סנט לואיס בלוז
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| אולם ביתי | |||||
 | |||||
| אנטרפרייז סנטר | |||||
| (19,150 מושבים) | |||||
 סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית | |||||
| מדינה |
ארצות הברית  | ||||
| תאריך ייסוד | 1967 | ||||
| ליגה | NHL | ||||
| חטיבה | מערבית | ||||
| בית | מרכזי | ||||
| היסטוריה | סנט לואיס בלוז (1967 - הווה) | ||||
| בעלים |
טום סטילמן | ||||
| מנכ"ל |
 דאג ארמסטרונג | ||||
| מאמן |
דרו באניסטר | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
 | |||||
| מדים (בית, חוץ, חלופיים) | |||||
| http://blues.nhl.com | |||||
  | |||||
סנט לואיס בלוז (באנגלית: St. Louis Blues) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מסנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית המרכזי שבחטיבה המערבית.
הקבוצה נוסדה ב-1967 כחלק מההתרחבות הגדולה של ה-NHL שהכפילה את גודל הליגה מ-6 ל-12 קבוצות.
הבלוז זכו בגביע סטנלי פעם אחת, ב-2019, לאחר 52 שנות בצורת מאז היווסדה של הקבוצה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]סנט לואיס בלוז קמה כחלק מההתרחבות שהכפילה את גודל ה-NHL וסיימה את תקופת "שש המקוריות" ב-NHL, התקופה בת 25 השנים בה שיחקו בליגה שש קבוצות קבועות. הזיכיון ניתן לסנט לואיס לא מעט בשל לחץ של משפחת וירץ, בעלי שיקגו בלאקהוקס, שהיו גם הבעלים של אולם בסנט לואיס, "סנט לואיס ארנה"; האולם היה במצב ירוד מאוד, בעיקר לאחר שניזוק מטורנדו ב-1959, ומשפחת וירץ רצתה למכור אותו לבעלי הזיכיון החדש.
הרוכש, סיד סולומון, השקיע כסף רב בשיפוץ האולם הישן והגדלת תכולתו מ-12000 ל-15000 צופים. השם שנבחר לקבוצה, "סנט לואיס בלוז", נלקח משמו של שיר מפורסם של מלחין הבלוז הנודע ויליאם כריסטופר הנדי, שזכה לעשרות ביצועים.
המאמן הראשון של הקבוצה היה שחקן העבר לין פטריק, שהביא איתו עוזר צעיר, סקוטי באומן. לאחר שהבלוז החלו בצורה לא טובה את עונתם הראשונה, התפטר פטריק, ובאומן נכנס לתפקיד המאמן.
למזלם של הבלוז, הליגה שלאחר ההרחבה חולקה לשני בתים לא שווים בחוזקם - הבית המזרחי, שכלל את "שש המקוריות" המנוסות והחזקות, והבית המערבי שכלל את כל קבוצות ההתרחבות ובהן הבלוז. הבלוז התגלו כקבוצה החזקה ביותר מבין קבוצות ההתרחבות בשנים הראשונות, והגיעו לסדרת גמר גביע סטנלי בשלוש העונות הראשונות להשתתפותם בליגה - 1968, 1969 ו-1970. בסדרות הגמר, מול נציגת הבית המזרחי, הובהרו הבדלי הרמות בין הבתים כאשר הבלוז נוצחו בכל הסדרות - פעמיים על ידי מונטריאול קנדיאנס ופעם אחת על ידי בוסטון ברואינס - בלא שניצחו ולו משחק אחד.
עיקר כוחה של הקבוצה באותן שנים היה ההגנה שלה, בראשות שני שוערים וותיקים שנחשבו לשם דבר ב-NHL - ז'ק פלאנט, שעשה את מיטב שנותיו במונטריאול קנדיאנס, וגלן הול שכיכב בשיקגו בלאקהוקס עד התרחבות הליגה. כוכב ההתקפה שלה היה רד ברנסון, חלוץ מרכזי שהגיע מניו יורק ריינג'רס.
