צבי שור
 | |
| לידה |
1898 סטנוב, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
1979 (בגיל 81 בערך) |
| פרסים והוקרה |
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול |
  | |
צבי שור (1898–1979) היה צייר ישראלי ומורה לציור שיצר בתקופת היישוב ובימי המדינה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבי שור נולד באוקראינה בשנת 1898.
בגיל צעיר התייתם מהוריו והתחנך אצל דודו. למד ב"חדר" ופרנס עצמו בעבודות שונות ביניהן שליחויות של חנווני יהודי שממנו רכש את מיומנותו ברישום. לאחר פרעות פטליורה (1919—1920) ברח לבסרביה שברומניה ושם הקים עם חברים את סניף תנועת "החלוץ" ושימש כמזכיר התנועה.
שור עלה לישראל בשנת 1921 בעלייה השלישית "החלוצית" ממזרח אירופה, והתיישב בחיפה. במעגל חבריו היו האמנים פרופ' הרמן שטרוק, הפסל אליעזר שטריך, מנחם שמי ועוד. לפרנסתו פתח בית מלאכה לכריכה בשותפות עם הצייר יוסף פרסמן.
בעת מגוריו בחיפה הושפע מהאור הבהיר בישראל ומהריאליזם של סוף המאה ה-19 בצרפת. בציוריו מאותה תקופה יש מארג של משטחים צבעוניים בהירים ושימוש בגווני אפור.
ב-1926 עבר לתל אביב שהייתה באותה תקופה המרכז האמנותי בארץ ישראל. צייר דמויות של תושבי תל אביב: אנשים פשוטים, ילדים מצחצחי נעליים ומוכרי שרוכים, את דיוקן ראש העיר מאיר דיזנגוף ואת אנשי החוג החברתי שלו: נתן אלתרמן, שמשון מלצר, ישראל זמורה ועוד.
באותה שנה התארגנה קבוצת "מסד" (רובם תלמידי הסטודיו של יצחק פרנקל), שראתה עצמה כמייצגת הדור הצעיר של האמנים, בין חבריה היו: אהרון אבני, אביגדור סטימצקי, אריה ארוך, יוסף קוסונוגי, דוד הנדלר, מרדכי לבנון, ישראל פלדי וצבי שור.
ב-1936 יצא לפריז ונקלט בקבוצת "אסכולת פריז היהודית", שבה היו חברים: אלפרד אברדם, חיים סוטין, יצחק פרנקל, מישל קיקואין, מאנה כץ, מקס בנד, זיגמונד מנקס, מרק שגאל ואחרים שבאו ממזרח אירופה והפכו את פריז במחצית הראשונה של המאה העשרים למרכזה של אמנות האוונגרד ואמניה יצרו בסגנון האקספרסיוניזם, השם דגש על הרושם שהיצירה עשויה להשפיע על הצופה ועל צבעים עזים.
שור הושפע מהריאליזם הצרפתי של המאה ה-19 ובעיקר מהצייר ז'אן-בטיסט קאמי קורו וכן מהפוסט-אימפרסיוניזם ואמנים כפול סזאן. הוא נהג לצייר פינות נוף בעלות צמחייה עבותה בצבעי ירוק וכחול עזים.
שור זכה להצלחה בפריז ואף הציג את תמונותיו בגלריית "לה ניבו" במונפרנס יחד עם פבלו פיקאסו, מואיז קיסלינג, ראול דופי, מארי לורנסן ואנדרה לוט. הוא הציג שם את "האישה בהרהורים" ו"אישה קוראת".
בשנת 1938 השתתף בתערוכת מחאה כנגד יחסם של הנאצים בגרמניה לאמנים היהודים ונאלץ לחזור מצרפת בשל עלית הנאציזם.
שור עבר להתגורר בקיבוץ גבעת השלושה, שם נישא לחברתו, המורה והמחנכת רבקה, ונולדו לו ילדיו. לאחר מכן, עבר להתגורר בשכונת נווה עוז בפתח תקווה.
בשנת 1950 הקים יחד עם מנהל יד לבנים, ברוך אורן, מוזיאון אומנות לצד המוסד להנצחת החיילים הנופלים.[1] במסגרת המוזיאון הוקמו אולפן לציור, פיסול וקרמיקה שאותם ניהל ולימד בהם. שור הרבה לצייר את נופיה של עירו פתח תקווה ובשנת 1978 זכה לתואר יקיר העיר.
בשנים 1960-1979 ניכרה תפנית בדרכו האמנותית בשל בעיות בריאות והוא פרש מההוראה והתרכז רק בציור. סקלת הצבעים שלו השתנתה - נעלמו הצבעים הירוקים והצהובים הבהירים והצבעים הסגולים והכחולים נעשו דומיננטיים, משיחות המכחול ארוכות וספונטניות והצורות כלליות יותר, כשהאור קורן מהעצמים החוצה ולא מוקרן עליהם.
שור בדק את דיוקנו העצמי לאורך כל חייו ותיעד עד לשנת חייו האחרונה את תהליכי הזקנה והמחלה מבלי לנסות ליפות אותם.
