עלי אבן אל-חסן אבן עסאכר

עלי אבן אל-חסן אבן עסאכר
علي بن الحسن بن هبة الله بن عساكر الدمشقي

תמונה לפי בול דואר סורי ב-1974
לידה	13 בספטמבר 1105 דמשק, האימפריה הסלג'וקית
פטירה	25 בינואר 1176 (בגיל 70) דמשק, האימפריה הסלג'וקית
מקום קבורה	Bab al-Saghir Cemetery
השקפה דתית	אסלאם
מקום לימודים	הניזאמיה של בגדאד
תחומי עניין	היסטוריה, מדע החדית', אשעריה
עיסוק	מוחדית', היסטוריון, פקיה, תאולוג
יצירות ידועות	History of Damascus, Tabyin Kadhibi-l-Muftaree, Kashf al-mughaṭṭá fī faḍl al-Muwaṭṭa'

עלי אבן אל-חסן אבן עסאכר, בשמו המלא עלי אבן אל-חסן אבן הבת-אללה אבן עבד-אללה תיקת א-דין אבו ל-קאסם א-שאפעי א-דמשקי, הנודע כ"אבן עסאכר" או "אל-חאפז אבן עסאכיר" (בערבית: علي بن الحسن ابن عساكر או علي بن الحسن بن هبة الله بن عبد الله بن الحسين أبو القاسم الشافعي الدمشقي ابن عساكر או الحافظ ابن عساكر, מוחרם 499 לפי הלוח המוסלמי,‏ ספטמבר 1105 דמשק - 11 רג'ב 571 או 25 בינואר 1176 דמשק) היה אימאם והיסטוריון ערבי סורי, מהמורים החשובים של החדית' (מוחדית) באסלאם הסוני, נציג של האסכולה השאפעית. כתב את הספר "ההיסטוריה של דמשק", מקור היסטורי-ביוגרפי חשוב על מלומדי האסלאם בדמשק בימי הביניים. בתחום התאולוגיה והפילוסופיה האסלאמית נמנה עם חסידי האסכולה של אבו ל-חסן אל-אשערי.

רקע משפחתי. באנו עסאכר

כותרת החלק 325 של "ההיסטוריה של דמשק" מאת אבן עסאכר, המספר על חיי עו'תמאן אבן אפאן

עלי אבן עסאכר נולד בדמשק בתקופת שלטון השושלת הבורית, באחת המשפחות המיוחסות של דמשק במאות ה-11–12 - באנו עסאכר - שרבים מבניה מלומדים מוסלמים סונים. אביו היה משפטן ותאולוג. שני דודים ואחיו הצעיר מוחמד אבן אל חסן היו קאדים ראשיים בדמשק. משפחת באנו עסאכר קישרה קשרי נישואים עם משפחות אחרות של נכבדי דמשק כמו סולמי, זאכי, ניישׂבורי וקוריישי. אמו של עלי אבן עסאכר הייתה בת למשפחת קוריישי.

ילדות וצעירות

בילדותו למד עלי אצל אביו והשתתף בדיונים המשפטים שניהל אחיו הבכור זיא א-דין. התעמק בלימוד השפה הערבית ודקדוקה אצל סבו אבו אל-מופדל אל-קוריישי. בהמשך למד במסגרת קבוצת מלומדים מקומיים - טבקה. בגיל ההתבגרות כבר הוקנו לו תעודות ("אג'אזה") בתחום החדית' מידי מלומדים בדמשק, בגדאד ואף מח'וראסאן ומקומות מרוחקים אחרים.

מסעות הלימוד בארצות האסלאם

בגיל 20, אחרי מות אביו, בסביבות בשנת 1126, יצא יחד עם אחיו הגדול ממנו סעין א-דין הבת-אללה (1168-1095) למסע ראשון ברחבי העולם האסלאמי על מנת לרכוש ידע (טלב אל-עִלם) ולאסוף עדויות ומסורות על הנביא מוחמד ומרעיו (טלב אל-חדית').

