פורטל:כדורגל/מערך/2
הקטנאצ'ו (מאיטלקית: catenaccio, שפירושו בריח או מנעול) הוא הגנתי בתכליתו ובעזרתו הגיעו קבוצות איטלקיות להישגים נאים בזירה המקומית ובאירופה. הידועה והמצליחה במיישמות השיטה הייתה אינטר מילאנו הגדולה של הלניו הררה בשנות השישים, שזכתה פעמיים ברציפות בגביע אירופה לאלופות.
ביסודו של הקטנאצ'ו עומדת פילוסופיית משחק הגנתית, המתמקדת יותר באי-ספיגת שערים מאשר בהבקעתם. כדי להשיג מטרה זו דוגלת השיטה בפריסתם של ארבעה שחקני הגנה בקו אחד השומרים אישית על שחקני ההתקפה של הקבוצה היריבה. מאחוריהם מוצב בלם אחורי, שתפקידו לחפות עליהם ולעצור שחקני התקפה שהצליחו להתשחרר משומריהם ולהתקדם אל עבר השער.
הבלם האחורי חופשי אמנם מחובת שמירה אישית (חופש שממנו נגזר הכינוי "ליברו" - חופשי), אולם תפקודו במערך הקטנאצ'ו הוא הגנתי טהור, ואילו התכנים ההתקפיים-יצירתיים שיצקו לתפקיד זה שחקנים כפרנץ בקנבאואר הם מאוחרים יותר וזרים לקטנאצ'ו.
השמירה האישית אינה נחלתם של שחקני ההגנה בלבד, אלא גם של ארבעת שחקני הקישור, עליהם מוטלת השמירה על קשרי הקבוצה היריבה. את המשחק רווי השמירות האישיות תיאר רינוס מיכלס כ"כדורגל זוגות". בחוד המערך משחק חלוץ מרכזי בודד, בניגוד גמור למערכי הכדורגל שהיו נהוגים בעידן ההוא ואשר דגלו בשניים או שלושה חלוצים.
חלק בלתי נפרד מהקטנאצ'ו היו העבירות הטקטיות הרבות, שנועדו לשבור את שטף משחקו של היריב.