הוא נפטר ב-1979 ונקבר בבית העלמין "סגולה" בפתח תקווה[2]. על שמו נקרא רחוב "הצייר שור" בשכונת נווה עוז בעיר.
להלן דברים שנכתבו לזכרו עם תצוגת עבודותיו ב-1980 במוזיאון ישראל בירושלים: "תצוגת זיכרון לאמן שנופי ארץ ישראל שצייר מאז שנות העשרים נחשבים בין ציורי הנוף הערכיים של האמנות הישראלית".
במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה של עיריית תל אביב, נקבעה לוחית זיכרון על ביתו של צבי שור ברחוב גזר 4 בתל אביב.
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1928 - 1926 - במצודת "מגדל דוד" בתערוכות של אגודת האמנים העברית.
- 1931 - פתיחת תערוכת היחיד בראשונה שלו במלון "הרצליה" ברח' אלנבי בת"א על ידי ראש העיר מאיר דיזנגוף.
- 1935 - תערוכת יחיד שנייה בגלריית "משכית" בתל אביב.
- 1938 - תערוכה קבוצתית בגלריית "לה ניבו" במונפרנס.
- 1938 - מוזיאון תל אביב, בית דיזנגוף.
- 1940 - מוזיאון תל אביב - תערוכה משותפת עם הציירים: לבנון, מנחם שמי, ואתר.
- 1942 - מוזיאון תל אביב - נופי פריז והארץ.
- 1955 - בית האומנים בירושלים.
- 1955 - במוזיאון תל אביב.
- 1956 - מוזיאון "יד לבנים" בפתח תקווה.
- 1965 - תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון "יד לבנים" בפתח תקווה.
- 1966 - מוזיאון הנגב, באר שבע.
- 1968 - מוזיאון עירוני "בית עמנואל", רמת גן.
- 1968 - מועדון "מילוא" בתל אביב - במלאת 70 שנים לאמן.
- 1968 - בית דיזנגוף - אמני תל אביב.
- 1969 - מוזיאון "יד לבנים" בפתח תקווה.
- 1969 - "משכן לאמנות", חולון.
- 1969 - ביתן האמנים, תל אביב - ציור פיגורטיבי.
- 1969 - "Yares Gallery" - פניקס, אריזונה, ארצות הברית.
- 1974 - מועדון "מילוא", תל אביב במלאת 75 שנה לאמן.
- 1970 - תערוכות בינלאומיות בנפאל וניו יורק.
- 1971 - מוזיאון ישראל - "האכספרסיוניזם הארצישראל בשנות השלושים וקשריו עם אסכולת פריז".
- 1974 - גלריית רוזנפלד, תל אביב.
- 1977 - מוזיאון "יד לבנים" פ"ת, - "יובל לצבי שור" במעמד נשיא המדינה - פרופ' אפרים קציר.
- 1978 - גלריית גבעון, תל אביב - "תערוכת ציירי ארץ ישראל לרגל שנות ה - 30 למדינה".
- 1979 - גלריית אוגרית, תל אביב.
- 1980 - מוזיאון ישראל - תערוכת זיכרון.
- 1980 - מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה - תערוכת זיכרון.
- 1982 - ביתן האמנים - תל אביב.
- 1989 - מוזיאון באר שבע ל"אמנות ארץ ישראלית" - חמישים שנות ציור".
- 1989 - מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה - תערוכת זיכרון במלאת עשר שנים לפטירתו.
- 1990 - "הגלריה העירונית", כפר סבא.
1993 - מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה - תערוכת רישומי צבי שור מאוסף המוזיאון.
עבודותיו נמצאות באוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוזיאון ישראל, ירושלים.
- מוזיאון תל אביב לאמנות.
- מוזיאון חיפה לאמנות.
- המשכן לאמנות עין חרוד.
- מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
בגלריות רבות בארץ ובעולם, ובאוספים פרטיים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליאס ניומן, Art in Palestine, ניו יורק, 1939, הוצאת Siebel Company.
- קרל שוורץ, האמנות היהודית החדשה בארץ-ישראל, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1941.
- חיים גמזו, ציור ופסול בישראל, הוצאת "אשכול", תל אביב, 1951. מהדורה שנייה מורחבת: ציור ופיסול בישראל, הוצאת דביר, תל אביב, 1957.
- יונה פישר, האכספרסיוניזם הארצישראלי בשנות השלושים וקשריו עם אסכולת פאריס, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1971.
- דוד גלעדי, צבי שור - שמן, אקורל ורישומים, הוצאת עירית פתח-תקוה, תשל"ה (1975).
- בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980.
- מארק שפס (אוצר), גילה בלס, יגאל צלמונה ואחרים, שנות העשרים באמנות ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1982.
- רות מנור (אוצרת), יונה פישר, צבי שור - מאה שנה להולדתו, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, מוזיאון "יד לבנים", 1998.
- ורדה שטיינלאוף (אוצרת), על גדות הירקון - נחל הירקון באמנות ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי שור, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- מידע לאספנים אודות צבי שור, באתר עסקי אמנות
- צבי שור, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אוסף צבי שור, באתר מוזיאון פתח תקווה לאמנות
- ^ מת הצייר צבי שור, דבר, 23 במרץ 1979