צפטריאקסון
 |
 | |
| |
 | |
| המבנה הכימי של צפטריאקסון | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| (6R,7R)-7-[2-[(2Z)-2-(2-amino-1,3-thiazol-4-yl)-2-(methoxyimino)acetamido]-2-thiazolyl]-3,3-dimethyl-8-oxo-1-azabicyclo[4.2.0]oct-2-ene-2-carboxylic acid | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| רוספין (Rocephin), פאן-צפטריאקסון (Pan-Ceftriaxone) | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C18H18N8O7S3 |
| מסה מולרית | 554.6 גרם/מול |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 1%> |
| מטבוליזם | חלקי בכבד |
| זמן מחצית חיים | 6–9 שעות |
| הפרשה | השתן (פי 2 ממינון שניתן) |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | משתנה לפי מדינה |
| קטגוריית סיכון בהריון | B |
| סיכון לתלות | נמוך |
| דרכי מתן | תוך ורידי, תוך שרירי |
| אינטראקציות עם תרופות אחרות | משתנים עם תרופות אנטיביוטיות אחרות |
| מזהים | |
| קוד ATC | J01DD04 |
| מספר CAS | 73325-25-6 |
| PubChem | 3381 |
| ChemSpider | 3252 |
צפטריאקסון (באנגלית Ceftriaxone) היא אנטיביוטיקה המיועדת לטיפול בזיהום חיידקי. היא משתייכת לקבוצת הצפלוספורינים, דור שלישי, וכוללת טווח פעולה רחב, כולל חיידקים גרם חיובי וגרם שלילי. בשל זמינות בילוגית אפסית, התרופה ניתנת בהזרקה או תוך ורידי[1].
שימושים רפואיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפטריאקסון משמשת לטיפול בזיהום חיידקי, למשל מנינגיטיס חיידקי, דלקת ריאות חייקית, דלקת חיידקית בדרכי השתן, זיהומים במערכת הנשימה התחתונה, זיהומים בבטן ובמערכת העיכול, דלקת אוזן תיכונה חיידקית (אוטיטיס מדיה), ספטיסמיה, ועוד. התרופה יעילה במיוחד במקרים של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקות אחרות[2].
תופעות לוואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תופעות הלוואי הנפוצות כוללות חום, שלשולים, הקאה, כאב ראש, דלקת מקומית בעור באזור ההזרקה. תופעות לוואי חמורות אינן נפוצות וכוללות פגיעה בתפקודי כבד או כלייה, אלרגיה, ונפיחות בנקודת ההזרקה[3].
התוויות נגד
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין להשתמש בצפטריאקסון במטופלים עם אלרגיה לצפלוספורין או פניצילין. יש לנקוט זהירות בשימוש במטופלים עם מחלות כבד ומחלות כליה, וכן במטופלים עם היסטוריה של תגובות אלרגיות חמורות לאנטיביוטיקה[4].
פרמקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרמקודינמיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פועלת על ידי חסימת סינתזת דופן תא החיידק, דבר הגורם להרס של החיידק.
פרמקוקינטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזמינות הביולוגית של צפטריאקסון במתן פומי מזערית (1%>), ולכן היא לא ניתנן במתן פומי. התרופה נספגת היטב במערכת הדם לאחר הזרקה תוך ורידית או תוך שרירית. התרופה מתפזרת היטב לאזורים שונים בגוף, כולל מוח, כבד, ריאות, שתן, ועוד. זמן מחצית החיים שלה 6–9 שעות, והתרופה מופרשת בעיקר דרך השתן[3]. [1].
אינטראקציות בין תרופתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפטריאקסון עשויה לפגוע בפעילות של תרופות אחרות, במיוחד בנוגדי קרישה כמו וארפרין והפארין[2].
בטיחות במהלך הריון והנקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפטריאקסון נחשבת בטוחה לשימוש במהלך הריון (בקטגוריה B). כלומר, לא נמצאו תוצאות שליליות על האם והעובר במחקר. עם זאת, יש להשתמש בה בזהירות ובפיקוח רפואי. במהלך ההנקה, התרופה עוברה לחלב בשיעור נמוך ואינה מסוכנת בדרך כלל[4].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צפטריאקסון באתר Infomed - מידע על התרופה, תופעות לוואי, התוויות ועוד.
- צפטריאקסון באתר Doctors - מידע על התרופה, שימושים רפואיים ותופעות לוואי.
- צפטריאקסון באתר DrugBank - מידע כימי, מנגנון פעולה ואינטראקציות תרופתיות.
- צפטריאקסון באתר PubMed - מחקרים ומאמרים מדעיים על צפטריאקסון.
- מידע מה-FDA על צפטריאקסון
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.