קבר הגחליליות
 | |
| כרזת הסרט המציגה את סצקו בברדס | |
| מבוסס על |
Grave of the Fireflies  |
|---|---|
| בימוי |
איסאו טקהאטה |
| תסריט |
איסאו טקהאטה |
| עריכה |
טקאשי סאיאמה |
| מוזיקה |
Michio Mamiya |
| מדינה |
יפן |
| חברת הפקה |
סטודיו ג'יבלי |
| חברה מפיצה |
טוהו |
| שיטת הפצה |
ישירות לווידיאו |
| הקרנת בכורה |
16 באפריל 1988 |
| משך הקרנה |
93 דק' |
| שפת הסרט |
יפנית |
| סוגה |
דרמת אנימה ומנגה, סיפור התבגרות, סרט אנטי־מלחמתי, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט דרמה, סרט פלאשבק, סרט רוחות רפאים |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
קבר הגחליליות (ביפנית: 火垂るの墓 - "הוטארו נו האקה") הוא דרמת-אנימה אנטי-מלחמתית שביים במאי האנימה היפני איסאו טאקאהאטה באולפני ג'יבלי. היצירה ראתה אור בשנת 1988 והיא מבוססת על ספר מאת הסופר היפני אקיוקי נוסאקה, ונחשבת בעיני רבים (כגון מבקר הקולנוע רוג'ר איברט) לאחת מהטובות והמשפיעות, שבסרטי האנימה והאנטי-מלחמה כאחד.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מציג את מאבק ההישרדות של נער כבן 14 ואחותו בת ה-4 בקובה (יפן) בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשאביהם משרת בחזית ואימם נפגעת בהפצצה. הם חייבים להתעמת עם הסביבה האנושית העוינת, מחסור גדול במזון ומחלות. הם מגיעים לבית דודתם מצד אביהם, אך היא מתקשה לטפל בהם עקב השפל הנגרם מהמלחמה, והדבר יוצר עימות ביניהם. אז חייבים שני הילדים לשרוד לגמרי לבדם.
הקדמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט פותח במילים "מתתי בלילה ה-21 בספטמבר 1945". בתחנת רכבת נגלה בעל הקול - נער מותש, מלוכלך ובמצב בריאותי ירוד להחריד. הוא מנסה להיזכר "איזה יום היום?", קורס על הרצפה, וממלמל את השם "סצקו".
לאחר מכן מוצאים אותו שני אנשי ניקיון ללא רוח חיים בין קבצנים שונים. אחד מהם מוצא לידו קופסת סוכריות עשויה פח ומשליך אותה אל מחוץ לתחנה, אז חומר דמוי אפר ועצמות קטנות נשפך ממנה. גחליליות רבות מופיעות באוויר, ואז נגלית ילדה קטנה לבושה בברדס שמרימה את קופסת הסוכריות. אותו נער מופיע לידה לבוש מדי בית ספר, והם הולכים משם יד ביד.
לפני ההפצצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשך הסרט הוא למעשה זיכרון ארוך שקדם לסצנה הראשונה. הנער הוא סֶייטַה בן ה-14 והילדה היא אחותו הקטנה סָצְקוֹ בת ה-4. במהלך מלחמת העולם השנייה משרת אביהם בצי הקיסרי היפני והם אינם יודעים מה קורה עמו, ועל כן הם חיים עם אימם בלבד. באחת ההפצצות עליהם מתעכב סייטה כדי לקבור את חפציהם בחצר, וכך הוא וסצקו מופרדים מאימם. הם מצליחים להימלט מהעיר הבוערת ולהגיע למקום מבטחים, אך כשהם חוזרים אליה הם מגלים כי נותרו ממנה הריסות בלבד. יחד עם הניצולים הם עוברים לבית ספר המשמש כמרפאה זמנית, שם מודיעים לסייטה שאימו נפצעה קשות ונשרפה בכל גופה. סייטה אומר לאחותו שאימם פצועה ונמצאת באשפוז בבית חולים, ונותן לה את הטבעת שלה כדי שתשמור אותה יחד עם "אוצרותיה" (גולות, אבנים צבעוניות ועוד) בארנקה הקטן, אך לא מגלה לה את חומרת המצב. ברם, אחותו פורצת בבכי כשהיא מרגישה בחסרונה הכבד של האם.
