קהילת יהודי באוסקה
קהילת יהודי באוסקה (בלטבית Bauskas ebreji) התקיימה בעיירה באוסקה, לטביה, מסוף המאה ה-17 ועד ספטמבר 1941. במהלך המאה ה-19 היא הייתה אחת הקהילות האתניות העיקריות בעיירה והשתתפה בצמיחתה ובפיתוחה. בעיירה חיו ופעלו שנים מחלוצי הציונות הדתית, הרב מרדכי אליאשברג והרב אברהם יצחק קוק, הראי"ה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים הגיעו לאזור באוסקה כבר במאה ה-17. הם התיישבו בדוכסות קורלנד וסמיגליה. תחילה הם התיישבו בקורלנד לאחר שהגיעו מגרמניה והיו שונים מיהודי ליטא. [1] הם נקראו קורלנדים, הם דברו גרמנית והיו מושפעים מהתרבות המערבית. התיישבותם בצמוד לעיירה התאפשרה אחרי סיפוח דוכסות קורלאנד לרוסיה בשנת 1796, אחרי החלוקה השלישית של פולין. תחילה הוגבלו היהודים לגור בפרבר סולובודה מעבר לנהר וכדי להיכנס לעיירה נזקקו לאישורים מיוחדים.[2] רוב יהודי ליטא, שהגיעו לעיירה היו שומרי מצוות ומסורת, אדוקים ושמרנים ביהדותם. שפתם הייתה יידיש.[2] הם בנו בית כנסת מעץ והקימו בית קברות במקום מושבם בסמוך לעיירה.
בשנת 1820 הורשו היהודים להתיישב ולגור בתוך באוסקה. במשך שנים רבות הם היוו את קבוצת התושבים הגדולה ביותר בעיירה. כי שכניהם הגרמנים הבלטים והלטבים, היו ברובם חקלאים, שלא מיהרו לעבור לערים. כשהותר ליהודים לגור בעיירה הם החלו לארגן את מוסדות הקהילה היהודית.
באוסקה הייתה עיירה שוק תוססת והסוחרים היהודים הפכו למתווכים בין האיכרים הלטבים לתושבי העיירות הגדולות יותר. בתמורה רכשו החקלאים מהיהודים סחורות תעשייתיות ומלאכת יד. [3] ב-1835 חיו בעיירה 2,669 יהודים.[2]
ב-1840 עברו 82 משפחות יהודיות (692 נפשות) לפלך חרסון שבדרום אוקראינה כדי להיות חקלאים.[2]
בשנת 1844 יהודי באוסקה בנו בית כנסת חדש מאבן באחת מהפינות של כיכר העיירה. בנוסף בנו בית מדרש גדול, תלמוד תורה ועוד. מוסדות הצדקה שהוקמו באותה תקופה היו "גמילות חסדים", "ביקור חולים", "צדקה גדולה", מלביש ערומים", ו"פועלי צדק".[2]
בשנת 1850 מנתה הקהילה היהודית 2,266 נפש. הירידה במספר היהודים נבעה מהגירה למקומות אחרים וממגפת הכולרה שפרצה באזור.[2]
ב-1856 הקימו חסידי חסידות חבד (ליובאוויטש) את קהילתם בבאוסקה ובנו בית כנסת משלהם.
ב-1881 חיו בבאוסקה 3,631 יהודים, שהיוו כ-60% מאוכלוסיית העיירה. רבים הגיעו באופן בלתי חוקי מליטא, מאוחר יותר האוכלוסייה היהודית בעיירה פחתה לאחר שחלקם הוטרדו או שגורשו. [4] [5]
בסוף המאה ה-19 החלה הפעילות הציונית בעיירה. הוקמה אגודת "ציון" של הרב אליאשברג. הנוער הציוני פעל במסגרת "פרחי ציון". הוקמה בקהילה ספרייה, שנכללו בה ספרים ציוניים.[2] בעקבות הפרעות ביהודי רוסיה בשנים 1903–1905 התארגנו צעירי הקהילה היהודית להגנה עצמית. המסגר ישראל פרידמן שנאשם בייצור נשק עבור צעירי הקהילה נתפס והוצא להורג על ידי השלטונות. בין שתי מלחמות העולם רבים מבני הקהילה היהודית עלו לארץ ישראל.
