סקיאפארלי (נחתת)
 | |
| הדמיית הנחיתה של סקיאפארלי על מאדים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוכנות חלל | סוכנות החלל האירופית |
| מפעיל |
סוכנות החלל האירופית, רוסקוסמוס  |
| יצרן |
ת'לאס אליניה ספייס |
| תאריך שיגור |
14 במרץ 2016 |
| משגר | פרוטון M |
| אתר שיגור | 200/39 בקוסמודרום בייקונור |
| סקיאפארלי באתר ESA | |
| משימה | |
| סוג משימה | נחתת |
| אתר נחיתה | מישור מרידיאני |
| תאריך נחיתה | 19 באוקטובר 2016 |
| משך המשימה הכולל | 19 באוקטובר 2016 |
| סיבת סיום משימה | התרסקות |
| משך המשימה |
תוכנן: 2–8 סול בפועל: התרסקות במהלך הנחיתה |
| מידע טכני | |
| משקל |
577 ק"ג |
| כוח |
בחלל: 2000 וואט (מהלוחות הסולאריים של הגשושית TGO) על פני מאדים: שתי סוללות ליתיום־יון בעלות אנרגיה של 5100 וואט־שעה |
| קוטר |
2.4 מטרים ללא מגן החום - 1.65 מטרים |
| גובה | 1.8 מטרים |
  | |
סקיאפארלי (Schiaparelli; שם טכני: Entry, Descent and Landing Demonstrator Module או EDM, "מודול הדגמת חדירה, הנמכה ונחיתה") היא נחתת שפותחה על ידי סוכנות החלל האירופאית כחלק מפרויקט אקסו מארס, ומטרתה הייתה לשמש מדגים טכנולוגי ליכולת אירופאית לנחות על פני השטח של כוכב הלכת מאדים. הנחתת נכשלה בניסיון הנחיתה שלה על מאדים והתרסקה על הקרקע שלו ב־19 באוקטובר 2016.[1]
משימת הנחתת הייתה הניסיון השני של סוכנות החלל האירופאית להנחית רכב ולהפעילו על פני מאדים בהצלחה, לאחר שהמשימה האירופאית הקודמת לכוכב הלכת, ביגל 2, אמנם נחתה עליו ב־2003, אך לא הצליחה ליצור קשר עם מפעיליה.[2] סקיאפארלי כללה ציוד מדעי מצומצם ותוכננה לפעול באמצעות סוללות חשמליות במשך 2–8 סול (יום מאדימי).
הנחתת מכונה על שמו של האסטרונום האיטלקי ג'ובאני סקיאפארלי, שחקר את מאדים.[3]
מסלול ושלבי הנחיתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקיאפארלי שוגרה על גבי הגשושית TGO ב־14 במרץ 2016 על ידי משגר פרוטון M רוסי מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן. לאחר שבעה חודשים, ב־16 באוקטובר 2016, שלושה ימים לפני הנחיתה על מאדים, היא התנתקה מחללית האם שלה והמשיכה במסלול התנגשות עם מאדים, בעוד הגשושית תיקנה את מסלולה למסלול סביב כוכב הלכת. תוך כדי מסלול ההתנגשות, החללית נכנסה למוד שיוט אשר חוסך בניצול החשמל. היא שהתה במצב זה עד כשעה לפני הנחיתה, ותופעלה מחדש בגובה של 122.5 ק"מ.[4]
מהלך הנחיתה המתוכנן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופן הנחיתה של סקיאפארלי תוכנן להתרחש כדלקמן: לאחר החדירה לאטמוספירה היא תשתמש במגן החום שלה כדי להאט את מהירותה העצומה של כ־21,000 קמ"ש. בגובה של 11 ק"מ מעל פני הקרקע, ובמהירות של 1,650 קמ"ש, הגשושית תפרוס מצנח שיאט גם הוא את מהירותה. בגובה של 7 ק"מ הגשושית תתנתק ממגן החום ותפעיל מכ"ם אלטימטרי כדי למדוד את נתוני הגובה והמהירות המדויקים שלה. בגובה של 1.3 ק"מ הגשושית תתנתק מהמגן האחורי והמצנח שלה, ותפעיל שלוש קבוצות בנות שלושה מנועים רקטיים שיאטו את מהירותה מ־270 קמ"ש ל־7 קמ"ש עד שתגיע לגובה של 2 מטר מעל פני הקרקע. בשלב זה המנועים יחדלו מלפעול והנחתת תיפול על הקרקע, כאשר מבנה פריך בתחתית הנחתת יספוג את עוצמת ההתנגשות הסופית.[4]
אתר הנחיתה של הנחתת נקבע באזור מישור מרידיאני שנמצא בקרבת קו המשווה של מאדים, שם גם נחת הרובר אופורטוניטי של נאס"א.[5]