בבית הדודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סייטה וסצקו עוברים לבית דודתם מצד אביהם, שם מוצעים להם חדרים. סייטה חוזר לחורבות העיר בה גרו ומביא משם את החפצים אותם קבר לבית דודתו, והיא מקבלת זאת בברכה. הוא מספר לדודתו על פטירתה של אמו, אך לא לאחותו. הם מבלים שם חלק ניכר מהסרט, מנסים להתחזק מעצם היותם אח ואחות ואף הולכים יחד לים, שם הם מבלים יחדיו. אך בכל מקום מתקיפים את סייטה זיכרונות בהם מעורבת אמם, וכשהדבר קורה גם לסצקו, היא פורצת בבכי. בהפצצות הם מסתתרים עם שאר בני הכפר במקלט, וכל אימת שהדבר קורה סצקו נתקפת גירודים עזים בכל גופה. הם נאלצים למשכן את בגדי אימם תמורת אורז, למרות התנגדותה של סצקו. עם הזמן מגלה דודתם יחס אוהד פחות ופחות כלפיהם, עד שהיא טוענת כבר שעל סייטה לעבוד כדי להרוויח את לחמו, ובכלל להודות לה על כך שהיא מסכימה לארח אותם, שכן הם מקשים עליה ובכיה של סצקו מפריע לה ולשאר בני הבית בלילה. סייטה מחליט לא לפגוע בגאוותו ומסרב להתנצל. הוא וסצקו עוזבים את הבית, ועוברים לגור לבדם במקלט החצוב בגבעה ליד אותו כפר. משם ואילך עליהם לשרוד בכוחות עצמם לחלוטין.
המקלט
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילה הם מסתדרים יפה, מכינים אוכל טוב ואף בונים נדנדה על העץ ליד המקלט, אך ככל שהזמן עובר מצבם הולך ומידרדר, האוכל אוזל והואיל והם מנותקים מהחברה, הם מתקשים בקניית מזון. סייטה מנצל את ההפצצות התכופות, ובכל עת שאחת כזו מתרחשת הוא רץ לכפר וגונב מצרכים מבתים בשבילו ובשביל סצקו. אף על פי שהוא מודע היטב למצב הקשה, הוא מנסה להישאר חזק ולשמור על אחותו, שכן כעת היא הדבר היקר לו ביותר וכך גם הוא לגביה. באחת הפעמים הם לוקחים גחליליות רבות (עד אותו רגע הופיעו גחליליות במקומות רבים בהם הלכו) ושמים אותן יחד איתם באוהל הכילה בו הם ישנים במקלט; עם בוקר הגחליליות נמצאות מתות, וסצקו קוברת אותן, תוך כדי שהיא אומרת לסייטה שדודתם סיפרה לה על מות אימם, אז הוא פורץ בבכי. מצבה הבריאותי הולך והופך רע כשהיא ממשיכה להרזות, הגירודים בגופה מחמירים והיא נתקפת בבעיות קיבה. סייטה הולך לרופא, אשר בודק את גירויי העור על גופה של סצקו ואומר לו שהדבר נגרם מתת תזונה. סייטה מתחנן לתרופה, אך הרופא ממשיך לטעון כי היא זקוקה לתזונה נאותה.