שנות ה-70
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההצלחות הראשונות לא חזרו על עצמן בשנות ה-70, בין השאר עקב שינוי מבנה הליגה והעברתה של שיקגו בלאקהוקס לבית המערבי. המאמן המצליח סקוטי באומן עבר למונטריאול, בדרך לקריירת אימון מפוארת ב-NHL. השחקנים הוותיקים, כולל הכוכבים פלאנט, הול וברנסון, הועברו לקבוצות אחרות או פרשו. ב-1974 החמיצה הקבוצה את הפלייאוף בפעם הראשונה, והעלייה שלה לפלייאוף ב-1977 הייתה האחרונה באותו עשור.
העשור התאפיין גם בבעיות כלכליות לקבוצה שהביאו אותה אל סף התמוטטות. לקראת סוף העשור כלל צוות הקבוצה כולו שלושה עובדים בלבד, כאשר נשיא הקבוצה, אמיל פרנסיס, שימש גם כמנכ"ל וכמאמן. מעבר הקבוצה לעיר אחרת נראה כאפשרות בלתי נמנעת, אולם ב-1977 מצא סיד סולומון רוכש לקבוצה - רלסטון פורינה, הבעלים של חברת המזון לחיות מחמד "פורינה". פורינה, שהיה תושב סנט לואיס, החליט להשאיר את הקבוצה בעיר.
שנות ה-80
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר עונת 1979 הקשה, בה ניצחו רק 18 משחקים וקבעו שיא שלילי של הקבוצה המחזיק מעמד עד היום, השתפרו הבלוז בעונת 1980 ועלו לפלייאוף, אולם נוצחו בסיבוב הראשון על ידי שיקגו בלאקהוקס.
ב-1981, עם כוכב העבר רד ברנסון כמאמן, הציגה הקבוצה שלושה חלוצים מצוינים - וויין באביץ' שכבש 54 שערים, בראיין סאטר עם 35 שערים, ומעל כולם ברני פדרקו שצבר 106 נקודות. לבלוז היה גם שוער מצוין, מייק ליוט, שזכה באותה עונה בפרס לסטר פירסון - ה-MVP של העונה מטעם איגוד השחקנים. בעזרת כל אלה סיימו הבלוז במאזן השני בטיבו בליגה והדיחו בסיבוב הראשון בפלייאוף את פיטסבורג פינגווינס - סדרת הפלייאוף הראשונה שניצחה הקבוצה מאז 1972; בסיבוב השני נחלו הבלוז אכזבה כשהודחו על ידי ניו יורק ריינג'רס.
ב-1983 הציגו הבלוז את נבחר הדראפט שהפך לכוכב הבא של הקבוצה, דאג גילמור, והצליחו שוב להגיע לפלייאוף, אולם צרותיה הגיעו מכוון שינוי בהנהלת חברת "פורינה". ההנהלה הישנה התייחסה לפרויקט הבלוז כתרומה לקהילה, ואילו החדשה ראתה בבלוז חטיבה עסקית שמפסידה כסף לחברה, והחליטה להיפטר ממנה. הקבוצה נמכרה לביל הנטר, ממייסדי ה-WHA - ליגה מתחרה ל-NHL שפעלה בשנות ה-70 - אולם ה-NHL הטיל וטו על העסקה בשל רצונו של הנטר להעביר את הקבוצה לססקטון, העיר הגדולה בפרובינציה הקנדית ססקצ'ואן. "פורינה" הגיבה באטימת ה"סנט לואיס ארנה" והחזירה את הזיכיון על הקבוצה ל-NHL, והקבוצה עמדה בסכנת קיום לפני שנמכרה לאיש העסקים ביל אורנסט, גם הוא תושב סנט לואיס שרצה לשמר את הקבוצה בעיר.
