צבוע חום
 צבוע חום
| |
|---|---|
_(50915393781).jpg)
צבוע חום
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי חתול |
| משפחה: | צבועיים |
| סוג: | צבוע |
| מין: | צבוע חום |
| שם מדעי | |
 Parahyaena brunneaתונברג, 1820 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
צבוע חום (שם מדעי: Hyaena brunnea) הוא מין במשפחת הצבועיים החי באפריקה הדרומית והוא המין הנדיר ביותר במשפחה זו[2].
תיאור פיזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבוע חום בוגר מגיע למשקל של עד 50 ק"ג ורוחבו בין כתפיו הוא 70.6–86.8 ס"מ. בניגוד לצבוע מפוספס, לרוב אין הבדלי גודל בין הזכר לנקבה. פרוותו ארוכה ומדובללת, בעיקר באזור הגב והזנב, וצבעה חום כהה או שחור ברוב חלקי הגוף. צבע הפרווה בקדמת גופו הוא אפור, והרגליים מפוספסות באפור וצהוב. הפרווה באזור הצוואר והגב עשויה להזדקף ולשוות לו מראה גדול יותר. הוא מצויד בלסתות רבות עוצמה המסוגלות לשבור עצמות קשות שטורפים אחרים אינם מסוגלים לשבור, אף שיכולת זו נשחקת עם השנים. גולגולתו גדולה יחסית לזו של שאר הצבועיים.
תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית גידולו של הצבוע החום מצוי ברחבי אפריקה הדרומית, במדינות בוטסואנה, דרום אפריקה, זימבבואה, נמיביה ומוזמביק[3]. ריכוזי האוכלוסייה הגדולים ביותר הם באזור מדבר הקלהרי בנמיביה ולאורך החוף המערבי של המדינה. הצבוע החום מותאם לתנאי המדבר אך מעדיף את האזורים ההרריים והסלעיים, בהם הוא מוצא מחסה תחת העצים והשיחים בשעות היום.
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנהגות ותזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבוע החום הוא בעל חיים חברתי החי לרוב בקבוצה המונה זכר אחד, נקבה אחת וגורים, אף על פי שנצפו גם להקות המונות מספר זכרים ונקבות ביחד. מעריכים שבמצב זה קיים זכר דומיננטי אחד לפחות. הצבועים שומרים על מדרג חברתי ברור באמצעות מצגי איום הדדיים ומאבקי כוח לא אלימים. הלהקה שומרת על טריטוריה קבועה המשתרעת על פני 200–900 קמ"ר באזורי המדבר, אך באזורים המיושבים על ידי האדם שטחה מצטמצם לכמה עשרות קמ"ר בלבד. סימון הטריטוריה מתבצע על ידי ריח. הגירה של צבועים נפוצה, בעיקר בקרב הצעירים, המחפשים קבוצות משלהם בהגיעם לבגרות.
הצבוע החום פעיל בלילה ולרוב אוכל נבלות, אך מתקיים גם מתזונה של מכרסמים, חרקים, ביצים ופירות. לעיתים נדירות הוא טורף בעלי חיים גדולים יותר כמו אנטילופות ושועלים. במהלך החיפוש אחר מזון, עשוי צבוע בודד לנדוד למרחק של יותר מ-30 ק"מ בלילה אחד, כשהוא מסתמך על חוש הריח המפותח שלו לאיתור פגרים.
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נקבת הצבוע החום מתייחמת לראשונה בגיל שנתיים ולאחר מכן כל שנה, מחודש מאי עד אוגוסט. ההזדווגות מתרחשת לרוב בין צבועים מקבוצות שונות ולא מאותה קבוצה כמו אצל הצבועון, והזכרים מאותה קבוצה אינם מפגינים התנגדות ואף מסייעים לנקבה בגידול והאכלת הצאצאים. לרוב ממליטה רק הנקבה הדומיננטית, אך אם ממליטה נקבה נוספת, הן מסייעות זו לזו בגידול הגורים. ההריון נמשך כמאה ימים ובסופו ממליטה הנקבה בין צאצא אחד לחמישה, בתוך מאורה המוסתרת מטורפים. הגורים שוקלים כקילוגרם אחד עם לידתם ופוקחים את עיניהם לראשונה לאחר שמונה ימים. בגיל שלושה חודשים הם עוזבים את המאורה ועד גיל 14 חודשים הם נגמלים מחלב.
שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית הצבוע החום מוערכת ב-5,000 עד 8,000 פרטים, ונשקפת לו סכנה בשל יחסם השלילי של התושבים המקומיים, הרואים בו סכנה למקנה, אף על פי שמקרי טריפה על ידי צבועים חומים הם נדירים יחסית. הרעלות ומלכודות גרמו במשך השנים לדילול האוכלוסייה, כמו גם התפשטות החקלאות, המצמצמת את שטחי הצבועים וכופה עליהם מגע תכוף יותר עם האדם. עם זאת, יכולת ההסתגלות המהירה של הצבוע החום ושרידותו באזורים חקלאיים נותנת תקווה למאמצי השימור. כיום הוא מוגדר כקרוב לסיכון על ידי ארגון IUCN.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
_(6472940707).jpg)
.jpg)
