פרנסואה פיון

פרנסואה פיון
François Fillon
לידה	4 במרץ 1954 (בן 70); לה מאן, צרפת
מדינה	צרפת
השכלה	אוניברסיטת מיין; המכון למדע המדינה פריז; Château des Perrays; אוניברסיטת רנה דקארט; Paris Cité University; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
מפלגה	הרפובליקנים
בת זוג	פנלופי קתרין קלארק
	17 במאי 2007 – 15 במאי 2012; (5 שנים)
תחת נשיא צרפת	ניקולא סרקוזי
	→ דומיניק דה וילפן ז'אן-מארק איירו ←
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (21 בנובמבר 2007); קצין גבוה בלגיון הכבוד (2012); הצלב הגדול של מסדר השמש העולה (29 באפריל 2013); עיטור שלושת הכוכבים; אביר הצלב הגדול של מסדר פרחי הפאולוניה ;
חתימה

פרנסואה פִיּוֹן (בצרפתית: François Fillon; נולד ב-4 במרץ 1954) הוא פוליטיקאי צרפתי שכיהן כראש ממשלה בכל תקופת הנשיאות של ניקולא סרקוזי בשנים 2007–2012.

נבחר למועמד מפלגת "הרפובליקנים" לקראת הבחירות לנשיאות צרפת 2017. בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות סיים במקום השלישי ולא העפיל לסיבוב השני.

הורשע במעילה בכספי ציבור ונגזרו עליו שנת מאסר, שלוש שנות מאסר על תנאי, קנס ועשר שנות קלון.

ביוגרפיה

ילדותו וצעירותו

פיון נולד בלה מאן שבצרפת כבן הבכור מבין ארבעת הבנים של מישל פיון, נוטריון, ואן לבית סולה (Soulet), היסטוריונית ממוצא בסקי. הוא גדל בסראן-פולטורט, כפר במחוז סארט. למד במכללה סן מישל-דה פרה (College Saint- Michel-des-Perrais) ביישוב פרינייה-לה-פולן (Parigné-le-Pôlin). עבר ללמוד בתיכון הישועי נוטר דאם דה סנט-קרואה בלה מאן. עורר שערורייה כשבשנת 1971 עמד בראש קבוצת תלמידים ודחף את מורתם לאנגלית להתפטר. בהמשך הושעה מבית הספר אולם אחרי עצרת הזדהות של חבריו לכיתה הוחזר לשיעורים. כעבור שנה הוא סיים את בחינות הבגרות.

פיון סיים תואר שני במשפטים (1976) ולאחר מכן המשיך בלימודים מתקדמים (תעודת DEA) במשפט ציבורי ובמדע המדינה. בתום לימודיו החל לעבוד כעוזר פרלמנטרי לחבר האספה הלאומית ז'ול לה-טול. פיון עבד עם לה-טול גם במהלך כהונותיו כשר התחבורה ושר ההגנה ובשנת 1981 עבר לעבוד כעוזר של שר התעשייה מישל גירו והיה ממונה על קשר המשרד עם הפרלמנט.

המשך הקריירה הפוליטית

בין 1993 ל-1995 כיהן פיון כשר החינוך הגבוה והמחקר. ממאי לנובמבר 1995 כיהן כשר לטכנולוגיות מידע ודואר. בין נובמבר 1995 ל-1997 כיהן כשר הדואר, התקשורת והחלל. בין 2002 ל-2004 כיהן כשר לעניינים חברתיים, עבודה וסולידריות. מ-2004 ל-2005 כיהן כשר החינוך הלאומי, החינוך הגבוה והמחקר.

כראש ממשלה

פיון עמד בראש שלוש ממשלות; שלושתן בתקופתו של הנשיא ניקולא סרקוזי. פיון נחשב למקורב לסרקוזי ואף היה אחראי על ניהול קמפיין הבחירות שלו לנשיאות.^[1] פיון החליף בתפקיד ראש הממשלה את דומיניק דה וילפן.

ממשלתו הראשונה של פיון כיהנה מ-17 במאי 2007 עד 18 ביוני 2007.
ממשלתו השנייה של פיון כיהנה מ-19 ביוני 2007 עד 13 בנובמבר 2010.
ממשלתו השלישית של פיון כיהנה מ-14 בנובמבר 2010 עד 10 במאי 2012.

