריתת יערות ובעיקר ציד, ומספר הקודואים בפארק נפל לשפל של 150–260 פרטים בלבד. מאז יש התאוששות טובה, עם 680–730 שנספרו בפארק בין שנת 2000 ל-2001, וייתכן כי המספר כיום הוא מעל 1,000. עם זאת, הגנה פחות יעילה במקומות אחרים הביאה לירידות מתמשכות.

למרות היותו מוגן באופן מלא על ידי החוק, האכיפה ברוב המקומות חסרה, מלבד החלק הצפוני של הרי באלה, שבו גם נמצא חלק גדול מהאוכלוסייה. שטח מוגן קטן יותר, הוא ה"Muktar Wildlife Sanctuary", שהוקם עבור הקודואים בשנת 1990, ולאחר ציד בלתי חוקי חמור וכריתת יערות, הם נחשבו כנכחדים באזור זה, עד שנוכחות של אוכלוסייה קטנה אושרה בשנת 2003. כרגע אין אוכלוסייה בשבי, ומספר מומחים הציעו להקים אוכלוסייה בשבי כדי להגן עליו מהכחדה.

מלבד זאת גן החיות של סנט לואיס עובד בשיתוף פעולה עם ארגונים לשימור הסביבה, וקהילות מקומיות תומכות לשימור הקודו, על ידי מעקב ותוכניות חינוך סביבתיות, כמו גם ניסיונות לשחזר יערות שהושמדו בסביבתו. ההתאוששות הדרמטית של הקודו בשנת 1980 הראתה כי מאמצי שימור יכולים להיות יעילים עבור המין, ונותנים תקווה שעל ידי הגנה ראויה, אנטילופות אלה יוכלו להתרבות מחדש בהצלחה.

ראו גם

• יעל אתיופי
• זאב אתיופי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קודו ההרים בוויקישיתוף

• קודו ההרים, באתר ITIS (באנגלית)
• קודו ההרים, באתר NCBI (באנגלית)
• קודו ההרים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• קודו ההרים, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• קודו ההרים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• קודו ההרים, באתר GBIF (באנגלית)