אורנסט הפעיל את הקבוצה בתקציב קטן יחסית, אך למרות זאת הצליחה הקבוצה להעפיל לפלייאוף מדי שנה, כאשר הישג השיא שלה היה העלייה לגמר חטיבת קמפבל (היום החטיבה המערבית) ב-1986, שם הפסידה בשבעה משחקים לקלגרי פליימס. לאחר אותה עונה מכר גם אורנסט את הקבוצה, שוב לאיש עסקים מקומי, מייקל שאנהן.
שנות ה-90: עידן ברט האל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות ה-90 המשיכו הבלוז להיות קבוצה משמעותית בליגה בעונה הרגילה, אולם בפלייאוף כשלה בסיבובים המוקדמים. המנהיג הבלתי מעורער שלה לאורך העשור היה חלוץ האגף הימני ברט האל.
האל, בנו של בובי האל שכיכב ב-NHL בשנות ה-60 ובליגה המתחרה WHA בשנות ה-70, התגלה כאחד המבקיעים המחוננים בכל הזמנים. עונת השיא שלו הייתה 1991, כאשר כבש 86 שערים - התוצאה השלישית בטיבה בכל הזמנים עד היום, כאשר רק וויין גרצקי הבקיע פעמיים יותר שערים בעונה אחת. ההצטיינות של האל עם שותפיו להתקפה, אדם אוטס וברנדן שנהאן, ועם קרטיס ג'וזף בשער, הביאה את הבלוז שוב למאזן השני בטיבו בליגה - אך שוב נכשלה הקבוצה בפלייאוף כשהודחה בסיבוב השני על ידי מינסוטה נורת'סטארס.
המחצית השנייה של שנות ה-90, באולם החדש "קיל סנטר" (כיום אנטרפרייז סנטר) שהחליף את ה"סנט לואיס ארנה" הישן, הייתה דומה לראשונה. האל המשיך להצטיין, והמאמן מייק קינן שהגיע ב-1995 ניסה לגרום לשינוי ביכולת של הקבוצה בפלייאוף. עסקאות שונות שחררו מהקבוצה את ג'וזף ושנהאן, והביאו אליה את וויין גרצקי - מבוגר ומעבר לשיאו - ב-1996, ואת השוער גרנט פיור, שניהם מלוס אנג'לס קינגס. המגינים אל מקיניס שהגיע ב-1994 וכריס פרונגר שהגיע ב-1995 היו האנשים המרכזיים בהגנה. גרצקי עזב כבר בסוף אותה עונה, והבלוז, למרות שהמשיכו להגיע בקביעות לפלייאוף, המשיכו להיכשל בסיבובים הראשונים. קינן פוטר באמצע עונת 1997, אולם הבלוז המשיכו בשלהם - הגיעו בקביעות לפלייאוף רק על מנת להיכשל בסיבובים הראשונים. ב-1998 עזב את הקבוצה כוכבה הגדול, ברט האל, לדאלאס סטארס, אותה הוביל לזכייה בגביע סטנלי עונה לאחר מכן.
2000 - 2018
[עריכת קוד מקור | עריכה]למחצית הראשונה של העשור הראשון של שנות ה-2000 הגיעו הבלוז עם ההגנה שיוצבה בשנות ה-90 כשבקו הראשון שלה כריס פרונגר ואל מקיניס, ובשער מאחוריהם עמד השוער הצ'כי רומן טורק. בהתקפה כיכב הסלובקי פאבול דמיטרה. באותה עונה סיימו הבלוז את העונה הרגילה עם 114 נקודות בטבלה, ובפעם הראשונה בתולדות המועדון סיימו את העונה הרגילה עם המאזן הטוב ביותר בליגה וזכו בגביע הנשיאים. אולם כישלונות הפלייאוף של הקבוצה נמשכו, והיא הודחה כבר בסיבוב הראשון על ידי המדורגת שמינית במערב, סן חוזה שארקס. בעונת 2001 הצליחו הבלוז באופן נדיר לעבור שני סיבובי פלייאוף, אולם כשלו בגמר החטיבה המערבית מול קולורדו אוולאנש.