תחילת המאה ה -20
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית המאה ה-20 נוסדה בעיירה האגודה הספרותית מוזיקלית "זמיר". תחילה למדו ילדי הקהילה היהודית, בשני "חדרים", בבית ספר "תלמוד תורה" ולימודי חול למדו בבית ספר רוסי. בשנת 1920 פעל במקום בית ספר יסודי יהודי ששפות ההוראה בו היו יידיש ועברית.
לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915 רשויות הצבא הרוסי הורו לכל היהודים לעזוב את מחוז קורלנד. היהודים נחשבו כגורמים בלתי אמינים. אמנם לא כולם צייתו, אבל רוב היהודים עזבו ועברו לעומק רוסיה. אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בעיירה רק 600 יהודים. הם בחרו ועד קהילה וחידשו את החיים הציבוריים היהודיים במקום.[2]
זמן קצר לאחר סיום הכיבוש הצבאי הגרמני וסיום מלחמת העצמאות של לטביה, התחדשו החיים היהודיים בעיירה. בשנת 1924 חברת "ביקור חולים" נרשמה כחוק במוסדות העירייה. קבוצת הכדורגל הכח ריגה השתתפה באופן פעיל בתחרויות מקומיות. במקביל עקרו יהודים רבים לבירה ריגה (השוכנת במרחק 60 קילומרים מבאוסקה) ואחרים היגרו לארץ ישראל ולדרום אפריקה. רבים מבני הקהילה עסקו במסחר, בעיקר בפשתן. חלקם עסקו במלכת יד, ברוכלות והיו גם בעלי עגלות. אחוז המובטלים ונזקקי הסעד בקהילה היהודית היה גבוה, ומאידך גם היו בעלי בתים ובעלי מקצועות חופשיים כגון רופאים ורופאי שיניים. בשנת 1921 נוסד בעיירה בנק קואופרטיבי יהודי בעזרת הג'וינט.[2]
במהלך הקמת הרפובליקה הלטבית איכר מקומי רכש את אדמות בית הקברות היהודי הישן ואת בית הכנסת העתיק העשוי מעץ. הוא שהשתמש במקום לרעיית בקר ותכנן להרוס את מבנה העץ הישן כדי ולהשתמש במרכיביו כעצי הסקה. יהודי העיירה דרשו שזכויותיהם על בית הקברות ישוחזרו אך תיק המשפט נמשך שנים רבות עד שבשנת 1935 הפסידו במשפט.
בשיטפון תרפ"ח (1928) נהרס חלקית בית הכנסת של חסידי חב"ד, שהיה על גדת הנהר ממלה ( Nemunėlis-Mēmele ) והם החלו להשתמש בבית הכנסת המרכזי עם יתר יהודי העיירה. באותן שנים הסוחרים היהודים והתעשיינים הקטנים שבו לפעילות מלאה. המנסרה ומפעל החשמל הגדולים ביותר באזור, היו שייכים לתעשיין דוד הופשוביץ.
לאחר הכיבוש הסובייטי של לטביה ב-1940 נסגרו כל הארגונים והאגודות היהודיים ורכושם הולאם. באותה תקופה נסגרו גם אגודת נשים יהודיות, אגודה התומכת בביקור חולים וחברה קדישא.
השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שואת יהודי לטביה
בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם באוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברית המועצות סופחה לטביה בקיץ 1940 לברית המועצות. עסקי היהודים הולאמו ומוסדות הקהילה פורקו. 10 משפחות יהודיות, בעלות רכוש, הוגלו למחנות ברוסיה. תוך שנתיים מיום חתימתו הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הופר על ידי גרמניה הנאצית, כשב-22 ביוני 1941 החלה הפלישה הגרמנית לברית המועצות במבצע ברברוסה.[6]
הכוחות נאצים כבשו את באוסקה ב-26 ביוני 1941. רוב יהודי המקום וכמה פליטים מליטא נלכדו בעיירה. יהודים נורו בפומבי כבר בימי הכיבוש הראשונים. ב-2 ביולי נורו חמישה יהודים, חמישה קומוניסטים ועשרה חיילי הצבא האדום ליד גשר הנהר Mēmele .