סייטה מתגנב לשדה של קני סוכר ומנסה לגנוב אחד מהם בשביל אחותו, אך בעל השדה תופס אותו, מכה אותו ולאחר שהוא בודק את המקלט בו התגורר עם סצקו, מגיע למסקנה כי הוא זה שגנב ממנו כה הרבה בזמן האחרון. הוא מביא אותו לתחנת המשטרה, אך השוטר אותו הם פוגשים שם טוען שכבר הכה אותו מספיק, והדבר עלול אף להיחשב לתקיפה. לאחר ניסיון לשיחה עם סייטה הוא משחרר אותו. סייטה מוצא את אחותו המחכה לו ליד התחנה, פורץ בבכי מתוך מחשבה על מה שעלול לקרות להם ובעיקר לה, וחוזר איתה למקלט. מצבה ממשיך להידרדר והוא ממשיך לגנוב בניסיון נואש להצילה. כשהיא כבר נמצאת במצב בו היא שוכבת ומתאמצת רק מעצם הדיבור, סייטה הולך לבנק ומושך ממנו את כל מה שנותר מכספה של אימם. הוא שומע שיפן, אימפריית השמש הגדולה, הפסידה במלחמה ושכל האוניות בצי טבעו. או אז הוא מבין שגם אביו מת, וכל מה שנותר לו ולאחותו בעולם הוא מעט הכסף שמשך מהבנק, וזה את זו. כשהוא מגיע למקלט עם אוכל הוא מוצא שם את אחותו שוכבת על גבה, ולצידה קופסת הסוכריות ממנה נתן לה סוכרייה אחת בכל עת של משבר לאורך הסרט כולו. היא עודה חיה, גם אם רזה ובמצב בריאותי ירוד ביותר, והוא מוצא שהיא שמה בפיה גולה במקום סוכרייה, שכן כולן אזלו כבר. הוא מביא לה אבטיח אותו קנה ולא גנב כפי שעשה עד עתה, והיא אוכלת ממנו מעט ואז נרדמת.
הקבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"היא לא התעוררה יותר", אומר קולו של סייטה. הוא, שמצבו הבריאותי ירוד מאוד אף הוא, הולך לאיש אחד הנותן לו הקצבת פחם לשריפת גופת אחותו. האיש טוען שלמרות הכול היום יפה, אך סייטה לא מגיב, עכשיו כשלא נותר לו דבר בעולם. מוצגים הבזקים מהעבר של סצקו המשחקת ליד המקלט, רצה וצוחקת לבדה, ואז נראה המקלט כשהוא נטוש לחלוטין. סייטה עולה לגבעה מול העיר הגדולה, שם את גופת אחותו בת ה-4 בארון קבורה יחד עם הברדס שלה, ארנקה (שם "אוצרותיה") והבובה שלה, ומבעיר אותה. הוא יושב שם עד השקיעה, כשהגחליליות מתחילות לעוף במקום, ואז נגלה כשהוא שוכב על גבו ובוהה בהן, ומצבו הגופני דומה לזה שנראה בסצנה הראשונה של הסרט.
האיחוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסצנה האחרונה של הסרט נשמע קולו של סייטה, האומר שלמחרת בבוקר הוא שם חלק מהאפר של סצקו בקופסת הסוכריות, טיפס על הגבעה, ולעולם לא חזר למקלט. הוא נראה ליד גחלי המדורה כשהוא אוכל אוניגירי, ואז נשמע קולה של סצקו הקורא בשמו. הסרט חוזר לסצנה הראשונה שהוצגה בו, עם רוחותיהם של סייטה בבגדי חייל וסצקו בברדס. במקום כדור האורז שהחזיק עד עתה, סייטה מחזיק בקופסת הסוכריות. סצקו רצה אליו ויושבת לידו, והוא נותן לה את הבובה שלה ואת הקופסה. לאחר מכן הוא אומר לה שהגיע הזמן ללכת לישון, והיא שמה את ראשה על ברכיו ונרדמת, כשהגחליליות עפות סביבן. סצנה זו היא למעשה המשך לזו שהוקרנה בתחילתו של הסרט, ומנסה לעדן את סופו הטראגי בהצגת רוחותיהם של שני הילדים. בשניות האחרונות של הסרט רואים את רוחות הילדים צופות על העיר קובה העכשווית.
מסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]"קבר הגחליליות" הוא סרט אנטי-מלחמתי מובהק, והוא מעביר זאת בדרך קשה. בניגוד לרבים אחרים מסוגו הוא אינו מציג סיפור הירואי, אלא מתרכז בשני ילדים פשוטים שחייבים להתעמת לבדם מול האכזריות המציאותית של העולם. אף תוצאה חיובית לא מושגת מהמלחמה בסופו, רק אובדן. מסר בולט נוסף הוא הסכנה הנובעת משמירה מוגזמת על גאוות האדם, כשסייטה מסרב להתנצל בפני דודתו. (מסר סמלי בעל משמעות היסטורית, שכן גאוותו של סייטה מסמלת את הגאווה הלאומית המוגזמת של יפן בתקופת מלחמת העולם השנייה, גאווה שמנעה מהאימפריה היפנית להיכנע לבעלות הברית גם אחרי שהמלחמה כבר הוכרעה, וכך, שלא לצורך, חרצה את גורלם של מאות אלפי אזרחים יפנים שנידונו להיהרג בהפצצות הגרעין האמריקאיות.) במקום זאת, הוא מעדיף לברוח מדודתו, ולכן נאלץ לעזוב עם סצקו, רק כדי לחיות בתנאים קשים בהרבה. סצקו, שתלויה לגמרי באחיה, מהווה קורבן גם של המלחמה וגם של אחיה. החלטותיו של סייטה הביאו למות שניהם.