עד עונת 2005 שבוטלה בשל סכסוך עבודה בליגה, הגיעו הבלוז לפלייאוף מדי עונה, וכמו כמעט בכל עונה, נכשלו בסיבוב הראשון או השני. עם זאת, הם קבעו רצף של 25 עונות בהן הגיעו לפלייאוף עד 2004 - הרצף השלישי בטיבו אי פעם בארבע הליגות העיקריות של הספורט המקצועני בצפון אמריקה.
העונות שאחרי העונה המבוטלת של 2005 לא היטיבו עם הבלוז. כבר בעונת 2006 נשבר רצף ההגעות לפלייאוף, ועד עונת 2011 הגיעו הבלוז לפלייאוף רק פעם אחת - בעונת 2009, שם הובסו בסיבוב הראשון על ידי ונקובר קנאקס בלי לנצח ולו משחק אחד.
עונת 2012 נראתה כנקודת מפנה בבלוז. המאמן הוותיק קן היצ'קוק מונה לאמן את הקבוצה, שהחתימה גם מספר שחקנים וותיקים ומנוסים שסיימו חוזים בקבוצותיהם הקודמות. הבלוז שהו בצמרת הליגה לאורך העונה כולה, ולבסוף סיימו אותה כאלופי הבית המרכזי ועלו לפלייאוף מהמקום השני בחטיבה המערבית. לאחר ניצחון בסיבוב הראשון על סן חוזה שארקס - סדרת הפלייאוף הראשונה שהבלוז ניצחו מאז 2002 - אכזבו הבלוז בסיבוב השני כשהובסו על ידי לוס אנג'לס קינגס בארבעה משחקים בלבד.
גם בעונת 2012/13 פגשו הבלוז את הקינגס בפלייאוף, הפעם בסיבוב הראשון, וגם הפעם ירדו מנוצחים, הפעם בשישה משחקים למרות שפתחו את הסדרה בשני ניצחונות. גם בעונות 2013/14 ו-2014/15 הסתיים הפלייאוף עבור הבלוז בהפסד בסיבוב הראשון לשיקגו בלאקהוקס ולמינסוטה ויילד בהתאמה.
עונת 2015/16 הייתה מוצלחת בהרבה. לאחר שסיימה במקום השני בבית המרכזי, עברה הקבוצה שני סיבובי פלייאוף ועלתה לגמר החטיבה המערבית לראשונה מאז 2001, כשבדרך היא מדיחה את יריבתה המושבעת והאלופה היוצאת, שיקגו בלאקהוקס. לגמר החטיבתי, מול סן חוזה שארקס, הגיעו הבלוז עם יתרון ביתיות שהביא להם הזדמנות לעלייה ראשונה לסדרת הגמר על גביע סטנלי מאז 1970 - אך הבלוז נוצחו בשישה משחקים בתוצאה 2–4 והודחו.
גם בעונת 2016/17 הראו הבלוז את כוחם, כשעלו לפלייאוף מהמקום השלישי בבית המרכזי והדיחו את מינסוטה ויילד כנגד יתרון ביתיות. בסיבוב השני, דווקא עם יתרון ביתיות, לא עמד להם כוחם מול נאשוויל פרדטורס. הבלוז התחרו על מקום בפלייאוף גם עונה אחת לאחר מכן, אך בהפסד מכריע במשחק האחרון של העונה החמיצו אותו לבסוף.
ריצת הפלייאוף של 2019: אליפות היסטורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת עונת 2018/19 רכשו הבלוז את ראיין אוריילי, חלוץ שהגיע מבאפלו סייברס במדיה לא זכה להצלחות. את העונה פתחו הבלוז בצורה חלשה ובמאזן שלילי, וכבר בנובמבר פוטר המאמן מייק יאו. עוזרו, שחקן העבר קרייג ברובי, מונה למאמן זמני במקומו. ברובי הגיע לתפקידו עם ניסיון של עונה וחצי בלבד כמאמן ראשי ב-NHL, כשאימן מספר עונות קודם לכן את פילדלפיה פליירס. למרות השינוי בעמדת המאמן המשיכו הבלוז ביכולתם החלשה, ובאמצע העונה - ינואר 2019 - דורגו אחרונים בליגה כולה.