בין היתר שהה במדרסה א-ניזאמיה בבגדאד. למד בבגדאד אצל אבו אל-קאסם הבת-אללה בן מוחמד בן אל-חוסיין. בהזדמנות זו עלה לרגל (חג') למכה ושהה בעיר הזאת שנה שלמה. אחרי שחזר לדמשק נסע שוב לבגדאד ושהה שם חמש שנים. בסך הכל מסעותיו ברחבי ארצות האסלאם נמשכו כחמש-עשרה שנה. במהלכן שמע סיפורי חדית' מפי 1,300 שייחים ("שוּיוּח") ו-80 שייחות, בבגדאד, מכה, מדינה, נישאפור, מרב, טבריז, מיאנה (בטורקמניסטן של היום), בייהאק (בפנג'אב), ח'וסרוג'רד, בסטאם, הראט, אזרבייג'ן, כופה, המדאן, ריי, זנג'אן, בושאנג' (במערב אפגניסטן של ימינו), סורחה (סארחה) (בח'וזסתאן), סמנאן, ג'רבדקאן ומוסול.

מורה, מטיף ויועץ בדמשק

אחרי גיל 34 התחיל ללמד חדית' במתחם מסגד אומייה בדמשק, שם ניהל הקראות מספריו, ובבית הספר "דאר א-סונה", שנקרא מאוחר יותר "דאר אל-חדית' א-נורייה" שהוקם בעדו בתוך מסגד אומייה על ידי האמיר נור א-דין. אבן עסאכר ביקר גם בירושלים ולימד בה במשך חודש במדרסה אל-סליחיה. בשנת 1148 נכח אבן עסאכר במתקפה הכושלת של מסע הצלב השני נגד דמשק והשתכנע בצורך לכתוב ולהטיף על הג'יהאד - מצוות מלחמת הקודש - נגד הצלבנים. אבן עסאכר נודע בהתרחקותו מנכסים חומריים. הוא הקדיש את ימיו להטפת החדית', לתפילה, להוראה ולכתיבה. תלמידו המפורסם ביותר היה צלאח א-דין אל איובי. אבן עסאכר זכה לראות את עליית צלאח א-דין לשלטון בדמשק ונפטר כעבור מספר חדשים. בטקס הלווייתו שנוהל על ידי האימאם קוטב על ניישׂבורי, השתתף גם צלאח א-דין עצמו. אבן עסאכר נטמן בבית הקברות באב א-סע'יר, בסמוך לקברם של אביו ושל אחיו סעין א-דין וקרוב לקברו של הח'ליפה מועוויה אבן סופיאן.

בנו, אל-קאסם בן עלי אל-חסן בן הבת אללה (מת בשנת 1203) היה גם הוא מלומד שכתב ספרים, בין השאר al-Djami' al-mustaqsâ fî fada'it al-Masdjid al-֊Aqsa.

כתביו

אבן עסאכר חיבר מעל מאה ספרים ואגרות וגולל מעל חמש מאות דרשות על סיפורי חדית'.

• ההיסטוריה של העיר דמשק ( تأريخ مدينة دمشق תאריח' מדינת דמשק) - יצירה מונומנטלית ב-80 כרכים (של כ-400–500 עמודים כל אחד, בממוצע), ממנה הוצאו לאור 65 כרכים החל משנת 1995 במהדורה מודפסת בביירות. פרויקט למהדורה ביקורתית של האקדמיה לשפה הערבית בדמשק שהוחל בשנות ה-1980 לא הושלם. הטקסט נשמר ככתבי יד בדמשק (לרבות כתב יד בספריית זהיריה), איסטנבול, מרוקו והודו.