ב-1 ביולי הוטל עוצר על כל התושבים, אך היהודים נצטוו להישאר בביתיהם ולא לצאת מהם בין השעות 6 בערב ועד 7 בבוקר, בשונה מיתר האוכלוסייה. ב-5 ביולי, יהודים בגילאים שבין 18 ועד 50 חויבו להירשם ברשויות הגרמניות, למסור את מכשירי הקשר שלהם והוקם גטו יהודי קטן.
באמצע יולי 1941 סורסו במרפאה העירונית 56 יהודים, ביניהם כמה נערים. פעולה זו אורגנה על ידי הרופא המקומי, ראש המשטרה ומפקד יחידות הצבא הגרמני שהיו ממוקמות בעיירה. ב-3 באוגוסט הוצאו להורג 50 יהודים ביער. תוך שבוע החל מ-9 באוגוסט 1941 נורו 153 יהודים נוספים ביער Vecsaule הסמוך. מרבית יהודי העיר נרצחו ב-30 בספטמבר. הם רוכזו בחצר בית ומשם הובלו ליער כקודמיהם. באקציה (פעולת חיסול) זו נרצחו כ-800 יהודים ביניהם נכללו גם יהודי הסביבה. בתום הרצח ההמוני תלו הנאצים במבואות העיירה שלט שבו נכתב Judenfrei ("חופשייה מיהודים").[2]
ב-30 ביולי 1944 שחררו הסובייטים את באוסקה. במקום ניצלו רק שני יהודים. באתר הרצח הוקמה מצבה לזכר החללים.[2]
היסטוריונים מעריכים כי ביערות הסמוכים הגרמנים ועוזריהם הלטבים מהקומנדו ארייס ירו למוות בכ- 500–700 מיהודי באוסקה ו-150–200 יהודים מהכפרים הסמוכים. [7] ב-18 באוגוסט 1941 הייתה מודעה בעיתון המקומי, לפיה החפצים ש"הושארו מאחור" על ידי יהודים יימכרו במכירה פומבית.
ב-15 באוקטובר 2017, נחנכה בבאוסקה אנדרטה לזכר הקהילה היהודית שנספתה בשואה על אדמת בית הכנסת המרכזי, שנהרס בשנת 1941.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2669 יהודים ב-1835.
- 2226 יהודים ב-1850.
- 2745 יהודים בשנת 1897 (42% מסך האוכלוסייה).
- 604 יהודים ב-1920.
- 919 יהודים בשנת 1925. [8]
- 2 יהודים ב-30 ביולי 1944.[2]
רבנים בולטים בעיירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יהדות לטביה
- מרדכי בן אברהם רבינר, היה רב העיירה בין השנים 1800–1830. נולד ב-1758 ליד באוסקה. נפטר בשנת 1830 בבאוסקה. [9] הרב רבינר יסד שושלת רבנים שבמשך 150 שנה העמידה רבנים מלומדים וסופרים שעמדו בראש קהילות שונות.[2]
- אהרן בר אלחנן ישראלזון, היה רב העיירה בין השנים 1830–1832. תלמידו של חיים מוולוז'ין. לאחר שסיים את תפקידו בבאוסקה עבר לריגה, שם נפטר ב-1851.
- יעקב בנדטמן, היה רב העיירה בין השנים 1833–1861. בא ממשפחה של רבנים ליטאים. נפטר בבאוסקה.
