צפורה קלוזנר
 | |
| לידה |
25 במרץ 1877 סטרוקונסטנטינוב, אוקראינה |
|---|---|
| פטירה |
1 ביוני 1945 (בגיל 68) כ' בסיוון ה'תש"ה ירושלים, ישראל |
צפורה קלוזנר (לעיתים: קלויזנר, קלאוזנר, 25 במרץ 1877 – 1 ביוני 1945) הייתה אשת ציבור ארץ-ישראלית, ילידת אוקראינה. האישה הראשונה לשמש כצירה בקונגרס הציוני העולמי החמישי.
יחד עם בעלה יוסף קלוזנר היו מעולי העלייה השלישית לארץ ישראל. פעילה למען זכויות בחירה לנשים בארץ ישראל, ממייסדות "התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בשם פאני (פייגה) ורניק ב־1877 בסטרוקונסטנטינוב, פלך ווהלין, אוקראינה. לאביה אריה ורניק, נצר למשפחת רבנים מפורסמים, שעלו בשעתם לירושלים, נפטרו ונקברו בה.[1]
ורניק גדלה בבית הורים עשירים מתבוללים באודסה, באווירה של התרבות הרוסית של סוף המאה ה-19. היא סיימה לימודים בגימנסיה רוסית בגיל צעיר[2] ולאחר מכן נסעה לגרמניה ללמוד באוניברסיטה בהיידלברג, שם למדה שנתיים במחלקה למדעי הטבע.[1]
ב-1899 הגיעה במקרה להרצאתו באוניברסיטה של הסופר הצעיר יוסף קלוזנר, שהיה אז סטודנט בהיידלברג, על הקונגרס הציוני השלישי בבזל בו השתתף. לאחר ההרצאה ניגשה אלין על מנת להודות לו והשניים הפכו לידידים קרובים.[2][1] ב-1900 אמו של קלוזנר נפצעה ופאני טיפלה בה במסירות והצילה את חייה.[3]ב-1901 נישאה והחליפה את שמה לציפורה קלוזנר.[2]
ב-1912 ערכו הזוג מסע בארץ ישראל שכלל את ירושלים, חברון, חיפה, טבריה, צפת והמושבות ביהודה, שומרון והגליל וחזרו כעבור מספר חודשים לאודסה.[2][1]
ב-1919 לאחר מלחמת העולם הראשונה היו ביו עולי העלייה השלישית לארץ ישראל[1] בתחילה גרו בתל אביב ואז עברו לשכונת הבוכרים בירושלים ולאחר שלוש שנים עברו לשכונת תלפיות.[2]
פעילותה הציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1901 נערך קונגרס ציוני שכלל נציגים מכל העולם. מכל הנציגים הצירה האישה היחידה שנכחה באירוע הייתה פאני ורניק.[2] בתור צירה היא השתתפה בקונגרסים הציוניים החמישי (1901), התשיעי (1909) והעשירי (1911).[1]
היא הפכה לציונית נלהבת והייתה בין החברות הראשונות ויושבת הראש של האגודה “בנות־ציון” באודסה.[2][3]
קלוזנר הייתה בין המייסדות של “התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות”, נשיאה של לשכת “בנות ברית”, “בת ציון” בירושלים, חברה פעילה במועצת ארגון הנשים של ברית הציונים הכלליים, והשתתפה בעוד מפעלים צבוריים.[2]
ב-1920 כשהחלו בהכנות לבחירות לאספת הנבחרים הראשונה של היישוב העברי, שנקבעו לראש חודש אייר תר"פ (אפריל 1920) התנגדו רבים, אפילו מבין החוגים המתקדמים, לשיתוף נשים באפשרות לבחור ולהיבחר למה שהיה אמור להיות הגרעין של מה שיהיה "בית־הנבחרים הישראלי". קלוזנר, שהייתה מן הצירות הראשונות בקונגרסים הציוניים, ראתה בהתנגדות זו פגיעה משמעותית בכבוד ובזכות האישה העברית, והחליטה באומץ רב להילחם על זכויותיה . “התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות” פרסמה כרוז ליישוב העברי, וקלוזנר לקחה חבילה גדולה של כרוזים והלכה למקור ההתנגדות העיקרי – שכונת “בית ישראל” בירושלים, מרכז הקנאות הקיצונית ביותר. כתוצאה מן התעמולה המאומצת של התאחדות הנשים העבריות נבחרו לאספת הנבחרים הראשונה, השנייה והשלישית מספר ניכר של נשים עבריות מבין הרשימה המאוחדת. צפורה קלוזנר הופיעה באספת הנבחרים הראשונה, כאחת הצירות הראשונות מטעם התאחדות הנשים העבריות.[2]
קלוזנר פרסמה מאמרים ב ירחון "האשה" על "התאחדות הנשים לשווי זכויות".