בכרכים הראשונים כתב דברי שבח והלל למולדתו, סוריה (בלאד א-שאם) בכלל ולדמשק בפרט. בפי אבן עסאכר סוריה רבתי (א-שאם או בילאד א-שאם), הגדירה, ברוח פירוש הקוראן, את "הארץ המבורכת או הקדושה המשתרעת בין העיר אל עריש בגבול מצרים בדרום-מערב ובין נהר הפרת בצפון-מערב" (ציטוט לפי J.E.Lindsay Sarah and Hagar in Ibn ʿAsākir’s History of Damascus, p.4 in Medieval Encounters 14 (2008) 1-14 2008). ) אבן עסאכר תיאר תיאור גאוגרפי את דמשק וסביבתה וסיפר את קורות חייו של מוחמד ושל ארבעת הח'ליפים הראשונים (ראשידון). שליש מהביוגרפיות מוקדשות לאנשי המאה הראשונה של האסלאם, לרבות רבים מבני הלוויה של מוחמד ובני זמנו, וכמעט כל בני בית אומייה ובני בתיהם. הספר כולל גם כמות אדירה של שירה ערבית וביוגרפיות של משוררים סורים רבים ושל מספר רב של אנשי ממשל וחכמי דת מן התקופה העבאסית המוקדמת (880-750). לאחר מכן מתחיל החלק העיקרי של הספר שהוא מעין לקסיקון ביוגרפי של חכמי דמשק לפי סדר אלפביתי. מצוינים לא רק המלומדים תושבי דמשק אלא גם אלו שבקרו או פעלו בה. שני הכרכים האחרונים מוקדשים לנשים. בסך הכל כולל הספר 10,226 ערכים ביוגרפיים, מתוכם 200 מוקדשים לנשים. הספר, שכתיבתו נמשכה למעלה משלושים שנה, הוא בעל אופי קומפילטורי, וכולל חומר עצום המבוסס על מקורות קודמים שלא שרדו. לדעת אבן חליכּאן ניתן לקרוא את כרכי "ההיסטוריה" של אבן עסאכר בנפרד, כפי שקוראים את הכרוניקות של אל-טברי.

• Al-Muwafaqat `ala Shuyukh al-A'imma al-Thiqat (الموافقات ...) ב-72 כרכים
• החדית' של מאלכ אבן אנס - עוואלי מאלכ בן אנס (عوالي مالك بن أنس) וה"מוסף" שלו (الذيل - א-ד'איל) ב-50 כרכים
• נפלאות מאלכ - غرائب مالك ב-10 כרכים
• לקסיקון המורים - מֻעג'ם א-שֻיוּח معجم الشيوخ - ב-12 כרכים, כולל שמות המורים של האסלאם עם קורות חייהם ותאור תורותיהם. בסך הכל צוינו 1,619 מלומדים. בדמשק הוצא לאור בשלשה כרכים בשנת 2000

• ספרי המידות הנעלות (فضائل פדאיל):
  • ספר המידות הנעלות של בני הלווייה (של הנביא מוחמד) - פדאיל אל-אצחאב אל-חדית' (فضائل الأصحاب) - ב-11 כרכים
  • פדל אל ג'ומעה (فضل الجمعة) - על תפילת יום שישי
  • פדל קורייש (فضل قريش) - שבחי שבט קורייש
  • פדאיל א-צדיק (فضائل الصديق) - על אבו בכר א-צדיק
  • פדאיל מכה فضائل مكة - שבחי מכה
  • פדאיל אל-מדינה فضائل اَلْمَدِينَة - שבחי מדינה
  • פדאיל אל-בית אל-מוקדס فضائل البيت المقدس - שבחי ירושלים - אבד
  • פדאיל עשוראאفضائل عاشوراء - על יום העשוראא
  • פדאיל אל-מוחרם فضائل المحرّم - על חודש מוחרם
  • פדאיל שעבאן فضائل شعبان - על חודש שעבאן
• אל-אשרף עלא מעריפה אל-אטרף - الأشرف علاء المعرفة الأطراف
• אל-אח'באר אל-אווזאעי - أخبار الأوزاعي (המסורות של אווזאעי)
• אל מוסלסלאת- ספורים בשרשרת - اَلْمسلسلات
• אל סובאעיה - اَلْسباعية (השבעה) ב-7 כרכים - ספורים

• תַבְּיִין כּד'יבּ אל-מֻפתרי פימא נֻסִבַּ אילא אבי-ל-חסן אל אשערי -تبيين كذب المفتري فيما نسب إلى الإمام أبي الحسن الأشعري (הסבר על דברי השקר המיוחסים לאבי-ל-חסן אל אשערי על ידי מוציא דיבתו) -ספר להגנתו של אל-אשערי ושל האסכולה שלו

הספר מחולק לכמה פרקים:

א. על אילן היוחסין של אבו חסן אל-אשערי

ב. סיפורי חדית' על אודותיו

ג. על בקיאותו הנודעת ברבים

ד. על היותו מפורסם באדיקותו ומכובדותו

ה. על מאבקו נגד החידושים ונגד יריביו

ו. על חלומות שזכה לחלום

ז. על חמשת דורות תלמידיו

ח. על תוקפיו ותוקפי תלמידיו

הספר הודפס בקהיר בשנת 1928.