הבחירות לנשיאות צרפת 2017

בסיבוב הראשון של פריימריס של מפלגת הרפובליקנים, שנערכו ב-20 בנובמבר 2016, נבחר במקום הראשון לפני אלן ז'ופה וניקולא סרקוזי. בסיבוב שני של הפריימריז שנערך ב-27 בנובמבר 2016 ניצח את ז'ופה, ונבחר למועמד המפלגה בבחירות לנשיאות צרפת 2017. בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות סיים במקום השלישי ולא העפיל לסיבוב השני, ובו תמך במקרון.

עמדות פוליטיות

פיון נחשב כשמרן רפורמיסט. לדעת פרשנים הוא יותר שמרני מאשר מורו ורבו פיליפ סוגין. כמועמד לנשיאות פיון התכוון להקטין את המגזר הציבורי ולקצץ 500,000 משרות. פיון הושווה למרגרט תאצ'ר הודות לשאיפתו להפחית בגודלה של מעורבות המדינה בכלכלה. פיון אמר ב-2016 כי ברצונו שתוכנית הבריאות תעבוד טוב יותר בתשלומים מופחתים. תומך בהעלאת גיל הפרישה ל-65. כחבר האספה הלאומית הצביע נגד חקיקה המכירה בנישואים חד-מיניים. פיון מתנגד להפלות באופן אישי.

מדיניות חוץ

פיון תמך בריסוק הקבוצות הקשורות בסלפיזם והאחים המוסלמים והזהיר בתקיפות נגד האיום של הטוטלטריות האסלאמית. הוא קרא לדיאלוג עם סוריה תחת משטרו של בשאר אל-אסד ועם הפדרציה הרוסית בהנהגתו של ולדימיר פוטין. פוטין תואר כידידו של פיון, אם כי פיון עצמו דחה תיאור זה.^[2] בשנת 2014, בהרצאה במכללה האקדמית נתניה, אמר כי מי שיאיים על ישראל ייחשף לאיום קשה מצד צרפת.^[3] בתגובה לוועידת פריז ב-15 בינואר 2017 שכונסה בהמשך להחלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, אמר פיון כי לא ייצא ממנה שום דבר רציני.^[4]^[5]

פיון החזיק ביחסים קרובים וטובים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ותמך בשיתוף פעולה עם רוסיה ובהסרת הסנקציות שהוטלו עליה בשל הסיפוח הלא-חוקי של חצי האי קרים.

עסקים

בדצמבר 2021, מונה פיון כחבר במועצת המנהלים של סיבור אחזקות, החברה הפטרוכימית המשולבת הגדולה ביותר ברוסיה. הוא התפטר מתפקידו בפברואר 2022, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה.

פלילים

ב-15 במרץ 2017 זומן לחקירה בחשד ששילם משכורות לבני משפחתו מכספי המדינה בעד עבודה שלא ביצעו.^[6] עד להתפוצצות הפרשה היה המועמד המוביל לזכייה בנשיאות צרפת.^[7] ביוני 2020 הורשע במעילה בכספי ציבור ונגזרו עליו 5 שנות מאסר (שלוש מהן על תנאי) וקנס, לאחר שהעסיק את אשתו כעוזרת פרלמנטרית בשכר של מיליון אירו לשנה^[8]. בית המשפט לערעורים שינה את העונש לשנה בכלא ושלוש על תנאי. הוא גם אסר על פיון להתמנות לתפקיד ציבורי במשך עשר שנים.^[9]^[10]

חיים אישיים

פיון נשוי לפנלופה קאתרין לבית קלארק מאז 1980, ולהם חמישה ילדים. פנלופה היא ילידת ויילס. הם הכירו בלה-מאן בשנת הגישור של פנלופה שלימדה אנגלית. אחיו הצעיר פייר, מומחה לרפואת עיניים, נשוי לאחותה הצעירה של פנלופה, ג'יין. אחיו הקטן, דומיניק פיון, הוא פסנתרן מוכשר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנסואה פיון בוויקישיתוף

פרנסואה פיון, ברשת החברתית פייסבוק
פרנסואה פיון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פרנסואה פיון, ברשת החברתית אינסטגרם
פרנסואה פיון, ברשת החברתית LinkedIn
פרנסואה פיון, סרטונים בערוץ היוטיוב
פרנסואה פיון, ברשת החברתית Goodreads
מתיו ויבר ואנז'ליק כריסטפיס, הגרדיאן, שמרן, פרובינציאלי והאיש ששם קץ לקריירה של סרקוזי: מי אתה פרנסואה פיון, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2016
סוכנויות הידיעות‏, קתולי אדוק, חובב מרוצים ומתנגד לכשרות: זה הנשיא הבא של צרפת?, באתר וואלה, 28 בנובמבר 2016
פרופסור סמואל גרג (סיכם ותרגם מאנגלית: דוד וינברג), ‏"מהפכה במולדת החילוניות", השילוח, 3, פברואר 2017