מהלך הנחיתה בפועל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־19 באוקטובר סקיאפארלי חדרה לאטמוספירה של מאדים והשתמשה במגן החום שלה כדי להאט את מהירותה, אולם הקשר עימה אבד במהלך הנחיתה. מהמידע המתקבל נראה כי החללית הגיעה בהצלחה לאטמוספירה העליונה והגיעה לשלב פריסת המצנח. בשלב זה המצנח נפרש ותפקד כצפוי, אך נותק מהנחתת מוקדם מדי. לאחר מכן מנועי הבלימה פעלו, אך גבוה מהצפוי ולזמן קצר מאוד של 3–4 שניות. הקשר עם הנחתת המשיך 19 שניות אחרי שהמנועים פסקו לעבוד, ואז אבד.[6][7] מכ"ם הנחתת עבד בשלב הירידה, והנחתת הצליחה לשדר כ־600 מגה־בייט של מידע ונתונים[8] מהנחיתה, דבר שמהווה חלק מרכזי מיעדי המשימה.[9]
ב־21 באוקטובר הצליחה המקפת MRO של נאס"א לזהות את אתר הפגיעה המשוער של הנחתת.[10] בתמונות של הגשושית זוהה מכתש פגיעה בקוטר של כ־2.4 מטר ובעומק של 50 סנטימטר.[11] לאחר שמנועיה חדלו מלפעול, הנחתת ככל הנראה החלה בנפילה חופשית מגובה של 2–4 ק"מ והתרסקה על הקרקע במהירות של יותר מ־300 קמ"ש. כיוון שמכלי הדלק היו מלאים, ולאור מאפייני אתר הפגיעה, נראה כי המכלים התפוצצו תוך כדי התנגשות עם הקרקע.[1]
חקירה של סוכנות החלל האירופאית גילתה כי מגן החום עבד כנדרש, וכי פתיחת המצנח הייתה כצפוי. עם פתיחת המצנח, מכ"ם הדופלר עבד כנדרש, אולם יחידת המדידה האינרציאלית עבדה שנייה אחת מעל למצופה. כתוצאה מכך, המכשיר נכנס לרוויה ונתן ערך שלילי. הדבר גרם לתוכנת הניווט והשיערוך לקבל חישוב המעיד כביכול על גובה שהוא מתחת לפני השטח, אף על פי שבפועל הנחתת הייתה בגובה 3.7 ק"מ מעל פני השטח. כתוצאה מכך שוחרר המצנח מוקדם, המנועים עבדו זמן קצר, והמערכות אשר היו אמורות להתחיל לפעול עם הגעה אל הקרקע התחילו לעבוד. כדי לאשר את ההנחה, החוקרים הצליחו לשחזר בסימולציה מהלך אירועים זהה בתגובה לתרחיש כזה.[12]
פעילות שתוכננה תוך כדי ירידה ועל פני השטח
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיוון שהיעד המרכזי של הנחתת היה להדגים את טכנולוגיית הנחיתה על פני מאדים, לנחתת לא היה מקור אנרגיה מתחדש כגון לוחות סולאריים. היא הייתה אמורה לפעול על פני מאדים רק באמצעות סוללות חשמליות אשר יכלו לספק אנרגיה לתקופה של בין 2 עד 8 סול (יום מאדימי). ניסיון הנחיתה התבצע במהלך עונה של סופות חול על פני מאדים, דבר שלא נוסה עד אז ואמור לספק נתונים חשובים כדי לשפר את היכולת לנחות בתקופות כאלו.[13]
DREAMS
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטען מדעי מצומצם המכונה DREAMS,[15] שכלל מספר חיישנים: מכשיר למדידת עוצמת הרוח וכיוונה (MetWind), מדידת לחות (DREAMS-H), מדיד לחץ אטמוספירי (DREAMS-P), מדיד טמפרטורה קרוב לפני השטח (MarsTem), שקיפות האטמוספירה והחזרת קרני השמש (Solar Irradiance Sensor=SIS), ומדיד להערכת השדות חשמליים באטמוספירה (Atmospheric Radiation and Electricity Sensor; MicroARES).
AMELIA
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטע"ד נוסף, הנקרא (AMELIA (Atmospheric Mars Entry and Landing Investigation and Analysis הוא אסופת חיישני הנחתת הנועדו למדוד את שלבי הנחיתה על מנת שיהיה ניתן לשחזר את מסלול הנחיתה במלואו, בעיקר מבחינת צפיפות האטמוספירה והערכת גובה הנחתת בשלבי הנחיתה השונים. נתונים אטמוספיריים אלו נועדו לשמש עבור משימות עתידיות למאדים
COMARS+
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכשיר ה-COMARS+ (Combined Aerothermal Sensor Package) נועד למדוד את שטף האטמוספירה על מגן החום במהלך הירידה. המטעד הורכב משלושה חיישנים בקוטר 22 מ"מ, אשר הורכבו על מגן החום האחורי, משדר מידע וקופסת אלקטרוניקה. המטע"ד שקל 1.73 ק"ג. מדידותיו נועדו עד לשלב התנתקות מגן החום האחורי מהנחתת, בגובה צפוי של 1200 מטר.