ב-1943 השתתפה בכנס שכלל את כל הצירים מהקונגרסים ציוניים שגרו בארץ ישראל. הללו קראו להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל כפתרון היחידי למאורעות השואה במלחמת העולם השנייה.[4]
חיים אישיים ומותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1901 נישאה לפרופסור יוסף קלוזנר (1874 - 1958) ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. השניים היו חשוכי ילדים. במשך כל שנות נישואיהם עד מותה נהגה להגיע להרצאות ולשיעורים שהעביר באוניברסיטה ולהאזין לשיעוריו.[3] אחיין בעלה היה הסופר עמוס עוז.
נפטרה ב-1945 לאחר מחלה קצרה נקברה בבית עלמין הר הזיתים בירושלים.[5]
דמותה בספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמוס עוז סיפר על התרשמותו כילד מהקשר המיוחד ביניהם, אותו הכניס ל"סיפור על אהבה וחושך". "כזה היה סידורו של עולם בימים ההם: הדוד יוסף יושב בראש השולחן ושופע דברי חכמה, פולמוס וחידוד והדודה ציפורה עומדת על רגליה, בסינרה הצחור, מגישה כיבוד או ממתינה שיצטרכו לה. ועם זאת, הדוד והדודה היו כרוכים זה אחר זו, מסורים זה לזו, שופעים ליבובי אהבה, שני זקנים יידועי חולי חשוכי ילדים, זה נוהג באשתו כבתינוקת ומרעיף עליה גינוני מתיקות וחיבוב, וזו נוהגת בבעלה כאילו הוא בנה היחיד, עולל טיפוחיה, עוטפת אותו תמיד בשלל צעיפים ובמעילים פן יצטנן ומגמיעה אותו ביצים בלולות בחלב ובדבש כדי לפנק את גרונו. פעם אחת ראיתי במקרה את שניהם יישובים צמודים על המיטה בחדר משכבם, אצבעותיו השקופות בתוך ידה והיא נוטלת לו בעדינות את ציפורניו ולוחשת לו בתוך כך כל מיני לחישות חיבובים ברוסית". (סיפור על אהבה וחושך עמ' 50-1).[3][6]
לאחר מותה כתב יוסף קלוזנר אוטוביוגרפיה וכך כתב על חייהם המשותפים:
"ועל יסוד הרעיון הציוני המשותף, ומפני השכלתה הכללית, פיקחותה, ישרותה ונימוסיה הנאים שלקחו את לבי, ואפשר קודם כול מפני שהיו לה עיני קטיפה מלאות אור רך ולוקח לב, נתקשרו לבותינו ביחד". (דרכי עמ' 89)[3]
"ומאז זה כמעט 44 שנים יש לי כוכב מאיר על דרך חיי... אם במצבנו החומרי, שהיה קשה כמעט תמיד, לא ירדנו לשפל המדרגה של קבצנות מנוולת כהרבה סופרים עבריים, הרי אני חייב תודה על כך לאומנות המיוחדת, אומנות החיים של צפורה היקרה שלי. אם בכל ההתנפלויות שהתנפלו עלי כל הצדדים במשך כל ימי חיי, היו בי עוז ואומץ לעבוד ושלא להתייאש, הרי אהבתה – אש התמיד, שיוקדת על מזבח הלב – נתנה לי עוז ואומץ אלה. ואם במצב בריאותי שהיה רעוע תמיד, יכולתי להגיע עד גיל שבעים שנה, לכתוב עשרות ספרים ומאות מאמרים, ולעבוד את עבודת עמי גם בדרכים אחרות, לאומיות וציבוריות, הרי זה מפני שהייתה לי תמיד לא רק אישה נאמנה וטובה, אלא גם ידידה וחברה, שאהבתי אליה בתור אישה לא הפחיתה את הערצתי אליה בתור אדם... ועוד דבר: במשך 44 שנות חיים משותפים היו לנו שעות של צער וייסורים, כמו כל בני האדם על פני האדמה, אבל לא הייתה לנו שעה אחת של חולין. כשהיינו ביחד לא ידענו מה זה שעמום. תמיד היו לנו עניינים רוחניים משותפים, שמילאו את חיינו ולא נתנו לריקנות לחדור אליהם" (בדרכי עמ' 91).[3]
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1949 נחנך פרס ע"ש צפורה קלאוזנר: בעבור עבודת גמר של תלמיד מוסמך בתחום ספרות עברית חדשה, האוניברסיטה העברית בירושלים.[7]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 611 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, tidhar.tourolib.org
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 צפורה קלוזנר / דוד סמילנסקי - פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org
- ^ 1 2 3 4 5 6 אישי רחוב - יוסף קלוזנר, באתר www.tlvstreets.com
- ^ גלוי דעת של צירי 6 הקונגרסים הראשונים | דבר | 11 יולי 1943 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ הודעה על מותה של צפורה קלוזנר, באתר הספרייה הלאומית, 1 ביוני 1945
- ^ עמוס עוז, Amos Oz, סיפור על אהבה וחושך, Keter Publishing House Ltd, 2002, מסת"ב 978-965-07-1074-3. (בiw)
- ^ פרס ע"ש צפורה קלויזנר | על המשמר | 20 יוני 1949 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il