כדי להוציא את הקבוצה ממצבה הקשה שם ברובי את יהבו על מספר שחקנים אלמונים יחסית, ובראשם השוער ג'ורדן בינינגטון בעונתו הראשונה ב-NHL אחרי מספר עונות בליגות משניות. המהלך הוכיח את עצמו, והקבוצה שיפרה את יכולתה ועלתה ממעמקי הטבלה אל עלייה לפלייאוף מהמקום השלישי בבית המרכזי. עקב המיקום הנמוך, שיחקו הבלוז בסיבוב הראשון מול ויניפג ג'טס כאשר יתרון הביתיות הוא של הג'טס.
ברובי המשיך לתת אמון בשוער בינינגטון למרות חוסר ניסיונו, וזכה ממנו ליכולת גבוהה. הסדרה התפתחה לחמישה משחקים בהם ניצחה דווקא הקבוצה האורחת, עד שהבלוז ניצחו בביתם במשחק השישי ועלו לסיבוב השני.
למזלם של הבלוז, היריבה שעלתה מולם - דאלאס סטארס - דורגה נמוך מהם בעונה הרגילה, והבלוז זכו ביתרון ביתיות. הסדרה הייתה צמודה והבלוז נקלעו לפיגור 3:2, התעלו וניצחו בדאלאס במשחק השישי וכפו משחק שביעי ומכריע בסנט לואיס. המשחק השביעי הוכרע רק משער של פאט מארון, שחקן הבלוז שנולד וגדל בסנט לואיס, בהארכה השנייה, והבלוז עלו לגמר החטיבה המערבית.
בגמר החטיבתי ציפה לבלוז מפגש מול סן חוזה שארקס, שהדיחה אותם באותו שלב שלוש עונות קודם לכן. לאחר שחזרו פעמיים מפיגור ל-2:2 בסדרה, הלמו הבלוז בשארקס עם שני ניצחונות גבוהים - 5:0 ו-5:1 - על מנת להכריע את הסדרה. בכך זכו הבלוז באליפות החטיבה המערבית, ועלו לגמר גביע סטנלי בפעם הראשונה מאז 1970, מול אותה קבוצה איתה נפגשו באותו גמר - בוסטון ברואינס.
לאחר הפסד במשחק הראשון בבוסטון, ניצחו הבלוז במשחק השני ורשמו היסטוריה - ניצחון ראשון אי פעם לקבוצה בסדרת הגמר על גביע סטנלי. בשלושת הגמרים הקודמים של הקבוצה, בשלוש העונות הראשונות שלה כקבוצת התרחבות בליגה, לא הצליחו הבלוז לנצח ולו משחק אחד.
הסדרה ההפכפכה התקדמה כאשר אף קבוצה לא מצליחה לפתוח יתרון. הבלוז הגיעו למשחק השישי ביתרון 3:2 כשהם לפני משחק בית, אך הברואינס התעלו והביסו את הבלוז 5:1 כדי לכפות משחק שביעי בבוסטון. במשחק השביעי היו אלה הבלוז שהתעלו, ניצחו 4:1 באופן משכנע וזכו בגביע סטנלי, בפעם הראשונה בתולדות המועדון, 52 שנה מאז הצטרפה לליגה.
עד אותה זכייה הבלוז נותרו הקבוצה הוותיקה ביותר ב-NHL שלא זכתה בגביע, והקבוצה האחרונה מחמש הקבוצות שנותרו פעילות מההתרחבות הגדולה של 1967 שטרם זכתה בגביע.