מקור לעלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מבוסס על ספר באותו השם מאת הסופר היפני אקיוקי נוסאקה, שביסס אותו על חייו שלו עצמו. אחותו מתה במלחמה ביפן בשנת 1945, והוא האשים את עצמו במותה. הוא כתב את הספר כדי לנסות ולהתמודד עם הטראומה. בעוד סייטה הספרותי דואג לאחותו ומטפל בה כמיטב יכולתו, במציאות אקיוקי נוסקה העיד שעל אף רצונו העז לתת לאחותו מזון, הוא היה אוכל את מנתה ואף מכה אותה כשבכתה מרעב. במציאות, אחותו הייתה בת שנה ו-4 חודשים, ולא 4 שנים כמו בסיפור.
יציאה לקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט יצא לקולנוע במקביל עם סרט האנימה שכני טוטורו, שבויים על ידי חברו של טקהאטה, במאי האנימה המפורסם הייאו מיאזאקי (שהוא עצמו הצהיר כי "קבר הגחליליות" אינו מוצא חן בעיניו). היו לכך שתי סיבות: ראשית, אולפני ג'יבלי, ששני הסרטים הופקו בהם, חששו ש"טוטורו" לא יצליח בבתי הקולנוע; ושנית, "טוטורו" נחשב לאופטימי בהרבה מאשר "קבר הגחליליות", ועל כן הקרינו את שניהם במקביל. הדבר גרם לכישלון קופתי של שניהם, כיוון שהיו בעלי אופי שונה ומנוגד: המציאות האכזרית ב"קבר הגחליליות" לעומת הנוסטלגיה האופטימית ב"טוטורו".
הדבר לא הפריע לביקורות שנאמרו על הסרט. מבקר הקולנוע הידוע, רוג'ר איברט, הגדיר אותו כאחד מהטובים שבסרטי המלחמה והאנימה כאחד. עד היום הוא נחשב ככזה בעיני רבים, כמו גם לאחד מהעוצמתיים בתחומו ומהמשפיעים שבהם, אך גם לאחד מהמדכאים ביותר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קבר הגחליליות (ביפנית)
"קבר הגחליליות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"קבר הגחליליות", באתר AllMovie (באנגלית)
"קבר הגחליליות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"קבר הגחליליות", באתר Metacritic (באנגלית)
"קבר הגחליליות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "קבר הגחליליות", דף הנתונים המלא באתר nasicaa.net (באנגלית)
- "קבר הגחליליות", הטקסט המלא של הסיפור הקצר מאת נוסקה אקיוקי, עליו מבוסס הסרט (באנגלית)
| סטודיו ג'יבלי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| אישים |
| ||||
| סרטים | הטירה המרחפת (1985) • קבר הגחליליות (1988) • השכן הקסום שלי טוטורו (1988) • שירות המשלוחים של קיקי (1989) • רק אתמול (1991) • חזיר באוויר (1992) • גלי הים (1993) מלחמת הדביבונים (1994) • לחישת הלב (1995) • הנסיכה מונונוקי (1997) • משפחת ימאדה (1999) • המסע המופלא (2001) • ממלכת החתולים (2002) • הטירה הנעה (2004) • הקוסם מארץ ים (2006) • פוניו על הצוק ליד הים (2008) • הלקחנים – עולמה הסודי של ארייטי (2010) • תצפית על גבעת הפרגים (2011) • הרוח העולה (2013) • כשמארני הייתה שם (2015) • ארוויג והמכשפה (2020) • הילד והאנפה (2023) | ||||
| טלוויזיה | רוניה בת השודד (2014–2015) | ||||
| שונות | מוזיאון ג'יבלי • ספריית מוזיאון ג'יבלי • פארק ג'יבלי | ||||