DECA
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנחתת הייתה מצלמת נחיתה (DECA= Descent Camera) שהורכבה בתחתיתה, אשר אמורה הייתה לצלם 15 תמונות של אתר הנחיתה. לא היו לה מצלמות נוספות.[4] המצלמה שבמקור הייתה הגיבוי למצלמת הניטור בטלסקופ החלל הרשל, הייתה בממדים של קופסה בנפח 9 סמ"ק ושקלה 0.6 ק"ג. המצלמה צילמה בשחור לבן, עם מפתח ראייה של °60. התמונות היו אמורות להיות משודרות רק לאחר השלמת הנחיתה.
INRRI
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטע"ד INRRI נועד להיות מחזיר לייזר (רטרורפלקטור) אשר מודד את המרחק תוך כדי נחיתה ומאפשר המשך מדידות גם לאחר השלמת המשימה. בקוטר 54 מ"מ ושקל 25 גרם.
מבנה הנחתת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנחתת נבנתה ותוכננה על ידי סוכנות החלל האירופאית. הקבלן הראשי היא חברת ת'אלס אלניה. המאפיינים העיקריים של הנחתת הם:[16]
| קוטר | 2.4 מטר יחד עם מגן החום, 1.65 מטר ללא מגן החום |
| גובה | 1.8 מטר |
| משקל | 577 ק"ג (כולל דלק) |
| החומר ממנו עשוי מגן החום | Norcoat Liège |
| קוטר המצנח | 12 מטר |
| מבנה | חומר מרוכב - סנדוויץ' אלומיניום המחוזק סיבי פחמן מחוזקים |
| הנעה | 3 מקבצים של מנועי הדרזין - כל אחד מכיל 3 מנועים של 400 ניוטון אשר יופעלו לסירוגין. 3 מכלי דלק של הידרזין (מכלי הדלק יוצרו ברפאל[17]) |
| תקשורת | 2 אנטנות UHF לתקשורת עם מקפת TGO |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סקיאפארלי- אודות הנחתת באתר סוכנות החלל האירופאית
- עמוד הטוויטר של הנחתת סקיאפארלי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Mars Reconnaissance Orbiter view of Schiaparelli landing site, ESA, 21 October 2016
- ^ אבי בליזובסקי, נחתת המאדים שיפריאלי בדרך לקרקע, באתר "הידען", 17 באוקטובר 2016
- ^ ExoMars lander module named Schiaparelli, ESA, 8 November 2013
- ^ 1 2 3 Schiaparelli: the ExoMars Entry, Descent and Landing Demonstrator Module, ESA
- ^ ExoMars 2016 landing site, ESA, 22 February 2016
- ^ Jonathan Amos, Schiaparelli Mars probe's parachute 'jettisoned too early', BBC News, 20 October 2016
- ^ פיענוח המידע משלב הנחיתה של סקיאפארלי, הודעת סוכנות החלל האירופאית, 20 באוקטובר 2016
- ^ Peter B. de Selding, Europe’s ExoMars enters Mars orbit, but lander feared lost, Space News, 20 October 2016
- ^ הבלוג של ראש סוכנות החלל האירופאית יאן ורנר, 21 באוקטובר 2016
- ^ Camera on Mars Orbiter Shows Signs of Latest Mars Lander, NASA, 21 October 2016
- ^ Detailed images of Schiaparelli and its descent hardware on Mars, ESA, 27 October 2016
- ^ התקדמות בחקירת הנחיתה של סקיאפארלי סוכנות החלל האירופאית, 23 בנובמבר 2016
- ^ Jorge L. Vago et al., ESA ExoMars program: The next step in exploring Mars, Solar System Research 49(7), p. 520, December 2015
- ^ מטע"די סקיאפראלי באתר סוכנות החלל האירופאית
- ^ ראשי תיבות של Dust Characterisation, Risk Assessment, and Environment Analyser on the Martian Surface
- ^ הסבר על הנחתת באתר סוכנות החלל האירופאית לקראת הנחיתה על מאדים
- ^ אודי עציון, כחול לבן בכוכב האדום, באתר ynet, 15 במרץ 2016
| משימות לחקר מאדים | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יעפים |
|
| |||||||
| מקפות |
| ||||||||
| נחתות |
| ||||||||
| רוברים |
| ||||||||
| ראו גם | משימות מאוישות למאדים • חקר מאדים | ||||||||