• אל-יום אל-מזיד اليوم المزيد - (היום הנוסף) ב-3 כרכים
• בּייאן אל-ואהם ואל-תח'ליט פי חדית' אל-אתית بيان الوهم والتخليط في الحديث - (הצגת שגיאה ובלבול בסיפור "אנקת הכיסא" (אתית אל ערש)
• ארבעון פי אל-אג'תיהאד פי איקאמת אל-ג'יהאד -أربعون في الاجتهاد في إقامة الجهاد ארבעים [חדית'ים] בעניין הג'יהאד - או ארבעון חדית' פי אל-חת' עלא אל-ג'יהאד - אוסף 40 סיפורי חדית' על הג'יהאד. أربعون حديثا في اَلْحَظًّا الأ لجهاد

על נשים מורות של החדית'

אבן עסאכר הקדיש מקום מיוחד לשמונים נשים שמהן למד סיפורי חדית' בעת מסעות הלימוד שלו בארצות האסלאם. עמהן נמנו, למשל, אום-אל בהא, אום אל-מוגתבי, פאטמה בנת עלי, פאטמה אל-אוחברי מעיראק, מליכה בנת-דאווד מתיפליס (טביליסי) וזיינב בנת עבד א-רחמן העניקו לו תעודות להוראת החדית. אבן עסאכר מספר גם על זומורוד חתון שלמדה חדית בשיעורים מפי מורים גברים, הייתה מדקלמת את הקראן ומעתיקה ספרי תאולוגיה . היו בחברה הסלג'וקית בדמשק נשים שתרמו למשכורות המורים המסגדים ונתנו חסות כספית לבתי ספר מסוימים למשפט אסלאמי.

השקפתו על הג'יהאד

אבן עסאכר דן בסוגיית הג'יהאד בין השאר ב"היסטוריה של דמשק", תוך התייחסות לדמויות של דוד המלך (דאוד), ישוע (עיסא בן מרים) ושל הח'ליפה יזיד הראשון מן התקופה אסלאמית. דאוד מתואר כמוסלמי אדוק מאוד שהתפלל יומם ולילה וצם כל יומיים. בעזרת שלוש אבנים שהשתייכו לשלושת האבות (אברהם, יצחק ויעקב), ותוך קריאות "אללה אכבר!" ניצח את ג'לוד (גוליית) ואת צבאותיו קרוב לדמשק. לצידו עמדו כל מלאכי השמיים והג'ינים שקראו יחד איתו "אללה אכבר". לגבי ישוע, מציין אבן עסאכר בהתאם למסורות אסלאמיות, את היותו פליט בדמשק יחד עם אמו מרים אחרי שנמלט מפני ידו האכזרית של הורדוס. הוא מתואר כסגפן ביותר, אח בנבואה לנביא מוחמד, שאת ביאתו ניבא. ישוע המשיח יבוא, לפי המקורות המסורתיים של אבן עסאכר, בפעם השנייה, לקראת סוף הימים, לעיר דמשק כדי להשלים את הג'יהאד, להאיץ את ניצחון האסלאם על כל הדתות האחרות ולהביא את השלום האולטימטיבי בעולם. בתמיכת תפילותיו של הח'ליפה מועאוויה, יהרוג ישו בחנית את האנטיכריסטוס (אל דג'אל), יושיע את העולם וימות. הוא ייקבר על ידי המוסלמים לצידו של מוחמד, בעיר מדינה. אבן עסאכר ציפה שהמוסלמים יגרשו את הצלבנים לפני סוף המאה השישית לפי לוח השנה המוסלמית - בערך המאה ה-12 של ספירת העמים. יזיד הראשון, שנודע בהיסטוריה הערבית והמוסלמית כמחסל של חוסיין, בנו של עלי, וכהולל חסר מעצורים, שוחר יין, נשים וזמרה, זכה מידי אבן עסאכר לתיאור אוהד כאחד שתרם לשמירת מורשת האסלאם בסוריה. ב"היסטוריה של דמשק" ובשאר כתביו על הג'יהאד - "ארבעים חדית' בזכות הג'יהאד", שנכתב לבקשת הסולטאן נור א-דין בסביבות 1160, גייס אבן עסאכר את החדית' בשאיפה להצדיק ולעודד את הג'יהאד של נור א-דין נגד הצלבנים הנוצרים ונגד הח'ליפים הפאטמים השיעים. הוא העלה שבחים רבים לנור א-דין על ששחרר את חלב ואת מצרים מעול השיעים ה"כופרים".