הערות שוליים

^ סרקוזי הציג את ממשלתו; קושנר שר החוץ, באתר ynet, 18 במאי 2007
^ "François Fillon, Thatcherite with a thing for Russia". POLITICO (באנגלית אמריקאית). 2016-11-21. נבדק ב-2017-03-04.
^ http://www.netanya.ac.il/AboutUs/WhoWeAre/News/Pages/france-pion.aspx, www.netanya.ac.il (ארכיון)
^ News1 | ועידה מיותרת בפריז, באתר www.news1.co.il
^ "ועידה מיותרת בפריז". JCPA.org.il (באנגלית אמריקאית). 2017-01-12. נבדק ב-2017-03-04.
^ אלי לאון, חקירה נגד פיון, באתר ישראל היום, ‏02/03/2017
^ התחזית הכלכלית ל-2017: אירופה תהיה ההפתעה הגדולה בשווקים, באתר פורבס ישראל
^ רויטרס‏, צרפת: 5 שנות מאסר לרה"מ לשעבר פרנסואה פיון שהורשע במעילת כספי ציבור, באתר וואלה, 29 ביוני 2020
^ צרפת: גזר דינו של רה"מ לשעבר פרנסואה פילון קוצר, באתר וואלה, 9 במאי 2022
^ French court upholds one-year sentence for ex-PM Fillon in ‘fake jobs’ scandal, France 24, ‏2022-05-09 (באנגלית)

[1] סרקוזי הציג את ממשלתו; קושנר שר החוץ, באתר ynet, 18 במאי 2007

[2] "François Fillon, Thatcherite with a thing for Russia". POLITICO (באנגלית אמריקאית). 2016-11-21. נבדק ב-2017-03-04.

[3] ttp://www.netanya.ac.il/AboutUs/WhoWeAre/News/Pages/france-pion.aspx, www.netanya.ac.il (ארכיון)

[4] News1 | ועידה מיותרת בפריז, באתר www.news1.co.il

[5] "ועידה מיותרת בפריז". JCPA.org.il (באנגלית אמריקאית). 2017-01-12. נבדק ב-2017-03-04.

[6] אלי לאון, חקירה נגד פיון, באתר ישראל היום, ‏02/03/2017

[7] התחזית הכלכלית ל-2017: אירופה תהיה ההפתעה הגדולה בשווקים, באתר פורבס ישראל

[8] רויטרס‏, צרפת: 5 שנות מאסר לרה"מ לשעבר פרנסואה פיון שהורשע במעילת כספי ציבור, באתר וואלה, 29 ביוני 2020

[9] צרפת: גזר דינו של רה"מ לשעבר פרנסואה פילון קוצר, באתר וואלה, 9 במאי 2022

[10] French court upholds one-year sentence for ex-PM Fillon in ‘fake jobs’ scandal, France 24, ‏2022-05-09 (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

ראשי ממשלת צרפת
צרפת של וישי	אנרי פיליפ פטן • פייר לאוואל • פרנאן דה ברינון	דגל צרפת
הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית	שארל דה גול • פליקס גואן • ז'ורז' בידו • לאון בלום
הרפובליקה הצרפתית הרביעית	פול רמדיה • רובר שומאן • אנדרה מארי • רובר שומאן • אנרי קווה • ז'ורז' בידו • אנרי קווה • רנה פלוון • אנרי קווה • רנה פלוון • אדגר פור • אנטואן פינה • רנה מאייר • ז'וזף לניאל • פייר מנדס פראנס • אדגר פור • גי מולה • מוריס בורז'ס-מונורי • פליקס גאיאר • פייר פלימלי • שארל דה גול
הרפובליקה הצרפתית החמישית	שארל דה גול • מישל דברה • ז'ורז' פומפידו • מוריס קוב דה מירוויל • ז'אק שבאן-דלמאס • פייר מסמר • ז'אק שיראק • ריימון באר • פייר מורואה • לורן פביוס • ז'אק שיראק • מישל רוקאר • אדית קרסון • פייר ברגואה • אדואר בלדור • אלן ז'ופה • ליונל ז'וספן • ז'אן-פייר רפרן • דומיניק דה וילפן • פרנסואה פיון • ז'אן-מארק ארו • מנואל ואלס • ברנאר קזנב • אדואר פיליפ • ז'אן קסטקס • אליזבת בורן • גבריאל אטאל • מישל ברנייה • פרנסואה ביירו