- רבי מרדכי אליאשברג, היה רב העיירה בין השנים 1861–1889. למד בישיבת וולוז'ין. מחלוצי הציונות הדתית. [10] פעל להחיאת התודעה הלאומית בקרב היהודים.[2]
- יחזקאל בן הלל ליפשיז, היה רב העיירה בין השנים 1889–1895. נולד בעיר ראסייניאי, ליטא. לאחר שכיהן באוסקה הוא כיהן כרב בפלוצק ובקאליש .
- אברהם יצחק קוק. המכונה גם הראי"ה (ראשי תיבות של שמו)[11] היה רב העיירה בין השנים 1895–1904. בהמשך עלה לארץ ישראל והיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל המנדטורית.
- חיים יצחק בלוך הכהן, היה רב העיירה בין השנים 1905–1915 ו-1920–1922. נולד בליטא, נפטר ב-1948 בארצות הברית.[12]
- משה שלמה שטול, היה רב העיירה משנת 1924 וככל הנראה עד 1941.
נקודות ציון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיקום בית הכנסת, היה ברחוב Rīgas 35 נכון ל-2024. הבניין נהרס במהלך מלחמת העולם שנייה. במיקום שבו היה בית הכנסת נמצאת האנדרטה היהודית באוסקה. [13] היא נחנכה ב-15 באוקטובר 2017. [14]
- המשחטה וחנות הבשר הכשרה, נמצאו ברחוב Rīgas street 37. במקום שבו נמצאים הבניינים המשופצים העשויים מלבנים.
- בית הכנסת של תנועת החסידות לשעבר, היה ממוקם ברחוב כלנא 2.
- הישיבה ובית הרבנים לשעבר, היו ממוקמים ברחוב כלנא 20. [15]
- המקווה לשעבר, היה ממוקם ברחוב אופס 3. [16]
- בית הדפוס לשעבר של נחמן ינקלוביץ', היה ברחוב Rūpniecības 5. העיתון של באוסקה הראשון הודפס במקום על ידי יענקלוביץ' בין השנים 1893–1915. [17]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- באוסקה
- כפר הרא"ה
- אברהם יצחק הכהן קוק (ערך מומלץ)
- יהדות לטביה
- קומנדו ארייס
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנדרטה בבאוסקה – A monument in Bauska - איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה, באתר איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה, 4 במאי 2022
- לסייר במסלול חייו של הרב קוק בלטביה, באתר ערוץ 7, 29 במאי 2023
- האתר לזכר קהילת יהודי באוסקה Bauska Memorial
- Bauska file / תיקי קהילה - איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה, באתר איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה, 23 באוקטובר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Jewish Communities in Kurland
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 באוסקה - BAUSKA
- ^ BAUSK - JewishEncyclopedia.com, www.jewishencyclopedia.com
- ^ "The Jewish Community of Bauska". The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot.
- ^ קהילת יהודי באוסקה, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ^ הסכם ריבנטרופ מולוטוב, באתר יד ושם – מרכז מידע אודות השואה
- ^ "Neighbors" Didn’t Kill Jews
- ^ Spector, Shmuel (2008). "Bauska". Encyclopaedia Judaica. 2nd ed. Gale Group. Via Jewish Virtual Library. Retrieved 2022-04-09.
- ^ Rabinovitz, Shalom - The 1901 Jewish Encyclopedia -, StudyLight.org (באנגלית)
- ^ Eliasberg, Mordekhai
- ^ ולעיתים הרא"ה, רואה האורות (גם רמז לשם משפחתו: ביידיש קוק פירושו "הבט" או "הסתכל").
- ^ Hayim Yitzhak Bloch | Databases – ANU Museum of the Jewish People, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ^ Bovsk. Monument at the site of the Great Synagogue
- ^ Bauska synagogue garden memorial
- ^ Bowsk. Former Jewish religious school at Kalna iela 20
- ^ Bovsk. Former mikveh at Upes iela 3
- ^ "History of Jews in Latvia: Bauska". Muzejs Ebreji Latvija (Museum of Jews in Latvia). www.ebrejumuzejs.lv/en/. אורכב מ-המקור ב-12 באוגוסט 2021. נבדק ב-2022-04-09.
{{cite web}}: (עזרה)