לפי מורד ולינדסי, אבן עסאכר היה הראשון שפיתח את המושג של ג'יהאד לפי ההשקפה כי גם בתוך עולם האסלאם ישנה חלוקה בין מוסלמים "טובים", החושבים נכון, ומוסלמים אחרים שאינם מבינים את האמונה ואינם פועלים בהתאם אליה. הוא ביסס לדורות הבאים את הצידוק להפעלת אמצעים צבאיים נגד האויבים "הפנימיים" וננד האויבים ה"חיצוניים". הוא בחר בהגדרות שהתאימו למשנה הפוליטית והדתית שלו, כיועץ של השליט נור א-דין (שעלה לשלטון בדמשק בשנת 1154). ס. מורד העיר שבחדית' שפרסם אבן עסאכר בנוגע לג'יהאד הוא לא הזכיר כלל את הצלבנים. לדעתו הדבר מוסבר על ידי ההקשר הפוליטי, שבו האמיר נור א-דין שקל באותם הזמנים להשלים עם הצלבנים על מנת שיתמקד במאבק בשושלת השיעית הפאטמית במצרים.

לקריאה נוספת

• Ibn Asakir, Ta'rikh medinat Dimashq, 65 vols. (80 projected) Muhibb al-Din Umar al-`Abrawi, ed. Dar al-Fiqr al-`Arabi, Beyrouth 1995 - in progress
• Ibn Asākir, al-Hāfiz. Ta'rīkh madīnat Dimashq: Tarājim al-nisā. Edited by Sakīna al-Shihābī, Damascus: Dār al-fikr, 1982

• Zayde Antrim, "Ibn Asakir's Representations of Syria and Damascus in the Introduction to the Tarikh Madinat Dimashq," International Journal of Middle East Studies, 38,1 (2006), pp. 109-129
• T.K. al-Azhari, "The Role of Saljuqid Women in Medieval Syria", in U. Vermeulen, J.Van Steenbergen, eds. Egypt and Syria in the Fatimid, Ayubid and Mamluk eras. Leuven: Peeters, 2005
• Yehoshua Frenkel "The Chain of Traditions, or Transmitting Knowledge in Medieval Damascus, Based on Sama'at Ibn Al-Asakir," in U. Vermeulen, J.Van Steenbergen, eds. Egypt and Syria in the Fatimid, Ayubid and Mamluk eras. Leuven: Peeters, 2005
• James E. Lindsay, Professors, prophets, and politicians: 'Ali Ibn 'Asakir's Ta'rikh Madinat Dimashq. Dissertation, University of Wisconsin 1994
• James E. Lindsay, Ibn ʿAsākir and Early Islamic History, Darwin Press, 2001
• Suleiman Mourad, James E. Lindsay, The Radicalization of Sunni Jihad Ideology in the Crusader Period. Ashgate Press, Furnham, Surrey 2011

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עלי אבן אל-חסן אבן עסאכר בוויקישיתוף

• Dr.Gibril Fuad Haddad, "Ibn Asakir," As-Sunnah Foundation of America
• James E. Lindsay, "Ibn ‘Asakir: Muslim Historian and Advocate of Jihad against Christian Crusaders and Shi‘ite Muslims," Colorado State University
• על הספר בעריכתו של גמס לינדסיי, Ibn 'Asakir and Early Islamic History, Darwin Press, SLAEI 2001
• Eric Goldscheider, Is Jihad meant as Devotion to God by the Sword? Smith College website, 15.4.2011
• Konrad Hirschler, "Reading certificates (samāʿāt) as a prosopographical source: Cultural and social practices of an elite family in Zangid and Ayyubid Damascus",

in Andreas Görke, Konrad Hirschler, eds., Manuscript Notes as Documentary Sources, Beirut: Ergon Verlag Würzburg 2011,