חלוץ הרכש ראיין אוריילי, שצבר בפלייאוף 22 נקודות, נבחר ל-MVP של הפלייאוף וזכה בגביע קון סמיית'. המאמן הזמני קרייג ברובי, שהוביל את הקבוצה להישג ההיסטורי, נשאר בתפקידו כמאמן קבוע.
2019 - ההווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונת 2019/20 המשיכה את התנופה של הבלוז, שהפגינו יכולת גבוהה ודורגו ראשונים בחטיבה המערבית כשהעונה הופסקה בשל מגפת הקורונה. מהפגרה שנכפתה על הליגה בין הפסקתה לבין חידושה בפלייאוף בפורמט מיוחד, חזרה הקבוצה בכושר ירוד והפגינה תיאום לקוי בין שחקניה, בעיקר בהגנה. גם השוער ג'ורדן בינינגטון, שהיה אחד הגורמים המרכזיים בתואר האליפות, ומחליפו ג'ייק אלן, הפגינו יכולת בינונית והירבו לספוג. בבית המוקדם מול הקבוצות האחרות שדורגו בצמרת הליגה נוצחו הבלוז בכל משחקיהם, ולכן הגיעו לפלייאוף מהמקום הרביעי בלבד. בסיבוב הראשון נוצחו הבלוז בשישה משחקים מול ונקובר קנאקס ואיבדו את תואר האליפות.
האפרוריות בקבוצה נמשכה בעונת 2020/21 שקוצרה בשל מגפת הקורונה, כשהבלוז עלו בקושי לפלייאוף והובסו בסיבוב הראשון על ידי קולורדו אוולאנש. שיפור מסוים בעונה הבאה הביא לבלוז את המקום השלישי בבית המרכזי עם 109 נקודות, ובפלייאוף ניצחו את מינסוטה ויילד בסיבוב הראשון לפני שנוצחו בסיבוב השני, שוב, על ידי קולורדו אוולאנש. שתי העונות שלאחר מכן היו חלשות והבלוז היו רחוקים ממאבק הפלייאוף.
מסורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר "סנט לואיס בלוז", על שמו נקראת הקבוצה מאז היווסדה, הוא חלק ממסורת הקבוצה, ומנוגן על ידי נגן האורגן ב"אנטרפרייז סנטר" לפני פתיחת כל שליש במשחק ביתי של הבלוז.
מסורת מאוחרת יותר היא מבצע מזון מהיר מוזל לאוהדים שנכחו במשחק של הבלוז יום לאחר המשחק, במידה והבלוז הבקיעו בו חמישה שערים ויותר. המסורת החלה בשיתוף פעולה עם רשת טאקו בל, וגרם להיווצרות שיר אוהדים מיוחד למבצע לאחר השער הרביעי של הבלוז, בציפייה לשער החמישי ולמימוש המבצע. נכון ל-2010 ממשיך המבצע עם רשת מקדונלד'ס.
בעת ריצת הפלייאוף של 2019, שהסתיימה בזכייה היסטורית בגביע סטנלי, הפך להיט הפופ "גלוריה" בביצועה של לורה בראניגן להמנון בלתי רשמי של הקבוצה, ונוגן דרך קבע באנטרפרייז סנטר.
פסלים של הכוכבים הגדולים של הקבוצה לאורך השנים - ברני פדרקו, אל מקיניס וברט האל - מוצבים מחוץ ל"אנטרפרייז סנטר".
היריבות עם שיקגו בלאקהוקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבלוז יש יריבות מסורתית קשה ביותר עם שיקגו בלאקהוקס מאז 1970, השנה בה שתיהן שובצו יחד לבית המרכזי. זו היריבות הקשה ביותר ב-NHL מבחינת כמות הקטטות המתפתחות במשחקים בין הקבוצות.
סגל שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סנט לואיס בלוז- סנט לואיס בלוז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סנט לואיס בלוז, ברשת החברתית פייסבוק
סנט לואיס בלוז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סנט לואיס בלוז, ברשת החברתית אינסטגרם
סנט לואיס בלוז, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}